בעשרות ערים ברחבי העולם הפגינו המונים בשבת, ה-15 באוקטובר, במפגן עולמי חסר תקדים נגד העברת נטל המשבר לכתפי העובדים, נגד פיטורים ואבטלה, נגד כרישי הבורסה והתאגידים הגדולים, ולמען חברה סולידרית וצודקת.

בתל-אביב התקיים אירוע מחאה ססגוני ברחבת מוזיאון ת”א, שם נערכו דיונים פתוחים בנושאים חברתיים בוערים. ברחבה הוקם אוהל של סניף ת”א של מק”י, שם שוחחה תמר גוז’נסקי על משמעות הסיסמה “אנו ה-99%”. ב”אוהל המצפון” הרצו על מדינת הרווחה ודמוקרטיה חברי הנהגת מק”י ד”ר עופר כסיף וד”ר אפרים דוידי. קבוצות שונות קיימו פעילויות הסברה, ובהמשך נערכה אסיפת עם לדיון על צדק חברתי וסולידריות עולמית. אירועים נוספים התקיימו בחיפה, בירושלים ובקריית שמונה.

עם סיום האירוע בתל אביב יצאו מאות מפגינים מרחבת המוזיאון, צעדו לשדרות רוטשילד וקיימו שם הפגנה במחאה על סירובו של ראש העירייה, רון חולדאי, לאפשר לציבור לקיים אירועי מחאה בלב העיר. ההפגנה, שבמהלכה גם נחסמו כבישים, התפתחה למסיבת רחוב שהסתיימה בשעה 02:00.

אירועי ה-15 באוקטובר העולמים מהווים שלב נוסף בהתגבשותה של המערכה החברתית הבינלאומית ובהתרחבותה להיקף שלא נראה מזה שנים. הקריאה לאחדות פעולה עולמית – “מאוחדים למען שינוי”, זכתה בשבוע שעבר ב-600 מיליון אזכורים במנוע החיפוש גוגל. באיטליה, בצ’ילה, בספרד, באיטליה, באירלנד, בארצות-הברית, בבוסניה ובמדינות נוספות נערכו ונערכות הפגנות המוניות של צעירים, עובדים ונשים. ברומא הפגינו יותר מ-100,000 איש, באירוע מחאה ענק שהתפתח לעימות אלים עם המשטרה.

במקביל, המערכה החברתית שהחלה ב-17 בספטמבר בכיכר זוקוטי בניו-יורק בסיסמא “תופסים את וול סטריט”, מתפשטת לאורכה ולרוחבה של ארצות-הברית. בהמשך, אימצה המחאה את האמירה “אנו ה-99%”, והיא זוכה בתמיכה גואה מצד נפגעי המשבר הכלכלי, לרבות צעירים, אקדמאים ונשים.

התנועה מציגה שאלות בסיסיות לגבי שלטון התאגידים, אופיו האנטי-עממי של הקפיטליזם, משמעות המושגים זכויות חברתיות וצדק חברתי – והיא במידה מסוימת המשכה של המחאה העולמית נגד הגלובליזציה של ההון, שהחלה בסיאטל בשנת 1999.

העיתונאית הקנדית נעמי קליין, שנדרשה לאחרונה להשוואה זו בנאומה בפני פעילי המחאה בניו-יורק, ציינה כי כיום כמו אז, מדובר במחאה שהאהתקוממות של צעירים, הפועלים באופן מפוזר, אך מאוחדים בביקורת החריפה על התאגידים וממשלותיהם.

אולם ישנם גם הבדלים: בתנועה נגד הגלובליזציה של ההון התרכזו המוחים בפעולות רחוב מול התכנסויות של קרן המטבע הבינלאומית, ארגון הסחר העולמי ומדינות ה-8G – ולכן הפעולות נערכו במשך ימי הוועידות האלה. לעומת זאת, כיום המחאה היא פעולה מתמשכת, הצוברת תאוצה הן במספר המשתתפים והן ברוחב החברתי שלה. זו מחאה המתקיימת במקביל במדינות קפיטליסטיות מפותחות ובמדינות של העולם השלישי, כאשר בכל מדינה היא מאמצת דפוסים המתאימים לתנאים השוררים בה.

ההצטרפות של איגודים מקצועיים למחאה החברתית, ובמקרים אחרים – ההובלה של המחאה בידי האיגודים, מעניקה לגל הנוכחי איכויות חדשות, כמו גם אורך נשימה. ברוב המקומות המחאה גם אימצה את העיקרון של אי-אלימות, מה שלא מונע, כמובן, פעולות דיכוי אלימות מצד המשטרה.

על רקע העמקת המשבר הכלכלי במדינות הליבה של המערכת הקפיטליסטית (ארה”ב, מערב-אירופה), והחשש מקריסה של בנקים גדולים, גובר הלחץ של העילית של התאגידים לפטר עובדים המועסקים במגזר הציבורי, לנקוט בקיצוצים חריפים בשכר ובזכויות הסוציאליות, כדי להבטיח את פירעון החובות לבנקים. מדיניות זו פוגעת ישירות במיליוני עובדים וגימלאים, סטודנטים ותלמידי תיכון.