שיעור ההשתתפות של נשים בכוח העבודה בישראל גדל בשני העשורים האחרונים, איך הן עדיין מרוויחות פחות מגברים, דווקא כאשר מדדי ההשכלה, הוותק והניסיון שלהן עולים – כך עולה מנתונים שפורסמו על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לרגל יום האישה הבינלאומי. מנתוני הלמ”ס עולה כי בין השנים 1990 ל-2009 עלה שיעור ההשתתפות של נשים בכוח העבודה מרמה של 41% לרמה של 47% – כלומר, כמעט מחצית מהעובדים והעובדות בישראל הן נשים.

ניכר כי קיים פער גדול בין המצב במגזר היהודי למצב במגזר הערבי, וכי הפער הזה נובע מהבדלים ברמת ההשכלה במגזרים השונים. ב-2009, 58% מכוח העבודה היהודי היו נשים בעוד שבמגזר הערבי רק 21% מהעובדים והעובדות היו נשים. הפער מצומצם כאשר בוחנים נשים יהודיות ונשים ערביות שלמדו 16 שנים ויותר. בקרב אוכלוסיה זו, הפער בין המגזרים עומד על 79% לעומת 74%. כוחה של ההשכלה בהוצאת נשים לעבודה ניכר גם מהשוואה בין גברים ונשים במגזר היהודי – 79% מהנשים היהודיות עם 16 שנות לימוד ויותר עבדו בשנת 2009 לעומת 75% מהגברים היהודים בעלי אותה רמת השכלה.

מהשוואה של תחומי התעסוקה עולה כי קיימת עדיין חלוקה לתחומי עבודה “נשיים” ותחומי עבודה “גבריים”. 21% מהנשים בישראל עוסקות בחינוך ו-17% בבריאות, רווחה וסעד. תחומי העיסוק הנפוצים אצל גברים הם תעשייה (20%) ושירותים עסקיים (16%).

השכר החודשי הממוצע של גבר בשנת 2009 היה 9,526 שקל לחודש לעומת 6,280 שקל לאישה. כלומר, הכנסתן של נשים עמדה על שיעור של 66% מהכנסתם של גברים.

הפער גדל גם ככל שהגיל עולה. מהשוואה בין ההכנסה לשעה ברוטו לשכיר עבור אישה לעומת גבר, נמצא כי בגילאים 24-15 מרוויחות נשים 91% משכרם של גברים. בגילאים 65-55 מרוויחות נשים 82% בלבד משכרם של גברים. עוד נמצא במחקר כי עלייה במספר שנות הלימוד אינה תורמת לצמצום הפער בהכנסה. על פי נתוני השכר ב-2009, 68% מהעשירון התחתון היו נשים ורק 26% מהעשירון העליון. נתון זה מעיד יותר מכל על כך שבכלכלה החופשית ושוות ההזדמנויות, לכאורה, רבים מהעובדים (או יותר נכון, העובדות) מוגבלים עדיין בשל נתונים שאינם קשורים ישירות ליכולותיהם או למידת השקעתם, אלא רק למצבם מלידה.