“השוק החופשי” מכה שוב: שלושת יצרני הלחם הגדולים – אנג’ל, ברמן ודוידוביץ’ חשודים בתיאום מחירים, בהסכמות מראש לגבי מכרזים וחלוקתה מוסכמת של אזורי חלוקה, כלומר במה שמכונה “קרטל”.

רגע, ישאלו הקוראים, את מכנה תיאום מחירים בתואר “שוק חופשי”? הרי שיננו לנו, שנשמת אפו של השוק החופשי היא התחרות החופשית, שכל תיאום זר לה.

ובכן, זה בדיוק סוד קסמו של “השוק החופשי” בעיני בעלי העסקים והמעבידים: כאשר הממשלה רוצה להפריט, כלומר להעביר לידי בעלי הון פרטיים מה ששיך למדינה (נניח את הנמלים) היא, ואיתה רוב הפרשנים הכלכליים, מנופפים בדגל השוק החופשי ומצהירים שהפרטה תוביל לתחרות, תוריד מחירים ותועיל לאזרחים. אך כאשר הם, בעלי ההון, מנהלים את העסקים, מתגלה, שהם בכלל שונאים תחרות ומעדיפים תיאומים עם יתר החברות באותו ענף. להזכירכם – פרשת עמלות הבנקים.

אז איך זה קרה ששלוש החברות שבהן מדובר שולטות על 80% משוק הלחמים? התשובה לכך טמונה בהיגיון הג’ונגל של השוק המכונה “חופשי”: היגיון זה מכנה בשם “חופש” מלחמת כל בכל, ומעלה על נס את החזק, את מי שסילק מהשוק את מתחריו. הסילוק הזה נעשה בדרכים שונות: השתלטות עוינת, פיתוי, ניצול קשיים כלכליים, לחץ ואפילו איומים.

ולאחר שיצרני הלחם הקטנים והבינוניים נבלעו או נעלמו – נפתחה דרך המלך לתיאום מחירים, להסכמה מראש לגבי הצעות מחיר במכרזים, וכן הלאה. במרכז ההסכמות, כך החשד – עמדה קביעת מחירים גבוהים ומנופחים המביאים לחברות השותפות לקרטל רווחי ייתר. ועם רווחים גבוהים אלה, שלושת יצרני הלחם הגדולים יכולים, אם ירצו, גם להונות את הצרכנים.

כך למשל, אני מניחה שרבים מכם מכירים, למשל, את הלחם המכונה “כהה” הנמכר כלחם בריאות, ואשר במקרים רבים אינו אלא לחם רגיל, אשר לקמח שממנו הוא עשוי הוסיפו מיני תמציות צבע, הגורמות לו להיראות כהה. כמוהו ניתן למנות עוד שורה ארוכה של לחמים עם התואר בריאות, רק משום שהוסיפו להם סובין או גרעיני חמנייה.

בשורה התחתונה, מטרת הקמתו של קרטל לחם (או כל קרטל אחר) היא הגדלת הרווחים: לפי הנתונים של למ”ס, כל מכירות הלחמים מסתכמות בשנה ב-2 מיליארדי שקלים. אם נניח, ששוק זה נופח על-ידי הקרטל ב-30%, הרי מדובר ברווח של 600 מיליון שקל בשנה, מעבר להוצאות האמיתיות, כולל הרווח המקובל.

מבחינתה של המשפחה הממוצעת, המוציאה בשנה על לחם 3,000 שקלים – בגלל אותה תוספת של 30%, היא הפסידה בשנה 900 שקלים, שנכנסו לכיסו של קרטל הלחם. הוסיפו לכך את העובדה כי מאחורי הממוצע מסתתרים פערים חברתיים גדולים, שכן דווקא משפחות דלות אמצעים צורכות יותר לחם מאשר משפחות בעלות הכנסה גבוהה.

עלינו עוד לחכות ולראות לאן תוביל החקירה בפרשת קרטל הלחם, שיזמה רשות ההגבלים העסקיים, אך גם לזכור שאפילו אם תושג הרשעה במקרה זה – היא לא תשנה את מהותו של “השוק החופשי” ואת חוקי הג’ונגל הפועלים בו.