פורום דו קיום בנגב לשוויון אזרחי ממשיך גם השנה במסורת בהעברת סדרת הרצאות בנושא הבדואים בנגב. במרכז ההרצאות: נושאים המשמעותיים המשפיעים על חיי האוכלוסייה הבדואית בנגב .דובר הפורום מסר "אנו מאמינים כי לימוד מעמיק של הנושא יקדם את הבחינה הביקורתית של המצב ויוביל את משתתפי הסדנא לגיבוש דעה עצמית מושכלת בנושא". הסדרה תתחיל ביום שלישי, ה-2 בנובמבר ותכלול חמישה מפגשים מדי יום שלישי בשעה 20:00 וסיור מסכם.

מפגש ראשון יוקדש ל"בדואים בנגב – רקע היסטורי" עם פרופ' אבינועם מאיר (מרצה במחלקה לגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי באוניברסיטת בן גוריון), שירצה על הרקע ההיסטורי של קהילות הבדואים בנגב, השבטים שחיו בנגב בתקופות היסטוריות שונות, פרנסתם והחזקתם באדמות עד לשנת 1948 והסוגיות שהתרחשו מקום המדינה ועד היום.

מפגש שני: "הבדואים וזכויות ילידים" – יום שלישי, 9 בנובמבר, עם ד"ר בתיה רודד, מרצה במחלקה לגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי באוניברסיטת בן גוריון. הבדואים בנגב הינם ילידי המרחב. האו"ם קבע הגדרה לעמים ילידים והבדואים עונים להגדרה זו. המרצה תסקור את מצבם של הבדואים בנגב בהשוואה לעמים ילידים אחרים ולזכויות הניתנות לקבוצות ועמים ילידים ברחבי העולם.

מפגש שלישי: "כפרים בלתי מוכרים בנגב" – יום שלישי, ה-16 בנובמבר עם ד"ר עאמר אלהוזייל ונורי אלעוקבי – ד"ר אלהוזייל הוא מ"מ יו"ר עיריית רהט ומייסד המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים ואלעוקבי הוא יו"ר העמותה להגנת זכויות הבדואים בנגב. בנגב ישנם 45 כפרים ערבים-בדואים המכונים "כפרים בלתי מוכרים", הכפרים הללו אינם מחוברים לתשתיות ומתבצעות בהם הריסות של בתים ומבנים תחת טענה לבנייה לא חוקית. בהרצאה זו יציגו שני הדוברים את ההיסטוריה של הכפרים הללו ויסבירו כיצד הם הפכו לבלתי מוכרים ע"י ממשלות ישראל. כמו כן יציגו פיתרונות אפשריים לסוגיה זו. אלעוקבי יציג גם כן את המאבק האזרחי והמשפטי הארוך שהוא מנהל על מנת להחזיר את שבטו אל אדמותיו.

מפגש רביעי: "נשים בקהילה הערבית" יום שלישי, ה-23 בנובמבר, עם עו"ד ראויה אבו רביעה, משפטנית באגודה לזכויות האזרח . אחד השינויים החשובים שעוברים על האוכלוסיה הבדואית בנגב הוא במעמדן של הנשים. עו"ד אבו רביעה תנתח את השינוי שעברו הנשים במעמדן ובכלל מה הם ההישגים שהשיגו ומהן הבעיות שעדיין לא נמצא להם פיתרון. אבו-רביעה תתייחס גם לתפקיד הארגונים הפועלים למען הנשים בנגב.

מפגש חמישי: דיון בנושא סוגיית הבדואים בנגב ופתרונות אפשריים- יום שלישי, 30 בנובמבר. בפאנל המסכם ייקחו חלק בעלי תפקידים מן האוכלוסייה הבדואית ונציגי הממסד וידונו על הבעיות והפתרונות העתידיים. בין המשתתפים בפאנל: ח"כ טאלב אלסאנע, פאיז אבו סהיבאן, יהודה בכר.

יצוין שההשתתפות בסדנא כרוכה בהרשמה מראש ובעלות סמלית. לפרטים נוספים והרשמה – מומתאז 050-7701118, Mumtaz@dukium.org
הסדנא תתקיים במולתקא-מפגש, רח' שלמה המלך 7, באר שבע.

