בתגובה לעתירה שהוגשה לבג"ץ הודיע השבוע משרד הבריאות על פתיחה מחדש של שתיים מתוך שלוש מרפאות אם וילד בכפרים הערבים הבדואים אבו תלול (אלאעסם), וואדי אלנעם, וקסר אלסר (אלהואשלה) בנגב, שנסגרו באוקטובר בשנה שעברה בטענה כי לא נמצאו אחיות ורופאים המוכנים להפעיל אותן. את העתירה הגישה עו"ד סאוסן זהר מעדאלה בשמם של 11 נשים ערביות מהנגב, יו"ר הוועד המקומי בכפר קסר אלסר, עמותת רופאים לזכויות אדם, עמותת יסמין אלנגב לבריאות ואגודת הגליל.

בתגובה שהוגשה לבג"ץ ציין משרד הבריאות כי שתי המרפאות יפעלו באופן חלקי בלבד: המרפאה באלאעסם תפעל שלושה ימים בשבוע, ובאלהואשלה ביומיים האחרים. לדברי משרד הבריאות, המרפאה בוואדי אלנעם לא תיפתח בינתיים בגלל הקשיים בגיוס כח אדם.

במהלך חודש אוקטובר 2009 הורה משרד הבריאות על סגירת מרפאות אם וילד בשלושת הכפרים הנ"ל וכתוצאה מכך נחסמה גישתן של תושבות הכפרים וילדיהן מקבלת שירות רפואי בסיסי וחיוני. מאז פתיחתן סיפקו מרפאות אלו שירות עבור כ-18,000 תושבים, לרבות נשים וילדים. יצוין כי שני הכפרים, אבו תלול וקסר אלסר, הוכרו ע"י ממשלת ישראל במהלך שנת 2005 אך הליכי התכנון בהם טרם הושלמו. הכפר וואדי אלנעם הינו כפר לא מוכר. משרד הבריאות טען בהתכתבויות שקדמו לעתירה, כי "בשל מחסור באחיות, החלטנו להפסיק קבלת קהל בתחנות קטנות ולהפנות את קהל המטופלים לתחנות גדולות וזה על מנת לעשות איגום משאבי כוח אדם הסיעודי מהמעט שעומד לרשותנו…".

המרפאות נסגרו חרף מצב הבריאות החמור והירוד בכפרים הערבים הבדואים, במיוחד בקרב נשים וילדים: תמותת תינוקות הינה מהגבוהה בארץ; משקל התינוקות הינו מהנמוכים בארץ; ילדים רבים אינם מחוסנים; תוחלת החיים נמוכה; אחוז המחלות הינו מהגבוהים בארץ ועוד.

לדברי וסים עבאס, מנהל מחלקת כפרים לא מוכרים בעמותת רופאים לזכויות אדם: "הודעת משרד הבריאות כי יפתח שתי מרפאות שסגר בעבר הינה צעד מבורך, אך חלקי: בכפרים הערבים הבדואים בנגב קיים מחסור אדיר בשירותי הרפואה המונעת, העומד בניגוד מוחלט לצרכים הרפואיים הרבים בקרב תושביהם. לכן, אנו מצפים ממשרד הבריאות לא רק לספק שירותים רפואיים שוויוניים מבחינת זמינותם ונגישותם, אלא גם להשקעת משאבים גדולה יותר".

הוועדה העממית ביפו קיימה ביום ראשון, ה-18 ביולי, עצרת מחאה נגד מכירת אדמת שוק האתרוג לחברת "באמונה". כמאה פעילים הפגינו ב"גן השניים", ביניהם פעילי חד"ש ומק"י רבים, ח"כ דב חנין וח"כ לשעבר תמר גוז'נסקי. בחודש מאי 2009 הכריז מנהל מקרקעי ישראל על זכיית חברת "באמונה – דיור לציבור הדתי לאומי" במכרז לרכישת אדמת שוק האתרוג הנמצאת בלב שכונת עג'מי. חברת באמונה הצהירה על כוונתה לבנות עשרות (ובהמשך גם מאות) יחידות דיור לציבור היהודי דתי-לאומי באזור.

