באותו יום הליכוד הציגה תוכנית ניאו-ליברלית והמשותפת הפגינה את זיקתה למנוצלים

19 בפברואר 2020

   ישראל של מעלה וישראל של מטה. ביום ראשון האחרון בו חשף ניר ברקת, בעל ההון המיועד לכהן כשר האוצר בממשלת הימין, את התוכנית הכלכלית של הליכוד, פתחה הרשימה המשותפת בקמפיין בחירות בקרב ציבורים מקופחים: חרדים, עולים מברה"מ לשעבר ובני העדה האתיופית (ר' ידיעה בעמ' 4 בגיליון השבוע של "זו הדרך").

    זהות העיתוי, כמובן, מקרית. אבל הכוונות והיעדים אינם פרי המקרה. התוכנית הכלכלית של הליכוד, שלדברי ראש הממשלה בנימין נתניהו הוצגה נגד "כלכלת הסתדרות", מנסה לחזק את הפרויקט הקפיטליסטי הניאו-ליברלי שכל כך יקר לליבם של נתניהו ושל ידידיו בעלי ההון – בישראל ובחו"ל. עם זאת, לנתניהו אין סיבה אמיתית לחשוש מההסתדרות (ר' ידיעה בעמ' 8 בגיליון השבוע של "זו הדרך"). זו תומכת בפרויקט הניאו-ליברלי מראשית דרכו, עוד בטרם נבחר נתניהו ב-2009 לראשות הממשלה.

   לעומת הליכוד, בחרה הרשימה המשותפת להתייצב לצד קורבנות הניאו-ליברליזם והאפליה בקרב הציבור היהודי. זו איננה פוזה שמקורה ברצון לגרוף קולות בקרב חרדים, עולים או יוצאי אתיופיה. זו עמדה עקרונית הגורסת ברית מדוכאים במטרה לשנות את החברה הישראלית מן יסוד – לחברה שוויונית המונעת אפליה.

   וגנץ? יו"ר כחול לבן, עושה כל שביכולתו על מנת להידמות לנתניהו. נתניהו נגד המשותפת? גם גנץ נגד המשותפת; נתניהו בעד סיפוח? גנץ תומך בסיפוח; נתניהו רוקח קומבינה עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ? גנץ מצדד בקומבינה ששמה "תכנית המאה".

    גם בנושאים כלכליים, אין גנץ מסוגל להנפיק תוכנית אלטרנטיבית. נתניהו נגרר לאולפני הטלוויזיה (בהם הוא זוכה כצפוי בכבוד ובחנופה) ומייד הפך גנץ מתראיין מתמיד.  

    המסרים של נתניהו ושל גנץ דומים עד מאוד: נבוט על עזה ודה-לגיטימציה של הרשימה המשותפת. פרט ל"רק לא ביבי" אין לגנץ ולחבורתו מה להציע לציבור הישראלי. וכשם שגנץ נגרר אחר נתניהו, העבודה-גשר-מרצ נגררת אחרי גנץ (ר' עמ' 3 בגיליון השבוע של "זו הדרך".

   נותרו קצת יותר מעשרה הימים עד לבחירות, וזו העת לבחור צד: עם הממסד הישראלי הכובש, הגזען והקפיטליסטי, או עם קורבנותיו היהודים והערבים. לאזרחים הנאבקים למען עתיד טוב יותר נותרה אפשרות אחת ויחידה: פתק ההצבעה עם האותיות ודעם

הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"

שינוי גודל גופנים
ניגודיות