הכנסת אישרה אתמול (רביעי) בקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק של ח”כ דב חנין (חד”ש – הרשימה המשותפת) לשקיפות בדיור הציבורי. הצעת החוק מעגנת את זכות הדיירים והזכאים לדיור ציבורי לקבל מידע ברור ושוטף על מעמדם וכל שינוי בו, זכויותיהם, חובותיהם, דרישות שקיימות מהם וכן ההחלטות וההליך המתנהל בעניינם. לדברי ח”כ חנין, יוזם החוק ויו”ר עמית בשדולת הדיור: “הגיע הזמן להתייחס לדיירי הדיור הציבורי כאזרחים בעלי זכויות ולא כנתינים של שלטון עריצות. החוק מעגן את זכותם של הדיירים לקבל מידע על זכויותיהם ועל חובותיהם ועדכונים שוטפים מהחברות המשכנות. אי אפשר להמשיך ולהשאיר אותם טרף לבירוקרטיה חסרת לב וחסרת היגיון”.

נשים הנאבקות לקבלת דיור ציבורי (צילום: צוות דיור ציבורי)

על פי לפי ההצעה, חברות הדיור הציבורי יחויבו לשלוח לשוכרים דיווח חצי שנתי בשפה פשוטה וברורה, פעמיים בשנה, שיכלול פירוט החיובים והתשלומים ששילמו ומידע על חובות ואופן חישוב שכר הדירה. כמו כן יכלול הדיווח מידע נוסף על החלטות שהתקבלו בעניינם של הזכאים לדיור ציבורי והאפשרויות העומדות לרשותם לערער על ההחלטות. עוד נקבע כי במקרים בהם מסתיימת תקופת זכאות להנחה בשכר דירה תחויב חברת הדיור הציבורי לשלוח על כך הודעה לשוכרים חודשיים לפי המועד. ההודעה תכלול מידע על מועד תום התקופה, ועל מסמכים שעליו להגיש כדי לחדש את תוקף ההנחה.

כמו כן, יחייב החוק את חברות הדיור הציבורי להעביר לדיירים עותק מכל החלטה שהתקבלה בעניינם, תוך 14 ימי עסקים ממועד קבלת ההחלטה ולצרף לה את המסמכים הרלוונטיים. בנוסף נקבע כי מי שהגיש בקשה לקבלת דיור ציבורי והוא עומד בכללים יקבל על כך הודעה ממשרד השיכון בתוך 30 יום ממועד הגשת הבקשה. על פי ההצעה תהיה לדייר גם הזכות לפנות ולקבל מידע ומסמכים הנוגעים אליו, מתוך תיקו האישי. במקרים בהם נדרשים תיקונים בדירה תצטרך חברת הדיור הציבורי להמציא לדייר, עוד לפני התיקון, פירוט של עלותו, שיעור ההשתתפות העצמית הנדרשת והסכום לתשלום. חברה שלא תדווח לשוכר על יתרת חובותיו לא תהיה רשאית לגבות ריבית, הצמדה וכל תוספת אחרת לחוב בשל אי תשלומו במועד.

יצוין שביולי 1998, אשרה הכנסת את חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, של ידי ח”כ תמר גוז’נסקי (חד”ש). על פי חוק, זה מוכרת הזכאות להמשך מגורים בדיור הציבורי לקרובים מדרגה ראשונה של הדייר. הזכות כוללת בני זוג של זכאי שנפטר, בני זוג של זכאי שעבר למוסד סיעודי, לרבות ידועים בציבור. הזכות מוקנית גם לילדי הזכאי, נכדיו או לאלה שהוא היה אפוטרופוס שלהם. ההתניה היחידה היא, שהקרובים התגוררו עם הזכאי בדירה הציבורית לפחות שלוש שנים בסמוך למועד פטירתו או בסמוך למועד שעבר לדיור הציבורי. כזכאי להתגורר בדיור הציבורי מוגדר במקרה זה מי שהתגורר בדירתו חמש שנים לפחות ואין בבעלותו דירה או מקרקעין. עוד קובע החוק, שבעת רכישה, הדייר הממשיך ייכנס לנעליו של הדייר הקודם לעניין מניין שנות הוותק בדיור הציבורי מאז הגיעו לגיל 18.

עוד נקבע, שבמשך שנתיים ראשונות הדייר הממשיך ישלם שכר דירה זהה לזה של קודמו, ורק בתום שנתיים ייערך חישוב מחודש על פי מצבו הכלכלי בפועל. סעיף נוסף בחוק קובע, שאוצר המדינה יממן את הוצאותיה של חברה לדיור ציבורי לתיקון ליקויים בדירות הציבוריות. המימון יכלול שורה של פריטים שייקבעו על ידי ועדת הכלכלה של הכנסת. מטרת החוק היא לכפות על המדינה לתקן את דירותיהם של הדיירים, שאינם רוצים בקניית הדיור הציבורי, או שידם אינה משגת את הקנייה, ולאפשר להם מגורים בתנאים סבירים, וזאת במסגרת חובות המדינה כבעלת הנכסים.

בינואר 1999 עתרה ח”כ גוז’נסקי לבג”ץ בדרישה לכפות על ועדת הכלכלה לדון בתקנות החוק שאמורות לקבוע את סל התיקונים לדירות הדיור הציבורי. בג”ץ קובע, שעל ועדת הכלכלה לדון בתקנות באוגוסט 2001. לטענת גוז’נסקי, מאז חקיקתו החוק טרם יושם, ומשרד השיכון טרם העביר לחברות המנהלות את הדיור הציבורי את תקציב השיפוצים.