קמלה האריס או דונלד טראמפ: בבחירות בארצות הברית בולט העדר האלטרנטיבה
שבוע לבחירות לנשיאות בארצות הברית (שייערכו ב-5 בנובמבר), והמעצמה הגדולה בעולם כמרקחה. בצד האחד, קמלה האריס, סגניתו של הנשיא המכהן ביידן, אשר מתקשה להתבסס כקול מעורר תקווה, ומתעקשת להצהיר מעל כל בימה אפשרית שהיא תמשיך במדיניות הלא-פופולרית של הממשל הנוכחי; בצד השני, הנשיא לשעבר והעבריין המורשע דונלד טראמפ, שלמרות העייפות, הגיל וההידרדרות המנטלית הניכרת לעין, עדיין מצליח למצוא קונים למרכולתו הפשיסטית-פופוליסטית.
על פניו, הדמוקרטים יכולים היו להשיג יתרון משמעותי בסקרים ולנהל קמפיין נינוח מעמדת יתרון משמעותית: ההצרחה בין האריס לבין ביידן העייף והמושמץ הפיחה חיים מחודשים בקמפיין שרבים ראו כאבוד. אולם, לאחר שבועיים של התלהבות, שבה המפלגה הדמוקרטית לדפוסים המוכרים של קריצה למרכז פוליטי מדומיין שמעולם לא הוכיח את עצמו, תוך ניכור והשמצה של השמאל ושל הצעירים.
אם בתקופת כהונתו של טראמפ דיברו הדמוקרטים בכל הזדמנות על כך שהמפלגה הרפובליקנית מהווה נזק לדמוקרטיה, על הגזענות הבוטה העומדת מאחורי הניסיון להקים חומה על הגבול עם מקסיקו, על מערכת הבריאות הכושלת, על זכויות מיעוטים ועל הפלות – היום אין לכך זכר.
במרכז הקמפיין של האריס עומדת ההבטחה “לחזור לשפיות”, אך זו כוללת כינון ועידה דו-מפלגתית לבחינת מדיניות והתהדרות בתמיכה של פושעי המלחמה יקירי הרפובליקנים דיק צ’ייני וג’ורג’ בוש. בפרסומים רשמיים תוקפת האריס את טראמפ על השתמטותו ממלחמת וייטנאם ועל התנגדותו לה; לועגת לו על שלא הצליח להקים את החומה ומבטיחה לבנות אותה בהצלחה ובמהירות. התמיכה וההגנה על קהילת הלהט”ב פינו מקומם לפלפולים משפטיים ולהתחמקויות מתשובות מהותיות. ההבטחה לכונן מערכת בריאות ממלכתית – שעמדה במוקד העניין במפלגה במהלך כהונתו של טראמפ – נעלמה לחלוטין מהשיח, שלא לדבר על חקיקה פדרלית שתבטיח את הזכות להפלה.
אחרי ארבע שנות נשיאות, מתקשים הדמוקרטים להצביע על הישגים משמעותיים: האינפלציה גואה, זכויות העובדים בקריסה מתמדת, התשתיות מוזנחות, ועונת הוריקנים הרסנית במיוחד הפכה חלקים נרחבים במדינה לעיי חורבות ששיקומם אינו נתמך בידי הממשל הפדרלי. נדמה שבכל תחומי המדיניות, מתעקשים הדמוקרטים להידמות ככל האפשר למפלגה הרפובליקנית שלפני עידן טראמפ. את הבוחרים זה פחות משכנע, ולראייה – במרבית הסקרים לא עלתה התמיכה בהאריס אפילו באחוז אחד מאז תחילת הקמפיין.
תהומות הפשיזם המוצהר
מנגד, גם המפלגה הרפובליקנית ממשיכה להידרדר, ובמקרה שלה מדובר בצלילה חופשית לתהומות הפשיזם המוצהר. למרות שני ניסיונות התנקשות (דווקא מהצד הימני של המפה), ממשיך טראמפ ממשיך לחרוש את הארץ לאורכה ולרוחבה. הוא מנצל את הבורות וחוסר האחריות של התקשורת והציבור כדי להפריח שקרים ולהסית נגד מיעוטים.
בדיבייט היחיד שקיימו האריס וטראמפ, חזר האחרון והדגיש את השקר שהפריח סגנו המיועד, ג’י דיי ואנס, לפיו מהגרים מהאיטי אוכלים חיות מחמד. שקר זה מתווסף לרשימה ארוכה של שקרים בוטים וחסרי ביסוס שמופצים ללא בושה בידי כל חברי המפלגה הרפובליקנית, החל מחברי הקונגרס השוליים ביותר בטוויטר ועד לטראמפ עצמו. בשבועות האחרונים מתהדר הקמפיין של טראמפ בשחקן חיזוק נוסף – הבעלים של טוויטר, המיליארד והאדם המביך ביותר בעולם, אילון מאסק, המצטרף לעצרות בחירות במעין קבוצת תמיכה לעשירים טיפשים ומנודים חברתית.
