"השיקול היחיד שנשקל היה החיסכון הכספי הצפוי", כך מתאר מבקר המדינה את המהלך הכולל שהוביל משרד האוצר להעברת שירותי בריאות התלמיד מאחריות המדינה לאחריות פרטית של "האגודה למען שירותי בריאות הציבור".

במקום תפישה כוללת, הערכות ועבודת מטה הוצב שיקול יחיד: החיסכון הכספי. אבל עכשיו מגלה לנו דו"ח מבקר המדינה שאפילו המטרה הזו לא הושגה – בפועל נגרמה הוצאה נוספת על המתוכנן של כ-20 מיליון שקל לשנה!

חשיבות הימצאותו של איש רפואה, אח או אחות, בבתי הספר גבוהה בהרבה מהתועלת הרפואית שבו. בכיתות א' עד ט', גיל בו מעצבים ילדים את אישיותם, תפקיד האחות בבית הספר הוא קריטי. מספיק להזכיר את מקרי האלימות וההתעללות בילדים שנחשפו לאחרונה כדי להבין שהימצאותה של אחות בבית הספר יכולה לספק במקרים מסוימים מידע מוקדם על חלק מהאירועים. האחות בעיני התלמידים היא דמות מקצועית מטפלת אך גם זו שבאוזניה ניתן להמתיק סוד ובפניה אפשר להתוודות.

העובדה שבאוצר ראו לנגד עיניהם רק את חלופת ההפרטה כדי לשפר את מצב שירותי הבריאות לתלמיד אינה מפתיעה. הפרטה היא האובססיה של האוצר. כדי לקדם אותה מייבשים את השירות הציבורי ואז, כאשר הוא לא יכול עוד לספק את המיטב יש רק פתרון אחד, הפרטה. המחשבה על שיפור השירות הקיים, או רחמנא ליצלן, העמדת שיקולים אחרים לפני החיסכון הכספי, כגון סולידריות חברתית אינה נמצאת בלקסיקון האוצר.

הנתונים מצביעים על כך שעוד לפני מהלך ההפרטה עברו שירותי הבריאות לתלמיד דיאטה תקציבית רצחנית. במשך שנים חל כרסום ניכר בהקצאות הכספיות לבריאות התלמיד. בשנת 2001 הוקצו כ-79 מיליון שקל ואילו חמש שנים אחר כך, ב-2006 הוקצו כ-60 מיליון ש"ח בלבד, אף שבאותן שנים גדל מספר התלמידים בכ-10%. הקטנת התקציב הביאה לצמצום תקן האחיות והרופאים.

הפרטת השירות גרמה להרעה נוספת, דרמטית, במצב. בגיל הזה יש חשיבות רבה להסברה ומניעה. הדרכות על אורח חיים בריא, תזונה נכונה, הרגלי היגיינה ובריאות הפה והשן מונעות בהמשך סיבוכים רפואיים אצל ילדים בתהליך התבגרותם. נושא זה נזנח והופקר למען החיסכון הכספי ואלוהי ההפרטה.

הפתרון למצב הקיים נמצא מעבר לפינה. ביום ראשון הקרוב תעלה לדיון בוועדת השרים הצעת חוק שיזמתי בעניין יחד עם קבוצה גדולה של חברי כנסת ממפלגות שונות. מטרת ההצעה לתקן את העוול שנוצר עם העברת שירותי הבריאות לתלמיד לגורם פרטי ולהבטיח כי ילדי ישראל יזכו להגנה רפואית ונפשית טובה יותר.

הצעת החוק אמורה להבטיח שהתלמידים יזכו לקבל דברים בסיסיים שקיבלו בעבר, הראשון שבהם הוא נוכחות אחות בבית הספר לצורך מתן עזרה ראשונה וגם ייעוץ ושותפות בפעילויות בית הספר והקהילה בנושא קידום בריאות. את מהלך זה אפשר להבטיח עם החזרת האחריות על מתן השירותים למשרד הבריאות.

