מאמר המערכת של “זו הדרך”, גיליון 34, ה-28 באוגוסט 2013

שר הכלכלה, נפתלי בנט, שיתף בשבוע שעבר (22.8) תמונה של ילדה סורית בעמוד הפייסבוק שלו, וכתב כי יש “לצעוק כדי שהעולם ישמע ויפסיק את ההתעלמות המקוממת מהנעשה בסוריה… רוצחים מאות ואלפי ילדים בגז, בנשק כימי”. עוד כתב כי “ילד הוא ילד הוא ילד”.

הצביעות שבדבריו אלה זועקת לשמיים: לא שמענו מפיו של בנט כי “ילד הוא ילד” כאשר תמכו הוא ומפלגתו בהפצצות הנפשעות ברצועת עזה בשנה שעברה וארבע שנים קודם לכן, במהלכן נהרגו מאות בני אדם, ביניהם ילדים.

הסיבה בגללה בחר בנט לפרסם דברים אלה דווקא כעת, תוך שהוא חוזר על הקביעה לפיה הממשלה הסורית היא שהשתמשה בנשק כימי – קביעה אשר מומחים רבים, גם בארה”ב, מציבים לגביה סימני שאלה – היא דווקא משום שמדובר בקביעה השנויה במחלוקת. בנט לא יזיל דמעה אם ארה”ב תשלח אוניות מלחמה שלה לתקוף את סוריה, ולכן הוא ממלא נאמנה את תפקיד ספק האליבי למלחמה.

אך נשמעים גם קולות אחרים, שאינם כה נחרצים באימוץ הנחות היסוד של מחרחרי המלחמה. צבי בראל, הפרשן לענייני המזרח-התיכון של עיתון “הארץ”, כתב (23.8) כי “אתר אופוזיציה סורי, שבעבר הוכיח את מהימנותו… טוען כי ההתקפה הכימית האחרונה לא בוצעה בידי הממשל… האתר, שנשען על מקורות מהימנים, טוען כי קבוצות לוחמים טורקמנים, שפועלים במחוז לאדקיה, ומהווים חלק מן ‘הצבא הסורי החופשי’, קיבלו חומרי לחימה כימיים במטרה לחולל פרובוקציה בין לאומית ‘על פי דרישה'”.

“נוכח העובדה שהאתר עצמו פרסם כבר ב-14 באוגוסט כתבה על הברחת חומרים כימיים לצבא הסורי החופשי משטח טורקיה, ועל הכוונה לבצע פיגוע כימי, לא מיותר לבחון ולחקור גם את האפשרות הזאת, במיוחד כאשר צידוק המתקפה הכימית על ידי המשטר מעלה ספקות גם בארה”ב”, כתב בראל.

פרשנים רבים מעלים תהיות לגבי תזמון התקיפה: האומנם בחרה הממשלה הסורית לתקוף בנשק כימי דווקא כאשר צוות פקחים של האו”ם נמצא בקרבת מקום? האומנם עשתה זאת דווקא נוכח ההכרזה של אובמה, לפיה שימוש בנשק כימי מהווה “קו אדום”, שיצדיק את התערבותה של ארה”ב? והאומנם נקטה צעד כה קיצוני וכה מרחיק לכת, דווקא כאשר הצבא הסורי נוחל ניצחונות בשדה המערכה מול קבוצות הטרור החמושות, הפועלות בהשראת אל-קעידה?

פרשנים מעריכים, שהתבוסות הצבאיות שנוחלות קבוצות בסוריה דוגמת ג’בהת אל-נוסרה, הן שדוחפות אותן לייצא את האלימות והטרור אל המדינה השכנה ממערב, אל לבנון, ולנסות ללבות שם אש על רקע דתי ועדתי. פיגועי הטרור בביירות ובטריפולי, גבו את חייהם של עשרות לבנונים, ואת האחריות להם נטלו פעילים מקבוצות ג’יאהדיסטיות. קבוצות דומות אחראיות גם לירי הרקטות אל שטחה של ישראל. פעולות אלה כולן ראויות לגינוי, והן מערערות את ביטחון עמי האזור.

השנה, ציינו מלאות עשור למלחמה שיזמה ארה”ב בעיראק. התירוץ למלחמה אז הייתה הקביעה, שבידי סדאם חוסיין היו לכאורה כלי נשק להשמדה המונית. כעבור שנים, הודו ראשי הממשל האמריקאי כי היציאה למלחמה התבססה על שקרים והטעיית הציבור. האם לנגד עינינו נרקמת הטעיה נוספת, שנועדה להכשיר את דעת הקהל למתקפה על סוריה?

מה שבטוח הוא שכשם שהמלחמה בעיראק לא הביאה דמוקרטיה, שלום ויציבות לעם העיראקי, כך תקיפה אמריקאית בסוריה לא תבטיח לעם הסורי את הדמוקרטיה ואת הביטחון שהוא כה זקוק להם.

>> להעניש את האחראים, לעצור את שפיכות הדמים, להפסיק את ההתערבות החיצונית / מאת ח”כ מוחמד ברכה

>> חד״ש ומק״י מוקיעות את מרחץ הדמים בסוריה, תומכות במאבק לדמוק’ ומתנגדות להתערבות זרה