הוועדה העממית, בסיועם של האגודה לזכויות האזרח וארגונים אחרים, כמו גם חברי הכנסת של חד"ש, מנהלת מאבק משפטי לביטול העסקה המפלה ולעצירת התוכנית הגזענית של חברת "באמונה". ביום רביעי הקרוב יתקיים דיון מכריע בעתירה בבג"ץ. אם תזכה חברת "באמונה" בעתירה, יקום בלב שכונת עג'מי בחודשים הקרובים מתחם ליהודים דתיים-לאומיים בלבד ואף תושב ערבי של העיר לא יוכל לרכוש לעצמו בית במתחם. כמו כן אוטובוס לדיון בג"ץ ייצא מיפו ביום רביעי, ה-21 ביולי, ב-8:30 בבוקר מגן השניים.

להחזיר את אתר עיר דוד במזרח ירושלים לרשות הטבע והגנים. כך דורשת עמותת "עיר עמים" בגיבוי כמה אנשי ציבור ורוח, ביניהם פרופ' זאב שטרנהל ויו"ר הכנסת לשעבר אברהם בורג, בעתירה שהוגשה ביום ראשון (ה-11 ביולי) לבג"ץ נגד עיריית ירושלים, רשות הטבע והגנים והמשרד להגנת הסביבה. הם דורשים לבטל את ההסכם שמתוקפו מפעילה עמותת "אלעד" את אתר "עיר דוד".

בעתירה נטען כי בלבה של ירושלים, על שטח של כ-24 דונם, בין הר הבית להר הזיתים, מתנהלת בשנים האחרונות ישות עצמאית, "שנהנית מסמכויות שלטוניות ואוטונומיה לנהל את המקום כאוות נפשה". לטענת העותרים, מדובר בהאצלת סמכויות שערורייתית על-ידי רשות ציבורית לעמותה פרטית בעלת אוריינטציה פוליטית ואינטרס אידיאולוגי. העותרים מבקשים מבית המשפט העליון להוציא צו על תנאי, שישיב את ניהלו בפועל של האתר לרשות הטבע והגנים. הם טוענים כי ב"עיר דוד" מתקיים מצב "שאין כמוהו באף גן לאומי במדינת ישראל, שבו אתר המצוי בגן לאומי שהוא גם אתר בעל חשיבות דתית, ארכיאולוגית, היסטורית ומורשתית – מנוהל בידי גוף פרטי".

בעתירה, שהוגשה על-ידי עורכי הדין מיכאל ספרד ונטע פטריק, נטען עוד כי רשות הטבע והגנים הלאומיים – שעליה הוטלה בחוק החובה לנהל את הגנים הלאומים – האצילה סמכויות ניהול לעמותת אלעד ללא הסמכה ובניגוד לכללי המנהל התקין. לטענת העותרים, מתוקף סמכויות הניהול שקיבלה, משפיעה עמותת אלעד על פיתוחו של אתר "עיר דוד", על התכנים המועברים בסיורים הנערכים בו, מחליטה אילו אירועים ציבוריים עתקיימו בו, מארגנת בו כנסים ומפעילה בו חנות מזכרות. לדברי העותרים, כתוצאה מהאצלת הסמכויות נהנית עמותת אלעד מיתרון פוליטי, הנובע מכך שהיא חולשת על אחד האתרים הציבוריים החשובים ביותר בישראל.

"מדינת ישראל הפריטה את אחד האתרים הכי רגישים במדינה ומסרה אותו לידיה של עמותה פרטית בעלת אינטרסים פוליטיים, בניגוד לכללי מנהל תקין", אמרה יהודית אופנהיימר, מנכ"לית עיר עמים. "טובת הציבור מחייבת שגנים לאומים ינוהלו על-ידי רשויות שלטון שהוקמו בחוק בדיוק לשם מטרה זו".

אסנת מנדל, מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות נציגת פרקליטת המדינה התקשרה ביום שלישי, ה-29 ביוני, אל עו"ד גבי לסקי, המייצגת את תנועת גוש שלום, והודיעה כי המדינה מבקשת מבית המשפט לדחות לעשרה ימים את הדיון בעתירה שהגישה התנועה בדרישה לפרק את "ועדת טירקל", עתירה אשר עמדה להידון הבוקר בבית המשפט העליון.

