מתאם הפעולות בשטחים סתר בוועדת טירקל את נתניהו
עדותו השבוע של האלוף איתן דנגוט, מתאם פעולות הממשלה בשטחים בפני וועדת טירקל לבדיקת אירועי המשט, מאששת את טענת עמותת גישה כי הסגר על עזה הוטל לא רק מסיבות ביטחוניות שנועדו למנוע כניסת אמל”ח לרצועה, אלא גם כדי לשתק את הכלכלה תוך פגיעה בחיים האזרחיים ברצועת עזה. ישראל, כך עולה מעדות האלוף דנגוט, הכריזה לוחמה כלכלית על רצועת עזה ובכך מנעה כניסת סחורות – לרבות סוגים מסוימים של מזון ופריטים אזרחיים נוספים – שלא היוו שום איום בטחוני, וזאת במטרה לשבש את החיים האזרחיים ברצועת עזה.
במכתב ששלחה עמותת גישה לוועדה לקראת העדות, אותו כתבה עו”ד תמר פלדמן, הזכירה העמותה כי המדינה הצהירה בעבר על מטרתה לשתק את הכלכלה בעזה על מנת להפעיל לחץ על האוכלוסייה האזרחית, ומכאן כי “לא רק טעמים ביטחוניים עמדו בבסיס הסגר, כי אם ניסיון מוצהר לפגוע באוכלוסייה האזרחית”. עמותת גישה טענה, כי למניעים אלו, כמו גם לאופן ישום המדיניות, יש השלכות על חוקיות הסגר. המשפט הבינלאומי מאפשר הגבלות שמיועדות למנוע הברחת אמצעי לחימה – הוא אינו מאפשר מניעת מעבר סחורות בעלי אופי אזרחי מובהק. יתרה מזאת, למרות ה”הקלות”, הכלכלה בעזה עדיין משותקת: ייצוא לא מתאפשר כלל, הייצור המקומי כמעט ופסק, ואישורי יציאה מהרצועה ניתנים רק במקרים חריגים ביותר.
האלוף דנגוט לא סיפק לוועדה הסברים על איך ישראל קובעת את המינימום ההומינטרי ברצועת עזה, ועל פי אילו קריטריונים נקבע האם האוכלוסייה האזרחית ברצועה מקבלת די צורכה. כפי שמצוין במכתב של עמותת גישה, במהלך שלוש השנים שחלפו, המדינה נקטה מדיניות של ערפול וסירבה לחשוף את הקריטריונים לאיסור והתרת העברת סחורות לרצועה, למרות עתירה שהגישה עמותת גישה לפי חוק חופש המידע.
במכתב לשופט טירקל שואלת עו”ד תמר פלדמן, מנהלת המחלקה המשפטית בעמותת גישה: “האם מדיניות המטילה סגר הדוק ומתמשך על אוכלוסייה אזרחית שמונה מיליון וחצי בני אדם – וכל זאת על מנת להפעיל עליה לחץ להפסיק מעשים עליהם היא אינה אחראית ולשנות נסיבות פוליטיות שאינן בשליטתה – הינה מדיניות לגיטימית וסבירה?” ויתרה מכך, “האם זוהי מדיניות שתורמת לאינטרס הביטחוני הישראלי?”.
