על דברי שגריר ארה”ב בישראל, דייוויד פרידמן, שהצהיר כי לישראל יש זכות לספח חלק מהגדה המערבית במסגרת “עסקת המאה” של הנשיא טראמפ, אפשר לומר כי “יצא המרצע מהשק”. אך מתברר שבכל הקשור ל”עסקת המאה” – ישנו רק מרצע, ואילו השק כלל אינו קיים.  

     הנה תזכורת קצרה למי שלא הקשיב לחדשות בסוף השבוע האחרון. בריאיון ל”ניו יורק טיימס”  (8.6) אמר פרידמן: “בנסיבות מסוימות, אני חושב שלישראל יש זכות להחזיק בחלק מהגדה המערבית”.

    דברי פרידמן עוררו גל מחאות בקרב השמאל הישראלי ובקרב הפלסטינים, ומנגד – שתיקה חשודה אצל חוגי הימין המקומיים. בעקבות דברי השגריר, מסרה ח”כ עאידה תומא-סלימאן (חד”ש): “הממשל האמריקאי הנוכחי הוא בעל ברית קרוב של הימין בישראל ושל חזון הסיפוח שלו. עסקת המאה מאיימת לרסק את השאיפה למדינה פלסטינית. אסור לתת לתכנית לעבור”. חברת הכנסת הוקיעה את השגריר והוסיפה: “זאת עוד הוכחה להעדפה הפרו-ישראלית של האמריקאים, בזמן שהם מציגים את עצמם כמתווכים. ממשל טראמפ איננו מתווך לגיטימי בסכסוך”.

    ח”כ איימן עודה (חד”ש) ציין: “דייוויד פרידמן, נשיא קרן ידידי ישיבת בית אל לשעבר ושגריר ארה”ב בהווה, הנה מסר עבור האיש הכתום בחדר הסגלגל: הפתרון היחיד שיבטיח ביטחון וכבוד לישראלים ולפלסטינים הוא סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית עצמאית בצד מדינת ישראל. סיפוח חד צדדי הוא פשע מלחמה”.

    ח”כ עופר כסיף (חד”ש) הדגיש: “דברי ההבל של שגריר ארה”ב   בישראל   בעניין   סיפוחם   של   שטחים   כבושים מבהירים מה פשר המדיניות של הנשיא טראמפ: אין משפט וחוק בינלאומיים ואין החלטות או”ם; רק האימפריה האמריקאית קובעת מה מותר ומה אסור. אך ממשלת ישראל וממשל ארה”ב ייכשלו בהסתרת האמת: הגדה המערבית, רצועת עזה וירושלים המזרחית הם שטחים פלסטיניים כבושים שישוחררו ויוחזרו כחוק לבעליהם במסגרת הסכם שלום צודק”.

    מתנועת “שלום עכשיו”, שראשיה פיללו משך שנים להתערבות ארה”ב לשם כינון הסדר עם הפלסטינים, נמסר בתגובה: “השגריר פרידמן הוא סוס טרויאני בשליחות הימין המתנחלי, המחבל באינטרסים של ישראל ובסיכוי לשלום. עם ידידים כאלה, מי צריך אויבים? כל בר דעת מבין שסיפוח הגדה יוביל את האזור לאסון. את המחיר ישלמו תושבי האזור, ולא פרידמן או טראמפ. על הנשיא האמריקאי, אם בכוונתו לשמש מתווך הוגן, להורות לפרידמן לארוז את חפציו עוד הערב”.

    באותו ריאיון, בהתייחסו ל”עסקת המאה”, אמר פרידמן כי היא נועדה לשפר את איכות חייהם של הפלסטינים, אם כי אינו סבור שזו תוביל במהרה ל”פתרון קבע לסכסוך”. 

    עוד הוא טען, כי ההנהגה הפלסטינית נוהגת “לא בחוכמה” משום שהיא מפעילה “לחץ עצום” על אנשי עסקים כדי להניא אותם מלהשתתף בוועידה הכלכלית שתיערך בבחריין החודש.

     מדבריו של פרידמן אפשר להבין בבירור כבר עתה: “עסקת המאה” אינה עוסקת בפתרונות של שלום, כי אם בסיפוח השטחים הכבושים. או כפי שכתבנו: ב”עסקת המאה” ישנו רק מרצע, כלי עבודה המשמש לניקוב חורים.

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון “זו הדרך” הקרוב