מצע חד"ש

נושאים: הקדמה | שלום צודק, כולל ויציב | כלכלה למען העובדים | תוכנית לדיור חברתי | תוכנית לבריאות שוויונית | תוכנית חד"ש למערכת חינוך שוויונית | הגנת המרחב הדמוקרטי | שוויון המיעוט הלאומי הערבי בישראל | הגנה על ענייניהם של תושבי שכונות העוני וערי הפיתוח | שוויון האישה בכל התחומים | להגנת הסביבה ולצדק סביבתי | חיסול הנשק להשמדה המונית

עיקרי המצע

  1. נסיגה מכל השטחים הכבושים והקמת מדינה פלסטינית בצידה של ישראל: היענות מיידית ליוזמת השלום הערבית, הנתמכת בידי רוב מדינות העולם.
  2. קביעת שכר מינימום בגובה של 60% מהשכר הממוצע במשק והעלאתו המיידית ל- 5,000 שקל לחודש.
  3. הכרה באוכלוסייה הערבית-פלסטינית בישראל כמיעוט לאומי, לו שמורה הזכות לשוויון זכויות לאומי ואזרחי – פוליטי, חברתי ותרבותי.
  4. הגדלת קצבאות הילדים ב-40%, ובדרך זו החזרתן לרמתן הריאלית לפני עשור.
  5. ביטול של כל ההפרטות שנעשו עד כה של חברות ממשלתיות, משאבי טבע (כולל גז ונפט, פוספטים וים המלח), בנקים ושירותים ציבוריים ועירוניים ושל כל התכניות להפרטה של חברות ממשלתיות ושירותים ציבוריים, לרבות בתחומי רווחה וחינוך.
  6. תוכנית דיור חברתי, שתיתן מענה הולם לצרכי הדיור של השכבות השונות, ותכלול מגוון של פתרונות דיור.
  7. הגנה על מערכת הבריאות הציבורית כמערכת שוויונית ונגישה, וביטול התכניות להפרטת בתי-החולים.
  8. הבטחת חינוך חינם, הלכה למעשה, בכל המסגרות החינוכיות-לימודיות ממעונות היום ועד לאוניברסיטה; וחקיקת חוק זכויות הילד.
  9. אישור חוקה דמוקרטית, שתגן על זכויות האדם והאזרח היסודיות, על הזכויות החברתיות, על אופייה החילוני של המדינה ועל שוויון אזרחיה; ביעור הגזענות ומאבק נגד כל ביטויי האפליה והאלימות; חקיקה ואכיפה של חוקים האוסרים אפליה, הסתה לטרנספר, הסתה גזענית, והסתה על רקע עדתי, אתני, מגדרי או בשל נטייה מינית.
  10. חקיקת חוק יסוד: שוויון בין המינים, אשר יתבסס על האמנה הבינלאומית בדבר ביטול כל צורות האפליה נגד נשים, לרבות סחר בנשים.

בחזרה למעלה ^

הקדמה

חד"ש תתמודד בבחירות לכנסת ה-19 (ינואר 2013) כתנועה יהודית-ערבית בעלת ניסיון עשיר והישגים חשובים בשדה המאבק המדיני והחברתי.

חד"ש היא התנועה העקבית ביותר בהגנה על עקרונות השלום הצודק, על האינטרסים של העובדים ועל אלה של האוכלוסייה הערבית בישראל. חד"ש פועלת בשיטתיות לאחדות מאבק. אנו קוראים לכל המסכימים עם עקרונות חד"ש, יהודים וערבים, נשים וגברים, לתמוך בה בבחירות וליטול חלק בפעילותה ובמאבקה. לחד"ש שותפים המפלגה הקומוניסטית הישראלית, התחברות-תראבוט, חזיתות מקומיות, חוגי ציבור ואישים יהודים וערבים.

בבחירות הקרובות לכנסת מוטלת עלינו אחריות גורלית: להציל את שני העמים בארץ מהמדיניות הרת האסון של ממשלת הימין בראשות נתניהו, שהובילה למלחמה בעזה; המעמיקה את הכיבוש ומרחיבה את ההתנחלויות, תוך הרחקת הסיכוי לשלום עם הפלסטינים; המחריפה את האפליה והנישול של האוכלוסייה הערבית; המרחיבה את האבטלה והורסת את שירותי החינוך והבריאות; המשליטה נורמות שלטון מושחתות ופסולות. הממשלות בעשור האחרון העשירו את האלפיון העליון באמצעות הפרטות ורפורמות במס, והחריפו את העוני והמצוקה החברתית בישראל.

בתקופה שמאז הבחירות לכנסת ה-18 (2009), ניהלה חד"ש מערכות פוליטיות וחברתיות, אשר ביססו את מעמדה כשמאל העיקרי והעקבי בישראל, כשמאל מדיני וחברתי, כשמאל יהודי-ערבי. חד"ש נטלה חלק פעיל ובולט במחאה החברתית הגדולה של קיץ 2011, וסיסמתה – "העם דורש צדק חברתי" – הפכה סיסמתו של הקרב העממי הרחב נגד ההון שבשלטון.

חד"ש השיגה הישגים ראויים לציון בבחירות לרשויות המקומיות, להסתדרות הכללית, להסתדרות המורים, לאגודות הסטודנטים ולוועדי הסטודנטים הערביים. חד"ש נשאה את דגל המאבק בהפרטה, לעבודה למובטלים, לפתרון מצוקת הדיור ולסגירת פערים בתקציבי הרשויות המקומיות. חד"ש שמרה על מעמדה ככוח הפוליטי המוביל בקרב האוכלוסייה הערבית, והכפילה את כוחה בקרב האוכלוסייה היהודית.

בכל מקום שהיו תנאים לכך, הייתה חד"ש שותפה פעילה במערכה משותפת, המבוססת על מצע משותף ועל נורמות של כבוד הדדי, שותפות יהודית-ערבית וקיום התחייבויות. אנו בוחנים כל שיתוף פעולה ביישומו היומיומי למען קידום השלום והשוויון, למען זכויות העובדות והעובדים, של המיעוט הערבי, של הנשים ושל הסטודנטים והצעירים העובדים.

חד"ש התייצבה, בכנסת ומחוצה לה, נגד ממשלות הימין וה"אחדות הלאומית", וניהלה מאבק ללא פשרות נגד החקיקה האנטי-דמוקרטית ונגד המפלגות הגזעניות, הדוגלות בטרנספר ובנישול העם הפלסטיני ממולדתו. כך נעשה גם בשנים הבאות.

חד"ש דבקה בדרכה ובמצעה, שעמדו במבחנים ציבוריים. נמשיך לפעול לשלום קבע, המבוסס על כינון מדינה פלסטינית, שבירתה ירושלים המזרחית, בצד מדינת ישראל; להגנת זכויות העובדים ולמען תעסוקה למובטלים; להצלת שירותי החינוך, הבריאות והרווחה; להגנת החירויות הדמוקרטיות; לשוויון האישה; נגד כל צורות האפליה; להגנת הילדים והקשישים; להגנת מהגרי העבודה ומבקשי המקלט מאפריקה; ולשמירת הסביבה.

אנו מדגישים, שישראל לא תוכל להיות מדינה דמוקרטית אם תימשך מדיניות האפליה הלאומית כלפי האוכלוסייה הערבית-פלסטינית בישראל. שוויון לאומי ואזרחי הוא זכותו הבלתי-מעורערת של המיעוט הלאומי הערבי בישראל, המבוססת על זכותו לצדק במולדתו.

עמדות חד"ש ומאבקה רב-השנים תרמו רבות לשינויים בעמדות הציבור הישראלי בשאלות השלום והשוויון. הסיסמה של חד"ש – שתי מדינות, ישראל ופלסטין – מקובלת כבר על רוב הציבור הישראלי, וגם ההתנגדות להפרטה ולחיסול רשת הביטחון הסוציאלי והתמיכה ברעיונות הצדק החברתי מקובלות בקרב ציבורים רחבים מאוד, כפי שהוכיחה המחאה החברתית של קיץ 2011.

חיזוק חד"ש הוא חיזוק הכוח העקבי, הלוחם ומרחיק הראות, המשרת נאמנה את האינטרסים האמיתיים של שני העמים, הישראלי והפלסטיני. חד"ש מציעה חלופה מדינית וחברתית ריאליסטית במסגרת יהודית-ערבית איתנה, שעמדה במבחן; מסגרת אשר מתווה את הדרך הנכונה לשלום צודק, כולל ויציב, לשוויון מלא ולהתקדמות לקראת חברה של צדק חברתי, שבמרכזה – הדאגה לאדם, לתנאי חייו, לפיתוח אישיותו, לסביבתו ולעתידו.

בחזרה למעלה ^

לשלום ישראלי-פלסטיני וישראלי-ערבי צודק, כולל ויציב

מלחמת עזה ("עמוד ענן") 2012 נועדה לסכל את ההצבעה בעצרת האו"ם בדבר ההכרה במדינה פלסטינית כמשקיפה. באותו זמן, היא נועדה גם לחסל את המחאה ולהסוות את הקשר בין חברה, כיבוש ודמוקרטיה. הממסדים הצבאי והפוליטי מנצלים כל ניצחון צבאי לטיפוח אופוריה לאומנית, וכל כישלון צבאי – לליבוי פחדים מפני "השמדה".

