מכיבוש השטחים לניצול עובדים: הימין פותח חזית נגד הוועדים בבחירות לכנסת

9 בינואר 2020

"כן, לשבור!" (במקור ביידיש: "יאָ, בּרעכען!") הוא כותרתו של מאמר ידוע שכתב מנהיג הימין הציוני זאב ז'בוטינסקי ושפורסם ב-1932 ביומון היידי הנפוץ ביותר בפולין, "היינט" ("היום"). המאמר תורגם לעברית ופורסם בתל-אביב כעבור כמה שבועות (ר' צילום מ"חזית העם", השבועון של "ברית הבריונים").

     "כן, לשבור" לא התייחס למאבק נגד האימפריאליזם הבריטי ששלט אז בארץ. זו הייתה סיסמת קרב, קריאה לאנשי הימין לשבור את כוחם של העובדים המאוגדים ביישוב. מאז חלפו עברו שנים רבות אך תלמידיו של ז'בוטינסקי, המפוזרים כעת בשלל מפלגות הימין – מהליכוד ועד עוצמה יהודית הגזענית – מוסיפים לדבוק בקריאתו.

     הקריאה לשבור את העבודה המאורגנת בישראל שבה בכל כוחה לקראת הבחירות הקרובות, שיתקיימו ב-2 במארס. רבים בימין, ובנימין נתניהו בראשם, סבורים שככל שהמסרים יהיו בוטים, קיצוניים וגזעניים יותר – כך יטיבו עמם כל הדרך אל הקלפי. ההקצנה ימינה ניכרת בכל התחומים: הדתה, משיחיות, שחיתות – וגם השאיפה לקפיטליזם פראי, ניאו-ליברלי וקיצוני, המאפיינת כעת את כל הכוחות בימין.

    מפלגתו של שר הביטחון נפתלי בנט, "הימין החדש", כבר נמצאת בעיצומו של קמפיין הבחירות לכנסת ה–23. ח"כ מתן כהנא, לדוגמא, מתמקד במסגרת הקמפיין בהתקפה מרוכזת נגד ועדי העובדים וההסתדרות. כהנא העלה סרטון בו הוא תוהה: "מה לעזאזל עושה ההסתדרות עם יותר מ–500 מיליון שקל שהיא גובה מהעובדים מדי שנה?".  

העבודה המאורגנת "אחראית לעוני"

      אל"מ (מיל') כהנא, הנהנה מהכנסה נאה כקצין בכיר בדימוס וכחבר כנסת, אף האשים את ההסתדרות במצב העוני בטור שפרסם באתר "בשבע". כהנא הסביר איך "ההסתדרות מקשה על אנשים לצאת ממעגל העוני": "כשמשפחה ענייה מגיעה לסופרמרקט, היא נתקלת בהסתדרות, פעם בעלויות יצור גבוהות של יצרנים, פעם בתשומות גבוהות של עלויות כח אדם, ופעם בעלויות התקינה והיבוא העצומות שמשתית מכון התקנים, שהנהלתו, עובדיו וועדותיו הטכניות, רובם ככולם נציגי הסתדרות או שותפיהם".

    חברת מפלגתו של כהנא, שרת המשפטים לשעבר איילת שקד, לא מפגרת אחריו. בטור שפרסמה ב"גלובס" (5.12) היא טענה: "הכוח של ההסתדרות הוא פראי; החקיקה שמסדירה את פעולת ההסתדרות היא קיצונית ויוצאת דופן בהשוואה לעולם, בכוח הלא-פרופורציונלי שהיא מקבלת לעומת הכוח שמקבלים שאר השחקנים במשק. היא שהביאה לריכוז הכוח אצל ארגון עובדים גדול אחד. הכוח המופרז הזה מונע התייעלות במשק, ומוביל להיעדר גמישות תעסוקתית, לעודף ניכר של כוח-אדם, במקומות רבים, ולתשלומי שכר עודפים". מפלגת הימין בשירות בעלי ההון מתכוונת לנהל את הקרב נגד העובדים גם במסדרונות הכנסת.   

     אלעד מלכא, מנכ"ל ומייסד שדולה חדשה בכנסת שתעסוק ב"שוק חופשי" (חופשי מעבודה מאורגנת?), אמר ל"דה מרקר" (2.1): "אנחנו רוצים להתמקד בחוקי העבודה, ובתוך כך בהגבלת זכות השביתה בשירותים חיוניים". מלכא הוא חבר מועצת העיר ירושלים מטעם תנועת התעוררות. לדברי מלכא, "יש הרבה אנשים שמאמינים בשוק חופשי ומפוזרים מבחינה פוליטית על כל הספקטרום שבין זהות לכחול לבן". אין ספק ש"ספקטרום" המפלגות, עליו הצביע מלכא, הוא רחב למדי, אבל למזלנו – העובדים רבים יותר.

שוק הרעיונות: מפלגה למכירה

     עוד מפלגת ימין קמה לאחרונה בישראל והיא כבר עומדת למכירה. בסוף דצמבר האחרון הוקמה "המפלגה הליברלית החדשה", בראשות עו"ד ליבי מולד. אליה כבר החליטו לחבור בועז ארד, ממייסדי התנועה הליברלית, וירון לרמן, ממייסדי התנועה הליברלית אף הוא, ומי שעמד בראש "עלה ירוק".

     גרעין המפלגה כבר השתתף בניסיון הנפל של התנועה הימנית-משיחית הניאו-ליברלית "זהות" בראשות משה פייגלין, לשעבר איש הליכוד. בריאיון ששודר בגלי צה"ל (1.1) הסבירה עו"ד מולד שהמפלגה דוגלת בפתיחת המשק לתחרות, בהפחתת מכסים ומכסות, בהקלה משמעותית על עסקים – הפחתת רגולציה בכלל, ובתחום הנדל"ן בפרט, וב"מאבק בכוח המופרז של ההסתדרות והוועדים הגדולים – בייחוד ביטול זכות השביתה במגזר הציבורי".

    בתשובה לשאלה הסבירה מולר כי המפלגה, הקטנה עד מאוד יש להדגיש, מנהלת מגעים עם מפלגות "הגוש" – קרי הימין הקיצוני, כולל מפלגתו של שר הביטחון נפתלי בנט "הימין החדש". ובמה תלויה הבשלת המגעים? במיקום מועמדיה ברשימה לכנסת, כמובן. "אנחנו ימין כלכלי, ימין חברתי, ימין מדיני. אנחנו מתנגדים לעוד ישות בין הירדן לבין הים", הדגישה.

    המפלגה הליברלית החדשה סבורה אמנם שהיא אכן חדשה. אולם קדמה לה מפלגה בעלת אותו שם שקמה ב-1998, בשלהי הכנסת ה-12. המפלגה אז הורכבה משלושה מבין חמשת הח"כים שהתפלגו מהליכוד והקימו את "המפלגה לקידום הרעיון הציוני". המפלגה הליברלית החדשה ההיא התמודדה בבחירות לכנסת ה-13 בראשותו של חבר הכנסת יצחק מודעי, אך לא עברה את אחוז החסימה. זה היה סופו הפוליטי של שר האוצר לשעבר מודעי, מאבות המהפך הניאו-ליברלי – "תכנית הייצוב הכלכלית" של 1985.

אפרים דוידי

הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"

שינוי גודל גופנים
ניגודיות