ביום רביעי, ה-9 במאי, נערכו בכנסת אירועים לרגל יום הניצחון על הנאצים במלחמת העולם השנייה. יו"ר חד"ש, ח"כ מוחמד מוחמד ברכה, חלק כבוד לוותיקי המלחמה נגד הנאצים ואמר: "אני לא יכול לתאר ולשער איך האנושות הייתה נראית ללא הגבורה שלכם ושל חבריכם. אנחנו כבני אדם בכל רחבי תבל אסירי תודה לגבורה שעשיתם במו ידיכם". הוא סיפר כי לפני כשנתיים השתתף במשלחת הכנסת שביקרה במחנה ההשמדה אושוויץ, ועל אף המודעות העמוקה שהייתה לו בעניין פשעי הנאצים, יכול היה להתחבר ולגעת בזוועות שהיו מנת חלקם של אנשים רבים. "לא אשכח עד סוף חיי את המחזה של ערמות נעלי תינוקות וילדים שנטבחו בידי הנאצים. על כן, אני שוב אומר, אנחנו כבני אדם בכל מקום אסירי תודה לכם ומברכים אתכם וגאים בכם".

"מי שנכנס לברלין ב-45 היה הצבא האדום, ששירתו בו לוחמים מכל מיני מדינות. והיום אותו תלכיד של הצבא האדום הסובייטי ושל בעלות הברית נדרש על מנת למגר את תופעות הגזענות, ההדרה והנפשעות. אנחנו עוקבים בדאגה אחר תוצאות הבחירות בכמה ממדינות אירופה. ביוון נבחרה לפרלמנט מפלגה ימנית קיצונית. בצרפת המפלגה השלישית בגודלה היא נציגת מפלגה פשיסטית לכל דבר ועניין. ועל כן אין חסינות בשום מקום ולשום עם. לכן אנחנו נדרשים היום להפנים יומיום את לקחי הנאציזם.

"אי אפשר להיות נגד הגזענות אבל בעד גזענות אחרת. אי אפשר להיות אדם על תנאי. צריך ללמוד לא רק את מלחמת העולם השנייה, אלא גם את הרקע עליו צמח הנאציזם. על רקע הצורך ביציבות שלטונית ובאיש חזק, על רקע משבר כלכלי. היטלר עלה לשלטון בבחירות דמוקרטיות. גם שם היה צריך לראות את הנולד. אין שום עם ושום ארץ שהיא חסינה. מעל בימת הכנסת ורגעים ספורים לפני אירוע זה לציון הניצחון על הנאצים, ח"כית אמרה לח"כים ערביים 'החוצה, סוסים טרויאנים'. המסקנה היא ששוויון, החתירה לצדק חברתי, זו המשמעות העיקרית למאבק הפאשיזם ואין זולתה".

ביום שני, ה-14 במאי, בשעה 13:0, יתקיים באוניברסיטת ת"א טקס זיכרון לציון הנכבה הפלסטינית (לעמוד האירוע בפייסבוק). הטקס, בהנחיית רולא ח'לילה וסער סקלי, ייערך בכיכר אנטין – הכניסה הראשית לאוניברסיטה, ומארגנים אותו תא חד"ש באוניברסיטת ת"א, תנועת תראבוט, עמותת זוכרות ואוהל 48.

וידאו: נועה לוי, פעילת תא חד"ש סטודנטים באוניברסיטת ת"א, מתראיינת על הטקס בתוכנית הבוקר של ערוץ 2

ח"כ דב חנין פנה ביום רביעי, ה-9 במאי, לשר לביטחון פנים וקרא לו לפעול בדחיפות להידברות עם האסירים הפלסטינים השובתים רעב בשל תנאי כליאתם בישראל, אשר כמה מהם נמצאים בסכנת חיים. ח"כ חנין קרא לשר אהרונוביץ' לפעול להידברות ברוח החוק החדש שהעביר השבוע בכנסת, האוסר על פגיעה בכבודם ובבריאותם של כלל האסירים (לקריאת נוסח החוק).

"החוק שהתקבל יוצר הזדמנות אמיתית להידברות עם האסירים הביטחוניים הנמצאים בשביתת רעב", כתב ח"כ חנין לשר. "הגישה הכללית המבוטאת בחוק ברור של הכנסת, מבטיחה לכל אסיר זכויות לתנאים הולמים ויכולה להיות מסר חיובי לאסירים השובתים רעב בעניין תנאי מאסרם. מנתונים המגיעים לידי עולה כי מצבם של כמה מהאסירים מעורר דאגה קשה והם נמצאים בסכנת חיים. אשר על כן, אני מציע שנוכח קבלת החוק החדש, תיזום מהלך של הדברות עם האסירים שובתי הרעב, באופן שיוכל גם לאפשר את הפסקת שביתת הרעב."

