הזעזועים הפוקדים את המשק הגלובלי בעקבות התפשטות נגיף הקורונה הם ביטויים למשבר הקפיטליסטי העולמי. כך סבור הכלכלן פרופ’ חוליו גמבינה, המנהל את המכון למחקרים חברתיים ופוליטיים בבואנוס איירס. גמבינה, המכהן כיועץ לאיגודים מקצועיים רבים ברחבי אמריקה הלטינית, פרסם מאמר בנושא בעיתונות המקומית. להלן קטעים מתוך מאמרו.

     משבר הפנדמיה שפרץ עם התפשטות נגיף הקורונה משקף היטב את המשבר הקפיטליסטי העולמי. זאת בדומה למשבר בועת הדוט-קום ב-2000, למשבר הפיננסי שהחל בקיץ 2007, במהלכו קרס הבנק האמריקאי “הגדול מכדי ליפול” ליהמן ברדרס, ולמיתון העולמי שבא בעקבותיו ב-2009.

    אך זה גם משבר האידיאולוגיה הניאו-ליברלית שהייתה להגמונית בכלכלה הפוליטית העולמית. הנגיף לא רק צפוי להעמיק את המשבר – הוא טומן בחובו את החרפת המערכה על ההגמוניה בסדר הכלכלי העולמי החדש: שובה של מלחמת הסחר בין ארה”ב לסין; התפקיד החדש של בריטניה בעידן שלאחר הברקזיט; והמדיניות הפרוטקציוניסטית שנוקטות ממשלות ימין רבות, מממשל טראמפ בצפון ועד ממשל בולסונרו בברזיל בדרום.

     כעת יש הסבורים שמול השבר הניאו-ליברלי, היעלמותם של מנגנוני המדינה וחוסר האונים שהם מגלים בהתמודדותם עם משברי הקורונה והאקלים, חיוני לשוב אל המדיניות הכלכלית הקיינסיאנית של “מדינה גדולה” ואל מדיניות רווחה, שהיו הגמוניות מאז המשבר הקפיטליסטי העולמי של שנות ה-30 ועד להופעת הניאו-ליברליזם בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת. אלה עמדות הבאות לידי ביטוי בקמפיין של ברני סנדרס, הסנאטור המבקש לזכות במועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, ושל יו”ר הלייבור לשעבר בבריטניה, ג’רמי קורבין. בעמדות דומות מחזיק גם חתן פרס נובל לכלכלה ב-2001 ולשעבר הכלכלן הראשי בבנק העולמי, הכלכלן האמריקאי ג’וזף שטיגליץ, ואף האפיפיור פרנציסקוס מעלה רעיונות דומים בדרשותיו.

    מצער כי מול חידלון הניאו-ליברליזם והחתירה להחזרת עטרה ליושנה בדמות עמדותיו של הכלכלן ג’ון מיינרד קיינס, לא נשמעת האלטרנטיבה האנטי-קפיטליסטית והשוויונית המסוגלת לתת מענה הולם למשברים התכופים.

לקראת החרפת המיתון העולמי

    ניתן כבר לקבוע בוודאות שאחת מהשלכותיה של מגפת הקורונה העולמית היא האטה ניכרת בצמיחת הכלכלה הגלובלית. נפילות הבורסות בעולם, להן אנו עדים בשבועות האחרונים, המפולת במחירי הנפט והגז והירידה בהיקפי הייצור התעשייתי והסחר העולמי, הן רק הקדימון למה שצפוי בהמשך.

    להאטה זו יהיו השלכות חברתיות קשות: העמקת האבטלה והפערים החברתיים, התרוששותם של עשרות מיליוני עובדים ובני משפחותיהם, והעמקת ההדרה החברתית. על פי התחזיות של כלכלני קרן המטבע הבינלאומית, “הכלכלה לא תגדל ואף תירשם ירידה של כמחצית התוצר לעומת אשתקד”. ועוד: “מצבן של המדינות בהן מערכת הבריאות הציבורית חלשה או שאינה מתפקדת יהיה קשה במיוחד. מדיניות יאלצו להפנות יותר ויותר משאבים לטיפול בחולים, לרווחת האוכלוסייה ולמניעת התפשטות המחלות”.  

    הקרן מציעה עתה להגביר את מעורבות המדינה בכלכלה: הרחבת האשראי, הקלות במסים, הגדלת תקציב המדינה ואף העמקת הגרעון. לא מדובר כאן בהמרת העמדות הכלכליות הניאו-ליברליות בעמדות קיינסיאניות. זה רק ביטוי לדאגה להמשך תפקודו התקין של המשטר הקפיטליסטי ולהבטחת שיקומם של שיעורי הרווח של בעלי ההון. הצעה זו אינה מבשרת את שובה של מדינת הרווחה הישנה והטובה. זו רק רווחה להון ולבעליו.   

     ובכל זאת, מהמלצות הקרן עולה כי מערכת הרפואה המופרטת והפגיעה הנמשכת במערכות הרפואה הציבורית, כמצוות הניאו-ליברליזם, נקלעו לכישלון חמור. זו אזהרה נוספת כלפי הממשלות הדבקות במדיניות נפסדת זו. אנשי הקרן “שוכחים”, כמובן, את התרומה של קובה למאבק העולמי נגד נגיף הקורונה, ובעבר – נגד נגיף האבולה הקטלני הרבה יותר שפקד את אפריקה. קובה היא מדינה ענייה, אך בעלת מערכת בריאות ציבורית מצוינת, המספקת כעת סיוע ממשי לסין ולאיטליה.

איך מתמודדים עם הנגיף?

     על מנת להתמודד עם נגיף הקורונה יש לאמץ בהקדם את העיקרון כי בריאות היא זכות חברתית יסודית. זאת, בניגוד לעמדה ההגמונית בדבר המשך הפרטת הרפואה ובדבר הפיכתה לסחורה נוספת בשוק הקפיטליסטי. שנית, יש להסב את תשומת הלב הציבורית לתופעות קשות אף יותר בשדה הבריאות. תאונות העבודה, למשל, גובות מחיר יקר רב יותר בחיי העובדות ועובדים לעומת הקורונה ודומיה. מחלות מקצועיות נפוצות בעולם בצורה המונית רבה יותר.  

    המשבר הכלכלי והמשבר החברתי שנלווה לו, שהם תולדה של מגפת הקורונה, הם הזדמנות שלא תסולא בפז לקדם דיון ציבורי סביב מגמות ההפרטה ברפואה וסביב המשך הפגיעה ברפואה הציבורית. יתר-על-כן, זו הזדמנות מצוינת לקדם את השיח בדבר האפשרות לכונן חברה אחרת ושוויונית – כזו שאינה שוללת את הזכות לבריאות ולחיים.

תרגום: “זו הדרך”

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון “זו הדרך” הקרוב