דיון בנושא חוק הפסילה והחקיקה האנטי דמוקרטית שמקדמת הממשלה התקיים בשבוע שעבר במועדון הגדה השמאלית בתל אביב, ביוזמת סניף חד”ש המקומי. בדיון השתתפו מזכירת חד”ש ת”א, עו”ד נועה לוי, ח”כ לשעבר ד”ר יוסף ג’בארין ומנכ”ל מכון אקורד, רון גרליץ.

את הדיון פתחה עו”ד לוי, אשר דנה בחוק על רקע מכלול החקיקה הפשיסטית שהקואליציה מנסה להעביר לאחרונה. לדבריה, קל ללכת לאיבוד בתוך מכלול זה ולהתייחס לחוק כעוד פרובוקציה, אבל חוק הפסילה שונה מהותית: “פרלמנט שהופך לפרלמנט ליהודים בלבד, ללא מתנגדים פוליטיים לשלטון, מהווה שינוי מהותי. זהו משטר שאפילו לא מנסה להראות דמוקרטי”. החוק מבטא לדבריה שינוי עמוק בשיטת המשטר ומנציח את שלטון נתניהו והימין. זו גם הדרך בה צריך להתנגד אליו כלפי חוץ.

כמו כן הדגישה לוי את חשיבות ההחלטה העקרונית כי על חד”ש להתמודד בבחירות בכל מצב. “זו החלטה לא ברורה מאליה. במצב בו החוק עובר וכל נציגי הציבור הערבי ושותפיו יועמדו לפסילה – יהיו קולות שיקראו להחרים”. אולם לדבריה: “לוותר על מקומנו זה רק לעשות לשלטון הפשיסטי את החיים קלים. אנחנו צריכים להפריע למשטר, לעצבן אותו, להקשות עליו. הדבר האחרון שצריך לעשות זה להוציא את עצמנו מהמגרש”.

לוי הדגישה את השפעת השינוי בחוק, שמבטל את האישור האוטומטי שנדרש מבג”צ על כל פסילה בעבר. כל זמן שבג”צ היה חלק אינטגרלי מהתהליך, אמרה, היה נוח לו להתערב. אם השינוי המוצע – לפיו בג”צ ישמש רק כתובת לעתירות נגד פסילות – יעבור, לא בטוח שהשופטים ימהרו להתערב.

גרליץ הציג את החוק כחלק מתהליך בן שלושה שלבים שנועד להחליש את הכוח הפוליטי הערבי: הראשון הוא הניסיון ליצור פירוד בין המפלגות הערביות למצביעיהן; השני הוא פגיעה בלגיטימיות של המפלגות שמייצגות את הציבור הערבי להיות חלק מהשלטון; השלישי הוא הרצון להוציאן מהכנסת. המטרה הראשונה היא ליצור דה-לגיטימציה של הח”כים הערבים ולפגוע באחוזי ההצבעה בחברה הערבית. לשם כך מאשים הימין את הח”כים הערבים בכך שאינם עוסקים באזרחים הערבים אלא רק בסוגיה הפלסטינית, ולאחרונה אף החל לטעון כי הם “תומכי טרור”.

המטרה השנייה – פגיעה בלגיטימציה של מפלגות המייצגות את הציבור הערבי כחלק מהשלטון – היא “הפרויקט הפוליטי המרכזי של בנימין נתניהו”, לדברי גרליץ, עוד מימי אוסלו. לאחר שנים בהן הנושא לא היה כלל בשיח הציבורי, חל בהדרגה שינוי מ-2019, כאשר אירועים פומביים כמו פגישות מו”מ בין ראשי הרשימה המשותפת לרשימת כחול לבן הסתיימו בהצלחה, ומנהיגיה דיברו פומבית על נכונות להקים ממשלה בתמיכת המשותפת. מאז, ולאור קמפיין ההסתה מימין, חלה נסיגה גדולה בתמיכת הציבור היהודי בנושא זה.

השלב השלישי הוא הניסיון הנוכחי לחקיקת חוק הפסילה. לדברי גרליץ: “צריך להפעיל לחץ אדיר יחד עם הנהגת האופוזיציה בשביל לנסות לבלום את החקיקה הזאת. אני חושב שמול הציבור היהודי הטיעון שהכי יכול לשכנע הוא שמדובר בהטיית בחירות. זה מבטיח את שלטון הימין לדורות. אני חושב שזה טיעון שיכול לעבוד מול המחנה הדמוקרטי ליברלי”.