החוק שיזם ח"כ חנין מעגן לראשונה את הזכות לתנאי מחייה הולמים עבור כל האסירים, ללא הבחנה בין ביטחוניים ללא ביטחוניים. החוק קובע כי כל אסיר בישראל יוחזק בתנאים הולמים שאין בהם בכדי לפגוע בכבודו ובבריאותו. תחת עיקרון כללי זה מפרט החוק שורה של תנאים להם יהיו זכאים האסירים, ובהם את הזכות לחינוך, לטיפול רפואי הולם, לפעולות פנאי, למזון, לתנאי תברואה הולמים לטיול יומי באוויר הפתוח ועוד.

יצוין כי שלשום קרא הצלב האדום הבין לאומי לישראל לאשפז מיד בבתי חולים שישה מן האסירים הפלסטינים השובתים רעב. נכון להיום, ישנם 7 עצורים מנהליים השובתים רעב ונמצאים בשלבים מתקדמים ביותר של שביתתם, כשרובם עברו את היום ה-40 לשביתת הרעב. שניים מן העצורים המנהליים – בילאל דיאב ות'איר חלאחלה- שובתים רעב כבר 70 ימים ונמצאים בסכנה חיים. מאבק שובתי הרעב במחאה על תנאי מאסרם בישראל השימוש במעצרים מנהליים נמשך כבר מזה כארבעה חודשים .

פרטים נוספים ועדכונים בעניין האסירים שובתי הרעב ניתן למצוא באתר רופאים לזכויות אדם.

הצעת חוק מהפכנית ביוזמת ח"כ ד"ר דב חנין (חד"ש) הקובעת חובת פרסום באינטרנט של כל החלטות המועצה וההנהלה של רשות מקרקעי ישראל, עברה ביום שני, ה-7 במאי, בקריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת. עד היום, רק חלק קטן מהחלטות מועצת רשות מקרקעי ישראל מפורסמות ונגישות לציבור. החוק כלל לא חייב פרסום החלטות של הנהלת רשות המקרקעין והחלטות המועצה מתפרסמות היום ברשומות (אבל לא באינטרנט) רק אם "יש בהן עניין לציבור".

ואכן, בפועל, רובן המכריע של החלטות הנהלת רשות מקרקעי ישראל לא פורסמו כלל עד היום: מאז 2002 ועד אפריל 2010 פורסמו רק 77 מתוך 2655 החלטות ההנהלה שהתקבלו. כך עוברות ההחלטות בדרך שאינה מאפשרת ביקורת ציבורית עליהן, אף שמדובר בהקצאת משאבים חיוניים. ח"כ חנין אמר בתגובה לאישור החוק: "השקיפות חיונית למיגור שחיתות ואפליה. הכנסת אישרה היום חלופה רעיונית למדיניות המקרקעין של נתניהו – במקום הפרטה של מקרקעי ישראל אנחנו צריכים שקיפות ודמוקרטיה בניהולם הציבורי".

כיום, גם כאשר מתאפשר עיון בהחלטות הרשות הוא כרוך בתשלום גבוה ובבקשות חוזרות ונשנות מהממונה על חופש המידע ברשות. על אף שרוב רובן של החלטות הרשות נוגעות בדרך זו או אחרת לציבור רחב של חוכרים, לא היתה עד היום כל חובה לפרסמן. כך למשל, בין ההחלטות הנוגעות למגזרים מסוימי, אשר לא זכו לפרסום, אפשר למצוא את ההחלטות הבאות : החלטה 1424 העוסקת בנוהל טיפול במחצבות; החלטה 1490 העוסקת ברכישת זכויות במגרש על ידי חבר קיבוץ בתוכנית הרחבה של קיבוץ או מושב אחר; החלטה 1594 העוסקת בבניה, קליטה ואכלוס דירות בקיבוצים; החלטה 1391 העוסקת במבצע היוון ביובל חכירה והיוון חוזים בתקופת החכירה השנייה – בתעסוקה; החלטה 1480 העוסקת בהקצאת קרקע לתאגידים בפטור ממכרז; הצעה 1507 העוסקת בשוויון בין חברי האגודה החקלאית לעניין חלוקת קרקעות; החלטה 1445 העוסקת בחריגות מהחלטת מועצה 1032 – הקצאה לבני מקום הרשמה והגרלה; החלטה 1422 העוסקת בתקבולים לקרן הקיימת לישראל משיווק קרקעות עליהן חלה חכירה לטובת הקרן הקיימת לישראל; החלטה מספר 1489 העוסקת בהשכרה או החכרת משנה של מקרקעי ישראל, החלטה 1471 העוסקת באיקאה בהצעת פשרה שגובשה בתביעת בית אבן בניה וייזום בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל, והדוגמאות עוד רבות.