חד"ש מותחת ביקורת נוקבת על ממשלת נתניהו, שבניגוד לדעתן של רוב מדינות העולם, התנגדה לקבלתה של פלסטין לחברות באו"ם כמדינה משקיפה. חד"ש משוכנעת, כי תמיכה במהלך הפלסטיני של השגת הכרה במדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 67', בצד ישראל, היא אינטרס אמיתי של שני העמים. סיום הכיבוש וכינון שלום ישראלי-פלסטיני וישראלי-ערבי יפנו תקציבים גדולים מהוצאות צבא, כיבוש והתנחלות לצרכים חברתיים ולטיפול בבעיות הכואבות של החברה הישראלית.

השאיפה העממית לצדק חברתי לא תוכל להתממש כל עוד נמשכת מציאות הכיבוש. עם המשעבד עם אחר אינו יכול להיות חופשי.

הנושא העיקרי של המאבק לשלום הוא עיצובו של הסדר הקבע הישראלי-פלסטיני. מפלגות הימין (הליכוד ביתנו, הבית היהודי) וגם מפלגת העבודה ויתר מפלגות המרכז, מוליכות שולל, כאשר הן משלמות מס שפתיים לפתרון של שתי מדינות, אך תובעות להותיר את מרבית המתנחלים במקומם ולהפקיע מידי הפלסטינים את זכותם הלגיטימית לעצמאות לאומית בכל השטחים שנכבשו ביוני1967. אנו שוללים גישה זו, המהווה מכשול למשא-ומתן להסדר שלום צודק וכולל.

השלום הצודק, הכולל והיציב, חייב להתבסס על כיבוד זכויות כל העמים והמדינות באזורנו, לרבות העם הפלסטיני וישראל, על יסוד החלטות עצרת האו"ם ומועצת הביטחון.

יסודות השלום הם:

  1. פינוי כל ההתנחלויות ונסיגת ישראל מכל השטחים הפלסטיניים שנכבשו מאז מלחמת יוני 1967 – מכל שטחי הגדה המערבית ומירושלים המזרחית.
  2. מימוש זכותו של העם הערבי הפלסטיני להקמת מדינתו העצמאית הריבונית בגדה המערבית, ברצועת עזה ובירושלים המזרחית, בצד מדינת ישראל. קווי ה-4 ביוני 1967 יהיו גבולות השלום המוכרים והבטוחים בין מדינת ישראל לבין המדינה הפלסטינית.
  3. במסגרת הסכם השלום הקבוע והיציב, הכרה בירושלים המערבית כבירת מדינת ישראל, ובירושלים המזרחית – כבירת פלסטין העצמאית. ההסכמים יבטיחו שיתוף פעולה בין שתי הבירות, גישה חופשית למקומות הקדושים, ותנועה חופשית בין שני חלקי העיר.
  4. הבטחת פתרון צודק לבעיית הפליטים הפלסטינים, בהתאם להחלטות האו"ם.
  5. כינון שלום עם לבנון וסוריה על בסיס קווי ה-4 ביוני 1967, החזרת רמת הגולן לסוריה ופינוי השטחים הלבנוניים שנותרו כבושים בידי ישראל.
  6. עיגון הסדרי השלום בהסכמים בין מדינות, אשר יהוו את הבסיס החוקי לחיים חופשיים מאיום ומשימוש בכוח, לדו-קיום בשלום ביניהן, ולאי-התערבות של מדינה אחת בעניינים הפנימיים של מדינה אחרת.

שלום ישראלי-ערבי כולל יפתח את הדרך להסכמים נוספים, מתוך רצון חופשי, בין מדינת ישראל לבין המדינה הפלסטינית העצמאית ומדינות ערביות אחרות בנושאים שונים, לרבות כלכליים, שיש בהם אינטרס משותף.

חד"ש תמשיך להיאבק:

להוצאת צה"ל מכל שטחי הגדה המערבית, לרבות ירושלים המזרחית; להפסקת בנייתה של חומת ההפרדה ולהריסת חלקיה שכבר נבנו מעבר לקו הירוק; להפסקת השליטה בפועל של ישראל על רצועת עזה והתערבותה בניהול החיים הפנימיים, לרבות במניעת בנייתם של נמלי אוויר וים, להעברת השליטה במעברים מרצועת עזה ואליה לידי הרשות הפלסטינית והבטחת חופש תנועה בהם, והבטחת מעבר בין הגדה לרצועה;

נגד מהלכים חד-צדדיים מצד ישראל ולביצוע ההסכמים החתומים בין ישראל לרשות הפלסטינית; לניהול רציני, אחראי ומהיר של המו"מ על הסדר הקבע, המבטיח את נסיגת ישראל מכל השטחים הכבושים ואת הקמת המדינה הפלסטינית העצמאית בצד ישראל; לשחרור כל האסירים הפוליטיים הפלסטינים;

לפירוק כל ההתנחלויות שהוקמו בגדה המערבית הכבושה, לרבות בירושלים המזרחית; להפסקת הריסת הבתים והפקעת קרקעות פלסטיניות;

להקמת מערכת איזורית חדשה במזרח-התיכון, אשר תתבסס על שוויון ושיתוף פעולה מועיל אהדדי; סיכול התוכניות התוקפניות של ארצות-הברית באיזור, לרבות המלחמה המתוכננת נגד אירן; ביטול ההסכם האסטרטגי בין ישראל לארה"ב ונקיטת מדיניות חוץ ישראלית עצמאית; סיכול התוכנית האמריקאית, המתואמת עם ישראל, בדבר הקמת צירים צבאיים אסטרטגיים במזרח-התיכון.

לפירוזו של המזרח התיכון מנשק גרעיני ומכל נשק להשמדה המונית, לפירוק הנשק הגרעיני המצוי בישראל ולמניעת חימוש גרעיני של אירן או של כל מדינה אחרת באזור.

בחזרה למעלה ^

כלכלה למען העובדים

זה כבר עשרים שנה שמפלגות השלטון – הליכוד, קדימה, העבודה, ישראל ביתנו, ש"ס – מנהלות מדיניות המרחיבה פערים חברתיים, המבזבזת סכומי עתק על מלחמות, הוצאות צבאיות והתנחלויות, והמקצצת בהוצאות האזרחיות – חינוך, בריאות, רווחה, דיור, סביבה.

מדיניות זו נועדה לחזק את ההון בתקופות של צמיחה כלכלית, ועוד-יותר בתקופות של משבר כלכלי, כמו זה הפוקד את העולם הקפיטליסטי מאז 2008, ומשפיע גם על ישראל. מחירה של מדיניות הפערים גלוי לעין: גידול במספר העובדים חסרי הזכויות ובמספר העובדים העניים, וכשליש מהילדים בישראל (רבים מהם ילדים ערבים וכאלה החיים בפריפריה) הסובלים מחיים בעוני. מחצית מהקשישות והקשישים מתקיימים מקיצבת ביטוח לאומי, ואין להם הכנסות מפנסיה מהעבודה.

בתנאים הקיימים, מהוות ההוצאות הצבאיות נטל כבד במיוחד על החברה ועל תקציב המדינה.

ההוצאות הישירות והעקיפות של מלחמת עזה 2 ("עמוד ענן") הן לפחות 4 מיליארד שקל, ואילו ההוצאות של מלחמת עזה 1 ("עופרת יצוקה") היו 5 מיליארד שקל, וזה לפני שהובאו בחשבון הנזקים לתיירות ולענפים נוספים. התוכנית ההרפתקנית לתקוף את אירן כבר בולעת תקציבים אדירים למימון צוללות, מטוסים, טילים ועוד.

חמור לא פחות: לאחר כל מלחמה גדל התקציב הצבאי עוד-יותר, וזולל תקציבים חברתיים. ההוצאות הצבאיות וההוצאות לכיבוש ולהתנחלויות, הישירות והעקיפות, לרבות פרעון החובות, בולעות למעלה ממחצית מתקציב המדינה (!). ההוצאות הצבאיות של ישראל גוזלות כ-15% מהתוצר השנתי, לעומת 2% בלבד במדינות אירופה.

לכן קיצוץ ההוצאות הצבאיות (תקציב הביטחון) למחצית הוא צעד חיוני להבראה כלכלית ולהגדלת ההוצאות האזרחיות בתקציב . כדי להגיע למטרה זו, חד"ש מציעה מדיניות שלום צודק ויציב, שבמרכזה – פינוי ההתנחלויות, כינון מדינה פלסטינית בשטחים, והפיכת קווי ה-4 ביוני 1967 לגבולות של שכנות טובה.

במקביל, מציעה חד"ש מדיניות של שכר ראוי לעובדים, פנסיה ראויה לגימלאים, חינוך ראוי לתלמידים, ושירותי בריאות ראויים לכלל האוכלוסייה.

בעשור האחרון, עלתה יעילותה של עבודת השכירים, והתוצר לעובד גדל ב-10%. אך ההכנסות הנוספות שהניב הגידול בפיריון נכנסו רק לכיסי המעסיקים: באותו עשור עצמו, השכר הריאלי הממוצע לשכיר לא רק שלא עלה, אלא אפילו נשחק ב-5%.

המעסיקים הגדולים ובעלי הון אחרים, שביצעו (בחסות ערפל המלחמות) שוד של השכירים, גם זכו להטבות מס רבות מהממשלה. וכך, ההכנסות מהצמיחה שחוללו העובדות והעובדים הגיעו לכיסיהם של בעלי בנקים, חברות השקעה, חברות תעשייה וחברות כוח אדם – שגם קיבלו הפחתה מתמשכת במס ההכנסה ובמס החברות, וביטול או הפחתה של מסים ששילמו בעבר, כמו מס מעסיקים.

