משרד התקשורת מציע שני צעדים עיקריים כדי להגביר את התחרות בשוק הסלולר: הכנסת חברת סלולר נוספת לשוק שתתחרה בחברות הפועלות כיום; והורדת דמי הקישוריות. הסברה היא ששני הצעדים יחד או כל אחד לחוד יתרמו להורדת עלויות השיחות של הציבור.

ואולם הוספת חברה לתחרות (ללא הוזלת דמי הקישוריות) תגדיל את העלויות לציבור. נניח מצב בסיסי שבו פועלת בשוק חברת סלולר אחת בלבד. כך, כל השיחות יהיו, מן הסתם, שיחות פנים-רשתיות ועלותן הכוללת לציבור תהיה נמוכה, מאחר שמרכיב הקישוריות במחיר השיחות לא יהיה קיים. עתה נניח שחברה נוספת נכנסת לשוק. הדבר יגרום בהכרח להקטנת היקף השיחות הפנים-רשתיות ולהגדלת היקף השיחות הבין-רשתיות. מאחר שמחיר השיחות הבין-רשתיות גבוה יותר (בגלל דמי הקישוריות), העלות הכוללת לציבור רק תעלה.

כך יקרה עם כניסת חברות נוספות לשוק וזכייתן בנתח משמעותי מהשוק, כל עוד קיים מושג דמי הקישוריות. כלומר, הוספת חברות מתחרות נוספות לחברות הקיימות, מבלי לבטל או להקטין משמעותית את הקישוריות, תגדיל את עלות הביצוע של היקף שיחות הקיים בשוק כיום.

קיימת חלוקה אופטימלית של מנויים שממקסמת את הכנסת החברות הפועלות בשוק (ולכן גם ממקסמת את העלות לציבור): נתייחס למקרה שבו רק שתי חברות פועלות בשוק, ומתחלקות בהיקף השיחות. המודל האמור מראה שחלוקת שיחות שווה בין החברות תמקסם את הסכום המצרפי של הכנסותיהן (שמשמעותו מקסימום עלות לציבור). נמצא גם שכל עוד משטר הקישוריות פועל, כל סטייה מהחלוקה השווה של השיחות בין החברות תקטין את ההכנסה המצטברת שלהן.

ההסבר לכך הוא שמספר השיחות הבין-רשתיות (היקרות) עבור מנויים בחברה שתזכה ביותר ממחצית השיחות (נניח 60%) יקטן, ולכן היא תפסיד שיחות יקרות, לעומת עליית מספר השיחות הפנים-רשתיות (הזולות) שיתבצעו בין מנויי אותה חברה (כי היא חולשת על נתח הגדול ממחצית מספר השיחות בשוק).

סיכומו של דבר הוא שהמשך משטר הקישוריות יטרפד את התועלת שיכולה לנבוע מכניסת מתחרים חדשים לשוק הסלולר. הוא גם מאפשר לחברות המתחרות בשוק לתאם את חלוקת השוק ביניהן כך שהכנסותיהן יישארו מקסימליות על חשבון ציבור הצרכנים.