מאת יואב גולדירנג, חבר מועצת העיר ת”א-יפו (עיר לכולנו) ומזכיר חד”ש בתל-אביב.

בישיבת מועצת העיר ת”א-יפו האחרונה העלתה הנהלת העירייה הצעה להפוך את פרס מנדלי מוכר ספרים לספרות בלשון יידיש ע”ש שלום יעקב אברמוביץ מפעם בארבע שנים, במקום פעם בשלוש שנים כפי שהפרס מחולק היום. זאת בהמשך להחלטה משנות כהונתו הקודמות של ראש העירייה רון חולדאי, לחלק את הפרס פעם בשלוש שנים במקום פעם בשנה.

התנגדתי נחרצות להצעת ראש העיר. מספר המתעניינים בשפת היידיש ובלימודיה נמצא בעליה מתמדת בשנים האחרונות וישראל היא המרכז העולמי לחקר השפה והתרבות היידישאית. מן הראוי שהפרס יחולק מידי שנה, לסופרת ותיקה ולסופרת צעירה לסירוגין.

עוד עצתי להרחיב את מעגל המוסדות המשתתפים בחבר השופטים כך שיכלול את כל מוסדות ההשכלה הגבוהה בהם מתקיימים מחקר והוראת היידיש. וכך תיכלל בין היתר גם אוניברסיטת בן גוריון בה עומד בראש המחלקה חוקר בעל שם עולמי: פרופ’ רוסקיס.

בתגובה אמר דובר העירייה: “לאורך השנים הצטברו 18 פרסים ולא היה שום סדר בדבר. היינו צריכים לבחון עד כמה כל פרס הוא רלוונטי ואקטואלי. יש פרסים שהרלוונטיות שלהם היא אחת לכמה שנים ולא כל שנה”. הדובר אומר שתרבות היידיש יקרה ללבם, ומציין את פרויקט “שירה על הדרך” שבו נתלה בחוצות העיר שיר של אברהם סוצקבר. לדבריו “חוץ מחובבי השירה היידית מי ידע מי זה אברהם סוצקבר? אנחנו שמנו את השירה היידית, שהיא אמנות לקהל יעד מאוד מצומצם, בפומבי. איפה ראית דבר כזה בישראל ובעולם?”

אך, מה עניין שמיטה להר סיני? ברור שלחולדאי עניין ברור לטשטש את מקורותיה התרבותיים של תל אביב-יפו מתושביה הערבים, התימנים, היידישיסטים וכפי שראינו בשנה שעברה הוא מבקש להתיך את כולם בכור ההיתוך הרדוד של חגיגות מאה ראוותניות וריקניות. מאכזבת במיוחד הצבעתם של הגמלאים אשר שוב ושוב מכזיבים בחוסר ההגנה שלהם על חלקים נרחבים מציבור בוחריהם – כפי שראינו עכשיו וכפי שאנו רואים בהתנגדותם להצעות לעידוד התחבורה הציבורית והוזלת מחירי השירותים החברתיים.
ישנם פרסים המחולקים מידי שנה ורק נכון היה לנהוג כך בנוגע לפרס ליצירה ביידיש שאין דומה לו בכל הארץ.