מאות נשים בדואיות הפגינו ביום שני, ה-23 באוגוסט, מול משרד הפנים בירושלים בקריאה לשר אלי ישי להפסיק את הריסת מבני הבדואים בנגב ולהגיע להידברות, זאת בעקבות הריסת הכפר אל-עראקיב.בעיתון "אל אתיחאד" דווח כי הנשים שלחו מכתב לישי, ליועץ המשפטי לממשלה, לראש הממשלה ולגורמים נוספים בו הן דורשות את הפסקת הצעדים של המדינה באדמות הבדואים באל עראקיב וטוייל אבו ג'רוול, הכרה בכפרים הבדואים הלא מוכרים ומתן היתרי בנייה לבדואים.

המפגינות הניפו כרזות בהן נאמר "לא להריסת הבתים" ו"כן להכרה בכפרים ובזכות למאבק למען האדמה". ההפגנה נערכה בתמיכתה של וועדת המעקב של הציבור הערבי, המועצה לכפרים הבלתי מוכרים ובהשתתפות נשות אלעראקיב, עמותת סדרה, הוועד המקומי באלעראקיב, נשים נגד אלימות, נסיכת המדבר, יסמין הנגב, עמותת נשות ליקייה, עמותת בת המדבר, וועד הנשים המקומי של אלזרנוק , ברית הנשים המתקדמות, נשים למען עצמן, חברת המדבר וקואליציית נשים לשלום.

מאת עופר רונן, פעיל ההתנחלות בשייח' ג'ראח

יום שני, 12 בלילה. אני ונתנאל מחכים במכונית לנעמי מחוץ לקפה קדוש, כדי שנוכל לצאת לאל-ערקיב. אני לחוץ, ולא אוהב לחכות, רוצה להגיע לשם לפני שיחסמו את הגישה לכפר, או שיתחילו כבר לפנות. היא באה עם קפה, ואנו יוצאים ואוספים את אלישע ביציאה מהעיר. הכבישים מלאים ופקוקים, החופש הגדול הגיע ויש אווירת חופש, אולי אנחנו בעצם יורדים לאילת?

אני לא נרגע ומתרגז בלב על המהירות האטית שלנו, בואו נלחץ על הגז, שלא ניוותר בחוץ. בכביש 6 אני עובר למושב הנהג ומשתחרר על הגז. בדיעבד אני אבין כרגיל שלא הייתה סיבה למהר. הכביש מתרחב ומתרוקן, אין מנורות, וחשוך. נכנסנו לנגב. סיפרו לי פעם אימרה ישנה מתקופת קום המדינה לפיה מחדרה לגדרה יש חוק ויש אלוהים, מגדרה לבאר שבע אין חוק ויש אלוהים, ומבאר שבע דרומה אין חוק ואין אלוהים.

בכביש 40, מעט לפני באר שבע, אנחנו יורדים מדרך המלך, לדרך עפר צדדית. אפשר לראות רק את מה שמואר על ידי פנסי הרכב. כך נראה מקום ללא חוק? פוגש אותנו תושב אל-עראקיב. הוא מושיב אותנו לצד תה, קפה ותמרים. הכול מרגיש רגוע. ארבעתנו חוברים ליתר הפעילים שבאו מירושלים ותל אביב ויוצאים לסיור בשטח הכפר. הלילה השקט מתחיל להיות מואר מצמיגים בוערים המונחים על הדרכים לכפר, ומפזרים עשן שחור. חלק מהפעילים שמים יד לבניית מתרסי הצמיגים ופלטות העץ. בסוף הסיור, אנו מגיעים לפחון מאורך המתפקד כמאהל ובו יושבים עדת גברים, בעוד כארבע שעות המאהל יהיה רק גל אשפה. אנו מצטרפים אל הגברים, ומתיישבים. אני מצליח לישון קצת. האווירה מתוחה, תחושה של לפני קרב. ציפייה דרוכה. כך עוברות כמה שעות.

