בעקבות הסרט “הרב עובדיה יוסף: מלך הספרדים”: השותפות האפשרית בין תומכי ש”ס לשמאל העקבי

עשור למותו של הרב עובדיה יוסף צוין דווקא ב-7 אוקטובר 2023. לציון העשור יצא לאקרנים הסרט ״הרב עובדיה יוסף: מלך הספרדים״ של עופר פנחסוב. הסרט מספק הזדמנות לנתח את השקפת עולמו היהודית-חרדית של הרב. בגוללו את סיפור חייו של הרב, מעלה הסרט דמות מורכבת אשר רחוקה מאוד מתפיסת החרדי-ישראלי כיום. עובדיה יוסף נולד בבגדאד שבעיראק בשנת 1920, ובגיל 4 עלה עם משפחתו לישראל. המשפחה התגוררה בשכונת בית ישראל בירושלים. מצבה הכלכלי של המשפחה היה דחוק ולכן כנער צעיר נאלץ לעבוד כדי לעזור לכלכל את משפחתו. בעידוד אימו, נשלח עובדיה יוסף לתלמוד התורה ״בני ציון״, וכבר שם התבלט בתבונתו ובכישרונו.
כנער כתב ספרים ולימד שעורי תורה בבית הכנסת. לאחר שהשלים לימודיו מונה לדיין, לסגנו של הרב הראשי במצרים, לרב הראשי בתל אביב ולרב הראשי לישראל הראשון לציון. אך מעבר לסיפור חייו המרתק, תפישת היהדות של הרב יוסף הייתה ונותרה ייחודית בנוף הרבני. הסרט מציג את יוסף כדמות חביבה, אפילו עדינה, ובו-זמנית מורכבת, שקידמה דרכי שלום, הבחינה בפיצול החברתי, ולפי הבנתה פעלה כדי לעשות צדק ולהקל על חיי האדם הפשוט.
שטחים תמורת שלום
עובדיה יוסף נמנה עם הרבנים הבולטים הבודדים שהאמינו במסירת שטחים תמורת שלום. בעיניו, שלום – אי שפיכות דמים ושמירה על חיי אדם – הוא פיקוח נפש אשר דוחה כל הלכה או שמירה על שטח של ארץ ישראל. מנחם בגין קיבל את ברכתו להחזרת שטחים למען חתימת הסכם השלום עם מצרים. בהתמודדות בין פרס לשמיר, העדיף הרב יוסף את פרס מאחר שזה נטה לדרכי שלום. הוא גם תמך בהסכמי אוסלו ובהחזרת שטחים, למרות ההתנגדות של ראשי מפלגתו, ש״ס. עולה בסרט שלא פעם יצא נגד אנשי הימין הקיצוני ונגד התפיסה של ‘ארץ ישראל השלמה’ במחיר של חיים על החרב.
יחסו של יוסף לנשים היה שונה מהמקובל באוכלוסייה החרדית. כך למשל מסופר בסרט, כי התיר את כל העגונות שבני זוגן נעדרו בעקבות מלחמת יום הכיפורים, כמעט אלף נשים, וזאת כדי שיוכלו להמשיך בחייהן.
בתו, עדינה בר-שלום, מעידה בסרט כי בתור אבא הוא התייחס אליה ולאחותה כשוות לאחיהן הן במטלות הבית והן באמונתו בהן ובלימודיהן. בר-שלום ניהלה מכללה אקדמית לנשים חרדיות וקיבלה לכך את תמיכת הרב. יוסף סבר גם כי אין כל פסול בלימודי אנגלית, מתמטיקה או מדעים בצד לימוד התורה, ואפילו צידד בחשיבותם בחינוך הילד.
תנאים לשיתוף פעולה
ליוסף חלק מרכזי בהקמת מפלגת ש״ס, שבתחילת דרכה עוצבה לפי אמונתו ולפי השקפותיו. עובדיה יוסף הבחין בהגמוניה האשכנזית עוד כשביקר במעברות העולים המזרחיים בשנות ה-50. הוא ראה את העוול אשר נעשה למזרחים, את הניצול, את חוסר השוויון המשווע, והחליט לקחת חלק בהקמת תנועה פוליטית אשר תשנה את מצב קהילתו. בהנהגת עובדיה יוסף השתתפה ש״ס במאבקים חשובים למען המזרחים כמו הזכות לדיור ולחינוך שוויוני. ניתן להניח שיש קשר בין מצבו הכלכלי והמעמדי בעת שחי עם הוריו ואחיו ובתחילת נישואיו לבין רגשות ההזדהות והחמלה שגילה.
יוסף טען שיש למצוא את המותר בהלכה ובתורה, ולאו דווקא להשליט חיים של איסורים. זה היה היסוד לדעותיו בנושא החזרת שטחים, בהתרת הנשים העגונות, ואפילו בפסקי הלכה כמו התרת אכילת קטניות בפסח. ניכר כי הרב עובדיה יוסף, לבד מחוכמתו ומחביבותו, היה איש צדק ורודף שלום. הסרט מראה כיצד הבין את היהדות ופירש אותה במצבים רבים בצורה שניתן לכנותה היום ״שמאלית״ – בניגוד לעמדותיה של ש”ס בשנים האחרונות.
מנהיג ש”ס, אריה דרעי, התומך ללא סייג בממשלת נתניהו הימנית-קיצונית והמשיחית, משליך את האחריות לגישתו זו על מצביעיו. הוא טוען בסרט כי מפלגתו ניצבת בימין “מאחר שרובו של הציבור הספרדי נמצא שם”. אך דרעי ושותפיו להנהגה ש”ס הם שהיו חלק מהממשלה בכל המלחמות שהיו לרבות בנוכחית; שקידמו את הקמתן ואיכלוסן של ערי התנחלות חרדיות בגדה המערבית (ביתר עילית ומודיעין עילית); שמתנגדים ללימודי ליבה ולרשת החינוך הממלכתית-חרדית; ואשר במצע המפלגה קבעו כמטרה כינון מדינת הלכה. למרות שכמפלגה חרדית ש”ס אינה מגדירה עצמה ציונית, יש לה נציגים בהסתדרות הציונית.
הסרט מאיר את האפשרות של שיתוף פעולה פוטנציאלי בין השמאל לש״ס. ואכן, במקרים מסוימים נקודות ההשקה בין השקפת העולם של הרב עובדיה יוסף לבין חד״ש רבות יותר מנקודות ההשקה בין חד״ש לבין מפלגות מרכז ואלה המכונות ״שמאל ציוני”. הסרט מעלה אפוא שאלה נוקבת: האם תיתכן שותפות פוליטית בין השמאל העקבי לבין הציבור המזרחי-חרדי? נראה שכל עוד מנהיגי ש”ס הרוחניים והפוליטיים יפנו עורף למורשת של הרב עובדיה יוסף, יתמכו בכיבוש, בסיפוח ובמלחמות ויתרמו את חלקם לשיח האנטי-ערבי, הם יתרחקו וירחיקו את תומכיהם ואת מפלגתם משיתוף פעולה עם השמאל בכלל, ועם מק”י וחד”ש בפרט.
עוד בנושא: https://zoha.org.il/115525/