בבקשה שהגישה המדינה לדחיית הדיון בבג"צ מוסרת המדינה כי השופט טירקל ביקש מן הדרג המדיני לבחון מחדש את הסמכויות שניתנו לוועדה, וכי "בהתאם לכך ובשל שיקולים נוספים שלא פורטו החליט ראש הממשלה נתניהו היום בצהרים לקיים בדיקה שכזאת כבר בימים הקרובים". השופט טירקל התחייב בפני בית המשפט כי תוקפא פעילותה של הוועדה עד לתאריך 11 ביולי, והיא לא תקיים כל פעילות בטרם יסוכם עניין שינוי סמכויותיה.

אורי אבנרי, מהחותמים על העתירה, הגיב: "נראה כי עוד בטרם הגיעה העתירה לדיון כלשהו בפני בית המשפט כבר מודים למעשה נציגי המדינה בנכונות הטענה העיקרית שהעלה גוש שלום – כי ועדת טירקל, בסמכויות המצומצמות מאד וכתב המינוי המוגבל שניתנו לה על ידי הממשלה, לא הייתה מסוגלת לבצע חקירה רצינית ובלתי תלויה בנסיבות שהובילו להרג תשעה מנוסעי המשט לעזה ובעקבות כך לפגיעה חמורה במעמדה של מדינת ישראל בזירה הבינלאומית. אני שמח לראות שכנראה גם ראש הממשלה הבין זאת, אם גם במאוחר.

"עם זאת, איננו חוזרים בנו מן הדרישה להקים ועדת חקירה ממלכתית, בלתי תלויה ועם סמכויות מלאות, שהיא המכשיר שהכין החוק הישראלי בדיוק לצורך חקירות רגישות מסוג זה. חקירה יסודית ובלתי תלויה בנושא דרושה, בראש ובראשונה, לא למען האמריקאים, לא למען הטורקים ולא למען האו"ם, אלא למען עצמנו, למען עתידה של ישראל, כדי למנוע שמחדלים חמורים כאלה יקרו שוב".

שלושה מחברי המועצה המחוקקת הפלסטינית – מוחמד אבו טיר, אחמד עטוואן ומוחמד טוטח – וכן השר לשעבר לענייני ירושלים ברשות הפלסטינית, חאלד אבו ערפה, הגישו השבוע בקשה דחופה לבג"ץ להוצאת צו מניעה כדי להפסיק את הליכי הגירוש הננקטים נגדם. כל הארבעה הם תושבי קבע בירושלים, שנבחרו לפרלמנט הפלסטיני ברשימת השינוי והרפורמה בבחירות של 2006.

משטרת ישראל הודיעה לאבו טיר במאי 2010 שעליו לעזוב את ירושלים ב-19 ביוני 2010, ואילו עטוואן, טוטח ואבו ערפה הצטוו לעזוב ב-3 ביולי 2010, מכיוון שתושבותם פקעה. שר הפנים הציג לחברי הפרלמנט שתי ברירות: לוותר על חברותם במועצה המחוקקת הפלסטינית או שזכויות התושב שלהם בירושלים יישללו. הגירוש מנוגד לאמנת ז'נבה הרביעית, האוסרת על גירוש תושבים מוגנים מהשטח הכבוש. זהו צעד חסר תקדים ומסוכן ביותר.

את הבקשה להוצאת צו מניעה הגישו עורכי הדין אוסאמה סעדי ופאדי קוואסמי, בתמיכתם של עורך הדין חסן ג'בארין מעדאלה ועורך הדין עודד פלר מהאגודה לזכויות האזרח. היא הוגשה במסגרת עתירה שהונחה לפני בג"ץ ב-2006, מיד לאחר החלטתו של שר הפנים לבטל את מעמד תושב הקבע של הארבעה, בנימוק שהם נחשבים תושבי ישראל ועל כן הם מחויבים להיות נאמנים למדינה. למרות מעשיהם, חברותם במועצה המחוקקת הפלסטינית, "פרלמנט זר", הוכיחה לדעתו כי ההיפך הוא הנכון וכי הם שומרים אמונים לרשות הפלסטינית. עדאלה והאגודה לזכויות האזרח הצטרפו לעתירה ב-2007, כידידי בית המשפט, עקב הסוגיות העקרוניות שמועלות בה ולנוכח הפגיעה החמורה בזכויות יסוד הנגרמת כתוצאה מנקיטת הצעד הקיצוני של ביטול מעמד האזרחות או התושבות בנימוק של "הפרת אמונים". למרות הוצאת צווי הגירוש, התיק עדיין תלוי ועומד לפני בג"ץ.