לקראת עלות השחר אני עומד עם כולם ומביט על כביש 40 הפקוק בטרנזיטים. כבישים מדבריים לא נוטים להיות פקוקים באופן טבעי, כנראה שקורה שם משהו מיוחד. הפקק מתקדם ככל שהאור עולה. אנו מקבלים הוראה או בקשה שנתפזר בבתים השונים. כך שיהיו כמה פעילים בכל בית. אני ונעמי מחפשים בית ללכת אליו, אך לא ברור לאן כדאי או צריך ללכת. במבט נוסף לכיוון כביש 40, אנו רואים מתוך השחר שכבר נותן מספיק אור כדי להבחין בהם, גדודים-גדודים של דמויות שחורות צועדים לקראת הכפר. איתם באות משאיות, טרנזיטים, זינזאנות, בואש מגודל, ואחרונים חביבים כמה בולדוזרים צהבהבים הבולטים בצבעוניותם.

אני הולך עם נעמי ביחד עם עוד שני פעילים לאחד הפחונים מעל המקום שבו נחנו מקודם. הגדודים מתקרבים ומתקרבים ככל שהאור עולה. מגיעים כתבים ומראיינים את התושבים על הבלתי נמנע הקרב ובא. השחורים מתחילים להתקדם לעבר בית אחד, סוס בקרבת מקום צוהל בבהלה. הם מתקרבים לבית בו לידו אנחנו ישובים, ומכריזים על צו שטח צבאי סגור ועלינו כמתקהלים בלתי חוקיים.

היס”מניקים מרימים אותי ואת מי שלידי מהארץ ודוחפים בכוח הלאה מן הפחונים. בהתחלה הדחיפות מבולגנות. אך כאשר מגיע המפקד ומסביר שעל היס”מניקים ליישר קו, הכל הופך להיות מסודר. הם דוחפים את כל מי שלא עוטה מדים שחורים, נשק ושאינו רעול פנים, מטה ומטה, טרסה אחר טרסה. אחת מהפעילות נעצרת. באחד הרגעים, שורה של עשרות יס”מניקים עומדת על טרסה אחת מעל הנדחפים. חלק מתושבי הכפר פונים ומדברים אליהם בצעקות כדי שישמעו. הם עומדים אטומים. אחד מהפעילים היהודים פותח בנאום ופונה אליהם ישירות: אל האתיופים שביניהם, הרוסים, האשכנזים ומזכיר להם את מה שקרה לאבותיהם בארצות המוצא שלהם. הם נשארים לעמוד ללא תנועה. אך השקט ששורר, ומבליט את קולו של הפעיל מצביע על איזושהי הקשבה. פעילה נוספת
נאחזת בקורת אחד הפחונים. יס”מניקים עטים עליה, אחד בועט באצבעותיה במהירות. בסוף הם מצליחים לנתק אותה מהקורה. ממשיכים לדחוף. אחד הפעילים נופל על חבית ועל קוצים, ומבקש לקום. הוא נדחף שוב ושוב ולכן לא יכול לקום ולהמשיך ללכת, אך עוטי השחורים בשלהם.

הפינוי מושלם סוף סוף. בכמה נקודות ברחבי הכפר מרוכזים התושבים והפעילים. במקום אחד הגברים והפעילים היהודים. במקום אחר נשים וילדים. כל נקודה שכזו נשמרת על ידי עשרות יס”מניקים.

הבולדוזרים מגיעים. פחון אחר פחון מתמוטט כמו מגדל קלפים. עצי זית מורמים באוויר. כל העוסקים במלאכה נהנים, הרי הכול הולך כל כך בקלות: פקחי רשות שמורות הטבע מפזזים בין הבולדוזרים ומחלקים פקודות. סוף סוף מישהו מקשיב להם. הרי כשהם מדברים על שמירת טבע למען איכות הסביבה אף אחד לא מקשיב. אבל כ”ששמירת הטבע” כוללת פינוי של מטרדים כמו בדואים, לפתע יש להם קול וכוח. הם ממהרים להשתמש בו ונהנים מכל רגע. נערים באפודים זוהרים עסוקים בעבודה החשובה של העלאת החפצים מהבתים ההרוסים למשאיות, כדי שיוכלו להרוויח מספיק כסף לנסיעה ולבילוי באילת או בתל אביב. היס”מניקים והשוטרים מרגישים על הגובה, הם חזקים כל כך ואויביהם, שלא הגיבו בגילוי אלימות כלשהו, כה חלשים, ממה יש להם לדאוג “אולי תשלחי לי תמונות לפייסבוק?", מבקש אחד מהם מצלמת אקטיביסטית. מפיקי ההרס, הלבושים בביגוד נוח ואוחזים במכשירי קשר, מתהלכים עם חיוך על הפנים. איזה תקתוק.

