“משרד הביטחון מנסה להעלים עדויות לנכבה מחשש ל’תסיסת האוכלוסיה הערבית’. אני מבטיחה שאת העוול של הנכבה, ואת הרצון לתקן, לא יהיה אפשר לבטל בחוק, ולא ניתן להם לנעול בכספת. הנכבה והסבל חרוטים בזכרון של כל פלסטיני”. כך הגיב ח”כ עאידה תומא-סלימאן (חד”ש) לתחקיר שפרסמה הבוקר (שישי), העיתונאית הגר שיזף במוסף “הארץ” תחת הכותרת “מערכת הביטחון מסתירה בכספות מסמכים על הנכבה”.

מהתחקיר עולה כי מאז תחילת העשור הקודם סורקים צוותים של משרד הביטחון ארכיונים ברחבי הארץ ומעלימים מסמכים היסטוריים. הצוותים מעבירים לכספות מסמכים שנוגעים לפרויקט הגרעין הישראלי וליחסי החוץ של ישראל, אך לא מסתפקים בכך. מאות מסמכים הוטמנו בכספות כחלק ממבצע שיטתי להעלמת ראיות לנכבה.

מי שזיהו את התופעה הם חוקרי מכון עקבות, שעוסק בחקר הסכסוך הישראלי־פלסטיני. מהדו”ח שחיבר המכון עולה כי מאחורי המבצע עומדים אנשי המלמ”ב — הממונה על הביטחון במערכת הביטחון — גוף חשאי שפועלו ותקציבו מסווגים. לפי הדו”ח, אנשי המלמ”ב העלימו תיעוד היסטורי בניגוד לדין, ללא כל הסמכה חוקית, ולפחות בחלק מהמקרים הסתירו מסמכים שאושרו לפרסום קודם לכן על ידי הצנזורה הצבאית. לא פעם הם העבירו לכספות מסמכים שתוכנם כבר פורסם ברבים.

תחקיר מוסף “הארץ” התחקה אחר מסמכים שנעלמו, וגילה כי אנשי המלמ”ב העלימו זכר לעדויות של אלופים בצה”ל על הרג אזרחים והרס כפרים, כמו גם תיעוד לגירוש ערבים-בדואים. במסגרת התחקיר שוחחה שיזף עם שורה של מנהלי ארכיונים, ממסדיים ופרטיים. מהשיחות עולה כי אנשי המלמ”ב עשו בארכיונים כבשלהם, לפעמים תוך שהם מהלכים אימים על המנהלים.

יחיאל חורב, שכיהן כראש המלמ”ב במשך שני עשורים עד 2007, הודה בשיחה עם העיתונאית כי הוא זה שהוציא לדרך את המבצע, שנמשך עד היום. לשיטתו, יש היגיון במאמצים להסתיר את המאורעות של 1948, משום שחשיפתם “עלולה להביא לתסיסת האוכלוסייה הערבית”. כשנשאל מה הטעם בהעלמת מסמכים שכבר ראו אור, הסביר כי הדבר נועד לערער את האמינות של מחקרים על תולדות בעיית הפליטים.

פינוי עיראק אל־מנשייה שבאזור קרית גת, מארס 1949 (צילום: מתוך אוסף התצלומים של בנו רותנברג בגנזך המדינה)

אחד המסמכים המרתקים על תולדות בעיית הפליטים הפלסטינים נכתב על ידי איש ש”י, סוכנות הידיעות של ההגנה. מדובר במסמך שתיעד בזמן אמת את הסיבות להתרוקנות הארץ מתושביה הערבים-פלסטינים, תוך שהוא מתעכב על הנסיבות בכל כפר וכפר. הוא נכתב בשלהי יוני 1948, תחת הכותרת “תנועת ההגירה של ערביי ארץ ישראל”.

המסמך הזה עמד בבסיסו של מאמר שפרסם פרופ’ בני מוריס מאוניברסיטת בן גוריון ב–1986. לאחר הפרסום נשלף מהארכיון והוסתר מעיני החוקרים. שנים לאחר מכן חזר צוות המלמ”ב למסמך והורה להותיר אותו חסוי. המלמ”ב לא יכול היה לדעת שכעבור כמה שנים ימצאו חוקרי מכון עקבות עותק שלו, יעבירו אותו לבדיקת הצנזורה הצבאית — וזו תאשר את פרסומו ללא הסתייגויות. כעת, לאחר שנים של הסתרה, מובאים בתחקיר שפורסם הבוקר עיקרי הדברים.

חוקרי מכון עקבות הם שזיהו את העלמת המסמכים. לפי המכון, תיעוד היסטורי נלקח מארכיונים שלא כדין וללא הסמכה חוקית. המסמך נפתח בהקדמה שמתייחסת לפינוי הכפרים הערביים באהדה גלויה. לפי המחבר, חודש אפריל “הצטיין בעלייה בתנועת ההגירה”, ואילו “חודש מאי היה ברוך בפינוי של מקסימום מקומות”. משם הוא ממשיך לתיאור “גורמי ההגירה הערבית”. לפי הנרטיב הישראלי שנפוץ עם השנים, האחראים לגירוש מהארץ הם גורמים פוליטיים ערביים שעודדו את האוכלוסייה לעזוב. אלא שלפי המסמך, 70% מהערבים עזבו בהשפעת פעולות צבאיות יהודיות.

לתחקיר המלא שפורסם הבוקר:

https://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-MAGAZINE-1.7427395