העותרים וידידי בית המשפט טענו בבית המשפט שהחלטתו של שר הפנים לשלול את התושבות של חברי הפרלמנט הפלסטיני פוגעת פגיעה חמורה בזכויותיהם. הם הוסיפו שהחוק אינו מסמיך את שר הפנים לבטל מעמד של תושבות קבע בגלל "הפרת אמונים" או בגלל חברות בפרלמנט זר.

בחוות דעת מטעם ידידי בית המשפט נטען גם, שההחלטה שקיבל שר הפנים ביוני 2006 מפירה את זכותם החוקתית של חברי הפרלמנט להמשיך ולחיות במקום מושבם ובמולדתם בלי סכנת גירוש. גירושו של אדם ממקום מושבו/ה הקבוע פוגע בזכויות החוקתיות שלו או שלה לכבוד, לחירות אישית ולקניין. החלטת שר הפנים מפירה גם את זכותם לחיי משפחה, משום שהיא מונעת מהם להמשיך ולחיות עם משפחותיהם בירושלים בלי סכנה של פרידה. התושבות של הפלסטינים בירושלים המזרחית היא, בעיקר, תושבות מכוח לידה, השונה בטבעה מסוגים אחרים של רישיונות ישיבה הניתנים למהגרים. תושבי מזרח ירושלים מעולם לא נכנסו לישראל ולא קיבלו מעמד של מהגרים. לפיכך, מעמדם מעולם הותנה בתנאים כלשהם ואין סמכות לשלול אותו.

הסוגיה מורכבת במיוחד, מכיוון שירושלים המזרחית היא שטח כבוש לפי המשפט הבינלאומי ותושבי מזרח ירושלים הם תושבים מוגנים. מעבר לכך, מדינת ישראל הכירה – מאז החתימה על הסכמי אוסלו – בכך שהפלסטינים תושבי החלק המזרחי של העיר הם חלק מהעם הפלסטיני בגדה המערבית וברצועת עזה. בעקבות הכרה זאת התירה להם ישראל לבחור ולהיבחר בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית ובבחירות למינוי יושב ראש הרשות הפלסטינית. רק לאחר שהעותרים נבחרו לפרלמנט הפלסטיני, ממשלת ישראל, שלא קיבלה בברכה את תוצאות הבחירות ברשות הפלסטינית, החליטה לשלול את תושבותם וכך לפגוע פגיעה חמורה בזכויותיהם.

שלילת התושבות והגירוש בנימוק של "הפרת אמונים" הם צעדים קיצוניים וגורפים, שאינם עומדים במבחן המידתיות. אלה צעדים דרקוניים, האופייניים למשטרים טוטליטריים אפלים. כל עוד קיימות ראיות למעשה פלילי, החוק הפלילי מאפשר למדינה לנקוט אמצעים רבים, חמורים פחות, במקום לשלול את התושבות של הארבעה. הסמכות הרחבה לשלול תושבות, ששר הפנים טוען כי היא מסורה בידיו, אינה צריכה להינתן לאדם מסוים, טענו שני הארגונים. סמכות זאת יכולה להיות נתונה רק לרשות השופטת, הפועלת לפי חקיקה ראשית מפורשת, הנוקבת בקריטריונים ברורים ומציבה מסגרת להצגת הטיעונים של כל הצדדים.

לכאורה, חג לדמוקרטיה: בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, פסק לאור עיקרון השוויון והורה למדינה להפסיק את התשלום של "הכנסת מינימום לאברכי כוללים" באמצעות סעיף בתקציב המדינה.

