התשובה להפרטה / מאמר של ח"כ דב חנין (פורסם ב"הארץ")

8 באוגוסט 2013

נחמיה שטרסלר מאמין שכל מה שמופרט הוא יעיל, וכל מה שציבורי הוא בהכרח כושל. אני טוען שהאמונה הזו היא מיתוס. אך בניגוד לדברי שטרסלר ("הארץ" 26.7.2013), אינני תומך במיתוס הפוך. אני יודע שמערכות "ציבוריות" עלולות להיות ביורוקרטיות ובלתי יעילות אך התשובה שלי לכך איננה הפרטה שלהן, אלא הפיכתן לציבוריות באמת, שקופות ודמוקרטיות. לכן, כשהתנגדתי להפרטת מקרקעי ישראל שנתניהו יזם, יזמתי חוק הנלחם בביורוקרטיה ובשחיתות ברשות המקרקעין באמצעות חיוב של שקיפות מלאה בהתנהלותה ופרסום ברשת של ההחלטות בכל מוסדותיה. במקום לחסל את הציבוריות אני פועל לממש אותה במציאות.

אני גאה במאבקי להלאמת פרויקט הרכבת התחתית/קלה בגוש דן. כי בדיוק כפי שהזהרתי, ההפרטה כאן נכשלה בגלל כשל ידוע מראש – כדי לזכות במכרז הזכיינים הפחיתו את העלויות לרמה בלתי אפשרית. הכשלים בהפרטות תשתיות הם רבים ומגוונים. גם כשהופרטו קווי הרכבת בבריטניה התוצאה הייתה קשה – ירידה בשירות, פגיעה בעמידה בלוחות זמנים, והתדרדרות בבטיחות. וגם שם הסיבה הייתה פשוטה – המשקיעים הפרטיים שאפו לתשואה מרבית על השקעה מזערית. הפרטת הרכבות בבריטניה יצרה בעיה נוספת – חוסר תיאום בין קווי הרכבות של החברות השונות. בבריטניה הפרטת הרכבת הובילה לשקיעה בכל המישורים, חוץ מהמחירים – אלה עלו לרמה הגבוהה באירופה. מול הכישלון הזה בולטת הרכבת בצרפת, המצויה בבעלות ציבורית, רשת הרכבות הטובה באירופה, מתקדמת מבחינה טכנולוגית ומצטיינת בשירות.

הפרטת הרכבות בבריטניה מראה היבט אופייני נוסף. מהר מאוד התברר בבריטניה שקווי הרכבות נמכרו במחיר נמוך בהרבה מהמחיר הריאלי שלהם. זיכיונות שנמכרו ב- 1.8 מיליארד ליש"ט נמכרו שוב, כעבור שבעה חודשים, ב-2.7 מיליארד ליש"ט. זה היה רווח משמעותי ביותר לרוכשים. אכן, במרבית המקרים הפרטה היא חלוקה מחדש של נכסים לטובת אלה שכבר יש להם ממילא הרבה כסף. זה הסיפור האמיתי: לא הגברת היעילות אלא העברת נכסי הציבור לידי מי שיכול לרכוש אותם, בדרך כלל במחיר הזדמנות. אצלנו זה בדיוק מה שקרה כשהופרטו משאבי הטבע, מים המלח עבור לפוספטים ועד המים המינרליים.

כשהופרט בנק הפועלים אצלנו, מומנה ההלוואה ששימשה לרכישתו מהדיבידנדים שהקונים מיהרו למשוך מקופתו. כאשר רוכשי הנכסים המופרטים מחזירים חובות מתוך הרווחים ומתוך ההנפקות שהם עושים – הם בעצם קונים בהקפה מהמדינה נכסים מבלי לשלם עליהם מכספם. במציאות, מרבית ההפרטות הן חלוקה מחדש של נכסי הציבור תוך העברתם לעשירים, הנעשים עשירים יותר כשהציבור בכללותו נעשה עני יותר. וכיוון שהבעלים רוצים למכסם רווחים – גם העובדים בפרויקטים המופרטים נפגעים בשכר ובתנאי העבודה.

ההפרטה בישראל הואצה משמעותית בעשורים האחרונים. בתודעה הציבורית היא נכרכת עם מושגים כמו ביזור או תחרותיות אך המציאות שונה לחלוטין. אצלנו השליטה הריכוזית במשק פשוט עברה מחברות בבעלות ציבורית לתאגידים בבעלות פרטית. ריכוזיות ההון גבוהה עוד יותר, שכן חלק ניכר מהחברות האלה נמצאות תחת שליטה של מספר קטן של קבוצות הון המהוות את מרכזי הכוח של הכלכלה. משברי השנה האחרונה יכולים ללמד אותנו פעם נוספת, עד כמה התנהלות בעלי ההון השולטים במרכזי כוח האלה הייתה כושלת, לא אחראית ובלתי יעילה.

נזק רב במיוחד נגרם אצלנו מהפרטת השירותים הציבוריים. הפרטת שירותי בריאות התלמיד, למשל, פגעה קשות באחיות בתי הספר, בתלמידים, במערכת הרפואה המונעת ובמערכת החינוך. כפי שהראה מחקר מרכז המידע בכנסת, השירותים המופרטים עולים למדינה יותר.

ביקורת ההפרטה בישראל מתרחבת ומעמיקה. התודעה משתנה. המציאות, כך אני מקווה, לא תפגר הרחק מאחוריה.

פורסם ב"הארץ" ב-7 באוגוסט 2013