קבוצה של אזרחים עתרה אתמול (חמישי) דרישה לקבל מידע, מסמכים ותיעוד לתמיכה – הכוללים הדרכה, אימונים, נשק, ציוד אלקטרוני למעקב וזיהוי וכסף של המוסד הישראלי במיליציות הנוצריות השונות בלבנון, בין השנים 1982-1975. העתירה הוגשה באמצעות עו”ד איתי מק יחד עם פעילי זכויות האדם ובהם ד”ר סנאית גיסיס, נוני טל, שאול צ’ריקובר, ד”ר צביה שפירא, רחל חיות, פרופ’ בן ציון מוניץ, סמדר יערון, ד”ר יונתן ניסים גז, נורה בנדרסקי, עודד אפרתי, יהודית אלקנה, רוני סגולי, פרופ’ ורוניקה כהן, ד”ר אליוט כהן, דליה קרשטיין, יואב הס, ד”ר גלעד ליברמן, אמנון לוטנברג, רעיה רותם, גיא בוטביה, סיגל קוק אביבי, ורד ביתן, יעל אגמון, ד”ר חנה ספרן, עפר ניימן, שירלי נדב, ד”ר רוחמה מורטון, גיא הירשפלד, צילי גולדנברג ופרופ’ יגאל ברונר.

בעתירה נאמר כי בחקירת הטבח במחנות הפליטים הפלסטינים סברה ושתילה עיקר הזרקור הופנה לצה”ל, אך מי שהיה אחראי מתחילת מלחמת האזרחים (בשנת 1975) על הקשר עם המיליציות הנוצריות, היה דווקא המוסד. כך נקבע בדו”ח ועדת החקירה לחקירת האירועים במחנות הפליטים בביירות “ועדת כהן”. הוועדה הטילה “אחריות עקיפה” לטבח בסברה ושתילה על בכירים ישראלים שונים, אך זו הצטמצמה אך ורק להחלטה לאפשר לפלנגות להיכנס לשם ללא פיקוח מספק ולאי עצירת הטבח מהרגע שהחל.

לדברי העותרים ה”אחריות העקיפה” שלא נידונה בוועדה, היא לגבי התמיכה הנמשכת של המוסד במיליציות הנוצריות בכל השנים שקדמו לטבח בסברה ושתילה. הרצחנות של חברי המיליציות הנוצריות, לא שכנעה את המוסד להפסיק את התמיכה בהן. המוסד תמך במיליציות הנוצריות השונות (לא רק בפלנגות) באמצעות הדרכה, אימונים, כסף ונשק.

עו”ד מק סבור שהתמיכה “דומה לחימוש של מדינת ישראל את כוחות הביטחון וחוליות המוות בגואטמלה. החימוש המסיבי החל בשנת 1974, תוך ידיעה של הגורמים הישראלים על שורה אינסופית של מקרי טבח, ואח”כ מדינת ישראל עשתה את עצמה מופתעת כאשר המצב הידרדר שם לג’נוסייד של ממש באמצעות נשק ישראלי, בין השנים 1983-1981”.