הרכב השופטים קבע כי המצב הנוכחי, בו אברך הלומד בכולל זכאי לקבל גמלת מינימום מהמדינה, בעוד שסטודנט אינו זכאי לגמלה כזאת – מנוגד לעיקרון השוויון, שהוא עיקרון חוקתי. אך ניתוח הפסיקה והמצב החברתי מוביל למסקנות שונות.

נכון שהשופטים פסקו לפי עקרון השוויון, אך הייתה פתוחה בפניהם לכאורה הדרך להחליט הפוך: במקום לבטל את גמלת המינימום לאברך – יכול היה בית המשפט בשם השוויון לתבוע מהמדינה, כי גמלת קיום תשולם גם לסטודנט/ית במצב סוציאלי דומה (עם הכנסה נמוכה, ללא נכסים, שלו שלושה ילדים). בית המשפט יכול היה גם לקבוע כי מי שלומד במוסד להשכלה גבוהה או להשכלה דתית והוא עני (עם תנאי סף מסוימים), יקבל גמלה להבטחת הכנסה לפי חוק הבטחת הכנסה (1980), ולא לפי סעיף בתקציב המדינה, המבוסס על הסכמים קואליציוניים.

אך בית המשפט לא פסק כך, משום שאז היה חורג מהעיקרון הליברלי החשוב כשלעצמו של שוויון, ונכנס לתחום השוויון הסוציאלי, שממנו הוא בורח כמו מאש.

על גמלת האברכים הוחלט ב-1982 משום שהממשלה הייתה צריכה לתת תשובה למצב הכלכלי-חברתי קשה של משפחותיהם, שלא נכללו בחוק הבטחת הכנסה, הקובע שמי שלומד – משפחתו לא זכאית לגמלה. אותה גמלת אברכים מסתכמת (לפי חישוב שעשיתי) ב-1,025 שקלים לחודש – שהיא כשליש ממה שהייתה מקבלת משפחה עם שלושה ילדים ומעלה כהבטחת הכנסה.

כמובן, יכולה ממשלה לעצום עיניים נוכח עוני ומצוקה. נתניהו כשר אוצר הוביל את המהלך האכזרי של קיצוץ קצבאות הביטוח הלאומי, שדרדר 36% מהילדים בארץ לחיים מחת לקו העוני, ושפגע במיוחד במשפחות חד-הוריות ובמקבלי דמי אבטלה.

אז ב-2003, הגישו ארגונים חברתיים עתירה לבג"ץ נגד הקיצוץ שהוביל נתניהו בקצבאות להבטחת הכנסה. כעבור שלוש שנים, בית המשפט דחה את העתירה (כפי שהוא נוהג בדרך כלל בעתירות חברתיות שעניינן תקציבים), אך קבע כי לאזרחי ישראל ישנה זכות חוקתית לקיום אנושי בכבוד, בלא מחסור בלתי נסבל, ולכן על המדינה לקיים רשת מגן כלכלית.

אך אם לאזרחים עומדת הזכות החוקתית לקיום אנושי בכבוד, מדוע לא טרח בית המשפט לשאול את עצמו, כיצד יחיו להבא הילדים במשפחות שמהן קיצצו את גמלת האברכים?

יהיו מי שיטענו שהאברכים ילכו לעבוד. שאלת הלימוד בישיבות, הפטור משירות צבאי וכו' היא שאלה נכבדה בזכות עצמה. אך האם היא תיפתר בהחרפת המצוקה של ילדים כאן ועכשיו, עוד בטרם נפתרו הבעיות המורכבות?

למודי ניסיון ניתן לצפות כי הממשלה תמצא פתרון משלה ותוביל חקיקת חוק שיאפשר להמשיך ולשלם גמלת מינימום לאברכים, וגם יעמוד בפני ביקורת בג"ץ. אך זה יהיה עוד טלאי של מדיניות.

התשובה החברתית (גם של החילונים) צריכה להיות בכיוון שונה לגמרי: ראשית, לבטל את הסעיף בחוק הבטחת הכנסה, השולל גמלה ממי שלומד גם אם הוא חי בעוני. ב-2008, בעקבות מאבקה של ג'ני ברוכי, נקבע בחוק הבטחת הכנסה שבתנאים מסוימים, הורה יחיד יוכל להמשיך ולקבל גמלה גם כאשר הוא סטודנט. סעיף זה יש להרחיב ולהחיל על כל הסטודנטים והלומדים שהם הורים לילדים (בתנאים מסוימים).