התוצאה של מהלך זה הייתה – העברת כסף משירותי חינוך, בריאות, רווחה ודיור, הגנת הסביבה ויישום חוקי העבודה – לידי בעלי ההון.

דרך חשובה נוספת להעשרת ההון הייתה ההפרטה של חברות ממשלתיות ושל שירותים ציבוריים, וצמיחה-בחסות-הממשלה של הטייקונים, השולטים בבנקים ובחברות הבנייה, בצים ובאל על, בכי"ל ובחברות הדלק, בתנובה ובתעשייה הצבאית, ברשתות המזון ובקרנות הפנסיה.

לקריאת התוכנית הכלכלית המלאה

חד"ש תיאבק למען תפנית מהותית במדיניות הכלכלית-חברתית, ותפעל ליישום המהלכים הבאים:

  1. תוספת שכר מידית של 5% שתפצה את העובדים על שחיקת שכרם הריאלי.
  2. קביעת שכר מינימום בגובה של 60% מהשכר הממוצע במשק והעלאתו המידית ל- 5,000 שקל לחודש.
  3. תשלום דמי אבטלה מלאים למובטלים החל מהיום הראשון ולמשך 12 חודש; מניעת חידושה של "תכנית ויסקונסין" במסווה כזה או אחר, והענקת הכשרה מקצועית על חשבון המדינה, תוך גילוי כבוד למובטלים והבטחת קיומם;
  4. קיצור שבוע העבודה ל-35 שעות, ללא קיצוץ בשכר;
  5. שוויון העובדת והעובד הערבים בהשגת עבודה, בשכר ובתנאים הנלווים;
  6. הקמת אזורי תעשייה ויצירת מקומות עבודה ביישובים הערביים;
  7. פתיחת שערי הגופים הממלכתיים והחברות הממשלתיות לקליטת אקדמאים ערבים מובטלים;
  8. אכיפת חוקי העבודה באמצעות הגדלת מספר הפקחים והכבדת הענישה על הפרתם;
  9. ביטול שיטת ההעסקה באמצעות חברות כוח-אדם וקבלנים והעברת עובדות ועובדי הקבלן להעסקה ישירה;
  10. הבטחת שוויון הזדמנויות בעבודה, ללא אפליה בשל מין, לאום, דת, עדה, גיל, מצב משפחתי, נטייה מינית, מוגבלות פיסית או נפשית או בשל כל סיבה אחרת;
  11. ביטול כל החוקים והתקנות הפוגעים בזכויות העובדים ובאיגודים המקצועיים; חקיקת חוק יסוד: זכויות חברתיות;
  12. ביטול אפלייתם לרעה בשכר של בני נוער עובדים; קיום קפדני של החוקים המגינים על הנוער העובד; אחריות המדינה להשכלה של י"ב כיתות לכל נערה ונער עובדים;
  13. השוואת שכרם וזכויותיהם של מהגרי העבודה ומבקשי המקלט מאפריקה לאלה המקובלים לגבי עובדים ישראלים, ושילובם באיגודים המקצועיים;
  14. אכיפת החוקים והתקנות לגבי בטיחות וגהות בעבודה;
  15. הכפלת שיעור דמי הביטוח הלאומי המוטלים על המעסיק, כך שהכנסות הביטוח הלאומי יגדלו ב-5 מיליארד שקלים;
  16. העלאת המדרגה העליונה של מס ההכנסה מ-45% ל-50%, ובכך להוסיף להכנסות המדינה עוד 3 מיליארד שקלים.
  17. הנהגת "מס עשירים" על מי שהכנסתו למעלה ממיליון שקלים בשנה, כך שעל הכנסותיו העולות על הסכום החייב בדרגת מס ההכנסה המירבית ישלם 55%, מה יוסיף להכנסות המדינה עוד מיליארד שקל.
  18. הנהגתו מחדש של מס עיזבון בגובה של 10% על כל עיזבון העולה על 3 מיליון שקל, ובכך להוסיף להכנסות המדינה חצי מיליארד שקל.
  19. ביטול של כל ההפרטות שנעשו עד כה של חברות ממשלתיות, בנקים ושירותים ציבוריים ועירוניים, ושל כל התכניות להפרטה של חברות ממשלתיות ושירותים ציבוריים, לרבות בתחומי הרווחה והחינוך;
  20. הכללת הביטוח המשלים בסל הבריאות; ביטול התשלומים עבור שירותים בקופות החולים; גביית תשלום אחיד עבור כל תרופה; ביטול השר"פ בבתי החולים הציבוריים;
  21. ביטול תקרת ההוצאה התקציבית (חוק הפחתת הגרעון), ומימון התוספות הנחוצות לשירותים החברתיים באמצעות הגדלת הגבייה של המסים הישירים מהעשירים (מס הכנסה ומס חברות, מס עזבון והגדלת התשלומים של המעבידים לביטוח הלאומי);
  22. הגדלת קיצבות הילדים ב-40%, ובדרך זו החזרתן לרמתן הריאלית לפני עשור.
  23. החזרת ההצמדה של כל קיצבות הביטוח הלאומי לשכר הממוצע במשק, כפי שהיה לפני עשור, ובכך מניעת שחיקתן הריאלית;
  24. הרחבת הפיקוח על המחירים, כך שיחול על 50 מוצרים ושירותים בסיסיים, במקום על 20 כיום;
  25. הקמה, ביוזמת הממשלה ובניהול ציבורי, של קרן פנסיה שלא למטרות רווח, אשר תשקיע את החסכונות ברמת סיכון נמוכה ותגבה דמי ניהול מירביים של 0.5%;
  26. חיוב קרנות הפנסיה הפרטיות להשקיע 50% מהחסכונות באגרות חוב ממשלתיות ייעודיות;
  27. הקמת בנק השקעות עבור עסקים קטנים, אשר יפעל ללא מטרות רווח;
  28. ביטול "חוק ההסדרים" האנטי-חברתי והאנטי-דמוקרטי;
  29. הגנה על המשק הישראלי מפני תכתיבים של חברות רב-לאומיות והגנה על הייצור המקומי מפני יבוא בתנאי היצף;
  30. הכפלת התמלוגים שמשלמות החברות להפקת גז; גביית תמלוגים זהים מכל החברות העוסקות בכרייה ובניצול של משאבי טבע.

חד"ש דוחה את הקביעה המגמתית כאילו "אין ברירה" – כאילו המדיניות מרחיבת אי-השוויון, הדוחקת עובדים לעוני, צעירים לעבודה זמנית ונשים לעבודה חלקית, המייקרת את הדיור והמקטינה את כוח הקנייה של רוב האזרחים – היא גזירת גורל. התוכנית הכלכלית של חד"ש היא יישום של תפיסותיה הסוציאליסטיות של חד"ש ושל דרישות המחאה החברתית הגדולה של קיץ 2011.

בחזרה למעלה ^

תוכנית לדיור חברתי

ההוצאה על דיור – בין אם מדובר בשכר דירה או במשכנתה – היא ההוצאה החודשית הגדולה ביותר אצל רוב הציבור הישראלי. מאז שהופרטו חברות הבנייה הממשלתיות וההסתדרותיות בשנות ה-90, עלו מחירי הדיור באופן תלול, בקצב העולה פי 3 על קצב העלייה של מדד המחירים לצרכן. הדיור התרחק מהישג ידם של רוב המשפחות ושל רוב הצעירים.

חד"ש גיבשה תוכנית לדיור חברתי, שתיתן מענה הולם לצרכי הדיור של השכבות השונות, ותכלול מגוון של פתרונות דיור:

  1. כדי לסגור את הפערים הרבים שנוצרו בשל הירידה החמורה במלאי הדירות הציבוריות ובשל העלייה התלולה במחירי הדירות שהותירה משפחות רבות של עובדים ללא אפשרות לרכוש דירה – תשקיע הממשלה בשלוש השנים הקרובות (2015-2013) בבנייה של 30,000 דירות, ובהמשך תבנה 5,000 דירות בכל שנה;
  2. הממשלה תחייב את קרנות הפנסייה להשקיע את החסכונות בקרן דיור ממשלתית, שתהיה אפיק מימון בטוח וארוך-טווח לחסכונות הציבור, החשופים כיום להשקעות מסוכנות בבורסה;
  3. ייקבע בחוק כי בכל מכרז בנייה על קרקע מדינה 5% מהדירות בפרויקט יימסרו למדינה ויתווספו למלאי הדירות הציבורי;
  4. הממשלה תסייע בשיפוץ מלאי הדירות בדיור הציבורי הקיים, כך שיתאים לסטנדרטים מודרניים וימנע סיכון לדיירים המתגוררים בו;
  5. דיירים יהיו שותפים בניהול חברות הדיור הממשלתיות ועירוניות;
  6. משרד השיכון יגבש תוך שנה תוכנית ארצית להתחדשות עירונית, שתכלול חיזוק, עיבוי והתחדשות של ערים, יישובים ושכונות, לרבות שכונות עוני ויישובים ערביים. מטרת התוכנית – ניצול מירבי של המרחב הבנוי והתשתיות הקיימות; שילוב של מגורים עם מסחר, תעסוקה ופנאי; שיפור המרחב הציבורי ופיתוח חיי תרבות משמעותיים. התחדשות היישובים הקיימים תאפשר גם לבעלי הכנסות נמוכות נגישות לשירותים חברתיים ברמה גבוהה. יופסקו תכנון ובניה של שכונות מגורים "יוקרתיות", הכוללות רק דירות גדולות לבעלי אמצעים. התכנון של שכונות מגורים יכלול מגוון של דירות, כולל מלאי גדול של דירות קטנות לצעירים ולמשפחות קטנות;
  7. משרדי השיכון והסביבה יגבשותוכנית מקיפה להגנה על שטחים פתוחיםבעלי ערך סביבתי, תרבותי, היסטורי ונופי;
  8. תוכנית הדיור החברתי תכלול הוראות שיחייבו בנייתדירות נגישות בכל פרויקט, כדי לאפשר פתרונות דיור לאנשים עם מוגבלויות;
  9. קידום התכנון, הקצאות הקרקע וההשקעות ביישובים הערביים יאפשר לתקן אפליה מתמשכת של האזרחים הערבים, תוך התאמה של התכנון והיישום למבנה הבעלות על הקרקע ולהעדפות התושבים;
  10. המדינה תכיר בישובים הלא מוכרים בנגב ובגליל, תבטל את "תוכנית פראוור", ותימנע בכל מקרה מפינוי כפוי;
  11. ייעצרו כליל הריסות ופינויים של בתים בתואנה של בנייה ללא התר, וזאת עד להכנת תוכניות מתאר ברורות בהסכמת הרשות המקומית; בכל מקרה לא יבוצע פינוי ללא הבטחת פתרון דיור חלופי למשפחה.

מימוש התוכנית הזאת יבטיח הוספתן תוך שלוש שנים של רבבות דירות במחירים סבירים, התואמים יותר את ההכנסה של מרבית העובדים, וכן הגדלה משמעותית של הדיור הציבורי למשפחות מוחלשות ולנכים. מימוש התוכנית ישים קץ למדיניות האפליה המכוונת בתחום הדיור, ולהתעשרותן של חברות הבנייה הפרטיות על חשבון הציבור הישראלי.

 

לקריאת תוכנית הדיור המלאה

 

בחזרה למעלה ^

למען שירותים ציבוריים שוויוניים וברמה גבוהה

שביתות הרופאים (2011) והאחיות (2012) הביאו לתודעת הציבור הרחב את המצוקות המחריפות של מערכת הבריאות הציבורית. הממשלה, המעדיפה מימון התנחלויות על פני הוספת מיטות בבתי החולים ומימון מלחמות על פני שכר הוגן לעובדים במערכת הבריאות – נושאת באחריות מלאה לחיזוק הרפואה הפרטית על חשבון הרפואה הציבורית ולעלייה התלולה בהוצאה הפרטית לבריאות. ההפרטה של שירותי הבריאות לתלמיד היא דוגמא להעדפת העסקים של חברות פרטיות על פני הדאגה לבריאות הילדים ובני הנוער.

חד"ש תמשיך להיאבק למען שירותים חברתיים אוניברסליים, על בסיס שוויוני, לרבות לשירותי בריאות וחינוך חינם, להשכלה, לדיור ולאיכות חיים. על המדינה לשאת באחריות לשירותים הציבוריים ולממן את פעילותם השוטפת ואת פיתוחם בהתאם לצורכי האוכלוסייה. פיתוח השירותים הציבוריים ייעשה תוך מניעת הפרטתם ויכלול צעדים של העדפה מתקנת.

בחזרה למעלה ^

תוכנית חד"ש לבריאות שוויונית

לקריאת תוכנית הבריאות המלאה של חד"ש: http://hadash.org.il/pdf/briut_hadash.pdf

  1. הגנה על מערכת הרפואה הציבורית כמערכת שוויונית ונגישה וביטול התכניות להפרטת בתי-החולים;
  2. הנהגתו מחדש של "המס המקביל" בגובה של 5% מהשכר שמשלמים המעבידים, ואשר יהיה מיועד כולו למימון שירותי הבריאות הציבורית;
  3. מילוי קפדני של התחייבות הממשלה להשלמת המימון הדרוש ליישום חוק ביטוח בריאות ממלכתי;
  4. ביטול תשלומי ההשתתפות בשירותי המניעה, בביקור אצל רופא ובתרופות שבסל; הכללת בריאות השן והביטוח הסיעודי בסל הבריאות;
  5. קביעת מנגנון לעדכון קבוע בחוק של 2% בשנה לסל הבריאות, תוך מתן מענה להזדקנות האוכלוסייה ולשינויים הטכנולוגיים, לרבות להכללתן של תרופות חדשות;
  6. הבטחת מקומות אשפוז הולמים לכל החולים הסיעודיים וחיסול תור הממתינים;
  7. הפעלת תוכנית לאומית לצמצום הפערים במדדי הבריאות בין תושבים ערבים לתושבים יהודים;
  8. הגדלת התקציבים לגמילה מסמים ולמאבק בסחר בסמים, בהתמכרויות קשות ובתשתית הפשיעה.

בחזרה למעלה ^

תוכנית חד"ש למערכת חינוך שוויונית

  1. הבטחת חינוך חינם, הלכה למעשה, בכל המסגרות החינוכיות-לימודיות ממעונות היום ועד לאוניברסיטה;
  2. חקיקת חוק זכויות הילד;
  3. ניהול מדיניות של העדפה מתקנת לקבוצות המקופחות בקרב הילדים והנוער;
  4. הגדלת התקציבים לחינוך בדרך שתקטין פערים בתנאי-הלימוד ובהישגים הלימודיים, ובייחוד בין מערכת החינוך הערבית לבין מערכת החינוך העברית;
  5. בנייתם תוך חמש שנים של 9,000 כיתות-לימוד החסרות במערכת החינוך הערבית;
  6. שיפור התנאים הפיסיים ופתרון בעיות הבטיחות בבתי-הספר;
  7. העלאת שכר המורים ושיפור תנאי עבודתם;
  8. בלימת תהליכי המסחור במערכת החינוך;
  9. ביטול ההעדפה התקציבית לבתי-ספר ייחודיים;
  10. צמצום המספר המירבי של התלמידים בכיתה ל-25;
  11. יישום מלא של חוק החינוך המיוחד ושל חוק השילוב, כך שלכל הילדים הזקוקים לו יוענקו תנאים חינוכיים ופיסיים הולמים;
  12. שיפור מהותי בטיפול בילדים בפנימיות ובילדים קרבנות התעללות;
  13. הנהגת מפעל הזנה בתשלום סמלי בכל בתי הספר שבהם פועל יום חינוך ארוך;
  14. ביטול שכר הלימוד במוסדות הציבוריים להשכלה גבוהה; קידום זכויות הסטודנטים ונגד כל פגיעה בחופש הביטוי וההתארגנות הפוליטית שלהם; הגנה על האוניברסיטאות מפני תכניות הפרטה; העלאת תקציבי הממשלה המיועדים להשכלה הגבוהה;
  15. הקמתה בנצרת של אוניברסיטה ששפת ההוראה בה ערבית; הכרה בהתארגנויות של הסטודנטיות והסטודנטים הערבים, והבטחת שילובם באופן שוויוני במרקם החיים האוניברסיטאי.

בחזרה למעלה ^

תוכנית חד"ש לשירותי רווחה, תרבות וספורט משופרים

  1. העסקה ישירה של כל העובדות הסוציאליות והעלאת שכרן;
  2. תוכנית ממשלתית לצמצום משמעותי בממדי העוני;
  3. קביעה בחוק של אחריות המדינה לביטחון תזונתי של כל תושבי ישראל ולקיום אנושי בכבוד;
  4. הבטחת חיים בכבוד לכל הקשישים, תוך סיפוק צרכיהם המיוחדים; הגדלת התקציבים לטיפול בקשישים במסגרת הקהילה, בבתי אבות ובמוסדות; תשלום החובה עבור תרופות למחלות כרוניות יהיה סמלי בלבד;
  5. הגדלה משמעותית של ההקצבות הממשלתיות לרשויות המקומיות והרחבה מהותית של סמכויותיהן; הפחתת הארנונה על דירות מגורים והפיכתה למס המותאם להכנסה ולא לשטח הדירה;
  6. פיתוח הספורט העממי והרחבת התמיכה בספורט ההישגי, תוך השוואת התמיכה בספורט נשים לזו הניתנת לספורט גברים; הפחתה משמעותית בתשלום עבור פעילות במתנ"סים;
  7. הגדלה משמעותית של התקציבים הממשלתיים למוסדות התרבות; העלאת תקציב התרבות לאחוז אחד מתקציב המדינה; חיזוק וקידום מעמדם של היוצרים והרחבת התמיכה ביצירה הישראלית המקורית בשפות השונות; עידוד הפקות מקור בתיאטרון ובקולנוע; ביצוע חוק הקולנוע; עידוד התאגדות אנשי קולנוע וטלוויזיה, במטרה להבטיח להם תנאים סוציאליים וקידום חקיקה שתגן על זכויותיהם; ערוץ 1, כערוץ ממלכתי, יטפח תרבות דיון והפקות מקור באיכות גבוהה, תוך ייצוג הולם של כל מגוון התרבויות הקיים בישראל והפסקת ההתעלמות מהציבור הערבי; הגדלת התקציבים לספריות הציבוריות.