מדיניות מועצת מקרקעי ישראל ורשות מקרקעי ישראל קובעת את מערך הזכויות בקרקעות הציבור ומשפיעות במגוון אפיקים על החברה, הסביבה, הכלכלה והמשפט. בגלל היעדר פרסומן של מרבית החלטות הנהלת הרשות, מתעורר החשש כי ההחלטות שאינן זוכות לפרסום עלולות להוות אכסניה למחטפים ולהחלטות פגומות מתוך הנחה שאי פרסומן ימנע בדיקה או ביקורת ביחס אליהן.

יותר מאלף מפגינות ומפגינים יצאו ביום שלישי, ה-8 במאי, להפגין בת"א, י-ם ובב"ש נגד עסקת נתניהו-מופז לכינון ממשלת ענק של 94 ח"כים וביטול הבחירות. המשטרה נהגה במפגינים באלימות, ובכיכר הבימה בת"א נעצרו באלימות רבה פעילי מחאה מרכזיים ובהם אלון-לי גרין (חד"ש, התנועה החברתית) וכן יואב גולדרינג, חבר מועצת עיריית ת"א-יפו מטעם עיר לכולנו ומזכיר חד"ש בת"א – ואף שני עיתונאים.

ח"כ דב חנין, שנכח בהפגנה, כתב בפייסבוק: "עוברים עוד קווים אדומים: המשטרה עוצרת עיתונאים בהפגנת המחאה בת"א! יחד עם יותר מאלף צעירים, היינו הערב בכיכר הבימה במחאה נגד קומבינת נתניהו-מופז. מיד בתחילת האירוע החלה המשטרה במעצרים אלימים של פעילי מחאה מרכזים – ובהם אלון-לי גרין, ערן בריל, רמי הוד וניר נאדר. כן נעצר חבר מועצת עיריית ת"א-יפו, יואב גולדרינג (עיר לכולנו). המשטרה עצרה באלימות גם עיתונאי של 'ישראל היום' וכן את כתב 'הארץ' אילן ליאור.

"פניתי לשר לביטחון פנים בדרישה לחקור את התנהגות המשטרה באירוע. אני מתכוון לקיים דיון בנושא גם בוועדת הפנים של הכנסת. לא ייתכן שמשטרה תשמש כלי כוחני להפסקה של מחאה".

המשטרה עוצרת את ערן בריל ואלון-לי גרין

מוקדם יותר הגיב ח"כ חנין לעסקת נתניהו-מופז: "הקומבינה של נתניהו ומופז – הכשרת המלחמה נגד איראן! לא כדי לעשות צדק חברתי ולא כדי לקדם שלום הוקמה ממשלת תשעים הח״כים. כך נראית פוליטיקה של תרגילים וספינים בשיאה: אז מה אם אמרנו שאנחנו בשני צידי המתרס הפוליטי? בנאום בכנסת אתמול הזהרתי שהממשלה עוד תמיט עלינו מצב חירום אמיתי בדמותה של מלחמה איזורית איומה. הלילה האחרון מאד מחזק את החשש הזה".

ביום שני ה-7 במאי, עבר במליאה בקריאה שנייה ושלישית (16-0) חוק היסטורי שיזם ח"כ דב חנין (חד"ש), המעגן לראשונה תנאי כליאה הולמים לאסירים. הצעת החוק, שהוגשה עוד בשנת 2009, שולבה לאחרונה בהצעה הממשלתית בעניין שהוגשה השנה בעקבות הלחץ המתמשך של יוזמי החוק וחברי ועדת הפנים של הכנסת.