אי הסכמה בדיון התעוררה ביחס לתפקידן של מפלגות האופוזיציה הציונית בעת הנוכחית. גרליץ טען כי כדי לבלום את החקיקה ולהפיל את הממשלה חשוב לבנות גשרים לשיתוף פעולה עם האופוזיציה, למרות הקושי המובן ביצירת שיתופי פעולה משמעותיים בתקופה זו על רקע עמדתן של מפלגות המרכז-שמאל ביחס למלחמה ולציבור הערבי בכלל. לכך השיב יוסף ג’בארין בביקורת חריפה על מפלגות אלו, שאפשרו את השיח שהביא אותנו לנקודה הנוכחית: “אנחנו המפלגה היחידה שיוצאת בקול ברור נגד המלחמה. גם היום ההנהגה הפלסטינית ויותר מ-50 מדינות ערביות ומוסלמיות תומכות ביוזמה שנקראת ‘היוזמה הסעודית’. מדוע האופוזיציה לא מתייחסת לזה? יש שיח אלטרנטיבי וחשוב שהציבור הישראלי ישמע אותו. אבל לצערי מפלגות המרכז-שמאל נגררות אחרי הרחוב במקום להוביל אותו”.

ג’בארין טען כי לחוק הפסילה שלוש מטרות. הראשונה היא להשתלב עם ההפיכה המשטרית: ברגע שסמכויות בג”צ יצומצמו בסוגיה זו, יהיה פתח לצמצם את סמכויותיו ויכולתו להתערב גם בסוגיות אחרות. המטרה השניה היא הרצון להחליש את הייצוג הפוליטי הערבי, ואת המעמד הפוליטי והמשפטי של האזרחים הערבים. המטרה השלישית היא הבטחת שלטון הימין הקיצוני. בהקשר זה אמר ג’בארין: “אנחנו צריכים לא רק לקרוא את המפה ולהיות ביקורתיים, אלא גם לפעול. עלינו לפנות לציבור ולהזהיר מההתרחשויות הללו. אנחנו חייבים לשכנע את הציבור הערבי שהתגובה צריכה להיות לא ייאוש ונסיגה, אלא פעילות אקטיבית והעלאת אחוז ההצבעה”.

גם בתוך המציאות של אווירה קשה בכנסת ויכולת מוגבלת להשפיע, ג’בארין מתעקש כי אסור לוותר על הזירה הזו. ראשית, משום שהיא מאפשרת פנייה לכוחות הדמוקרטיים בחברה היהודית, וכן פנייה לשרים מסוימים שעוד אפשר לקיים אתם שיח מקצועי. שנית, הייצוג הפוליטי חשוב לפעילות הבינ”ל, שכן מעמד של נבחרי ציבור פותח דלתות ומאפשר לקדם פעילות דרך ערוצים בינלאומיים. שלישית, הציבור צריך גם הנהגה בשטח, ומעמדם של נבחרי ציבור ככתובת הוא חשוב. ג’בארין הדגיש כי הטענה לפיה הציבור הערבי צריך להחרים את הכנסת כדי לחשוף את פרצופה הלא-דמוקרטי של ישראל שגויה. לדבריו, המשטר ימצא תמיד משתפי פעולה שיוכנסו לכנסת כסיעות לווין כדי לתפוס את מקומם של נבחרי ציבור אמיתיים.

ג’בארין חתם את דבריו בפנייה למפלגות הציוניות באופוזיציה: “שינוי אמיתי מחייב גם שינוי ביחס אל הציבור הערבי והמפלגות שמייצגות אותו. קודם כל חייבים לשנות את השיח. להזכיר את המילה שלום, מדינה פלסטינית, הגדרה עצמית. נתניהו בנאום בר אילן דיבר על שתי מדינות, אז אתם נסוגים מזה? אני פונה אל הציבור של המחאה והמפלגות המייצגות אותו – תעצרו קצת לחשוב. אנחנו לא מבקשים מכם לאמץ את המצע שלנו, אבל לפחות תציעו תקווה ואלטרנטיבה כלשהי לציבור היהודי בישראל. אנחנו נעשה כל מאמץ כדי להיות שותפים לתקווה שתביא שינוי ערכי – גם בתוך ישראל וגם ביחס לעם הפלסטיני. זו המשימה שלנו, וזה זה התפקיד ההיסטורי שלנו”.