בחזרה למעלה ^

להגנת המרחב הדמוקרטי

בישראל של היום מתחולל תהליך מדורג של פאשיזציה, המשלב צעדים נגד המיעוט הלאומי הערבי, נגד האיגודים המקצועיים, נגד מפלגות השמאל ונגד ארגונים דמוקרטיים, יחד עם מתקפה נגד האקדמיה והאינטלקטואלים, עם הסתה לאומנית וגזענית. מדיניות זו מיושמת תוך שמירה על קיומם של פרלמנט ושל בחירות כלליות, וזאת במטרה להקהות את ההתנגדות ולהשיג לגיטימציה ציבורית לצעדים האנטי-דמוקרטיים.

הרוב הימני, במיוחד של הכנסות ה-17 (2006) וה-18 (2009), וממשלת הימין הקיצוני בראשות נתניהו, יזמו והובילו שורה ארוכה של חוקים גזעניים ואנטי-דמוקרטיים. הממסד הישראלי נקט בצעדים הרסניים נוספים: הנהגת תקציב דו-שנתי; הסתה גזענית מתמשכת נגד האוכלוסייה הערבית; העמדה לדין של יו"ר חד"ש, ח"כ מוחמד ברכה, ושל אישים ערבים נוספים בעוון פעילות פוליטית; ביטול בפועל של לימודי האזרחות בתיכונים והמרתם בלימודים קלריקליים; תמיכה בארגונים ניאו-פאשיסטיים נוסח "מנהיגות יהודית" ו"אם תרצו" ובמסע שלהם נגד חופש הביטוי והפעולה של ארגוני זכויות אדם ונגד השמאל בכללו, כמו גם נגד חופש הדיון והמחקר באקדמיה; תמיכה במערכה לערעור מעמדו של בית המשפט העליון.

מתקפת הדה-לגיטימציה וההסתה הגזענית השיטתית של השלטון כלפי האוכלוסייה הערבית, והיחס המביש של הממסד החילוני והדתי-יהודי, ובמיוחד ראשי ש"ס, כלפי מהגרי עבודה ומבקשי המקלט מאפריקה – היו לנתונים של קבע בנוף הפוליטי המקומי.

הפאשיזציה של החברה הישראלית אינה ביטוי להצלחה מזהירה של הבורגנות הגדולה, של "הניאו-ליברליזם החזירי" ושל מדיניות הכיבוש וההתפשטות הקולוניאלית, אלא ביטוי לכישלון השכבות השולטות במאמציהן להסוות את קשרי ההון-שלטון, לחסל כליל את העבודה המאורגנת ולהשתיק את המאבקים החברתיים והסביבתיים ואת המערכה לשוויון לאומי ואזרחי של האזרחים הערבים.

חד"ש תמשיך להשקיע מאמצים בגיבוש שיתוף פעולה בין כל הכוחות הדמוקרטיים במערכה נגד הניסיונות להשליט סדר יום פאשיסטי בישראל, וכדי לכונן חזית אנטי-פאשיסטית רחבה מול מהלכי הימין הקיצוני.

התוכנית הפוליטית של שותפות שמאלית-דמוקרטית כזאת תכלול: שתי מדינות בגבולות ה-4 ביוני 1967; התנגדות לכיבוש, להתנחלויות ולמלחמות; שוויון זכויות מלא לאוכלוסייה הערבית בישראל; שותפות יהודית-ערבית; דחייה של כל הסתגרות לאומנית; ערכים סוציאליסטיים; מאבק חברתי-סביבתי מתקדם; שוויון אמיתי לנשים.

זירה חשובה של המערכה להגנת המרחב הדמוקרטי הם המוסדות להשכלה גבוהה. אנו עדים בשנים האחרונות למתקפה של חוגי ימין, בגיבוי משרד החינוך, על מרצים דמוקרטיים, ולמתקפה של הנהלות המוסדות להשכלה גבוהה על זכויותיהם של הסטודנטים בכלל, ושל הסטודנטים הערבים בפרט.

יחד עם הפוליטיזציה של המאבקים הדמוקרטיים, תמשיך חד"ש לקדם אלטרנטיבות להעמקת הדמוקרטיה ולהרחבת הזכויות:

  1. אישור חוקה דמוקרטית, שתגן על זכויות האדם והאזרח היסודיות, על הזכויות החברתיות, על אופייה החילוני של המדינה ועל שוויון אזרחיה;
  2. ביעור הגזענות ומאבק נגד כל ביטויי האפליה הדיכוי הלאומי והאלימות; לחקיקת חוק יסוד: שוויון האדם; חקיקה ואכיפה של חוקים האוסרים אפליה, הסתה לטרנספר, הסתה גזענית, והסתה על רקע לאומי, עדתי, אתני, מגדרי או בשל נטייה מינית;
  3. הבטחת חירויות הביטוי, הדעה, העיתונות, ההתאגדות, הפעילות הפוליטית, המצפון, האמונה והפולחן הדתי; הכרה בזכות לסרב לשרת מטעמי מצפון בשטחים הכבושים או בצה"ל בכלל;
  4. ביטול מצב החירום ותקנות ההגנה לשעת חירום; חקיקת חוק לאיסור עינויים;
  5. הפרדת הדת מהמדינה; ביטול כל חוקי הכפייה הדתית; מאבק בכל צורות הקנאות העדתית; הנהגת נישואים וגירושים אזרחיים; הכרה במסגרות משפחתיות אלטרנטיביות – חד-הוריות, חד-מיניות ומעורבות;
  6. הגנה על שיטת הבחירות היחסיות-רובניות הדמוקרטיות לכנסת והדיפה הניסיונות להנהיג בחירות אזוריות;
  7. יישום תוכניות לימודים בבתי-הספר ובמוסדות החינוך בכל הדרגים, אשר יחנכו את הצעירים לכיבוד האדם, נגד קיפוח בשל השתייכות לאומית, אתנית או עדתית, נגד קיפוח מגדרי או בשל נטייה מינית, נגד מיליטריזם, לדמוקרטיה, לאחווה יהודית-ערבית ולידידות בין העמים; הוצאת סממנים מיליטריסטיים, כגון תוכניות "הדור הבא", מבתי הספר.

בחזרה למעלה ^

לשוויון המיעוט הלאומי הערבי בישראל

חד"ש ממלאת תפקיד רב-חשיבות בגיבושה של האוכלוסייה הפלסטינית בישראל כציבור הנאבק למען זכויותיו באחדות מאבק במסגרות עממיות שהקים, וככוח דמוקרטי בזירה הכלל-ישראלית. המיעוט הלאומי הערבי, הפועל בעקביות יחד עם הכוחות הדמוקרטיים היהודיים, ממלא תפקיד רב-חשיבות במערכות נגד הכיבוש, לשלום צודק, להגנת החירויות הדמוקרטיות, להגנת העובדים, נגד מדיניות העמקת הפערים החברתיים, נגד הגזענות וסכנת הפאשיזם, ולמען שוויון וקידמה חברתית.

ממשלת נתניהו-ליברמן התמידה באפליית האזרחים הערבים בכל הקשור בקרקע, בדיור, בתקציבים, במעמד הרשויות המקומיות הערביות, במערכות החינוך והתרבות ובהתייחסות של המשטרה ורשויות אחרות. הממשלה גם נוקטת באמצעים ברוטאליים, כמו הפינוי האלים, שחזר על עצמו עשרות פעמים, של הכפר הלא-מוכר אל-עראקיב בנגב.

ההסתה נגד האזרחים הערבים, שמשמיעים דוברים רשמיים והנפוצה בחלקים של מערכות החינוך והתקשורת, מלבה הלכי רוח גזעניים.

התוכניות השונות, המיושמות במסגרת מה שמכונה "פיתוח הגליל והנגב", הן בפועל תוכניות לייהוד הגליל והנגב, אשר מתעלמות מהצרכים של התושבים הערבים באזורים אלה. כמו בעבר, גם עתה תובעת חד"ש לאמץ תוכניות פיתוח לטובת כל תושבי הגליל והנגב, ערבים כיהודים, וקוראת למאבק אזרחי משותף נגד תוכניות "הייהוד" הגזעניות.

מדיניות הריסת הבתים החריפה בשנים האחרונות בערים המעורבות, ובמיוחד בעכו, בלוד, ברמלה וביפו. פעילי חד"ש נטלו חלק מרכזי במאבקים הציבוריים נגד הריסת בתים של ערבים ונגד ההסתה הגזענית.

ממשלות ישראל לדורותיהן אינן מיישמות את החוק בדבר ייצוג הולם של עובדים ערבים במנגנון הממשלתי. הממשלות לא תקצבו כמעט הקמה של אזורי תעשייה בתחומי שטחי השיפוט של הרשויות המקומיות הערביות. לכן הפועלים וכלל העובדים הערבים מועסקים ברובם מחוץ למקומות מגוריהם.

בשנים האחרונות, עם הקיצוצים החריפים בתקציבי הממשלה המופנים לרשויות המקומיות, ובשל הלחץ הגובר לבצע "תוכניות הבראה", צומצמה העסקת עובדים ברשויות המקומיות הערביות, שהן מקום העבודה הגדול ביותר בכל יישוב ערבי.

