מאת ח”כ ד”ר עפו אגבאריה (חד”ש)

הפערים בין קבוצות האוכלוסייה השונות במדינת ישראל ניכרים היום לכל, ובמיוחד בהיבט הבריאותי. כאשר אנו משווים בין תוחלת החיים של האוכלוסייה היהודית לבין זו של האוכלוסייה הערבית בישראל מתגלה כי הראשונה גבוהה יותר ועומדת על 81.6 שנים לעומת 77.8 שנים בקרב הערבים. גם בנושא שיעור התמותה בקרב תינוקות, באוכלוסייה הערבית בישראל שיעור זה גבוה משמעותית מכל מדינות אירופה. שיעורי התחלואה גבוהים יותר בקרב הערבים הישראליים, ומדינת ישראל – על מערכות הבריאות שלה – אינה מקדמת רפואה מונעת בהיקף מספק.

במציאות הנוכחית רק מי שידו משגת יזכה לתוחלת חיים גבוהה יותר. כך גם בקרב האוכלוסייה הערבית. הפער בין הערבים ליהודים אל מול מערכות הבריאות באבחון המחלות מתחדד בסיפורים קשים (שאת חלקם אני מכיר מקרוב) של חולי כלייה שהחלו טיפול דיאליזה מאוחר מדי, ושל חולי סרטן שהחלו בטיפול באיחור.

ע”פ דו”ח משרד הבריאות, שיעור השכיחות בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל של טיפולי הדיאליזה הוא פי 2.1 יותר מאשר באוכלוסיה היהודית, זאת בהמשך למגמת העלייה החדה של כלל החולים ב-17 השנים של הדו”ח. קפיצה משמעותית במספר החולים, ובפרט אלו ממוצא ערבי, נובעת מחוסר מודעות ומהזנחת הרפואה המונעת בתחום. מדובר בחולים חדשים, שלא אותרו קודם לכן, ושביום אחד בהיר, בבדיקה אצל רופא המשפחה, גילו כי הכליות שלהם מתפקדות בקושי.

המצב מדאיג עוד יותר כשקוראים בדו”ח משרד הבריאות על אחוזי התמותה של חולים אלו: כעבור ארבע שנים נפטרה למעלה ממחצית מהאוכלוסייה שהחלה דיאליזה. חלק גדול מקבוצה זו עשוי להיות אלו שאותרו באיחור רב, ומצבם היה כה ירוד כך שהדיאליזה עליה הסתמכו לא שיפרה את מצבם.

מערכת הבריאות של מדינת ישראל מוציאה כמיליארד שקלים בשנה על טיפולי דיאליזה בלבד אך לא מקדמת בועדת הסל טיפולים תרופתיים חדשניים. לו היינו עושים זאת, חולי כשל כלייתי שטופלו מוקדם יותר היו יכולים לנהל חיי שיגרה כמעט רגילים ללא הכבדה על הקופה הציבורית, ומערכת הבריאות היתה מצמצמת את עלויותיה ומפנה את המשאבים לצרכים נוספים. ההערכה היא כי היינו חוסכים למעלה מחצי מיליארד ₪ שיכולנו להפנות לרפואה מונעת והוספת תרופות חדשניות מצילות חיים שיובילו לשיפור תחולת החיים.

עם התכנסותה של ועדת סל התרופות, עליה להפנות תקציבים גם בתחום הרפואה המונעת והאבחון המוקדם. עליה לדאוג להווה, אבל גם לחשוב על העתיד הבריאותי של הציבור ובמיוחד של הציבור הערבי המוחלש בישראל. הפערים בין יהודים וערבים בתחום הבריאות, עדיין משמעותיים, והם מן האתגרים המרכזיים הניצבים בפני ועדת סל התרופות ומערכת הבריאות כולה לשנים הבאות.