הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי דנה אתמול (שני) ביישום תוכנית החומש לקידום תעסוקת נשים ערביות בדואיות בנגב 2016-2012 ובתוכנית החדשה לשנים 2017-2012. בדיון הציגו את פועלם בתחום משרד התחבורה והבטיחות בדרכים ומשרד הבריאות. בפתח הדיון אמרה יו”ר הוועדה, ח”כ עאידה תומא-סלימאן (חד”ש – הרשימה המשותפת): “הוועדה בראשותי עוסקת לא מעט בחשיבות של שילוב נשים ערביות באופן כללי בעולם העבודה ועל החסמים שעומדים מולן. מול הנשים הבדואיות בנגב עומדים חסמים נוספים שמוסיפים לקושי שלהן להתפתח ולהתקדם. לצערי הרב תכנית החומש הקודמת (2012-2016) לקידום תעסוקת נשים ערביות לא הגיעה אפילו ל-20% מהיעדים שהמדינה קבעה לעצמה. רצו להגיע ל-41% תעסוקה והגיעו רק ל-23%. היעד של התכנית הנוכחית זהה. הסיבה לכישלון היא לא שהנשים לא רוצות להשתלב בשוק העבודה אלא היעדר טיפול מתאים”.

נציגת משרד התחבורה, מורן יונה, אמרה כי בימים אלה מתגבשת תכנית עתידית לתחבורה ציבורית ביישובים הבדואיים בנגב. לדבריה עד שנת 2021 ימופו הצרכים של כל הישובים באזור. בתגובה לטענות על היעדר תחבורה ציבורית זמינה בכפרים הבדואים אמרה כי “שירותי התחבורה הציבורית מחויבים לסטנדרט ולרישיון הפעלה. אני לא יכולה לפתוח קו אוטובוס ולשלוח אותו למקום שבו אין הכרה, אין תחנה ואין כביש. חייבת להיות תשתית וזה חייב להיות מתואם”.

יו”ר הוועדה התרעמה על הדברים ואמרה “אני אישית הגשתי שתי בקשות לשר התחבורה בעניין הקמת תחנות אוטובוס בכביש הראשי ליד יישובים לא מוכרים ונאמר לי שבגלל שאין תשתיות של שוליים נכונים והכפר לא מוכר אי אפשר לשים שם תחנה. מדובר בטענה אבסורדית, הרי אתם אלה שצריכים לפתח תשתיות ואז אתם אומרים שאין תחבורה כי אין תשתיות. אני לא אחראית ליצור את השוליים! אין לי ספק שמדובר בהחלטה מדינית פוליטית לפיה הכפרים האלה לא נחשבים”. בנוסף, הלינה ח”כ תומא סלימאן על כך שלא הוצגה תכנית ממשית של המשרד לקידום התעסוקה באזור ואמרה כי לא ייתכן שלאחר שתכנית החומש הראשונה כשלה, רק עכשיו ממפה המשרד את צרכי האזור ולא מציג תכנית פעולה מגובשת.

ד”ר עמנואל כץ, משמרד הבריאות, סיפר “משנת 2010 התחלנו בתכנית ייעודית לשילוב נשים בדואיות בתוך המערכות שלנו, בד”כ בטיפות החלב. יש 40 מוקדי טיפת חלב בתוך המגזר הבדואי, 20 מהם ביישובים הלא מוכרים. כיום מועסקות 34 אחיות בדואיות ויש לנו עד 15 תקנים שאינם מאוישים בשל היעדר כוח אדם מתאים. בנוסף יש כיום 8 מגשרות שמגיעות לטיפות החלב ויהיו עוד 20 בשנים הבאות. על פי תכניות העבודה שהצגנו לפני שבועיים, המשרד יקצה מיליון ש”ח לשנה ב-5 השנים הבאות בנושא של הון אנושי, בהם הכשרה לצוות של טיפות חלב בעיקר בתוך המגזר הבדואי”. מרכזת תחום הסיעוד במשרד הבריאות, רינה שימונוב, הוסיפה כי קרוב ל-150 נשים בדואיות סיימו בהצלחה תכניות הכשרה ייעודיות עד שנת 2016, רובן ככולן עובדות ומועסקות כיום במוקדים שונים באזור הדרום, בהם בית חולים סורוקה וקופות החולים. בנוסף ציינה כי מעל 100 נשים נוספות לומדות כיום בשתי תכניות לימוד לסיעוד (אקדמית ולא אקדמית).

ח”כ תומא-סלימאן ביקשה מנציגי המשרד להעביר לוועדה את התכנית המלאה שהוצגה לאחרונה בפני ראשי הרשויות באזור וציינה כי בשנת 2016 משרד הבריאות החזיר 13 מתוך 20 מיליון ₪ שהוקצו לו לטובת קידום תעסוקת נשים בדואיות בנגב. לדבריה “הצרכים בתחום הבריאות באזורים האלה כל כך רחבים, השקעה מצדכם בהכשרות של מגשרות, מדריכות, חונכות ומלוות לנשים בהיריון הייתה פותרת למעשה בעיה כפולה- גם מגדילה את הנגישות לשירותי הבריאות עבור תושבי הנגב הבדואים וגם פותחת אפשרויות תעסוקה נוספות לנשים”.

תושבת כפר לא מוכר בנגב, נג’אח אבו נאדי, אמרה “אני גרה ביישוב ליד לקיה, אמא ל-6 ילדים. אנחנו גרים שם 20 שנה ללא תשתיות, ללא חשמל. כל יום אני צריכה לקחת את ילדיי עם הרכב הפרטי לבית הספר וממנו, כי אין אוטובוס שמגיע לשם. אני עובדת בשגב שלום, מכינה נשים לעולם העבודה כולל קורס עברית וקורס מחשבים ובסוף הן נשארות בבית כי אין מקומות עבודה מתאימים  לנשים בדואיות”. בשבוע הבא תקיים הוועדה דיונים נוספים בנושא יישום תוכניות החומש בהשתתפות משרד הרווחה והשירותים החברתיים, משרד החינוך ומשרד הכלכלה.