שנית, לבטל את הקיצוצים שבוצעו בקצבאות הילדים, ולהחזירן לרמה שהן היו צריכים להיות – 5% מהשכר הממוצע במשק. עם קצבת ילדים של 500 שקלים לחודש – אפשר יהיה להבטיח לכל ילד בארץ חיים הדומים לקיום בכבוד.

אני משוכנעת שגישה אוניברסאלית כזאת תבטא נכון יותר את עקרון השוויון וגם תייתר הסדרים סקטוריאליים מהסוג של גמלת אברכים.

ארגון בצלם מגיב לפרשת קם, ולמסמכים שהעבירה לכתב "הארץ" אורי בלאו, אשר מהם עולה כי צה"ל המשיך להתנקש בפלסטינים בגדה המערבית שהוגדרו על ידו כמבוקשים תוך התעלמות מפסק הדין של בג"ץ בעניין זה.

בהודעה שהוציא הארגון נאמר: "מתחקירי בצלם במהלך השנים עולה כי במקביל להתנקשויות המוצהרות נקט הצבא גם במדיניות של הרג מכוון במסווה של 'מבצעי מעצר', וכי הצבא המשיך לנקוט במדיניות זו גם לאחר פסיקת בג"ץ. הכתבה שפרסם בלאו איששה את החשדות שעלו מתחקירי בצלם. המסמכים שפורסמו בכתבה העידו לכאורה על-כך שקצינים בכירים אישרו בכתב ומראש את הריגתם של פלסטינים שהוגדרו על-ידם כמבוקשים וכן את הריגתם של אזרחים לא מעורבים אשר עלולים להימצא בחברת המבוקשים או בסמיכות אליהם. לאחר שפעולות אלו בוצעו, פרסם דובר צה"ל הודעות לפיהן הירי בוצע לאחר שלחיילים נשקפה סכנת חיים.

"למרות הדברים החמורים שנחשפו בכתבתו של בלאו, אף אחד מהמעורבים לא נחקר והקצינים הבכירים המעורבים במתן ההוראות הבלתי-חוקיות נותרו בתפקידם. יתרה מזאת, בהודעת דובר צה"ל נאמר כי היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מני מזוז, 'לא מצא כל בסיס לטענה כי כוחות צה"ל פעלו בניגוד לחוק או בניגוד לפסיקת בג"ץ' באירועים שהוזכרו בכתבה.

"קביעה זו תמוהה מאוד נוכח העובדה שמכתבתו של בלאו עולה לכל הפחות חשד מבוסס שניתנו הוראות בלתי-חוקיות לביצוע הרג גם ללא מצב של סכנת חיים וכאשר ניתן לעצור את החשודים. הרשויות התעלמו מחומרת הדברים שנחשפו ובחרו למקד את טיפולן במעשיה של קם בלבד.

הארגון מפרסם שורה של מקרים שחקר, המלמדים כי צה"ל ממשיך לנקוט במדיניות ההתנקשויות במסווה של מבצעי מעצר:

שכם, 26.12.09: חיילים הרגו לפנות בוקר את ר'סאן אבו שרח', נאדר א-סרכג'י וענאן סובוח בעת שהיו כל אחד בביתו בעיר העתיקה של שכם. דובר צה"ל טען כי השלושה סירבו להסגיר את עצמם וכי החיילים ירו לאחר שחשו כי נשקפה להם סכנת חיים. אולם, מתחקיר בצלם עולה חשד כי החיילים לא ניסו כלל לעצור את אבו שרח' וא-סרכג'י לפני שירו בהם למוות. ארגון בצלם פנה לפרקליטות הצבאית לעניינים מבצעיים בבקשה כי תורה על פתיחתה של חקירת מצ"ח לבדיקת נסיבות האירוע, עד כה לא התקבל כל מענה לפנייה (למידע נוסף).