השמחה מרובה, 1,500 אנשי הפינוי מבסוטים. מה זה לעומת המיעוט של 300 תושבים ו-30 פעילים עצובים. חלק מהפעילים מסתכלים על ההריסות ובוכים. כמה גברים שיושבים על הארץ פשוט שותקים ומביטים על כפרם הנהרס עד היסוד. “איפה הנשים והילדים?” אני שואל אותם. הם כמעט לא מגיבים. רק כשאני עולה על הגבעה, אני מצליח לראות אותן יושבות עם עדת יס”מניקים לידם.

בשמונה בבוקר אני יוצא באוטו הראשון שעוזב את מה שהיה לפני שעה כפר. כמו לחפש את הרכב בחניון תת קרקעי ענק, אנחנו לא מוצאים את האוטו כי הכול נראה כל כך שונה מהרגע שהגענו. הבוקר הזה הוכיח שמגדרה לבאר שבע באמת אין חוק. אם יש, הוא כנראה לא חוקי. כשאני כבר בירושלים אני שומע ששעות ספורות לאחר הפינוי, התושבים חזרו לשטח. אולי גם החלק השני של המשפט נכון, ובין גדרה לבאר שבע יש אלוהים.

11 שנים היו דרושות בשביל להקים את מבני הכפר, שעתיים בשביל להרוס הכול.

"סופה של תוכנית המטרופולין בבאר שבע להיכשל" – כך מסרו נציגי הקהילה הבדואית והארגונים החברתיים (המועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים, במקום-מתכננים למען זכויות תכנון, האגודה לזכויות האזרח, עדאלה, המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי והפורום לדו קיום בנגב) בתגובה לאישור השבוע לתכנית מטרופולין באר שבע.

מהארגונים נמסר: "התכנית לוקה במספר בעיות מהותיות, מבחינת הפתרונות הנקודתיים עבור כל כפר וכפר. בעיה עיקרית היא חזרה לפתרון שנוסה בעבר ונכשל כשלון חרוץ, לפיו מוצעת העברה של אוכלוסיות, כמו גם התעלמות ממבנה הבעלויות על הקרקע. לפיכך, כל פתרון החוזר על כישלונות העבר, סופו שייכשל גם כן.

"בעיה נוספת היא, התבססות על תכניות ושימושי קרקע ישנים, אשר לא מיושמים בשטח בפועל. בכך נותנת החוקרת עדיפות לתפיסה תכנונית שלא מיושמת נכון להיום, במקום לאוכלוסייה החיה בשטח ולצרכיה. יש לציין כי החוקרת גם מותירה כעשרים כפרים ללא כל פתרון תכנוני ראוי. מן הראוי היה לקיים מספר דיונים מעמיקים בתכנית, בשיתוף עם האוכלוסייה, ולא לאשרה לאחר דיון אחד קצר ולא ממצה".

התייחסות להמלצות ביחס להתנגדויות לתכנית

נציגי הקהילה הבדואית וארגונים חברתיים לחברי הולנת"ע: יש לקיים דיונים נוספים בהמלצות החוקרת לגבי מטרופולין באר שבע, על מנת למצוא פתרונות ראויים לכפרים, 19.7.2010

"מדיניות ממשלת ישראל כלפי האוכלוסייה הערבית-בדואית בנגב היא חרפה הנמשכת זה דורות", כך אמר ח"כ חנא סוויד (חד"ש) במהלך ההפגנה שנערכה ביום רביעי (ה-12 במאי) במרכז תל-אביב נגד הריסת בתי התושבים הבדואים בנגב.

במחאה לקחו חלק מאות, ביניהם תושבים בדואים רבים, חברי "פורום הכרה", פעילי שמאל, אנשי חד"ש ומק"י מתל-אביב, תא סטודנטים של חד"ש באוניברסיטת בן-גוריון ורבים אחרים. בראש ההפגנה עמדו פעילי הוועדה העממית אל עראקיב. בין הסיסמאות שהונפו: "די לגזל אדמות הבדואים בנגב! להפסיק מיד את עבודות הייעור של קק"ל באדמות הכפר אלעראקיב! ולחדול ממדיניות ההריסות, הפינויים והשמדת היבולים!".

