מאות תושבי הכפר מערג’את, מצפון ליריחו, בשטחים הפלסטינים הכבושים גורשו בלילה שבין חמישי לשישי מבתיהם בעקבות הטרדות מתמשכות של מתנחלים שהקימו בשנים האחרונות מאחזים מסביב לקהילה. ממאחזים אלה יצאו צעירים אלימים, מנעו מהפלסטינים לרעות את צאנם, איימו ותקפו באופן יומיומי את תושבי הקהילה וגנבו את עדריהם.

יצוין שבפברואר הציתו מתנחלים את המסגד של הקהילה וטרקטור של אחד התושבים ובשבועות האחרונים הגבירו המתנחלים את ההטרדות, נכנסו אל בין הבתים ואף התיישבו בחצרותיהם לשעות ארוכות. הם גם איימו על התושבים ודרשו מהם להתפנות. ביום רביעי האחרון הם אף הקימו מאחז מטרים אחדים מבית הספר של הקהילה. המשפחה שמתגוררת בצמוד נאלצה לברוח ורכושה נשדד. כוחות הביטחון לא נענו לקריאות התושבים להרחיק את המתנחלים הפולשים, וחיילים ושוטרי מג”ב אף תועדו יושבים איתם במאחז החדש צמוד לבתי הקהילה.

משלום עכשיו נמסר “ממשלת ישראל אחראית לפשע הזה. הממשלה מממנת ומעודדת את המאחזים האלימים; המשטרה וכוחות הביטחון נותנים למתנחלים האלימים חסינות מוחלטת .מאחזי הרועים של המתנחלים הם המיליציות שמבצעות את מדיניות הטיהור והסיפוח של הממשלה.”

גם אתמול קבוצת מתנחלים הכריחה תושבים לעזוב בכפייה את אוהליהם באזור אל־סאקוט שבצפון בקעת הירדן, כך נמסר ממחדי דראגמה, ראש מועצת הכפרים הבדואיים באזור אל-מאלח. לדבריו, המתנחלים השתלטו על אוהלים באזור אל־ג’ובה, השייכים למשפחתו של לואי עלי זהדי. האוהלים שימשו לרעייה וגידול מקנה במהלך הקיץ. עוד ציין דראגמה כי בני המשפחה סובלים באופן יומיומי מהתנכלויות חוזרות מצד מתנחלים גם במקום מגוריהם בח’רבת אל־פארסיה, כולל תקיפות על הבתים, הפחדת התושבים, גירושם מהמרעה, ופגיעות בעדרים – לעיתים עד כדי גניבה.

בתוך כך, האגודה לזכויות האזרח עתרה בשבוע שעבר בשמם של 12 חקלאים מאזור ואדי פארעה שבבקעת הירדן, שאינם מצליחים להגיע לחלקות שבבעלותם ולעבד אותן מאז אוקטובר 2023 בגלל התנכלויות מצד המתנחל משה שרביט. שרביט הוא המייסד והמוביל של “חוות עמק תרצה” – מאחז אלים ובלתי מוסדר שהוקם בסמוך לחלקותיהם של העותרים, והוא מוכר, ואף מזהה עצמו, כמי ששם לו למטרה להרחיק את התושבים הפלסטינים מן האזור בכוח הזרוע. באוקטובר 2023 הוא חסם על דעת עצמו את דרך הגישה המובילה לחלקותיהם של העותרים. מאז, כל חקלאי פלסטיני המעז לנסות להגיע לאדמתו, מסולק מהמקום על ידי שרביט באיומים, הטרדות ותקיפות. פרנסתם של החקלאים, משפחותיהם והעובדים שהעסיקו נגדעה, ונזקיהם הכלכליים כבדים.

על שרביט והמאחז שבבעלותו הוטלו סנקציות בינלאומיות ובמרס 2025 ניתן נגדו צו למניעת הטרדה מאיימת, שגם אותו הוא מפר. בעתירה תוארה מסכת האיומים, התקיפות וההתנכלויות של שרביט ושותפיו, והתגובה הרפה של הצבא, שמורה לחקלאים הפלסטינים להשלים עם המגבלות ששרביט מטיל עליהם, או פועל בעצמו באופן המתקף את המגבלות הללו. ניסיונותיהם של החקלאים לתאם עם הצבא מועד שבו יוכלו להגיע לחלקות ולעבד אותן באופן מאובטח, לא צלחו. גם חמש פניות של האגודה לגורמי הצבא לא הועילו. בעתירה ביקשנו שהמפקד הצבאי ישתמש בסמכותו כדי להרחיק את שרביט מהגדה המערבית, או לפחות מהשטחים החקלאיים ומשטחי המחייה והמגורים של העותרים. עוד ביקשנו להסיר את המחסום שהוקם ולאפשר לעותרים להגיע לאדמותיהם החקלאיות ולעבוד בהן באופן שגרתי, בביטחון וללא הפרעה.

בעתירה נטען כי מחדלו של הצבא להגן על החקלאים גורם לכך שבפועל הם מנושלים מאדמותיהם, ופוגע קשות בזכויותיהם לחיים, לשלמות הגוף, לכבוד, לקניין ולחופש התנועה. נטען כי על פי הדין ההומניטרי הבינלאומי התושבים הפלסטינים בגדה הם תושבים מוגנים, והמפקד הצבאי מחויב להגן עליהם ועל קניינם הפרטי, לקדם את רווחתם ולשמור על הסדר והביטחון הציבורי ועל סדרי החיים התקינים שלהם. בית המשפט הדגיש לא פעם את חובתו של הצבא להגן באופן אקטיבי על התושבים המוגנים מפני אלימות והפרת חוק, וביתר שאת כשאלה מופנות כלפיהם באופן שיטתי, ולספק הגנה אפקטיבית לחקלאים באופן שיאפשר להם גישה בטוחה לאדמות.