מאת ח”כ דב חנין

לפני מספר שנים השתתף נציג ישראלי בדיון סביבתי באירופה. משתתפי הדיון השוו את ההישגים שלהם באירועי “יום ללא מכוניות” שאורגנו ברחבי היבשת. המצליחים ביניהם התגאו בהפחתה של רבע במספרן של המכוניות שנעו בכבישי הערים. המשתתפים כולם הופתעו לשמוע כי בתל אביב יש יום ללא מכוניות שבו כמעט אף אחד לא נוסע.

אכן. יום כיפור הוא גם מענה רב עוצמה לשאלה איך יכולה להיראות עיר ללא מכוניות: האוויר נקי יותר, הרחובות חוזרים לשלטון הולכי הרגל, המרחב נעשה נוח ובטוח יותר לילדים ולזקנים. במובנים רבים, זו בוודאי עיר טובה יותר. למרבית הצער, איננו יכולים לנהל כך את עירנו 365 יום בשנה. אבל האם לא נכון לפחות לשאוף להתקרב?

העיר המודרנית והרכב הפרטי הוא סיפור של חיים משותפים איומים: פקקים, זיהום אוויר ורעש, מצוקות חניה. בארצות המתקדמות בעולם כבר הבינו – אי אפשר להתנהל ברכב פרטי בעיר ולצפות לטוב. ולפיכך, חלופות טובות של תחבורה ציבורית חיוניות לעתידה של העיר.

לכאורה הבינו זאת גם אצלנו. בגוש דן מדברים כבר ארבעים שנה על רכבת תחתית. פתרון טוב עם שני חסרונות גדולים: לוקח הרבה זמן ועולה הרבה כסף. השבוע הייתה עוד התפתחות בעלילה המסובכת של הקמת הרכבת התחתית בגוש דן: המדינה הלאימה את ערבויות הזכיינית ובכך יצאה לדרך ההלאמה הגדולה ביותר של פרויקט תשתית בתולדות ישראל.

הלאמת פרויקט הרכבת הקלה איננה חדשה רעה. זכיינים יתחמקו ממחויבויות וימרחו את הזמן בהתמדה בדיוק כיוון שכאן לא יהיו להם רווחים קלים או מהירים. דווקא החזרת האחריות למדינה תוך תקצוב ראוי של הפרויקט עשויה לבשר אור רחוק, אבל אמיתי, בקצה המנהרה.

אך כיון שהאור הוא באמת רחוק, אסור להמשיך ולהסתפק בהמתנה לו. קיימים פתרונות מעולים לתחבורה ציבורית שניתן ליישם באופן מיידי. אך כדי ליישמם צריך להיפרד מחשיבה אנכרוניסטית. לדוגמא, מאז ימי גולדה שגזרה את הסרט הראשון על הפרויקט, אנו שומעים כי כל פתרון למשבר התחבורה עובר מתחת לאדמה. כך, גם “הרכבת הקלה” תוכננה למעשה כרכבת תחתית ברוב חלקי נסיעתה. למרבה הצער, רכבת תחתית היא עסק יקר. לכן בנייתן נזנחה בחלק האחרון של המאה העשרים לטובת פרויקטים צנועים וישימים יותר. רכבת תחתית גם מפספסת את אחת המטרות החשובות בכל פרויקט תחבורה ציבורית במציאות של זיהום אוויר והתחממות גלובאלית – הורדת רכב פרטי מהכביש. כל עוד הרכבת נוסעת מתחת לאדמה ולא מעליה, למכוניות מתפנה שטח כביש נוסף לנסיעה.