ח"כ חנין: "זהו החוק הדמוקרטי והמתקדם ביותר שאישרה הכנסת ה-18. זכויות האדם לא יכולות לעצור בשערי הכלא. גם לאסירים יש זכויות, גם להם יש כבוד, וגם עליהם צריך להגן. החוק מבטיח לכל האסירים תנאים הולמים, שלא יהיה בהם כדי לפגוע בבריאות ובכבוד שלהם.

"החוק מעגן זכות לתנאי תברואה הולמים, לתנאים שיאפשרו לשמור על ניקיון, לכל טיפול רפואי דרוש, להשגחה מתאימה לפי דרישות רפואיות, למזון בכמות ובהרכב בריאים, לתנאי תברואה ואוורור סבירים בתאים, למתקן החזקת חפצים אישיים, למיטה, מזרון ושמיכות וכן להליכה יומית באוויר הפתוח. כן מעגן החוק את זכויות האסירים להשתלב בפעילות פנאי או חינוך. החוק מעגן לראשונה מנגנוני שיקום ופעילויות שיקום בתוך בתי הכלא כדי להבטיח לאסירים שהם אזרחי ישראל או תושביה, יכולת להשתלב בחברה עם שחרורם".

ביום שלישי, ה-8 במאי, תיערך בתל אביב הפגנה נגד גזענות ואפליה בדיור. ההפגנה תצא בשעה 18:00 מכיכר רבין ותצעד לבית אריאלה (לעמוד האירוע בפייסבוק). בהזמנה לאירוע נכתב: "האפליה והגזענות במדיניות הדיור בישראל לובשות פנים שונות, הן מתבטאות בסירוב להשכיר דירות לאנשים בשל צבעם, דתם או מוצאם, בייבוש מנגנון הדיור הציבורי בישראל, בנישול ועקירה של אוכלוסיות מאדמתן ההיסטורית, במתן העדפה והטבות בדיור לאוכלוסיות חזקות תוך דחיקתן של האוכלוסיות המוחלשות, בחלוקה לא צודקת של הקרקעות בישראל, בהעדר פתרונות דיור הולמים לעולים וקשישים ועוד".

הסעות לאירוע ייצאו מרחבי הארץ – פרטים בעמוד האירוע בפייסבוק.

ח"כ דב חנין פנה ביום חמישי, ה-3 במאי, למערכות התקשורת ולכתבים הרלוונטיים, בדרישה להפסיק את השימוש בקטגוריה הכוללנית "מפלגות ערביות" בסקרים אותם הם מפרסמים. במכתבו כתב ח"כ חנין: "מצאתי לנכון לפנות אליך בדחיפות נוכח הפרות חוזרות של הוראת החוק בסקרי הבחירות שמתפרסמים לאחרונה בכלי התקשורת השונים.רבים מהסקרים כוללים קטגוריה כוללנית ובלתי מזוהה של 'מפלגות ערביות'. אני מניח שבתוך הקטגוריה הזו נכללת, משום מה, גם תנועת חד"ש, באופן מטעה ומוטעה.

"הריני להביא לתשומת ליבך שכבר לפני 3.5 שנים, נקבע שפרסום שכזה הוא הפרה של חוקי הבחירות ופגיעה מהותית באופיין השוויוני. הסוגיה נבדקה אז לעומקה על ידי יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, שופט בית המשפט העליון אליעזר ריבלין. בהחלטתו קבע השופט ריבלין, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, את החובה '…להקפיד על כך שכאשר ניתן פירוט לגבי תוצאות הסקרים לגבי הרשימות השונות יפורטו הנתונים לגבי הרשימות כולן'.

"באותה החלטה אסר השופט ריבלין להשתמש במונח 'המפלגות הערביות' ודרש להציג כל מפלגה בנפרד. טעמו המהותי של האיסור הזה נעוץ, כמדומני, לא רק בפגיעה בשוויון ההתמודדות של כל רשימה בבחירות אלא גם בהשתמעות הגזענית הברורה בהכללה 'כל הערבים הם אותו דבר'.

"תנועת חד"ש נפגעת במיוחד מצורת הפרסום המסולפת הזו בהיותה תנועה ערבית-יהודית משותפת. סיעתנו בכנסת היא יהודית-ערבית ואלפים רבים של יהודים מצביעים עבורנו בבחירות, כפי שקל לראות מנתוני הבחירות שפורסמו על ידי ועדת הבחירות המרכזית. אני מבקש את הקפדתך האישית למניעת הפרה מסוג זה בעתיד".