המבקר מסיים את הדו"ח בדרישה משר הבריאות, שר האוצר, שר החינוך וקופות החולים לבחון במשותף את האפשרות להכין "תכנית לאומית לבריאות התלמיד". אישור הצעת החוק היא צעד ראשון בתכנית זו.

פורסם במקור בגלובס, כולם צריכים אחות בית ספר / דב חנין

מבקר המדינה מותח ביקורת על הפרטת שירותי בריאות התלמיד; ח"כ חנין: לבטל ההפרטה

ח"כ דב חנין על האיום הגדול שמציב הימין של ליברמן על החברה הישראלית

ח"כ דב חנין מתייחס ועונה לתגובות השגורות בעקבות עמדת חד"ש נגד המלחמה בעזה ובעד השבת הרגיעה וחזרה למשא ומתן הטקסט פורסם במקור באדום ירוק – האתר של דב חנין.

בהמולת המלחמה ומערכת הבחירות לא אוכל להשיב באופן פרטני לכל אחד מהמכתבים שקיבלתי בעקבות העלון האלקטרוני שהוצאתי בתחילת השבוע. לכן בחרתי להעלות כאן תשובות לכמה מהטענות שחזרו בכמה מהתגובות.

ראשית, תודה מקרב לב לכותבי מכתבי התמיכה, ובמיוחד לאלה שהגיעו מאיזור עוטף עזה. במלחמות, במיוחד בשלביהן הראשונים, מתרחש תהליך של בידוד קולות השלום ודחיקה שלהם אל מחוץ למה שנתפס כ”מתקבל על הדעת”. לכן המסרים המחזקים האלה חשובים מאין כמותם ומאפשרים להמשיך בידיעה שאיננו לבד בקריאה לרגיעה ולשלום.

לגבי הטענות הנגדיות -

1. “לא שמענו אתכם מגנים את הקסאמים / לא ראינו אתכם בשדרות” וגו’ – הסיבה לכך היא שהסיורים שערכנו בדרום והביקורת שלנו על הפיגועים ועל ירי הקסאמים לא מצליחים לחדור את חומת התקשורת ולהביא את הדברים לידיעת הציבור. איכשהו יותר קל לעכל תמונה פשוטה לפיה השמאל עם הערבים והימין עם היהודים. לשותפות יהודית-ערבית בעד השלום ונגד המלחמה והטרור אין מקום בתמונה הזאת. מכיוון שכך, אנחנו נדחקים לאמצעי תקשורת חלופיים ובעיקר לאינטרנט. אחת הדרכים להתרשם באופן אמיתי מפעילותנו היא לשלוף מילים כמו “שדרות”, “גלעד שליט”, “קסאמים” ודומותיהן בשדה החיפוש של אתר "אדום ירוק". חבל להסתפק בעיתונות הממסדית.

2. “עם מי תדבר? החמאס לא מכיר בישראל” וגו’ – אם אמנם שלפתם בשדה החיפוש כפי שהצעתי, מצאתם ודאי שחד”ש מותחת ביקורת עקבית על החמאס, הן במישור האידיאולוגי, הן ביחס להחלטותיהם המדיניות. אין ספק שישראל אינה לבדה בסיפור הזה. ובכל זאת, מול ממשלת החמאס הזו, התקיימה רגיעה לאורך ארבעה וחצי חודשים. הדבר בא כתוצאה מתהליך הידברות. אני לא חושב שיש היום ישראלי אחד שבאמת מאמין שלא מדברים עם החמאס. אנחנו לא מכירים בהם, הם לא מכירים בנו, אבל בסופו של דבר מדברים אחד עם השני ואף מגיעים להסכמים. ההידברות מתקיימת ומשיגה לעתים תוצאות.