במנשר שהופץ בקרב העוברים והשבים הרבים מטעם פורום דו-קיום בנגב נכתב כי בשנה האחרונה, השלטונות החריפו את היחס כלפי הבדואים תושבי הכפרים הבלתי מוכרים בנגב, במגמה לנשל אותם מאדמותיהם וממקומות מגוריהם בכפרים. כדי לממש מדיניות נלוזה ומסוכנת זו, המדינה ממררת את חייהם של הבדואים תושבי הכפרים על ידי הריסת בתיהם, הוצאת צווי פינוי, השמדת יבולים וייעור אדמות עליהן תובעים הבדואים בעלות, על ידי החכרתן לקק"ל.

עוד על המאבק בנגב נגד הריסת בתים

ביום שני, ה-26 באפריל, בוצעו הריסות של מבני מגורים ואוהלים בכפרים בדואים לא מוכרים בנגב. בפעולה משולבת פשטו בשעות הבוקר אנשי הסיירת הירוקה, אנשי מנהל מקרקעי ישראל והמשטרה על הכפרים טוואיל אבו ג'רוואל ופורה, והרסו מבנים ואוהלים. לפני 10 ימים הרסו השלטונות את כל מבני המגורים, הסככות לצאן והלולים בכפר טוואיל. כהרגלם, שבו התושבים והקימו מחדש מספר אוהלים – שנהרסו שוב, כאמור, ביום שני. בכפר פורה ליד ערד, המונה כ- 4,000 נפש, הרסו הרשויות מספר מבנים.

במקביל ממשיכות עבודות התשתית והייעור באל עראקיב, ואוהל המחאה בכפר ממשיך לפעול. תומכים ופעילים מוזמנים לבקר ולהזדהות עם המאבק. לפרטים ותיאום ביקורים: טל' 050-8213082

ממשלת ישראל ממשיכה לאיים על כפרים ערבים ומכשירה את השטח להקמת שתי ערים חדשות ליהודים בלבד, בוואדי עארה ובנגב. הכפר הלא מוכר דאר אלחנון, אשר בוואדי עארה, נמצא כולו בסכנת פינוי. עקב ההחמרה הזאת בצעדי הנישול של אזרחים ערבים מאדמותיהם, פותחים פורום דו-קיום בנגב והוועד למען דאר אלחנון במסע תרומות למען הכפר.

לאחרונה התפרסמו תוכניות להקים שתי ערים חדשות ליהודים בלבד: בדרום בסמוך ליישוב הבדואי כסייפה, ובצפון בוואדי עארה, בפתח כפר קרע. התוכנית היא ליישב לא פחות מ-200 אלף תושבים יהודים בסמוך ליישובים ערבים הסובלים מעוני וממצוקת דיור.

נציגי הממשלה מצהירים בגלוי כי מטרת התוכניות היא למנוע פיתוח מיישובים ערבים ולנשל אזרחים ערבים מאדמותיהם. ואכן, משרד הפנים ממשיך את צעדי ההרס שלו בכפרים הלא מוכרים. בדרום, הקרן הקיימת לישראל מייערת שטחים נרחבים כדי למנוע מהבדואים לחזור לכפריהם ההיסטוריים. כחלק מתהליך ה"ייעור" הרסו פקחי משרד הפנים בפעם ה-28 את הכפר הבדואי טוואייל אבו ג'רוואל הנמצא באזור. הטרקטור שמביא מים לכפר עוקל, וכל מיכלי המים בכפר נהרסו. בצפון ממשיכה המדינה לאיים על הכפר דאר אלחנון שהוקם עוד בתחילת המאה ה-20 ושאדמותיו הן נכס פרטי רשום בטאבו על שם התושבים. את רחבת האספלט שסללו התושבים עם מתנדבי "תעאיוש" הרסו פקחי משרד הפנים עוד ב-2007. כעת מאיים משרד הפנים לפנות את כל בתי הכפר.

המאבק הצפוי לדאר אלחנון בבג"ץ הוא בעל השלכות כבדות לכל הכפרים הלא מוכרים בישראל. זהו חלק חשוב במהלכים נגד מדיניות הממשלה המנסה למחוק את הכפרים הלא מוכרים, להעתיק את תושביהם לישובים עירוניים צפופים, וליצור מרחב גיאוגרפי ליהודים בלבד.

