פסק דין שפורסם בערב יום העצמאות (רביעי) בשעה 23:00 התיר לגרש מבתיהם לצמיתות את תושבי מסאפר יטא, שבדרום מזרח הגדה, לטובת “קיום אימונים סדירים של צה”ל”. משמעות ההחלטה היא הרס של שמונה כפרים פלסטיניים, שתושביהם חיים באזור זה בשטחים הכבושים מזה דורות רבים. השופטים דוד מינץ, עופר גרוסקופף ויצחק עמית דחו את טענת העותרים, שלפיה הם התגוררו במקום באופן קבוע לפני ההכרזה עליו כשטח אש ב-1981, והטילו עליהם לשלם למדינה הוצאות משפט בסך 20 אלף שקלים כל אחד.

לדברי “בצלם” “ההחלטה, המבוססת על פרשנות משפטית מופרכת ומתבססת על עובדות סלקטיביות, מבהירה שאין פשע ששופטי העליון לא ימצאו דרך להכשירו. במתק שפתיים, בצביעות, בהיתממות ובכחש, מילאו השופטים שוב את תפקידם במסגרת משטר העליונות היהודית וסללו את הדרך לביצוע הפשע, תוך היפוך היוצרות: את הקורבנות הפכו לעבריינים ‘העושים דין לעצמם’, את משטר האפרטהייד הפכו לקורבן, שבנדיבות נדירה פועל “לפנים משורת הדין'”. עוד קראו ב”בצלם”: “על הקהילה הבינלאומית מוטלת החובה למנוע מישראל לבצע את הגירוש ולוודא שאם יתבצע, האחראים – בהם שרי הממשלה, מפקדי הצבא ושופטי בית המשפט עליון – יועמדו לדין”.

יצוין שהעותרים, שיוצגו על ידי עורכי הדין דן יקיר ורוני פלי מהאגודה לזכויות האזרח לצד עורך הדין שלמה לקר, טענו כי מצילומי אוויר ניתן לזהות בשטח רצף התיישבותי של כפרים במשך 45 שנים. המדינה, שיוצגה על ידי עו”ד יצחק ברט, טענה מנגד כי התושבים הפלסטינים פלשו לשטח אש 918 וכי טרם ההכרזה הם שהו בו עם עדריהם רק באופן עונתי. העותרים טענו בנוסף כי השימוש בצו המאפשר את סגירת השטח לצרכים צבאיים מנוגד למשפט הבינלאומי. אולם השופטים דחו גם את טענה זו וקבעו כי כאשר הדין הבינלאומי עומד מול החוק הישראלי – החוק הישראלי הוא המכריע.Top of Form

לטענת העותרים, הם ובני משפחותיהם מתגוררים בכפרי המערות שבדרום מזרח הגדה עוד מלפני קום המדינה, וכי הם חלק ממארג ייחודי של קהילות שמקיימות קשרי משפחה ופרנסה ביניהן ועם עיר המחוז יטא. התושבים מתפרנסים מרעיית צאן וחקלאות, ומקבלים ביטא שירותי חינוך, רפואה ומסחר, כמו גם מגורים הזמינים להם בחודשי הקיץ. עם הזמן התרבו האנשים שגרו בשלוחות שנוצרו. הגידול הביא שינוי בצרכים, וכך נוספו מבני מגורים, מבני ציבור ודרכים מקשרות.

המקום הוכרז כשטח אש בשנת 1981, אך במשך למעלה מעשור התושבים נשארו בו כמעט ללא הפרעה. בנובמבר 1999 צה”ל והמינהל האזרחי גירשו יותר מ-700 תושבים מהאזור. עתירה נגד הגירוש הוגשה בשנת 2000, ובצו ביניים הורו השופטים למדינה לאפשר את שובם של המגורשים, עד הפסיקה בעניין. באפריל 2012 ניתנה תשובת המדינה, שהודיעה כי הצבא ערך כמה שינויים בתוכנית המקורית של שטח האש, וכי במקום פינוי והריסה של 12 כפרים הוא דורש את פינויים והריסתם של שמונה. בשל כך הורה בג”ץ לעותרים למחוק את עתירותיהם. שתי עתירות חדשות הוגשו בתחילת 2013, והן אלה שנידונו כעת.

ב-2020 הוצג בפני בית המשפט פרוטוקול ישיבה של הוועדה להתיישבות, המשותפת לממשלה ולהסתדרות הציונית העולמית, מ-12 ביולי 1981. יו”ר הוועדה, שר החקלאות דאז אריאל שרון, הציע לצבא “לסגור שטחי אימונים נוספים באיזור הגבול שבין שיפולי הרי חברון למדבר יהודה” – כלומר מסאפר יטא. זאת כדי לעצור את “התפשטות ערביי ההר הכפריים בגב ההר לכיוון המדבר, ולשמור על אותם שטחים בידינו”. השופט מינץ התייחס למסמך ואמר כי לא התרשם ממנו וכי הדברים הנאמרים בו כלליים ומנותקים מההקשר.

לבסוף, קבע מינץ כי על המדינה להציע לעותרים מתווה שבמסגרתו הם יתפנו משטח האש בזמן האימונים ויתאפשר להם להיכנס אליו לצרכי חקלאות בסופי שבוע ובחגים. בהתבסס על כך, הוא קבע כי המדינה לוקחת בחשבון את צרכי החקלאות שלהם.

מהאגודה לזכויות האזרח נמסר בתגובה: “באישון לילה וללא התראה פורסם אתמול פסק דין חריג וחמור ביותר בהשלכותיו, שמכשיר גירוש של כאלף נשים, גברים, ילדים וקשישים פלסטינים מאזור מסאפר יטא בדרום הר חברון. זאת לאחר 22 שנים שתושבי המקום מנהלים מאבק משפטי בבג”ץ נגד צווי הפינוי שהוציא הצבא”. באגודה ציינו כי בג”ץ “מאשר את הותרתן של משפחות שלמות, על ילדיהן וזקניהן ללא קורת גג”.

חד”ש גינתה את פסיקת בית המשפט העליון: “זו החלטה של טיהור אתני, שתגרום לגירוש והעברה כפויה של אלפי תושבים. ההחלטה של בג”ץ נותנת גושפנקא משפטית להחלטת כוחות הכיבוש לבצע טיהור אתני”. לדברי חד”ש: “השופטים המציאו המצאה משפטית, לפיה האיסור על העברה כפויה של תושבים תחת כיבוש, איסור הקבוע באמנות בינלאומיות שונות – כמו אמנת ג’נבה ואמנת וינה – אינו מחייב בישראל, ואינו רלוונטי לגבי הפלסטינים. הגירוש הזה הוא חלק נוסף בטיהור האתני המתמשך שמבצע צבא הכיבוש כלפי הפלסטינים המתגוררים בשטחי סי, בשירות מפעל ההתנחלויות הקולוניאליסטי ובמטרה לייהד את השטחים, למנוע אפשרות של רצף טריטוריאלי לתושבים הפלסטינים, ובכך למנוע אפשרות של הקמת מדינה פלסטינית והסכם שלום”. “צו השעה הוא פעולה משותפת של כל הכוחות הדמוקרטים וכוחות השלום בישראל ובעולם כדי למנוע מצבא הכיבוש לבצע את הטיהור האתני”, הדגישו.

עיינו בהחלטת בג”ץ

קראו עוד בנושא