ג'נין, ב-15.12.08: בסביבות השעה 23:00 בלילה הרג כוח של חיילים ומסתערבים את ג'יהאד נוואהדה באל-יאמון שבמחוז ג'נין. לטענת דובר צה"ל נוואהדה ניסה לברוח והכוח, שהיה בפעילות למעצר מבוקשים, ירה לעבר פלג גופו התחתון, זיהה פגיעה ופינה אותו לבית חולים, אלא שהוא מת מפצעיו בדרך לשם. אולם מעדות שגבה בצלם [האם אנחנו סגורים על הסיפור לפי עדות אחת?], נוואהדה יצא ברגל מבית קפה שבו ישב קודם לכן, ולאחר כמה דקות נורה בגבו מתוך מכונית שעצרה לידו בפתאומיות בעת שהלך ברחוב, אף שלא היה חמוש ולא נשקפה ממנו סכנה כלשהי. בצלם פנה לפרקליטות הצבאית לעניינים מבצעיים בדרישה כי תורה לפתוח בחקירת מצ"ח לבדיקת נסיבות האירוע, אולם עד כה התקבלה רק תשובה ראשונית ועל פיה הפנייה הועברה לבדיקת גורמי הצבא הרלוונטיים.

בית לחם, ב-12.3.08: בסביבות השעה 18:00 בערב הרג כוח משותף של צה"ל, מג"ב ושב"כ את מוחמד שחאדה, אחמד בלבול, עמאד אל-כאמל, ועיסא מרזוק זוואהרה בעת שנסעו יחד במכונית במרכז העיר בית לחם. לפי הודעת דובר צה"ל נהרגו הארבעה במהלך פעילות למעצר מבוקשים לאחר שכוחות הביטחון זיהו כי היו חמושים. אולם, מעדויות שגבה בצלם עולה כי לא נעשה כל ניסיון לעצרם או לירות בהם כדי לשתקם בלבד, וכי הירי לעבר המכונית היה מאסיבי ביותר. כמו כן, עולה מהעדויות כי כשנהג המכונית, עמאד אל-כאמל, יצא מתוכה כשאינו חמוש, החיילים ירו כדור בודד ברגלו, ולאחר שנפל ארצה פתחו לעברו בירי אוטומטי. כמו כן עולה מהעדויות חשד כבד לוידוא הריגה. בצלם פנה לפרקליט הצבאי הראשי וליועץ המשפטי לממשלה בדרישה כי יורו לפתוח בחקירת מצ"ח לבדיקת נסיבות האירוע. ב-22.9.09 הודיעה לבצלם הפרקליטות הצבאית לעניינים מבצעיים כי בהוראת הפצ"ר הועברה הפנייה לטיפול המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים ומאז לא התקבל עדכון נוסף בעניין (למידע נוסף).

בג"ץ הוציא השבוע צו על תנאי המורה לשר הפנים לקבוע קריטריונים ברורים ושוויוניים המאפשרים את נסיעתם של אזרחי מדינת ישראל למדינות המוגדרות כמדינות אויב לפי החוק הישראלי.

על אף התנגדות ראש הממשלה ושר הפנים הוציא בג"ץ ביום שלישי האחרון צו מוחלט בעתירה שהגיש ארגון עדאלה, המתיר את נסיעתו של הסופר עלא חליחל לביירות, לצורך קבלת פרס "ביירות 39". כמו כן, הוציא בג"ץ צו על תנאי המחייב את שר הפנים וראש הממשלה להסביר מדוע לא לקבוע קריטריונים ברורים שוויוניים וכתובים המאפשרים את נסיעתם של אזרחי מדינת ישראל למדינות המוגדרות כמדינות אויב לפי החוק הישראלי.

פרקליטות המדינה טענה אתמול בפני בג"ץ כי מדיניות שר הפנים קובעת שנסיעה ללבנון הינה אסורה אלא במקרים הומניטאריים קיצוניים ביותר, וזאת מטעמים ביטחוניים.

ארגון עדאלה עתר לבג"ץ במרץ 2010 בשמו של חליחל, בדרישה להעניק לו היתר יציאה ללבנון בין 14 ל-18 באפריל 2010, כדי להשתתף בטקס שבו יקבל את הפרס הספרותי היוקרתי "ביירות 39". העתירה, נגד שר הפנים וראש הממשלה, הוגשה על ידי עורכי הדין חנין נעאמנה וחסן ג'בארין מעדאלה .