בשנות האלפיים, שיעור האבטלה בקרב האוכלוסייה הערבית גבוה פי שלושה ויותר משיעור האבטלה בקרב האוכלוסייה היהודית. בעיה קשה במיוחד היא האבטלה והעדר הזדמנויות עבודה לנשים ערביות. בשנת 2009, היו מועסקים 262 אלף גברים ערבים, אך רק 86 אלף נשים ערביות (בקרב השכירים היהודים, מספר הנשים עולה על מספר הגברים).

ממוצע השכר אצל הערבים הוא 67% מהשכר הממוצע במשק. לפי הדוחות של הביטוח הלאומי על ממדי העוני, מספר המשפחות הערביות העניות גדל מ-91 אלף בשנת 2001 ל-156 אלף ב-2009. תחולת העוני עלתה ל-54% מכלל המשפחות הערביות.

האוכלוסייה הערבית היא מעמודי התווך של הדמוקרטיה הישראלית. כל מסע נגד זכויות הציבור הערבי הוא מסע נגד הדמוקרטיה הישראלית, וכל הישג במערכה לשוויון – הוא חיזוק של הדמוקרטיה בכללותה.

תוכנית חד"ש לשוויון המיעוט הערבי כוללת את המרכיבים הבאים:

  1. הכרה באוכלוסייה הערבית-פלסטינית בישראל כמיעוט לאומי, לו שמורה הזכות לשוויון זכויות לאומי ואזרחי בתחומים הפוליטי, החברתי והתרבותי;
  2. הפסקת הפקעת הקרקעות הערביות, במישרין או בעקיפין, לרבות באמצעות קביעה מקפחת של שטחי השיפוט, הפוגעת ביישובים ובתושבים ערבים; הפסקת מדיניות הריסת הבתים; הכרה בכל היישובים הערביים הלא-מוכרים בצפון ובנגב והקמת רשויות מקומיות בהם; מימוש זכותם של תושבי איקרית ובירעם, גאבסיה וכפרים אחרים לשוב לכפריהם; הכרה בזכויות העקורים, שכפריהם נהרסו ב-1948; הכרה בזכותם של ערביי הנגב להמשיך להתגורר במקומותיהם ולהקים יישובים חקלאיים; החזרתן לבעליהן של קרקעות, שהופקעו "לצרכי ציבור" ולא נעשה בהן שימוש במשך שנים, או שמוצעות כעת למכירה במסגרת הפרטת אדמות המדינה;
  3. למען תהיה ישראל מדינה המבטיחה שוויון לכל אזרחיה, תיאבק חד"ש לחקיקת חוק יסוד: שוויון האדם; לביטול האפליה והדיכוי הלאומי בכל המישורים; להבטחת שוויון מלא לאזרחים הערבים בארץ, וכדי שסמלי המדינה, לרבות הדגל וההמנון, יהלמו את העקרונות האלה; להדיפתן של התכניות הגזעניות בדבר "החלפת אוכלוסייה". חד"ש מתנגדת לכפיית שירות לאומי במסווה של "התנדבות", כמו גם לניסיון להיאחז בהתנגדות לכפייה כזאת כהצדקה לאפליה;
  4. מאבק עקבי נגד בידול עדתי באוכלוסייה הערבית בישראל; קידום אחדות דמוקרטית לוחמת של האוכלוסייה הערבית וטיפוח ערכים מתקדמים בקרבה; ביטול גיוס החובה המוטל על הצעירים הערבים-הדרוזים;
  5. ניהול מדיניות של העדפה מתקנת, שתשווה את תקציבי הרשויות המקומיות הערביות לתקציבי הרשויות המקומיות היהודיות ותאיץ את סגירת הפער העצום הקיים ביניהן בתחומי הפיתוח, החינוך, הבריאות, איכות הסביבה, התיעוש, הדיור, הספורט והתרבות;
  6. שוויון הזדמנויות ליזמים ערבים בקבלת אשראי וסיוע ממשלתי בפיתוח פרויקטים בתעשייה, בבניין, בשירותים ועוד;
  7. עידוד הקמת פרויקטים לתעשייה ולתיירות בערים וביישובים הערביים והכרה בהם כאזורי פיתוח;
  8. עידוד התיירות ביישובים הערביים;
  9. העברת רכוש ההקדש המוסלמי מידי רשויות המדינה לידי מוסדות נבחרים של התושבים המוסלמים, והגנה על זכותם לבחור במוסדותיהם הדתיים;
  10. הכרה בגופים המייצגים את האוכלוסייה הערבית בישראל; שיתוף האוכלוסייה הערבית, בהתאם למשקלה בכלל האוכלוסייה, בוועדות התכנון והבנייה ובמוסדות ציבוריים אחרים;
  11. שיוויון לפלחים הערביים במכסות ייצור ושיווק ובסיוע ממשלתי; הגדלה משמעותית במכסות מי ההשקיה; הגנה מפני תחרות של יבוא במוצרים מסורתיים של הפלחים (שמן זית וזיתים);
  12. שיפור מהותי בתנאים וברמה של מערכת החינוך הערבית; הקמתה בנצרת של אוניברסיטה ששפת ההוראה בה ערבית; פתיחת שערי גופים הממלכתיים וחברות ממשלתיות לקליטת אקדמאים ערבים מובטלים; הסרת המכשולים מדרכם של בוגרי המוסדות ללימודי רפואה והבטחת התנאים הדרושים לעמידה בבחינות ולעבודה במקצועם.

בחזרה למעלה ^

להגנה על ענייניהם של תושבי שכונות העוני וערי הפיתוח

הרחבת הפערים החברתיים, תוצאת מדיניות הממשלה המטפחת את הטייקונים, השוחקת את השכר והמקצצת בשירותים החברתיים – פוגעת בצורה קשה במיוחד בשכונות העוני ובערי הפיתוח. סגירתם של מפעלי ייצור דחפה עוד מאות עובדים לזרועות האבטלה.

בשנים האחרונות הגיעו לישראל אלפי מבקשי מקלט מאפריקה שנמלטו מתנאי מצוקה, רעב, ומלחמה בארצות מולדתם. המדיניות ממשלתית המונעת מהם קיום אנושי, דחפה רבים מהם להצטופף בשכונות עירוניות מוחלשות הסובלות מהזנחה עירונית ולאומית רבת שנים.

לפי "החוק למניעת הסתננות", שאושר בגרסה מרוככת הודות למאבק של חד"ש נגדו בכנסת ה-18, ניתן להחזיק מהגרי עבודה ללא אישורים ומבקשי מקלט מאפריקה במעצר מינהלי ללא משפט, תחילה שלוש שנים ולאחר מכן ללא הגבלת זמן ולפי שיקול דעתו של שר הפנים. זאת לעומת תקופת המעצר המקסימאלית באירופה לדוגמא, העומדת על 18 חודשים.

כליאת מבקשי המקלט מאפריקה צפויה לעלות מיליארד שקלים. חד"ש תובעת להשקיע את מיליארד השקלים הללו בשיפור תנאי החיים בשכונות בהם הם נקלטו. מיליארד שקלים בשנה יכולים לחולל מהפכה בתשתיות התחבורה, במערכות החינוך, ובדיור הציבורי בשכונות. עצירת הדלת המסתובבת של הבאת עובדים זרים תוך גריפת רווחי ענק בידי חברות הקבלן – תפתח אפשרויות העסקה למבקשי המקלט מאפריקה הנמצאים כאן.

לקריאת תוכנית חד"ש המלאה לבעיות תושבי השכונות ומבקשי החיים: http://hadash.org.il/pdf/hadash-plitim-shkhunot.pdf

תוכנית חד"ש למפנה במצבם של תושבי השכונות וערי הפיתוח:

  1. הגדלת התקציבים לשיפור רמת השיכון, הבריאות והחינוך באזורים אלה והבטחת תעסוקה לתושביהם; הקמת תיכונים עיוניים והבטחת רמה גבוהה של הוראה בבתי-הספר בשכונות ובערי הפיתוח באמצעות תגמול מורים ותוכניות העשרה;
  2. שיקום פיסי של שכונות העוני ושילוב פתרון בעיות הדיור של תושביהן בכל תוכנית לבינוי מחדש של השכונה; בניית דיור להשכרה עבור תושבים שאינם יכולים לרכוש דירה; הקצאת דיור ציבורי בשכר דירה נמוך לזוגות צעירים מעוטי אמצעים ולמשפחות מרובות ילדים;
  3. כדי שישראל תהיה דמוקרטית, שוויונית וסובלנית, ישתלבו אמצעי התקשורת ההמונית בהפצת התרבויות השונות ובמערכה נגד האפליה העדתית והאתנית; יובטח מקום ראוי בתכניות הלימודים לעשייה התרבותית היהודית-מזרחית ולהפרכת דעות קדומות;
  4. חד"ש תיזום ותקדם חוקים להגנתם של מבקשי מקלט מאפריקה;
  5. חד"ש תגיש גם בכנסת הקרובה שורת הצעות חוק שמעגנות את הזכות לדיור, ומבקשות לקדם את מצב הדיור הציבורי בכלל. ביניהן הצעת חוק הדיור הציבורי – הזכות לדירה ציבורית, שמעניקה לחסרי הדיור שאין להם אמצעים כלכליים משלהם פתרון דיור ראוי; הצעת החוק לשיפור מערכת החשמל הדירתית בדיור הציבורי, והצעת החוק לסיוע ריאלי בשכר דירה לזכאי דיור ציבורי שממתינים לדירה ממשרד השיכון;
  6. עיריית ת"א-יפו אינה מכירה בזכויות התושבים של כפר שלם על בתיהם, ואינה מוכנה לפצות את אלה מביניהם הנאלצים לעזוב את ביתם. מאחר שאין תהליך מסודר של פיצוי-בינוי, בוצעו פינויים של תושבים מחלקים שונים של כפר שלם בלא שהובטחה זכותם של המפונים לפיצויים נאותים. מפונים אלה מצאו עצמם בן לילה ללא קורת גג. חד"ש תפעל בכנסת ה-19 להשלמת החקיקה (בה החלה בכנסת ה-18) של חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר שלם), שנועד להסדיר את זכויותיהם של תושבי כפר שלם לפיצויים תמורת פינוי הנכסים שבחזקתם.

