מאת עסאם מח’ול, חבר הלשכה הפוליטית של מק”י, חבר כנסת לשעבר מטעם חד”ש ויו”ר מכון אמיל תומא ללימודים פלסטיניים וישראליים.

העצומה ההמונית של הרבנים שמזהירה את הציבור היהודי ממכירת בתים לערבים והשכרתם, מהווה דוגמה אפילה לעומק ההידרדרות של הדמוקרטיה הישראלית ולהפקרות גזענית בכל שדרות החיים, שלא היתה מביישת גורמים אנטישמיים בכל עת ובכל מקום.

אין ספק שהשריפה האיומה בכרמל תפסה את מקבלי ההחלטות המדינה בקלקלתם. האש חשפה את עומק המשבר המתרגש על החברה הישראלית, את המחדל והאטימות השלטונית הבלתי נסבלת כלפי הצרכים האזרחיים של הציבור הרחב. אלה הם תנאים קלאסיים להתארגנויות גזעניות, שמחפשות וממציאות שעיר לעזאזל “שמרעיל בארות”, ושורף יערות.

בעלטה של מסך העשן, שאפף בימים האחרונים את הכרמל והחניק את התושבים, יהודים וערבים כאחד, מסתננים ארגונים בדמות “השומר החדש” ו-“אם תרצו”, עם אג’נדה חשוכה וידועה מראש. המטרה שלהם היא לא לכבות את הלהבות המשתוללות ביערות הכרמל, אלא לרכב על האסון – ללבות להבות לאומניות בכל הארץ ולהצית תבערות גדולות ומסוכנות יותר.

ההיסטוריה מלמדת שפשיזם לא עובר בדרך כלל בזכות התנהגותם של הפשיסטים בלבד. הוא עובר גם בזכות השתיקה הרועמת של אלה שהיו אמורים להתריע ולהוקיע ונמנעו מלעשות זאת, ובזכות אלה שהתפעלו מההשתוללות הלאומנית והחליטו להיות מליצי היושר שלה.

היו כאלה בתקשורת שיצאו מגדרם כדי להלל את פועלם של ארגונים ימניים, “שממלאים בהתנדבות את הפער שמותירות רשויות החוק במדינת ישראל, ומתמודדים בעצם נוכחותם בשטח עם תופעה מתרחבת של פשיעה ערבית נגד כל מה שמסמל את המדינה הזאת”.

ובעוד הלהבות משתוללות בכרמל, מגיש תוכנית בוקר בטלוויזיה שפע מנחת ומהתפעלות, מאותו “שומר חדש”, שישב לו בשלווה באולפן, והסביר בעזות מצח, איך הוא וחבריו בארגון “השומר החדש” לקחו את העניינים לידיים. מפני שהם לא מוכנים לחכות למנגנוני הביטחון, הוא הסביר, הם החליטו לצאת למבצע משלהם. הם הקימו חפ”ק מקביל לחפ”ק המשטרה וכוחות ההצלה, ו”גייסו כ-600 צעירים יהודים, שנשלחו להתפרש מסביב לישובים הערביים בגליל, ולהציב מארבים במטרה לאתר מציתי יערות מוסתים, שיוצאים מיישוביהם לפגוע במדינה ובמאמצי הביטחון שלה”.

צריך להבהיר שכל רשלנות שגורמת לשריפת יערות , היא רשלנות פושעת לה נדרש מענה. אך במידה יתרה, כל רשלנות שלטונית שפוגעת במוכנות של מערך ההצלה וכיבוי האש היא רשלנות פושעת עוד יותר, וצריך לטפל בה. יחד עם זאת, כל ניסיון להפנות אצבע מאשימה לעבר הציבור הערבי בישראל, בגלוי או במרומז, ולדמות סתירה וניגוד בין הציבור הערבי החי במולדתו , לבין הנוף , היערות והמרחבים של הטבע והפארקים הירוקים, הוא ניסיון גזעני נואל ומשחק מסוכן באש שעלולה לשרוף את כולנו.

התבערה בכרמל כואבת, שורפת את הלב ונוראית לכולם, כך אני מאמין. אך במיוחד היא כואבת לאותם חלקים בציבור שנולדו דורות על גבי דורות אל תוך הנוף הטבעי של הארץ הזו, אל תוך עצי האלון ומתחת לעצי החרוב והאורן. לאלה שהתרבות שלהם נצרבה והתערבבה בריח העשבים וסבך השיחים של מולדתם בכרמל, בגליל ובאזורים השונים של הארץ זה מאות בשנים ללא הפסקה.