“טראמפ רואה את המזרח התיכון בעיניים של שליטי המפרציות וסעודיה. אלה החברים הכי טובים שלו והשליטים שהוא הכי מעריך” – כך אמר השבוע ד”ר אלי קוק מאוניברסיטת חיפה בשיחה עם “זו הדרך”. בראיון ניתח קוק – היסטוריון של הקפיטליזם – את מטרות המתקפה על איראן במסגרת מדיניותו האזורית של טראמפ ואת ענייני השעה בפוליטיקה האמריקאית.

מבחינת ארצות-הברית, מה הייתה מטרת המתקפה על איראן?

כדי להבין זאת אנחנו צריכים לחזור לרגע המכונן: הפרישה של דונלד טראמפ מהסכם הגרעין עם איראן בשנת 2018. זה המפתח להבנת מדיניותו של טראמפ מול איראן. זה כמובן נושא שאיש אינו מדבר עליו בישראל, כי הישראלים שמחו, ברובם, על פרישת ארה”ב מההסכם.

היום זה כבר ברור: ההסכם לא היה מושלם אבל הוא עבד. האיראנים לא העשירו אורניום מעל 3.5% שנקבעו בהסכם ולפקחים הייתה גישה למתקני הגרעין. ברגע שטראמפ הפר את ההסכם – מסיבות פרסונליות לגמרי: בגלל שזה היה ההסכם של אובמה וטראמפ לא רצה שאובמה יקבל קרדיט – החלו האיראנים להעשיר אורניום באחוזים גבוהים.

בסופו של דבר, טראמפ קיווה שיוכל להחזיר את האיראנים לשולחן המשא ומתן. לדעתי הסיכוי היה די קלוש, כי בפרישתו מההסכם טראמפ העביר לאיראנים מסר שאין טעם לעשות הסכמים עם ארה”ב, משום שהיא לא עומדת בהם. בשלב מסוים הבין טראמפ שהאיראנים לא חוזרים לשולחן המשא ומתן. טראמפ שוחח עם ידידו ביבי, ששכנע אותו שמה שיעזור להחזיר את האיראנים למו”מ הוא הפעלת כוח צבאי. לכן אישר טראמפ את המתקפה הישראלית. לדעתי, הוא לא ידע בשלב הזה שארה”ב תצטרף. אחרי שטראמפ ראה עד כמה האיראנים חלשים מבחינה צבאית ועד כמה ישראל מצליחה לשלוט במרחב האווירי, הוא רצה לזכות בקרדיט והחליט להצטרף למתקפה. אבל טראמפ רצה “זבנג וגמרנו”.

קיים פער גדול בשיח בין ישראל לארה”ב: הישראלים מדברים על החלפת המשטר באיראן, אבל בארה”ב איש לא דיבר על זה – לא ימין ולא שמאל. איש בארה”ב כיום לא רוצה להיכנס למלחמה במזרח התיכון שימותו בה חיילים אמריקאים ושתעלה הרבה מאוד כסף. האמריקאים כבר הפיקו את הלקחים מהמלחמות הכושלות בעיראק ובאפגניסטן.

מדוע מיהר טראמפ לכפות הפסקת אש בין ישראל לאיראן?

אני סבור שבסופו של דבר גם ישראל וגם איראן רצו בהפסקת אש. טראמפ, מצדו, פחד שאם חילופי המהלומות יימשכו עלולה ארה”ב להיגרר למלחמה ארוכה שתפגע בכלכלה העולמית, לרבות סגירה של מיצרי הורמוז ומתקפות נוספות על הבסיסים האמריקאיים בקאטר, בבחריין ובעיראק. אני מעריך שהדיל שטראמפ סגר עם נתניהו היה – הפצצת המתקן בפורדו בתמורה לסיום המלחמה. לכן הוא היה כל כך עצבני על נתניהו בבוקר למחרת, כשנראה היה שביבי מנסה להפר את ההסכם.

מה החזון של טראמפ למזרח התיכון?

טראמפ רואה את המזרח התיכון דרך העיניים של שליטי המפרציות וסעודיה. אלה החברים הכי טובים שלו והשליטים שהוא הכי מעריך במזרח התיכון. אלה גם השליטים שתורמים הכי הרבה לעסקים הפרטיים שלו וגם בהשקעות בכלכלה האמריקאית. החזון של טראמפ למזרח התיכון הוא חזון סעודי, וגם הניסיון שלו להגיע להסכם עם איראן חופף לאינטרסים של סעודיה. זו גם הסיבה לקידום הנורמליזציה בין ישראל לסעודיה. מעבר לפוליטיקה המקומית, יש לטראמפ אינטרסים במאבק מול סין על נפט ועל נתיבי סחר במזרח התיכון.

האם ייתכן שטראמפ יכריח את ישראל לסיים את המלחמה בעזה?

כן, חד-משמעית. כבר ראינו שטראמפ לחץ על ישראל לסיים, אבל ברגע האמת לא לחץ מספיק. טראמפ הבטיח לכולם שהוא יסיים את כל המלחמות. אני לא חושב שאכפת לו בכלל מהחיים של אנשים בעזה, אבל המשך המלחמה והתמונות המחרידות שיוצאות מהרצועה גורמים לו להיראות רע. אני חושב שטראמפ רוצה לסיים את המלחמה, אבל השאלה היא אם יהיה מוכן להפעיל את הכוח הנדרש על ביבי. זו שאלת מיליון הדולר.

באופן כללי, טראמפ מעוניין בסיום המלחמה ובקידום נורמליזציה עם סעודיה. אם זה אומר שצריך לשלם מס שפתיים למדינה פלסטינית עתידית, לטראמפ לא תהיה בעיה עם זה – לא כי הוא חושב שזה הדבר הנכון לעשות או מאמין שלפלסטינים מגיעה מדינה, אלא פשוט כי הסעודים רוצים שקט תעשייתי. זה לא אומר שהוא יחתור בפועל להקמת מדינה פלסטינית, הוא בקושי רואה את הפלסטינים כבני אדם.

בשבוע שעבר ניצח זוהראן ממדאני בפריימריז למועמדות המפלגה הדמוקרטית לראשות עיריית ניו יורק. מה אפשר ללמוד מכך?

המפלגה הדמוקרטית נמצאת בצומת דרכים. עליה להחליט אם היא רוצה להמשיך להיות אותו “שמאל-מרכז” ניאו-ליברלי שהציבור האמריקאי כבר לא מעוניין בו, או אם היא מוכנה להבין שצריך להתמקד בנושאים כלכליים ומעמדיים ובבעיות של הקפיטליזם האמריקאי. במובן זה הניצחון של ממדאני נותן רוח גבית לאסכולה של ברני סנדרס ואחרים במפלגה הדמוקרטית. אלה סבורים שכדי לחזור לשלטון צריך לדבר לא על עניינים תרבותיים או ליברליים, אלא לדבר בגובה העיניים על מחירי הדיור, המזון והתחבורה הציבורית – ורק כך אפשר לנצח.

אלה לא סתם עוד בחירות, וניו יורק לא סתם עוד עיר. ממדאני מייצג חוסר שביעות רצון בארה”ב מהממסד של המפלגה הדמוקרטית. אך האגף הניאו-ליברלי של המפלגה, שנמצא בכיס של האנשים העשירים ביותר בעולם, לא מתכוון לאפשר לאגף השמאלי להכתיב את הקו הפוליטי. לכן זו התחלה של מאבק, ועוד נראה מי ייצא וידו על העליונה.