בחזרה למעלה ^

לשוויון האישה בכל התחומים

בשנים האחרונות גברה המעורבות החברתית של נשים הן כעובדות (אחיות, עובדות סוציאליות, מורות) והן כפעילות בולטות בארגון מחאה חברתית ופמיניסטית.

ההתקפה על מעמד הנשים וזכויותיהן היא מרכיב מרכזי במדיניות ההפרטה והאבטלה, חיסול זכויות העובדים וקיצוץ השירותים החברתיים. התקפה זו החריפה את האפלייה של הנשים היהודיות והערביות בכל התחומים ואת גילויי האלימות כלפיהן. התקפה זו נוספה למחיר הכבד שמשלמות הנשים בשל מדיניות המלחמות והכיבוש.

הנשים הן רוב המועסקים במשרות חלקיות; רוב עובדי הקבלן; רוב בקרב מקבלי שכר מינימום ולמטה מזה; הרוב המכריע בקרב הסובלים מאלימות ומהטרדה מינית. הנשים בישראל סבלו במיוחד מעשור של קיצוצים בקצבות הביטוח הלאומי.

המחיר הכבד שגובה מהנשים המדיניות הניאו-ליברלית שמנהלת ממשלת נתניהו-ליברמן, מעמידה אותן, אובייקטיבית, בפני הצורך החיוני להיאבק ולהגן על מדינת-הרווחה ועל זכויותיהן כעובדות וכמובטלות, כמקבלות שירותים וכאימהות.

מרבבות נשים ערביות נשללת האפשרות לעבוד בשל מחסור במקומות עבודה זמינים, ואילו 60% מהעובדות הערביות (שיעור כמעט כפול בהשוואה ליהודיות) מועסקות במישרות חלקיות. התעסוקה החלקית מקיפה גם נשים בעלות מקצוע, כמו מורות, הנאלצות להסתפק בחצי או בשליש מישרה. מהיבטים חמורים במיוחד של אפליה סובלות גם נשים מזרחיות, עולות חדשות, מהגרות עבודה וקורבנות סחר אדם.

חוקים שנועדו להגן על יכולתן של נשים לעבוד בכבוד אינם נאכפים. כך למשל, מעסיקים רבים עדיין מפטרים נשים בהריון בניגוד גמור לחוק עבודת נשים, ומשלמים לנשים שכר נמוך יותר מאשר לגברים המועסקים באותם תפקידים.

מאות אלפי נשים בישראל הן נפגעות אלימות, אך רק מיעוטן זוכה במענה שיאפשר להן לצאת ממעגל האלימות, להשתקם, ולממש את הפוטנציאל האישי, הכלכלי, והחברתי שלהן.

חד"ש קידמה והעבירה חוקים רבים שנגזרים מסדר-היום הפמיניסטי-סוציאליסטי שבבסיס מצעה: היינו בין היוזמים הראשונים של החוק להארכת חופשת הלידה ל-14 שבועות. העברנו חוק שמבטיח גמלת הבטחת הכנסה לאישה במקלט לנשים מוכות, ומענק הסתגלות בזמן יציאתן מן המקלט. העברנו את חוק איסור פרסום שירותי זנות, המתמודד עם המנגנון הכלכלי שביסודה של תעשיית הזנות. הודות לחוק שיזמנו ואושר, גם אישה שביקרה בחו"ל זכאית לתשלום דמי מזונות מהביטוח הלאומי.

חד"ש תפעל לקידום שוויון האישה בתחומים הבאים:

חד"ש תמשיך ליטול חלק פעיל במאבקים להגדלת סיכוייהן של נשים למצוא עבודה, להתקבל לעבודה ללא חשש לאפליה, ולהבטיח תנאי תעסוקה נאותים. כדי להתאים את מקומות העבודה לאימהות ולאבות, נפעל להתאמה בין ימי החופשה במערכת החינוך לימי החופשה המגיעים לכל עובד/ת, לתקצוב מסגרות לטיפול בילדים, למתן אפשרות לעבודה גמישה תוך שמירה על זכויות העובד/ת המטופל/ת בילדים, ולהחלת חוק חינוך חינם בכל מסגרות החינוך, לרבות מעונות יום.

ניאבק להפניית תקציבים הנדרשים להעלאת שיעור השתתפותן בשוק העבודה של נשים ערביות ושל נשים מבוגרות, הנמצאות בסיכון גבוה לאבטלה ממושכת. הדרך הזמינה לעשות כן היא לעדכן ולהנגיש את מערך ההכשרה המקצועית בישראל כך שיתאים לצרכי שוק העבודה ודורשות העבודה כאחת, ולהפסיק את הנוהג לקצץ בדמי האבטלה של המשתתפות בהכשרה.

ניאבק לשפר משמעותית את האכיפה של חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, לעודד התארגנות עובדות, ולמגר את התופעות של הטרדה מינית במקום העבודה. נפעל להעלות את שכר המינימום ולהרחיב את הבסיס לחישוב הפרשות סוציאליות, להקים קרן פנסיה ציבורית ללא מטרות רווח ובדמי ניהול נמוכים, לעבור מהעסקה קבלנית להעסקה ישירה במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי, לקצר את שבוע העבודה, ולאכוף את הגבלת ההעסקה בשעות נוספות.

לא ניתן להפריד בין האלימות נגד נשים בתוך הקו הירוק לבין האלימות המופעלת נגדן במסגרת מנגנוני הכיבוש בעזה ובגדה המערבית. רק יצירה של מציאות חדשה של שתי מדינות לשני עמים תוכל למנוע את הפגיעה בנשים במחסומים, בתקיפות, ובהדרה מרחבית וכלכלית שהם פועל יוצא של הכיבוש.

נפעל נגד הדרתנשים, השתקת קולן או מחיקת דמויות נשים מהמרחב הציבורי, ולמען ייצוג הולם של נשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה במוקדי קבלת החלטות.

סיעת חד"ש בכנסת תמשיך לקדם חוקים שיזמה להגנת זכויות האישה, ובכלל זאת חוק האוסר על נישואי קטינות שטרם מלאו להם 18; חוק להארכת חופשת הלידה ל-16 שבועות;חוק מרכזי טיפול באלימות במשפחה; תמיכה תקציבית בנשים באמצעות יותר מקצבה אחת; הרחבת חוק חינוך חינם על כל המסגרות המטפלות בילדים עד גיל 3.

נפעל למען:

  1. חקיקת חוק יסוד: שוויון בין המינים, אשר יתבסס על האמנה הבינלאומית בדבר ביטול כל צורות האפליה נגד נשים, לרבות סחר בנשים;
  2. יישום העיקרון של העדפה מתקנת בכל תחום שבו סובלות נשים מאפליה או מתת-ייצוג;
  3. הבטחת עבודה למובטלות; תשלום שכר שאינו נופל משכר המינימום לנשים עובדות, ובעיקר לאלה המועסקות באמצעות חברות כוח-אדם; עד שיונהג חינוך חינם גם במעונות יום, התשלום של הורה עבור מעון יום לא יעלה על 20% משכרו/ה; הכרה של שלטונות המס בהוצאה להחזקת ילדים במעון או בתשלום למטפלת;
  4. אכיפתם של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, חוק עבודת נשים וחוק שכר שווה לעובדת ולעובד; הבטחת שוויון האישה, הלכה למעשה, בהשגת עבודה, באפשרויות הקידום ובתנאים הסוציאליים; הבטחת קיום בכבוד למשפחות שבראשן הורה אחד;
  5. אכיפה נמרצת של החוקים נגד אלימות גופנית, מינית ונפשית במשפחה; הגדלה מהותית של התקציבים המיועדים לסיוע לנשים, קורבנות אלימות וניצול, וניהול מסע הסברה רחב בעניין זה; מאבק בלתי-מתפשר נגד רצח נשים, לרבות בטענה הפסולה של "כבוד המשפחה", נגד סחר בנשים ונגד פורנוגרפיה;
  6. הגדלת ייצוג הנשים וחיזוק מעמדן בכל הרשויות הממלכתיות והעירוניות הנבחרות ובמוסדות הציבוריים והתרבותיים השונים, לרבות במוסדות חד"ש ובסיעות חד"ש; טיפוח פעילות המקדמת שוויון הזדמנויות לנשים בפעילות פוליטית וחברתית;
  7. חינוך לשוויון באמצעות הוצאתם אל מחוץ לחומרי הלימוד של תכני לימוד קיימים, אשר מקבעים סטריאוטיפים נשיים וגבריים, והכנסת תכני לימוד המטפחים חשיבה שוויונית.