סניף תל-אביב של ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי (בנק"י) מזמין למפגש שיתקיים ביום שלישי, ה-8 במאי, בשעה 18:00 עם ד"ר אפרים דוידי על חייו ופועלו של המהפכן הארגנטיני-קובני ד"ר ארנסטו "צ'ה" גווארה. המפגש יתקיים בגדה השמאלית, רחוב אחד העם 70, תל-אביב (לעמוד האירוע בפייסבוק). ד"ר דוידי הוא מחבר הספר "צ'ה גווארה – סיפורו של מהפכן" (הוצאת רסלינג) ומתמחה בהיסטוריה ופוליטיקה של אמריקה הלטינית. בין השאלות שיעמדו במרכז השיחה: "מי האיש שעומד מאחורי המיתוס? ומה עומד מאחורי ההתעניינות העולמית הבלתי פוסקת בדמותו?"

כל חייו הציבוריים של המהפכן צ'ה גווארה (1928 – 1967) לא ארכו יותר משלוש עשרה שנה. מתמיכה נלהבת בממשלה נבחרת שחפצה לחלק את האדמות לאיכרים העניים בגואטמלה בתחילת 1954 ועד להירצחו בבוליביה ב-1967 בפקודת ארה"ב, היה צ'ה גווארה: רופא שטיפל במחלות מדבקות, מומחה לרפורמה אגררית ולמדיניות חקלאית, גולה, מובטל, רופא וחוקר, צלם רחוב בעיר מקסיקו, עיתונאי, רופא של כוחות הגרילה בקובה, לוחם גרילה מן השורה, מפקד חיל החינוך, מספר שתיים במהפכה הקובנית, שגריר נודד של המהפכה הקובנית, שר התעשייה, נגיד הבנק המרכזי, אידיאולוג בעל שם עולמי, לוחם בקונגו ובבוליביה.

עוד על הספר

ראשיתו של האחד במאי בשיקאגו, אחד המרכז התעשייתיים הגדולים בארה"ב. ב-1 במאי 1887 הפגינו פועלי שיקאגו למען יום עבודה בן 8 שעות ולמען שיפור תנאי העבודה המחפירים. בצאתם אל הרחובות, פוזרה ההפגנה באלימות בידי המשטרה. אחד המפגינים הסיר את חולצתו, שהאדימה מדם חבריו, והניף אותה כדגל. מאז הפך הדגל האדום לסמל המאבק לזכויות עובדים וצדק חברתי. שנתיים לאחר מכן, ב-1889, החליט הקונגרס הבינלאומי לחידוש האינטרנציונל הסוציאליסטי, שהתכנס בפאריס, לקבוע את ה-1 במאי כיום של הפגנות פועלים בכל הארצות. ב-1 במאי 1890 הפגינו מיליון פועלים בפאריס, ופוזרו בכוח בידי פרשים, כשניסו להגיש את דרישותיהם לפרלמנט. בארץ החלו לציין את האחד במאי בשנת 1906. קבוצה של "פועלי ציון" יצאה לרחובות וקיימה את הפגנת האחד במאי הראשונה. ב-1921 הכריזה ההסתדרות באופן רשמי על האחד במאי, חג הפועלים, כעל יום אותו יש לציין מדי שנה.

מהו סוד כוחו של האחד במאי?
מדוע מיליוני עובדים שבים ומפגינים בכל היבשות באחד במאי? זאת משום שיום זה משלב בתוכו, בכל מקום, את המאבק למען זכויות עובדים, נגד אבטלה, בעד שכר הוגן ושוויון אמיתי. החג מחבר בין המאבקים החברתיים בעולם ומבטא את הסולידריות בין העובדים, את השאיפה לחיות בשלום, ואת הדרישה לשוויון מלא – ללא הבדל דת, גזע ולאום. האחד במאי כרוך בדרישה לפתרון סכסוכים לאומיים בדרכי שלום, ומסמל את שלילת הלאומנות והגזענות – המפלגים בין העובדים ומונעים אחדות מאבק מול המעסיקים ומול בעלי ההון. מיום לידתו, פעלו המעסיקים והממשלות לחבל ברעיונותיו ובסמליו של האחד במאי, וכך גם בישראל. בשנים האחרונות, ההסתדרות חדלה מלהפגין באחד במאי. בכך, מסייעת הנהגת ההסתדרות הנוכחית, בראשות עופר עיני, למאמצם של המעסיקים להחליש את האיגודים המקצועיים, למנוע התארגנות של עובדים, ולבטל את ההסכמים הקיבוציים.

