ספר עדויות בעברית על השלכות הכיבוש הממושך על האוכלוסייה הפלסטינית בדרום הר חברון יצא לאור לאחרונה. הספר, פרי עטו של פרופ’ דוד שולמן, פעיל ותיק בתעאיוש – שותפות ערבית יהודית, הופיע תחת הכותרת “להיות חופשי – רשימות מדרום הר חברון” (הוצאת כרמל).

    הספר פותח אשנב לחיי הקהילות הפלסטיניות בדרום הר חברון ולהתמודדותן הבלתי פוסקת עם המתנחלים, עם חיילי צה״ל, עם אנשי המנהל האזרחי ועם המשטרה. מצד אחד, זה יומן פעילות שנמשכה שנים רבות, ובו נרטיבים, חלקם דרמטיים, של רגעי סכנה ועימות, יחד עם תיאור מערכת היחסים שנרקמה בין רועי הצאן והחקלאים הפלסטינים לבין הפעילים. מצד שני, נדרש המחבר לנושאים הגדולים המתעוררים באופן טבעי במצב השורר בגדה שתחת כיבוש ישראלי ממושך– שאלת הרשע, מקורו וגילויו, משמעות החירות כתכונה המגדירה את האדם, ומהות האמת הנגלית בתנאי מאבק. שולמן עצמו ספג אישית מהרשע ומהאלימות הטמונים במשטר הכיבוש. הספר כתוב בנימה אישית, אך יש בו גם מקום לקולות נוספים: של פלסטינים ושל פעילי זכויות אדם ישראלים.

    פרופ’ דוד שולמן נודע ברבים, כאשר בעקבות זכייתו בפרס ישראל לפני ארבע שנים, הודיע שיתרום את כספי הפרס לתעאיוש.  שולמן, מרצה ותיק באוניברסיטה העברית, נבחר כחתן פרס ישראל בתחום חקר הדתות בזכות מחקריו על התרבות והשפות ההודיות. הוא נחשב אחד מבכירי החוקרים של שפת הסנסקריט ושל תרבות דרום הודו בעולם.

     על הקשר בין אקדמיה וכיבוש, אמר פרופ’ שולמן בריאיון שהעניק לאתר “המקום הכי חם בגיהנום”, במאי אשתקד: “האקדמיה הישראלית מביעה את דעתה והדעה שלה בדרך כלל נוטה לכיוון הדמוקרטיה ונגד הכיבוש והגזענות. אני לא חושב שהאקדמיה שותקת, היא אולי יכולה לעשות יותר. לפני שהייתי פעיל בתעאיוש כמו רוב חברי קיטרתי כשראיתי שדברים רעים קורים במדינה ולא עשיתי כלום. כשהגעתי לתעאיוש ראיתי איך קבוצות קטנות של אנשים עם מוטיבציה ואידיאלים ותחושת צדק יכולים לעשות שינוי. זה מה שנדרש גם עכשיו. אנחנו לא יכולים להסתפק בכתיבת מאמרים, זה רגע של משבר ואנחנו צריכים להיות ברחובות. להתגייס בהמונינו”.

הידיעה מתפרסמת בגיליון השבוע של “זו הדרך”