3. “עם מי תדבר? החמאס רוצה לחסל את ישראל” – וישראל הכריזה שלא תשקוט עד שהחמאס יירד מהשלטון. הדה-לגיטימציה ההדדית לא עוזרת להתקדם לרגיעה ומזיקה לשני העמים. הפלסטינים מצידם מקבלים ממשלות יותר ויותר ימניות, וכך גם הישראלים רק מחזקים את המשטרים הפונדמנטליסטים. זה חלק מהטרגדיה שבמלחמות. בפועל – המלחמות הן אלה שמייצרות את השנאה, כמו שהשינאה מייצרת את המלחמות. הסכם הרגיעה היה טוב לתושבי הנגב המערבי. חבל שלא היה טוב יותר גם לתושבי רצועת עזה, שבעבורם מדובר היה בחודשים של מצור כלכלי קשה מאוד. כפי שכתבתי בעלון – רגיעה מחודשת מוכרחה לכלול גם שיפור של החיים ברצועת עזה, חילופי שבויים ותחילת משא ומתן עם הרשות הפלסטינית. בלי דינאמיקה של שיפור, משני צידי הגבול, אי אפשר יהיה להיחלץ לאורך זמן מהמלחמה.

4. “הם שברו את הרגיעה” – הסיפור הרבה פחות ברור (ראו כאן למשל) ובכל מקרה אין זה משנה. המלחמה בעזה אינה רק מחרידה אלא גם מזיקה לאינטרסים שלנו, אותם ניסיתי להציג בעלון.

5. “הרגיעה מאפשרת לחמאס להתחמש” – אמנם, אך במלחמה החמאס צובר אהדה ציבורית. כך או כך, החמאס עושה חייל. אין ספק שבלי דינמיקה של שיפור החיים ברצועה ושל משא ומתן להסכם שלום יציב, הרגיעה היא רק צעד ראשון וזמני בדרך לשלום. ובכל זאת – גם צעד זמני חוסך חיי אדם, צער וסבל, באופן שאין לזלזל בו. ואם יבואו בעקבותיו צעדים נוספים, מצד ממשלה שוחרת שלום, הרי שאפשר לעלות באופן מהיר למדי על מסלול אחר לגמרי.

6. “הפתרון יבוא מבחוץ, דרך בוררים חיצוניים ובלחץ בינלאומי” – לצערי, ארצות הברית ומדינות אירופה מהוות בשנים האחרונות חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון. בשל שיקולים משיקולים שונים ישראל זוכה לגיבוי גורף ואף נדחקת להמשיך את המצור על עזה ואת המלחמה בחמאס. לכן חשובה במיוחד התארגנות פוליטית מקומית, ישראלית ופלסטינית, שתקרא לשים סוף להפגזות ההדדיות, להרג, למצור, לחטיפות, ולנסיונות השווא להביא את הסכסוך להכרעה כוחנית. אם יהיה פתרון הוא יבוא מידינו שלנו ולא משום מושיע מבחוץ.

7. “נגררתם אחר הימין להתעסק במלחמה במקום בעוני, באבטלה ובמשבר הכלכלי” – אמת. זה מה שמלחמות עושות. לא נהיינו פחות סוציאליסטים, אלא שהסוציאליזם מחייב יציבות ביטחונית מינימאלית – בלעדיה הכל נשטף תחת החרדה הקיומית המיידית ביותר. התייחסתי לכך בהרחבה כאן.

8. “אתם מדברים בסיסמאות – תנו פתרון” – אנחנו מקפידים להציג את הפתרון – הפסקת אש מלאה, שקט בעזה ובנגב המערבי, שיפור החיים ברצועת עזה, חילופי שבויים, משא ומתן מול הרשות. זו תכנית פעולה של ממש, תכנית ברורה ויישימה. אלא שבמציאות שייצרה ממשלת קדימה-עבודה (מדברים שלום ועושים מלחמה) הדברים נשמעים כמו סיסמאות ריקות. בתגובה הארוכה כאן למעלה, אני מקווה שהצלחתי במעט לפרט ולהראות שהדברים לא בשמיים אלא בהחלט בידיים שלנו.

מקווה לראות את כולכם במוצאי שבת הקרובה בתל אביב.
דב