יותר מ-5,000 פעילי שמאל וזכויות אדם, יהודים וערבים, הפגינו במוצ"ש (ה-6 במרץ) בעצרת ענק בשכונת שייח ג'ראח במזרח ירושלים נגד פינוי משפחות פלסטיניות מבתיהן וההתנחלויות היהודיות במזרח העיר. המפגינים החזיקו דגלים אדומים, דגלי ישראל ופלסטין, וקראו "יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים" ו"אין קדושה בעיר כבושה". תחילה התכנסה ההפגנה במגרש הכדורגל בשכונה, ולאחר מכן צעדו מפגינים למרכז השכונה. בין המפגינים נכחו מאות פעילי חד"ש.

ח"כ ד"ר דב חנין (חד"ש) אמר בהפגנה: "באנו לכאן כדי להגיד בקול ברור שהכיבוש מסכן את הדמוקרטיה והורס את החברה. לא ויתרנו ולא נוותר על החלום של שני עמים החיים בחופש בארץ הזו. לא נוותר על החלום של שתי מדינות לשני עמים ושתי בירות בירושלים. באנו לומר שאיננו מתכוונים להפסיק להיאבק. נאבק על הארץ הזאת, נאבק על השלום, נאבק על הדמוקרטיה ואנחנו גם ננצח".

מוסי רז, לשעבר ח"כ מטעם מרצ, אמר: "‪זאת ההפגנה המשותפת הכי גדולה שהייתה בעשור האחרון של יהודים ופלסטינים יחד. באנו להגיד לכל המשפחות הפלסטיניות שנזרקו מבתיהו לא לדאוג, אנו נמשיך להפגין עד שתחזרו לבתי‬כן". בקרבת מקום התכנסו כמאה חרדים ופעילי ימין, בינהם חברי הכנסת של סיעת "האיחוד הלאומי".

העצרת התקיימה לאחר מספר חודשים של הפגנות שבועיות במקום, שהתאפיינו באלימות משטרתית ומעצרי שווא של המשטרה. ביום חמישי (ה-4 במרץ) קיבל בג"ץ עתירה של המפגינים נגד החלטת המשטרה לאסור עליהם להפגין במקום. נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש, אף מתחה ביקורת חריפה על החלטת המשטרה.

לאתר המאבק בשייח ג'ראח

בית המשפט העליון קיבל ביום חמישי (ה-4 במרץ) את עיקרי עתירתם של מארגני ההפגנה המתוכננת בשכונת שייח ג'ראח ביום שבת הקרוב. העתירה הוגשה בעקבות החלטת המשטרה לאסור את ההפגנה בשכונה ולמנוע מהמפגינים להגיע לקרבת בתי התושבים המפונים. נשיאת בית המשפט, דורית בייניש, אף מתחה במהלך הדיון ביקורת חריפה על המשטרה: "השאלה היא אם המשטרה עשתה מאמץ למצוא פתרון אלטרנטיבי. אנחנו לא צריכים לעשות בשבילכם את התוכניות. המשטרה צריכה לדאוג לכך שהשילוב של ההפגנה לא יגרום להפרעה בסדר הציבורי"

ח"כ ד"ר דב חנין (חד"ש), שישתתף במוצ"ש בהפגנה, אמר על ההחלטה: "בג"צ שב ומאשר את מה שראינו גם בדיוני ועדת הפנים של הכנסת. המשטרה פגעה בצורה בלתי חוקית בחופש ההפגנה והמחאה של אנשי השלום ופעילי זכויות האדם בשייח ג'ראח. אני מקווה שהמשטרה תפנים את המסר שהגיע גם מבתי המשפט הנמוכים יותר ותכבד את זכות ההפגנה בשייח ג'ראח."

ח"כ חנין הוסיף ואמר כי הוא קורא לציבור הדמוקרטי בישראל להגיע להפגנה ביום שבת וגם מתכוון להשתתף בה בעצמו.ֿֿ

מוצאי שבת, ה-6 במרץ: העצרת הגדולה בשייח ג'ראח