הכנסת סיימה את כנס החורף שלה. את הסיכום הקצר שלי אני רוצה להתחיל דווקא בטון אופטימי. הכנס הזה התחיל בחוק שלנו – חוק שנתן לניצולי שואה, לכמעט כל אחד מהם, סכום כסף משמעותי, והמשיך בחוק נוסף שהעברנו בעניין זכויות אמנים – חוק ששחרר אמנים בתחום המוסיקה מחוזים כובלים ומאפשר להם ליצור בצורה חופשית וטובה יותר. הכנס הסתיים גם בחוקים חשובים שלנו: האחד הוא הארכת חופשת הלידה – וזאת לאחר מאבק ממושך לפני שנים הצלחנו להעביר הארכה בשבועיים, ובשבוע שעבר העברנו הארכה בשבוע נוסף, ואנחנו נמשיך בכיוון הזה; השני הוא חוק חשוב המגן על מאבטחים: מבטיח את זכותם לעבוד בפינה מוצלת, מוגנת משמש, מקור ומגשם.

ח“כ דב חנין (צילום: זו הדרך)

היו בדרך עוד חוקים טובים, אבל צריך לומר בכנות: בכנס הזה של הכנסת היו גם הרבה דברים בעייתיים.

כולנו זוכרים את הימים הקשים של המתקפה על אום אל–חיראן, את המורה ההרוג שם, את ההרס של הבתים, את הפגנת המחאה הקשה והכואבת, אבל המרשימה מאוד, שניהלנו יחד בתל אביב בעקבות האירועים.

היו בכנסת הרבה ימים של הסתה גזענית, כי נתניהו בוחר בהסתה נגד ערבים כמענה אולטימטיבי לחוסר היכולת שלו לתת תשובה אמתית לבעיות של החברה שלנו – בנושאים החברתיים, בנושאים הכלכליים, בנושאים הביטחוניים ובנושאים המדיניים.

בכנס הזה נוהלה מתקפה קשה על המרחב הדמוקרטי – על ארגוני החברה האזרחית, על התקשורת, על היוצרים, על אנשי האקדמיה, על חופש הביטוי, על בתי המשפט. זו מתקפה מסוכנת והיא מתבצעת לא רק בחקיקה, אלא בפעילות יומיומית מזיקה הנעשית מהכנסת עצמה. אנחנו מנהלים מאבקים קשים נגד מתקפה זו על המרחב הדמוקרטי, נגד המתקפה על האוכלוסייה הערבית. אנחנו נאבקים גם נגד חוקי הסיפוח.

מול שלטון ימין קיצוני שאין לו פתרונות ואין לו תשובות ומסתפק בהסתה ובשנאה, אנחנו מציעים סדר יום אחר ונאבקים למענו. לדוגמא, אנחנו מציעים שימושים יותר טובים לאותם מיליארדי השקלים הנמצאים היום בקופת המדינה: עודפי גביית מסים, מסים צפויים מעסקת מובילאיי – מיליארדים של שקלים.

אנחנו מציעים להקצות את הכסף הזה, למשל, להכנסת הביטוח הסיעודי לסל הבריאות הממלכתי. אנחנו מציעים להעלות את הכנסת המינימום של קשישים ושל נכים ל-5,000 שקל בחודש, כי נכה הוא לא חצי בן אדם, וגם קשיש בישראל זכאי לחיות בכבוד. אנחנו מציעים להעלות את השכר של העובדות והעובדים במערכת הציבורית, האנשים שנותנים לנו שירותים כל כך חשובים, אבל משתכרים שכר נמוך מדי: עובדות סוציאליות, מורות, עובדים נוספים במערכת הציבורית. אנחנו מציעים לעשות מהפכה בתחבורה הציבורית. למשל, מהפכה של מוניות שירות: להרחיב את השירות הזה לכל הארץ, שבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה. זה חלק מרכזי בפתרון  שיהפוך את התחבורה הציבורית למערכת גמישה יותר ומתפקדת יותר לטובת כולנו. אנחנו גם מציעים להתמודד עם החסם הגדול שקיים בפני פיתוח התחבורה הציבורית, וזו העובדה שחסרים נהגים, כי השכר שלהם נמוך מדי, ותנאי העבודה שלהם לא ראויים. יש מה לעשות בכסף הזה, ואפשר לפתור באמצעותו בעיות גדולות שקיימות בישראל.

אבל בכל המאבקים האלה אנחנו צריכים גם אתכם ואתכן. צריך להבין: הכנסת איננה אי מבודד. מחאה והתנגדות ציבורית – מחאה ברחוב, מחאה ברשתות החברתיות מגיעה גם לכנסת, חודרת את החומות של הבית הזה, ומשפיעה גם על חברי כנסת.

לכן אני מסיים את הסיכום הקצר שלי בקריאה אליכם ואליכן: אם אתם חושבים שיש הרבה דברים שיש לתקן, השמיעו גם את קולכם – ברחוב, ברשתות החברתיות, בהפגנות, בכתיבה. במגוון  דרכים.

דמוקרטיה אינה רק הזכות שלנו ללכת ולהצביע פעם בכמה שנים. דמוקרטיה היא הזכות והחובה שלנו להשמיע את קולנו בכל רגע, בכל זמן. המאבק הזה הוא מאבק קשה, אבל אנחנו לא ויתרנו, לא מוותרים ולא נוותר לעולם על החלום שיהיה כאן מקום לכולנו. זה חלום שנבצע אותו – יחד.