לקריאת תוכנית הפעולה המלאה של חד"ש לזכויות נשים

 

 

בחזרה למעלה ^

להגנת הסביבה ולצדק סביבתי

מדיניות ממשלות ישראל לדורותיהן גרמה להרס שיטתי של הסביבה בה אנו חיים. חלקו נגרם בעקבות קידוש ערכי ה"פיתוח" שפורשו בצורה אחת בלבד – הבטחת רווחים לכרישי הנדל"ן ולחברות ההון. בעיקרו, חוסר הצדק הסביבתי הוא תוצר של אינטרסים כלכליים שמבקשים להגדיל את רווחיהם של בעלי הון על חשבון בריאותנו ואיכות חיינו. המתכננים וקובעי מדיניות הפכו את הרווח הכלכלי של בודדים לשורה התחתונה והקובעת.

נוסף למאבקים נגד הפרטת הקרקעות, נגד הרס מערכת התכנון בישראל, נגד הרס שטחים פתוחים ונגד סיכון בריאותו של הציבור, יזמה והעבירה חד"ש שורה ארוכה של חוקים שמשמעותם – מהפכה בסביבה: חוק המזהם משלם, חוק אוויר נקי, חוק האכיפה הסביבתית, חוק השקיפות הסביבתית – חובת דיווח על פליטת חומרים מזהמים, התייעלות אנרגיה במבני ציבור, חובת התקנת אביזרים חוסכי מים במבני ציבור, חוק ההגנה על חופי מפרץ אילת, חוק הרשות הלאומית לפינוי מוקשים, חוק איסור נהיגה בחופים, חוק הפיקדון החדש, חוק פטור מארנונה לבתי ספר שדה, וחוק מחזור פסולת אלקטרונית, שהחל את דרכו כהצעת חוק פרטית של ח"כ דב חנין ואומץ על ידי הממשלה.

חוסר צדק סביבתי אינו גזירת גורל, אלא תוצאה של מדיניות. אנו מציעים להחזיר את השליטה על המשאבים למדינה – לעצור את ההפרטה של המים, של קרקעות המדינה, ושל מערכת התכנון. להגדיל את המיסוי על החברות המנצלות את אוצרות הטבע, ובשלב שני – להלאים את משאבי הגז, המינרלים והנפט, ששימוש נכון ברווחים מהפקתם עשוי להבטיח את עתידנו.

במקום לבנות עשרות יישובים קטנים שדורשים תשתיות חדשות ויקרות, אנו מציעים לחזק ולבנות בערים קיימות. תחת שיטת הבנייה הנוכחית שמקדמת את השימוש ברכב פרטי, אנו מציעים לבנות מרחבים אורבניים צפופים בהם עסקים, דיור, ושטחי ציבור שזורים זה בזה; ערים בהן תחבורה ציבורית, רשתות אופניים, ומדרכות רחבות יוכלו להחליף את הכבישים הפקוקים שהם אחד הגורמים המרכזיים לזיהום האוויר שהורג 1,500 אנשים מדי שנה. יש להפוך את היחס בין ההשקעות הממשלתיות בתשתיות לרכב פרטי לבין ההשקעה הממשלתית בתחבורה ציבורית.

חד"ש תיאבק ותיזום חקיקה בנושאים הבאים:

  1. גיבוש מדיניות כוללת של הגנה על הסביבה ואימוץ עקרונות של צדק סביבתי. פעולה תקיפה נגד האינטרסים הכלכליים העומדים מאחורי ההרס הסביבתי. הגנה מיוחדת על התושבים סביב ריכוזי התעשייה. קידום השוויון בשימוש בכלל המשאבים הסביבתיים;
  2. הגנה על הקרקעות מפני השתלטות למטרות רווח של נדל"ניסטים ומפני שימוש בזבזני. הפסקת הפרטת הקרקעות, והבטחת שימוש שוויוני במקרקעי ישראל לכל התושבים, יהודים וערבים; העמדת שמורות הטבע והגנים הלאומיים לשימוש הציבור ללא כל תשלום; הרחקת מתקני קליטת הגז הטבעי מאיזורים מיושבים באופן שיקטין את הפגיעה הסביבתית שהם יוצרים, ומיקומם בים.
  3. גיבוש תוכנית לאומית להגנת בריאות הציבור מפני מפגעים סביבתיים. אכיפת החוקים למניעת זיהום ופגיעה בסביבה, והחמרת העונשים המוטלים על המזהמים; מדיניות אכיפה תקיפה במיוחד כלפי מפעלים מזהמים; הטלת מלוא עלויות הזיהומים על המזהמים עצמם בהתאם לעקרון "המזהם משלם"; חיוב מפעלי תעשייה להקים מתקנים המונעים את זיהום האוויר והסביבה; העמדת המידע על מצב הסביבה לרשות הציבור; החמרת ההגבלות על שימוש בכימיקלים בחקלאות לאור התקנים המקובלים בעולם;
  4. הקצאת תקציבים הולמים למניעת זיהום האוויר, המים והסביבה ולטיפול במפגעים אקולוגיים; בחינה מחדש של חומרי ההדברה המורשים לשימוש בחקלאות, לאור התקנים המקובלים בעולם; קידום החיסכון באנרגיה והשימוש באנרגיה נקייה כדוגמת שמש ורוח; הגנה על מקורות המים, הים והנחלים מזיהום תעשייתי ואחר;
  5. הגנה על זכויות בעלי חיים בישראל: הקמתה של רשות לאומית להגנת החי, אשר תהיה כפופה למשרד להגנת הסביבה; קידום חקיקה להגברת פיקוח על ניסויים בבעלי-חיים ולהצבת סטנדרטים לתנאי גידול של בעלי-חיים במשקים;
  6. הבטחת התקציבים הדרושים לחיבור כל הערים והיישובים, לרבות אלה הערביים, לפרויקט הביוב הארצי ולהקמת מתקנים לסילוק פסולת ולטיהור שפכים;
  7. מתן עדיפות ברורה לתחבורה הציבורית על חשבון צמצום השקעות בכבישים; הבטחת שירותי תחבורה ציבורית ברמה גבוהה ליישובי הפריפריה וליישובים הערביים; הפסקת ההפרטה של התחבורה הציבורית והבטחת איכותה וזמינותה; פיתוח תחבורה מסילתית והפחתת מחירי הנסיעות ברכבת; פיתוח שבילי אופניים בערים; עצירת המשך הפיתוח של פרויקט "כביש חוצה ישראל" ופרויקטים דומים של הפרטת כבישים, שהם אסון חברתי ואקולוגי; תכנית ארצית למלחמה בתאונות דרכים;
  8. הגנה בחוק ובהוראות התקציב על מרכזי הערים כסביבות מגורים ותרבות, ושימור אופיים הייחודי;
  9. הפסקת הפרטת התשתיות: קרקעות, תחבורה, הספקת המים ומשק האנרגיה;
  10. איסור הקמת אנטנות סלולריות בצמידות לבתי מגורים, לבתי ספר ולגני ילדים;
  11. ביטול הפטור הגורף שיש לצבא מיישום חקיקה סביבתית; הכפפת הצבא והתעשיות הצבאיות לכללי התכנון הכלליים.

 

לקריאת התוכנית הסביבתית המלאה (pdf)

בחזרה למעלה ^

לחיסול הנשק להשמדה המונית

ישראל נמנית עם המדינות הבודדות שאינן חתומות על האמנה הבינלאומית נגד הפצתו של הנשק הגרעיני, וזאת משום שהיא המדינה היחידה במזרח-התיכון המפתחת והאוגרת נשק גרעיני כבר עשרות שנים. הימצאותו של נשק גרעיני אינה מחזקת את הביטחון של אזרחי ישראל, אלא להיפך – היא מדרבנת את מירוץ החימוש הגרעיני באזור ומחמירה את הסכנה של מלחמה, שבה ייעשה שימוש בנשק להשמדה המונית. מעידים על כך ההחלטה של ממשלת נתניהו להתכונן למתקפה על אירן, במקום לתת יד לפירוזו של כל האזור מכל סוג של נשק להשמדה המונית.

חד"ש היא התנועה הפוליטית היחידה, שמאז הקמתה ב-1977 מציגה את המערכה לחיסול הנשק להשמדה המונית בישראל, באזור ובעולם כאחד מסעיפי המצע שלה.

חד"ש, בכנסת ומחוצה לה, תמשיך להיאבק למען:

  1. איסור הפיתוח, הניסוי והשימוש בכל סוגי הנשק להשמדה המונית;
  2. הפסקת מירוץ החימוש הקונבנציונלי והלא-קונבנציונלי;
  3. הצטרפות ישראל לאמנה הבינלאומית לאי-הפצת הנשק הגרעיני וביטול "האופציה הגרעינית" הישראלית; חתימת ישראל על כל האמנות המגבילות את מירוץ החימוש והמקדמות פירוק נשק, לרבות האמנה האוסרת שימוש במוקשים נגד אדם;
  4. פירוז המזרח-התיכון ואגן הים התיכון מכל נשק להשמדה המונית: גרעיני, כימי וביולוגי;
  5. פיקוח ציבורי על התוצרת הגרעינית ומוצרי הלוואי שלה, על הפסולת הגרעינית ועל ייצוא נשק מישראל; פיקוח סביבתי הדוק לגבי זיהומי קרקע וקרינה של כל מתקן לייצור ולאחסון נשק להשמדה המונית.