אמנסטי לממשלה: הפסיקו הריסת מבנים פלסטינים

18 ביוני 2010

ארגון זכויות האדם אמנסטי אינטרנשיונל קרא ביום חמישי (ה-17 ביוני) לרשויות הישראליות לסיים מיידית את כל הריסות המבנים בשטחים הפלסטינים הכבושים, כולל במזרח ירושלים ולשים קץ להרס הבתים המותיר אלפי פלסטינים בפחד יומיומי מפינוי מבתיהם.

דו"ח חדש שמפרסם הארגון חושף את היקף ההרס של בתים ומבנים אחרים על ידי הכוח הישראלי בשטחים הפלסטינים הכבושים, בטענה שאלו נבנו באופן לא חוקי: על פי האו"ם יותר מ-600 פלסטינים – למעלה ממחציתם ילדים – נותרו מחוסרי קורת גג ב-2009, לאחר שישראל הרסה כמעט 300 מבנים. "פלסטינים המתגוררים תחת הכיבוש הישראלי מתמודדים עם מגבלות כל כך נוקשות ביחס למה שהם יכולים לבנות והיכן, שזכותם לדיור הולם מופרת", אמר פיליפ לות'ר, סגן מנהל מחלקת המזרח התיכון וצפון אפריקה, באמנסטי אינטרנשיונל, "הרשויות בישראל מעמידות את הפלסטינים במצב בלתי אפשרי. בכל צעד שהפלסטינים נוקטים – הם מסתכנים באובדן בית. ישראל דוחה אישורי בניה למרבית האנשים, אפילו לאחר הליכים חוקיים ובירוקרטים ארוכים ויקרים, כך שלא נותרת להם ברירה אלא להמשיך ללא אישור רשמי. אולם כשהם עושים כך, הם יודעים שמבניהם עלולים להיהרס במהרה על ידי בולדוזרים ישראלים".

"בדרך כלל הריסות בתים מבוצעות ללא אזהרה ביחס למועד הביצוע וללא אפשרות לפלסטינים להציל את רכושם או למצוא מקום מקלט חלופי" הוסיף איתי אפשטיין מנכ"ל אמנסטי אינטרנשיונל ישראל "על פי ההערכה כ-4,800 צווי הריסה עומדים ותלויים. תחת החוק הישראלי המשפחות המפונות אינן זכאיות לדיור חלופי או פיצויים ופירוש הדבר שרבים נאלצים ויאלצו להתמודד עם העדר קורת גג ועוני אם לא יקבלו סיוע מקרובים, חברים וארגוני צדקה". לאור עובדות אלו, קורא היום ארגון אמנסטי אינטרנשיונל להעביר את האחריות למדיניות תכנון ובניה ולרגולציה לקהיליות הפלסטיניות המקומיות.

למרות שבדרך כלל היעד להריסות הוא בתי מגורים, הרשויות הישראליות גם הוציאו צווי הריסה נגד בתי ספר פלסטינים, מרפאות, כבישים, מקווי מים, עמודי חשמל, סככות ומחסה לבעלי חיים. בנוסף, הרשויות הישראליות חייבות להפסיק את הבנייה או ההרחבה של ההתנחלויות הישראליות בשטחים הפלסטינים הכבושים כצעד ראשון בהוצאת האזרחים הישראלים המתגוררים בהתנחלויות הללו.

הזכות לדיור הולם הינה מרכיב מהותי בזכות לתנאים הוגנים למחייה. כשהם מסופקים, הם יכולים להוות מסד שעליו ניתן לבסס זכויות נוספות כולל הזכות למשפחה, לעבודה ולחינוך וישראל כושלת במימוש התחייבותה להתנהל תחת האמנה הבינלאומית לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות (ICESCR), עליה היא חתומה, המבטיחה מפורשות את הזכות לדיור הולם ללא אפליה. "צווי הריסה ופינוי לא רק הורסים את הבתים של האנשים הם גם לוקחים את רכושם ואת תקוותיהם לעתיד בטוח", הדגיש אפשטיין.

ב-2005 הרסו הרשויות הישראליות את בית הספר של הכפר הזעיר חירבת טאנה שבעמק הירדן כמו גם מספר בתים, מכלאות בעלי חיים ומקווי מים. הכפריים בנו את בתיהם אולם ב-10 לינואר 2010 חזר הכוח הישראלי. הכוחות הרסו את בתיהם של 100 פלסטינים, כשהם מותירים 34 ילדים מחוסרי בית כמו גם את בית הספר של הכפר שאותו הרסו בפעם השנייה. הם גם הרסו 12 דירים של עיזים וכבשים, המקור ההכנסה העיקרי של הכפר. רידה נססרה, אמא ל-2 בת 24 ספרה לאמנסטי אינטרנשיונל: "הג'יפים של הצבא באו ב-6 בבוקר; האנשים ראו אותם בעמק והחלו להוציא את חפציהם מתוך הבתים. "לנו לא היה זמן לסיים את החליבה של הכבשים. הם הרסו הכול פה; ב-9:30 הם סיימו".

באוקטובר 2009 כוחות ישראלים הרסו את ביתם של רידה נימר ובעלה נימר עלי נימר בשכונה הפלסטינית ג'אבל אל-מוכביר. שלושה דורות של המשפחה, כולל 5 ילדים נותרו מחוסרי בית. "כ-30 שוטרים ואנשי כוחות מיוחדים, מלווים על ידי שלושה בולדוזרים הנהוגים על ידי קבלנים אזרחיים הגיעו כשהילדים עדיין ישנו. השוטרים הקיפו במהירות וסגרו את האזור", אמרה רידה. "כוח ההריסה הוציא רק מעט רהיטים מחוץ לבית לפני ההריסה ולא התיר לנו להוציא כלום, למעט מחשב נייד השייך לבתנו אמאל שאותו היא צריכה ללימודיה באוניברסיטה ושהוצא לאחר תחנונים שלנו".

לדו"ח המלא

שינוי גודל גופנים
ניגודיות