האם זה עדיין רלוונטי?
אנשים שואלים בכנות: האם עדיין יש משמעות לאחד במאי? האם יש צורך באיגודים מקצועיים ובהסתדרות? כדי לשכנע את העובדים כי האחד במאי אינו רלוונטי בישראל, מנסים הממשלה והמעסיקים למכור את הסיפור הנדוש, כאילו נגמר עידן המאבקים, וכעת אנו חיים בתקופה של צמצום פערים ושל שיפור רמת החיים. על כך שהציבור אינו קונה את הסיפור הזה, מעידות ההפגנות ההמוניות למען צדק חברתי, שהתקיימו בקיץ האחרון. ההסתדרות חייבת להיות זו המארגנת את העובדים באיגודים המקצועיים, מגינה על העובדים החלשים שאינם מאורגנים, ומגינה מפני הסכמים אישיים ועבודה קבלנית. ההסתדרות צריכה להתייצב לצד המאבק נגד פיטורים וסגירת מפעלים, נגד אבטלה וניצול עובדים זרים. יחד עם זאת, כאיגוד מקצועי היא חייבת לחנך לערכים חברתיים ומעמדיים, ולתת תשובה בנושאים הבוערים שעל סדר היום הפוליטי של החברה הישראלית, וביניהם – הנצחת הכיבוש או הגשמת השלום, התעשרות של מעטים או רווחה לרבים. על ההסתדרות לחתור לשוויון האישה במעשים, ולא רק במילים, להיאבק נגד אפליית האוכלוסייה הערבית ונגד כפייה דתית. ההסתדרות צריכה להיות מחויבת לעניין השלום, ולבטא את רצון חבריה היהודים והערבים להגיע להסדר שלום צודק בין שני העמים.

סיכום השנה שחלפה מאז האחד במאי האחרון
אין ספק כי האירוע הבולט הוא המחאה החברתית של הקיץ האחרון, בה יצאו מאות אלפי אנשים לרחובות בתביעה לצדק חברתי. חשוב להדגיש, כי הנהגת ההסתדרות, בראשות עופר עיני, לא הביעה תמיכה אמיתית במחאה החברתית. מצערת העובדה, כי במאבקים רבים הייתה הנהגת ההסתדרות זו הבולמת את העובדים, למשל – במאבק העובדים הסוציאליים. בלט במיוחד מאבקם של עובדי "חיפה כימיקלים", נגד קיפוח עובדי דור ב', מאבק במהלכו פרשו העובדים מההסתדרות, והצטרפו ל"כוח לעובדים". דוגמא נוספת לאוזלת ידה של הנהגת ההסתדרות, היא במאבק עובדי הרכבת, אשר נבלם בשל היחס הצייתני לפסיקות בית הדין לעבודה. עובדי הרכבת ניהלו מאבק עיקש נגד ממשלת ההפרטה, אשר פוגעת בעבודה המאורגנת ומסיתה נגד הוועדים הגדולים. הממשלה מעוניינת שנשכח, כי מההסכמים הקיבוציים שמשיגים הוועדים הגדולים, נהנים גם עובדים במקומות עבודה קטנים, ומכאן חשיבותם.

לקראת הבחירות להסתדרות, אין לשכוח כי עיני הפך אותה לבלם ולא למוביל. הוא נתן יד למדיניות ההפרטה, ודגל ב-"שלום בית מעמדי" עם הממשלה ועם המעבידים. עיני עמד מנגד, בעת שהממשלה מכרה את אוצרות הטבע ואת המפעלים הציבוריים לטייקונים.

זאת יש לזכור ולהזכיר כל ימות השנה, ועל אחת כמה וכמה ב-1 במאי 2012. בארצנו, ישנה מסורת ארוכה של ציון האחד במאי. אין שום סיבה להפסיק זאת, להיפך: היום חיוני יותר מתמיד כי העובדים בישראל יעמדו שכם אל שכם בהגנה על זכויותיהם: הזכות לעבוד במסגרת הסכם קיבוצי, לבחור בוועד עובדים, ולנהל מאבקים ושביתות.

ה-1 במאי היה ונשאר יום של מאבק למען זכויות העובדים. זכויות אלו מעולם לא ניתנו לעובדים בשל טוב ליבם של הממשלות ושל המעבידים, אלא הושגו תמיד במאבק ממושך – לצדק חברתי, לשוויון ולשלום.

פורסם בגיליון האחרון של "זו הדרך"
אירועי האחד במאי 2012 ברחבי הארץ