ביום חמישי, ה-13 במאי, לאחר 12 חודשים של ניסיונות להשיג מידע מהרשויות אודות המדיניות הישראלית העוסקת בכניסתם של מזון וסחורות אחרות לרצועת עזה, ולאחר שטענה במהלך חודשים ארוכים שהמסמכים כלל אינם קיימים, הודתה לבסוף ישראל כי היא מחזיקה במסמכים המבוקשים, לרבות רשימה של סחורות שכניסתם לרצועת עזה מותרת. בתגובה שהגישה בשבוע שעבר המדינה לביהמ”ש לעניינים מנהליים בתל-אביב, כפי שנדרשה לעשות לאחר שביהמ”ש דחה את תשובתה כי סיפקה את כל המסמכים הנדרשים, היא מתנצלת על “אמירות בלתי מדויקות שהובאו בפני בית המשפט”, לטענתה בשל אי הבנה.

עם זאת, גם לאחר שהיא מודה בקיומם של ארבעה מסמכים מרכזיים, טוענת לפתע המדינה, בלא שהעלתה זאת בשום שלב קודם, כי “קיים חשש שגילויים יפגע בביטחון המדינה וביחסי החוץ”. היום הגישה עמותת גישה לביהמ”ש תגובה לתשובה זו של המדינה.

המסמכים אשר את דבר קיומם מאשרת המדינה הינם: “נוהל הרשאת הכנסת טובין לרצועת עזה” אשר אמור להסדיר את אופן הטיפול בבקשות ועדכון רשימת המוצרים המותרים להכנסה, “נוהל מעקב ואומדן מלאים ברצועת עזה” אשר אמור להסדיר את המעקב אחרי רמת המלאים המצויים כך שימנע מצב של מחסור, “רשימת מוצרים הומניטאריים המאושרים להכנסה לרצועת עזה” אשר כוללת את המוצרים המותרים להכנסה ומצגת “צריכת מזון ברצועה – קווים אדומים”, מסמך אשר לכאורה קובע מינימום תזונתי נדרש לקיומם של תושבי רצועת עזה ומכיל טבלאות מפורטות של מספר הגרמים והקלוריות מכל סוג מזון שיש לאפשר לכל תושב לצרוך, לפי חלוקת גיל ומין, לכאורה על מנת לקבוע רף מינימאלי להגבלות על כניסת סחורות. ביחס לשלושת המסמכים הראשונים בחרה המדינה בתגובתה לעשות שימוש בסייג הקיים בחוק חופש המידע, ולטעון כי קיים חשש לפגיעה בביטחון הלאומי של המדינה או חשש לפגיעה ביחסי החוץ שלה באם יחשפו מסמכי עבודה אלו.

המדינה אף סירבה לנמק מדוע חשיפת המסמכים תפגע בביטחון המדינה, בטענה שהעובדות והנימוקים לכך כה סודיים עד שתוכל להביאם בפני ביהמ”ש רק במעמד צד אחד. לגבי מסמך הקווים האדומים טענה המדינה שאין היא נדרשת לחשוף אותו לפי החוק היות ומדובר בטיוטה אשר לא משמשת כבסיס למדיניות. אולם, טענה זו לא מספקת תשובה לשאלה כיצד מצליחה ישראל “לאפשר התראה אפקטיבית אודות חוסרים צפויים” בסחורות בעת שהיא ממשיכה להתעקש שלא קיים בנמצא מסמך עבודה אשר מגדיר מהן כמויות המינימום הנדרשות, לשיטתה. בכדי לקבוע מה “חסר” יש לקבוע ראשית מהו “מספיק”.

עו”ד תמר פלדמן מעמותת גישה, אשר כתבה את העתירה, מסרה: “לא ברור מדוע במקום לקדם שקיפות, בוחרת המדינה להשקיע משאבים כה רבים בניסיון להסתיר מידע. כיצד הגילוי שישראל אוסרת על העברת מרווה וזנגוויל אך מתירה מעבר קינמון קשור לצרכי ביטחון? קשה גם להעלות על הדעת מדוע וכיצד גילוי זה עשוי לפגוע ביחסי החוץ של ישראל. אלא אם מתרגמים המשיבים את החשש מפגיעה בתדמית המדינה לחשש מפגיעה ביחסי החוץ שלה”.

בעתירה שהגישה עמותת “גישה – מרכז לשמירה על הזכות לנוע” לפי חוק חופש המידע התבקשו משרד הביטחון ומתאם פעולות הממשלה בשטחים לענות על שאלות בסיסיות ביותר ביחס למדיניות הישראלית בנוגע להתרת כניסתם של מזון וסחורות חיוניות אחרות לרצועת עזה וזאת לאור הערפל הרב השורר סביב הנושא. כך למשל, לא ברור מדוע אוסרת ישראל על העברת קופסאות שיאפשרו לחקלאים בעזה לשמר ולשווק את העגבניות שלהם ובאותו זמן מתירה העברת רסק עגבניות שיוצר בישראל. בנוסף, לא ברור כיצד ההחלטות לאסור על הכנסת חומרי גלם אחרים לתעשייה כגון מלח תעשייתי או מרגרינה בגושים גדולים קשורות לצרכים הביטחוניים אשר אמורים, לכאורה, להנחות את מדיניות המעברים של רצועת עזה.

קישורים:
רשימה חלקית של מוצרים אסורים ומותרים
תגובת גישה לתשובת המדינה
תשובת המדינה
נייר עמדה העוסק בערפל סביב העברת הסחורות לרצועת עזה