טענה נוספת שראוי לבחון היא שמערכת תחבורה ציבורית אפקטיבית מחייבת דווקא קרונות רכבת – רכבת תחתית, רכבת קלה, העיקר שיהיה קרון. אכן, קרון יכול להכיל מספר רב יותר של נוסעים מרוב האוטובוסים. אך האומנם תמיד יש צורך בקרון? למעשה, ניתן להסיע את אותה כמות נוסעים, בעזרת הגברת תדירויות של כלי רכב מתקדמים שעלותם נמוכה הרבה יותר מאלה של קרונות רכבת. קרונות שעולים הון תועפות בפני עצמם, ודורשים תשתית כבדה של מסילות שקשה לשנות את מסלולן עם התפתחות העיר לאורך השנים.

קואליציה של אנשי מקצוע, פעילים עירוניים ואנשי סביבה וחברה, גיבשה בשנה האחרונה תוכנית מרתקת בכיוון זה. התכנית, הנושאת את השם “מהיר בעיר” נועדה ליצור מערכת תחבורה ציבורית יעילה, שמבוססת על אוטובוסים שנוסעים בתדירות גבוהה בנתיבים בלעדיים. במרכז התכנית – הפעלה מיידית של שני קווים מהירים – קו אחד החוצה את תל אביב יפו, וקו שני מעגלי, סובב תל אביב יפו. נתיבי הקווים עוברים ליד תחנות הרכבת ובין הקווים תתקיימנה נקודות מפגש. כל אחד מהם יפעל בשני הכיוונים בו זמנית באופן דומה למערכות מטרו בעולם. הקווים ייסעו בתדירות של פעם בשלוש דקות כך שזמן ההמתנה להם יהיה מזערי, וגם בשעות הלילה (בתדירות נמוכה יותר). בשבתות ובחגים יופעלו בקווים מיניבוסים. הכרטוס יאפשר מעבר חופשי בין הקווים. האוטובוסים ידלגו על הפקקים לא רק באמצעות שימוש בנתיבים בלעדיים לתחבורה ציבורית, אלא גם בזכות העדפה ברמזורים. כמו רכבת תחתית, גם מערכת זו לא נתקעת בפקקים, אבל בניגוד לרכבת תחתית, הקמת המערכת נמשכת הרבה פחות זמן ועולה הרבה פחות כסף.

מערכת מהיר בעיר מקיימת שלושה עקרונות מרכזיים – ראשית, מתחילים עם מה שיש. לא מתכננים חפירה של מנהרות, הנחה של מסילות ורכישה של רכבות, אלא מנצלים יותר טוב את הקיים (אוטובוסים, כבישים ורמזורים). שנית, שיפור משמעותי של התחבורה הציבורית בטווח הזמן המיידי. ולבסוף, המערכת החדשה תשרת את כל תושבי העיר ובאיה באופן שווה. בקיצור, מהיר בעיר הוא פתרון תחבורה ציבורית טוב, פשוט, ירוק, יעיל, זול, מהיר ושוויוני – פתרון תחבורה לכולנו.

אנו ניצבים בפני צומת הזדמנויות. רק תחבורה ציבורית טובה ויעילה תפתור את משבר התחבורה בעיר. תל אביב יפו חייבת היום פתרון תחבורתי כולל וזמין ולא ניתוחים קוסמטיים זעירים שאינם משנים מהותית את המצב. תכנית מהיר בעיר כבר זכתה לתמיכה מפורשת של משרד התחבורה. גם עיריית תל אביב יפו מתחילה להבין, כי אם תסתפק בהמתנה לרכבת התחתית – דבר לא יקרה והתושבים ימשיכו לסבול.

היום שאחרי יום כיפור הבא לא חייב להיות חזרה לפקקים, זיהום ומצוקת חניה. באם תתקבל ההחלטה הפוליטית האמיצה של ראש העירייה וחברי המועצה, נראה תוך כמה חודשים עיר שנעה חכם יותר ונקי יותר, עיר עם רשת אוטובוסים מהירים, הנוסעים בנתיבים משלהם וזוכים בהעדפה ברמזורים. זה עובד בארצות העולם. אם תבחר העירייה, זה יעבוד גם אצלנו.