המאבק באפליה בממסדים האקדמיים כלפי נשים, מזרחים וערבים עמד במרכז האסיפה השנתית הרביעית של אקדמיה לשוויון שנערכה אתמול (חמישי) בבת ים. כמאה מפעילי ההתארגנות של המרצות והמרצים מן השמאל באוניברסיטאות והמכללות התכנסו בבית הסופר שלום אש כדי לדון על מצבה של ההשכלה הגבוהה בישראל ועל דרכי ההתפתחות של התנועה. על פי הדיווח שמסר ד”ר מתן קמינר, מספר החברים בארגון גדל מדי שנה וכעת רשומים יותר מ-500 אנשי הוראה – מחציתם משלמים דמי חבר וכך מממנים את פעילותו, שאין לו הכנסות ממקורות אחרים. “כמדי שנה מצטרפים מאה חברים חדשים לאקדמיה לשוויון”, הדגיש קמינר.

האירוע, שהחל בשעות אחה”צ והסתיים בשעות הלילה, נפתח בשיחה על אפליה בהשכלה הגבוהה בהשתתפות ד”ר הילה דיין, ד”ר יאלי השש והדוקטורנטית מנאל שלבי. שלבי, החוקרת מנהיגות נשים בישראל, מתחה ביקורת קשה על מצבם של האקדמאים הערבים בישראל. “קיים תסכול רב. ולא רק במישור האקדמי – גם במישור הפוליטי”, הדגישה. “למרות מספרם ההולך וגדל של סטודנטים ערבים הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה – לכל התארים, ובייחוד הגידול המרשים במספר המסיימים תואר שלישי, אין ממש שינוי לעומק בדפוס קליטתם אל אנשי סגל הוראה הערבים באוניברסיטאות ובמכללות” הוסיפה.

לדבריה: “לרוב החוקרים ערביים עוסקים בשאלות הקשורות במצבו של המיעוט הלאומי הערבי-פלסטיני בישראל. הממסד האקדמי מעודד מגמות אלה: ‘תתעסקו בשאלות הקשורות בקהילה שלכם – אל תכנסו לשאלות הרות גורל ובעלות חשיבות אוניברסאלית’ – הוא המסר. גם החוקרים עצמם נכנעים בקלות למגמה זו. הרי קל יותר לחקור את הנעשה בבית. אך בתום הלימודים והמחקר ‘על הנעשה בבית’, איש לא קולט את אותם החוקרים”. שלבי גם מתחה ביקורת קשה על תנועת החרם על ישראל. “האקדמאים הערבים מופלים בישראל, אבל לא רק. הם גם מודרים מבימות בינלאומיות בגלל היותם חוקרים באקדמיה הישראלית. וזו חזירות לשמה”. “אין לנו לאן ללכת”, סיכמה במרירות.

ד”ר השש מתחה אף היא ביקורת קשה על האפליה כלפי נשים ומזרחים באקדמיה הישראלית. “ההכרזות של הבכירים במערכת האקדמית, מזכירות לא אחת את הבטחות הקפיטליזם והציונות: ‘נאורות’, ‘קידמה’… אבל מאחורי הרטוריקה הזו מסתתרת פרקטיקה עגומה של ניצול, הדרה ואפליה”. השש תקפה את אנשי הסגל הבכיר באוניברסיטאות שלדבריה “הם חלק מהמערכת, אך מציגים את עצמם כקרבנותיה. הם מחליטים מי ייכנס ומי לא ייכנס לסגל ההוראה ותוך כדי שומרים על ‘טוהר הגזע’. אבל כאשר שואלים אותם מדוע זה קורה – טוענים שהם ‘חסרי כוח’. מעל הבמות הציבוריות הם נואמים נאומים רדיקליים, בתוך ביתם האקדמי מתנהגים כמו אחרוני השמרנים”.   

בגיליון “זו הדרך” האחרון פורסם ריאיון עם פרופ’ יצחק (יאני) נבו, חבר ועד אקדמיה לשוויון (עמ’ 5):

http://maki.org.il/he/wp-content/uploads/2019/07/G28_2019.pdf