דובר פורום דו-קיום בנגב מסר :אנו קוראים לכל המתנגדים לאפליית האזרחים הערבים בישראל, בארץ ובעולם: תרמו למאבקם של תושבי דאר אלחנון נגד ניסיונות הממשלה לנשל אזרחים ערבים מיישובם ומאדמותיהם". תרומות לפקודת פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי ניתן לשלוח לת.ד. 130 עומר, 84965 – או בהעברה בנקאית לחשבון 176050, בנק הפועלים, סניף עומר (570).

כמו כן – ניתן להצטרף לרשימת התפוצה, כדי לשמור על קשר ולהודיע על פעולות למען הכפרים הלא מוכרים.

ביום ראשון, ה-17 בינואר, יתקיים בת"א על מצבם של הבדואים בנגב עם הופעת הספר "הכפרים שישנם ואינם". בדיון ישתתפו: המחברת חיה נח, עו"ד ראויה אבו-רביע, פרופ' ארון יפתחאל (אונ' בן-גוריון) והפעיל הזכויות הבדואים הוותיק נורי אל עוקבי.

פעילת השלום הוותיקה חיה נח פרסמה באחרונה את הספר "הכפרים שישנם ואינם – הכפרים הבדואים הלא-מוכרים בנגב" בהוצאת פרדס. לאחר כיבוש הנגב ב-1948, נותרו בו רק כ-15%-10% מהאוכלוסייה הערבית המקורית. מרביתה גורשה מן הנגב והבדואים הנותרים הועברו ממקומם המקורי, ורוכזו באזור צבאי סגור בבקעת באר-שבע, שהיה נתון תחת ממשל צבאי. כך התאפשרה השתלטות המדינה על הקרקעות שפונו על ידם, וייסודם של למעלה ממאה יישובים עבור יהודים בלבד. בהעדר אפשרות להקים יישובים בדואים עצמאיים, באה לעולם תופעת הכפרים הלא-מוכרים, הן במקומות בהם חיו מזה דורות והן במקומות שאליהם הועברו.

במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20, אפשרה פקודת הסדר זכויות במקרקעין התשכ“ט-1969 לבדואים להגיש תביעות בעלות על קרקעותיהם, שהוכרזו כמקרקעין בהסדר. אולם, מרבית תזכירי התביעות שהוגשו לא נידונו, והליך ההסדר טרם הושלם. ספרה של נח מתאר לפרטיו את סכסוך הקרקעות בין מדינת ישראל לבין אזרחיה הבדואים, כפי שהוא נשקף מבעד לסיפורם של שלושה כפרים לא מוכרים בנגב. הוא נשען על לקט עשיר וראשון מסוגו בחקר הכפרים הלא מוכרים, של מסמכים משפטיים, מפות, תצלומי אוויר, קטעי עיתונות וראיונות, והוא חושף את הכלים החוקתיים, המשפטיים, והמנהליים ששימשו את המדינה לשלילת זכויות הבדואים בקרקע שעליה חיו משך דורות. במקביל סוקר הספר את דרכי ההתנגדות של הבדואים במאבקם על מימוש זכויותיהם בקרקע, והוא מצביע על דרכי הפתרון הראויות.

חיה נח היא יו"ר לשעבר של פורום הארגונים למאבק באבטלה והיא נמנית עם מקימי ומתנדבי הפורום לדו-קיום בנגב לשוויון אזרחי. היא כתבה עבודת מאסטר מקיפה על הכפרים הבלתי מוכרים בנגב במחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטת בן גוריון בנגב. כאמור, הדיון בעקבות פרסום הספר יתקיים ב-17 בינואר במועדון הגדה השמאלית בתל-אביב.

את הספר ניתן לרכוש בטל' 04-8641939, פקס 077-4000654, office@pardes.co.il או באמצעות אתר ההוצאה.
הדיון יערך ביום ראשון, ה-17 בינואר, בשעה 20:00 במועדון הגדה השמאלית, רחוב אחד עם 70. הכניסה ללא תשלום.

לקריאה נוספת על הספר - לחצו כאן.