גם במפלגה הרפובליקנית נרשמת השפעתה ההרסנית של עייפות החומר: במקום הפופוליזם האנטי-מערכתי שאפיין את מערכת הבחירות שבסופה נבחר לנשיאות, הפעם מתמקד טראמפ בגימיקים זולים דוגמת צילום שלו מתפעל את הצ’יפסר בסניף מק’דונלדס בפנסילבניה – שנסגר במיוחד לרגל האירוע. אך למרות זאת, הניצחון האמיתי של טראמפ גלום בהכפפת כל הימין לסגידה לדמותו. כבר מזמן הפכה המפלגה הרפובליקנית מועדון המעריצים של טראמפ. הבסיס הקשה של מצביעיה היה לכת ריאקציונרית המהדהדת תאוריות קונספירציה ומאבדת קשר למציאות האובייקטיבית.
המפלגה הרפובליקנית ותומכיה עדיין מסרבים להכיר בתוצאות הבחירות ב-2020 בהן ניצח ביידן. הם עדיין מקוננים על קנוניה עמוקה נגד טראמפ ותומכיו. לא מופרך לחשוב שאם האריס תנצח, נצפה בשחזור של השישי בינואר 2020, במהלכו פשטו עשרות תומכי טראמפ על בניין הקפיטול.
תמימי דעים לגבי ישראל ופשעיה
מעל הכל מרחפת הסוגיה הבוערת של רצח העם בעזה, של מסע ההרס חסר המעצורים של ישראל ושל התמיכה האמריקאית הבלתי מסויגת בהם. למרות הנהי של הימין והשקרים של התקשורת בישראל, ממשל ביידן סיפק לישראל אשראי חסר תקדים לעשות ככל העולה על רוחה, והעניק לה סיוע צבאי בסכומים שוברי שיאים. האריס כבר הצהירה שגם בתחום זה היא תמשיך באותו קו, למורת רוחם של רבים מבוחריה הפוטנציאלים. בקרב הצעירים בארצות הברית – בקרב בוחרי שתי המפלגות – יש תמיכה חד-משמעית בדרישה להפסיק את הסיוע האמריקאי לישראל, ולפעול בנחישות להפסיק את המלחמה ואת ההרג חסר התכלית בעזה.
חרף זאת, נדמה שגם בתחום זה המפלגה הדמוקרטית והמפלגה הרפובליקנית תמימות דעים. פרשנים רבים מצביעים על התמיכה של ביידן והאריס בישראל ככשל העיקרי של הקמפיין. זו הנקודה בה הליברליזם האמריקאי חשף את עיוורונו לעיניי כל. הרטוריקה האמריקאית בדבר סדר עולמי מבוסס חוק ומשפט התנפצה לרסיסים בצורה הבוטה ביותר שאפשר להעלות על הדעת.
באופן אירוני משהו, גם הימין הישראלי וגם חלקים מסוימים בשמאל האמריקאי תולים את תקוותם בטראמפ, שכרגיל מסרב להצהיר בגלוי לגבי תוכניותיו. למרות שאין יסוד להאמין שהוא יאגף את הדמוקרטים משמאל או יפעל באיזשהו אופן להצר את צעדיה הרצחניים של ישראל, הפוזיציה הריאקציונרית בה הוא נמצא מאפשרת לו גם לכנות את ביידן “ג’נוסייד ג’ו” כאחרון הצייצנים, וגם להצהיר בריש גלי שאם יפסיד – זה יהיה באשמת היהודים.
בין אם טראמפ ינצח ובין אם האריס, לרוע המזל סביר להניח שהמדיניות האמריקאית תישאר זהה. וכך, כמו ברוב מערכות הבחירות בעשורים האחרונים, הבוחר האמריקאי המחזיק בעמדות שמאל ניצב מול שוקת שבורה: עליו לבחור בין נבלה לבין טריפה מנוולת. נותר לייחל ליום בו הציבור האמריקאי יפסיק לסתום את האף ולהצביע למועמדים ולמפלגות כושלים ויתחיל לפעול באופן מאורגן נגד המערכת הפוליטית המסלילה לבחירה זו מלכתחילה.
עוד בנושא: https://zoha.org.il/130963