שלושה שבועות נותרו לנו מהשבעתו של אובמה לנשיא ארצות הברית לבחירות בישראל. ואיזה ניגוד. שם: תחושה של שינוי על הסף, מהפכה ביחסים הגזעיים, חזון חדש לגבי יחסי החוץ, סדר חברתי חדש. ואצלנו: שלוש מפלגות גדולות שבראש כל אחת מהן עומד ג’ורג’ וו’ בוש.

ברק אובמה רק מתחיל את תפקידו, וההתלהבות הגדולה ממנו עוד תעמוד במבחנים קשים. גם אם האופוריה הנוכחית אינה כולה אשליה, שינוי גדול ספק אם יתרחש. ההבטחות של אובמה, כשפורטים אותן לפרוטות, לא הולכות רחוק כל-כך. וגם הן ייתקלו בחומה הבצורה של כוחות כלכליים ופוליטיים שהפכו את ארצות הברית לאחת המדינות המפגרות ביותר בהבטחת שוויון וביטחון חברתי וכלכלי לתושביה, ולאחת המדינות המובילות את ההרס הסביבתי ואת האלימות הבינלאומית בעולם כולו.

אבל עצם הבחירה באובמה מפגינה רוח חדשה שסוחפת את העולם – רוח עממית, אזרחית, שתובעת אחווה בינלאומית, שוויון כלכלי, כוח לנשים ולמיעוטים, הגנה על עתיד כדור הארץ. הבחירות בישראל יכלו להיות ביטוי לרוח הזו. במקום זאת זכינו להתלהמות מלחמתית (ממרצ וימינה) ולגל עכור של גזענות (מהעבודה וימינה) שליברמן הוא רק הסמן הבולט שלה.

אבל שלושה שבועות הם לא מעט זמן. יש עוד זמן להפוך את הבחירות האלו לנקודת מפנה בפוליטיקה הישראלית. אפשר עוד להפוך את הבחירות הנוכחיות לכנסת למה שהיו הבחירות העירוניות בתל-אביב רק לפני מספר חודשים.

אובמה של תל-אביב היה דב חנין. ולמרות שהוא בסופו של דבר לא ניצח את חולדאי, שיעור התמיכה המדהים שזכה בו, ומספר חברי המועצה שקיבלה הרשימה שלו, מסמנים שינוי פוליטי שאי אפשר להפחית בערכו. אנשים מעוניינים בסדר יום ירוק-אדום רציני; סדר יום ששם במרכז את תושבי הארץ הזו ואת צרכיהם. “הוא לא ציוני” – הזדעקה שלי יחימוביץ נגד חנין – מעדיפה את נאמנותה המפלגתית והלאומנית על ערכי הצדק החברתי שהיא מתיימרת לייצג. אבל הציבור לא קנה את ההתקרנפות הזו. הוא הצביע למען הקומוניסט הירוק. וזו גם ההצבעה שנחוצה בבחירות לכנסת.

הצבעה המונית לחד”ש – ודווקא במגזר היהודי – לא תעיף אולי את החונטה לבני-ברק-ביבי-ליברמן מהשלטון. אבל יותר מכל התפתחות אחרת היא יכולה לשבור את חוקי המשחק הפוליטיים שאנו מדשדשים בהם מבחירות לבחירות בלי שינוי אמיתי. היא תציב איום ממשי על סדר היום של הון-שלטון-צבא. היא תבטיח ייצוג אפקטיבי בכנסת לכוחות הסדר החדש. החקיקה החברתית שתמר גוז’נסקי הצטיינה בה, ושסיעת חד”ש המשיכה בה גם בכנסת הנוכחית, תוכל לקבל תנופה נוספת. המהפכה הירוקה בחקיקה, שדב חנין הוביל בקדנציה הקצרה של הכנסת הנוכחית תוכל להמשיך. אל מול גלי השנאה, יישלח מסר צלול של עבודה יהודית-ערבית משותפת למען עתיד שוויוני וצודק.

ואז, כשייסגרו הקלפיות, בתוך כל החשיכה, נוכל אולי להרגיש קמצוץ ממה שרבים כל-כך ברחבי העולם מרגישים היום.

פורסם במקור בבלוג של יוסי וולפסון