עכשיו, שההפגזות על עזה כבר נשכחו מלב רבים, ברק אובמה הושבע לנשיאות ותכניות הבידור חזרו לפריים-טיים, הגיע הזמן לחזור גם לשיח האזרחי שנטמן עמוק באדמה, תחת ההריסות של הפצצות חיל האוויר. המלחמה העלימה מהשיח הציבורי כל נושא שאינו ביטחוני. עוני, אבטלה, פנסיה, קצבאות – הכל נמחק מסדר היום. מה קרה לבחירות 2009, שהיו אמורות להיות חברתיות-סביבתיות?

בשלושת השבועות שבהם היינו בעזה שכחנו שיש משבר כלכלי עולמי, שהספיק לגבות גם בישראל מספר רב של מפוטרים. התאחדות התעשיינים דיווחה שרק בחודשים ספטמבר ואוקטובר פוטרו 650 איש, והמגמה המשיכה בחודשים דצמבר וינואר. ומדובר בענפים רחבים בתעשייה: היי-טק, טקסטיל, מזון, יהלומים. כולם נפגעו, מהגדולים ועד לקטנים. אף אחד לא דיבר על מאות המפוטרים הללו בשבועות האחרונים, אבל אסור שאף אחד לא ידבר עליהם בימים שנותרו לנו עד הבחירות, וכמובן בימים שאחרי, בהם תאשר הממשלה החדשה את תקציב 2009.

כרגיל, בדיוני התקציב הקרובים תקדם הממשלה החדשה תקציב ביטחון גדול לנוכח “האיום מצד שכנינו” ולצורך כיסוי ההוצאות הכבדות מהמלחמה האחרונה, מה שיוביל לקיצוץ בתקציבים החברתיים. אין להתעלם מכיסוי הוצאות המלחמה, אך טאטוא שאר הנושאים הבוערים אל מתחת לשטיח יהיה אסון לשכבות גדולות של ילדים, קשישים, אמהות חד-הוריות, מעמד הביניים הנשחק, משלמי משכנתאות, ובעצם למרבית החברה הישראלית. קיצוץ כזה יקבור סופית את מערכת החינוך הקורסת, ויכביד על סל התרופות ועל הזקוקים לו נואשות.

אסור לנו לדבר רק על האיום מכיוון החמאס או איראן – אנחנו חייבים לדבר גם על האיום מכיוון המיתון. כל אזרח ממעמד הביניים יודע שמחר הוא עלול להישאר ללא עבודה, עם קרן השתלמות שנשחקה עד דק וחובות חונקים. מה שמאיים היום על משפחות בישראל הוא התשלום הבא של המשכנתה ושל הפעוטון לילד, שבהעדר חוק חינוך חינם מגיל אפס כבר עולה כמו לימודים במרכז הבינתחומי בהרצליה. 35% מהילדים בישראל חיים מתחת לקו העוני, על אף שמחציתם באים ממשפחות עובדות. ממשלה במדינה מתוקנת ומוסרית אמורה להפסיק להילחם בשכנותיה ולהתחיל להילחם בעוני וברעב שבתוכה.

במצב כלכלי רעוע, יש להתמקד בחיזוק הביטחון הסוציאלי – אפילו אם הדבר מצריך שחיטה של כמה פרות קדושות כמו שמירה על מסגרת התקציב וצמצום הגרעון. יש רגעים בחיי אומה שבהם צמצום הגרעון לא צריך להיות היעד הראשון במעלה, על חשבון צמצום האבטלה והעוני הגואים. במצב המשברי שבו אנו נתונים, אנחנו חייבים מערך רווחה יציב שייתן מענה הן לשכבות המוחלשות והן למעמד הביניים המצוי בהידרדרות כלכלית מתמשכת, ושירותים חברתיים אוניברסליים שיורידו את שיעור העוני.

רבים שיבחו את “העורף האיתן” בזמן המלחמה בעזה. אבל האמת היא שהעורף הזה עייף, עני ומוכה. הוא לא יוכל להמשיך לחיות על חרב ועל תקציב ביטחון בלבד.

נורית חג’אג’, לשעבר מנהלת “הקשת הדמוקרטית המזרחית”, מועמדת ברשימת חד”ש לכנסת הקרובה.