ביום חמישי, ה-1 ביולי, בשעות הבוקר המוקדמות, רעה ח'אלד נג'אר (57) את צאנו בשטח המצוי בבעלות פלסטינית פרטית בסמוך לכפר קוואוויס שבדרום הר חברון. מעדותו של נג'אר עולה כי אדם רעול פנים יצא מהמאחז מצפה יאיר, המשקיף על האזור, וצעד לכיוונו במהירות תוך שהוא צועק לעברו. כאשר הגיע למרחק של כעשרים מטרים מנג'אר, החל האיש ליידות עליו ועל צאנו אבנים. כאשר הגיע לנג'אר, הפיל אותו על-פי העדות על הקרקע בבעיטה, התיישב עליו, והכה אותו בראשו באגרופיו ובאמצעות אבן. נג'אר העיד כי כשהחל לדמם מראשו עזב אותו התוקף ושב לכיוון המאחז. לדבריו הוא עקב אחריו במבטו וראה אותו פונה לחייל שעמד סמוך למאחז ומשוחח עימו.

נג'אר התקשר באמצעות הטלפון הנייד שלו לעובד השטח של בצלם באזור, נסר א-נוואג'עה, הגר בכפר הסמוך ח'רבת סוסיא. כשא-נוואג'עה הגיע למקום הוא הזעיק את הסהר האדום וצילם במצלמת וידיאו את הפצוע. אמבולנס של הסהר האדום פינה את נג'אר לבית החולים ביטא ומשם הוא הובהל לבית החולים הממשלתי בחברון. בבדיקות שנערכו לו אובחנו שבר באפו, סדק בגולגולתו וחתך בראשו. נג'אר אושפז בבית החולים ושוחרר לביתו כעבור יומיים. למחרת הגיש נג'אר תלונה בגין האירוע במשטרת חברון.

לדברי נג'אר, הוא כבר הותקף בעבר מספר פעמים בידי מתנחלים. בצלם תיעד שני מקרים כאלה. בתקיפה החמורה ביותר, לדברי נג'אר, שאירעה בשנת 2001, הוא נורה בבטנו ואושפז במצב חמור בבית החולים סורוקה בבאר שבע. בשנת 2008 הותקפו נג'אר ורועה צאן נוסף בידי שני מתנחלים באדמות הכפר שועב אל-בוטום. בעקבות האירוע הואשמו שני בני אדם בבית משפט השלום בירושלים בתקיפה בנסיבות מחמירות והתיק בעניינם נקבע להקראה ב-28 בנובמבר 2009.

בצלם פנה ליועץ המשפטי לאזור יהודה ושומרון בבקשה לאתר את החייל ששוחח על-פי העדות עם תוקפו של נג'אר ולהפנותו למסור עדות במשטרת חברון, על מנת לסייע בחקירת המקרה. עדות שמסרה חיילת סייעה בחקירת אירוע קודם שבו הותקף נג'אר, שבעניינו הוגש כתב האישום שהוזכר לעיל.

הפרקליט הצבאי הראשי הורה השבוע על פתיחת חקירה של המשטרה הצבאית החוקרת (מצ"ח) של נסיבות הריגתו של באסם אבו-רחמה, תושב הכפר בלעין, שנהרג מפגיעת רימון גז שנורה עליו במהלך הפגנה בכפר ב-17 באפריל אשתקד. מאז הריגתו של אבו-רחמה סירבה הפרקליטות הצבאית לפתוח בחקירה פלילית של האירוע. הפצ"ר הודיע על השינוי בעמדתו במכתב לבא כוחה של משפחת אבו רחמה, עו"ד מיכאל ספרד, שהודיע שבכוונתו לעתור לבג"ץ, ולאחר קבלת חוות דעת של מומחי הדמיה שהוכיחה שהירי היה בכינון ישיר ובניגוד להוראות הפתיחה באש.

באסם אבו רחמה בן ה-30 נהרג מפגיעת רימון גז בעל טווח מוגדל בחזהו. שלושה סרטוני וידאו שצולמו בהפגנה הוכיחו כי אבו רחמה היה מצידה המזרחי של הגדר, לא נהג באלימות ולא סיכן את החיילים בכל דרך. הסרטונים מראים גם כי במהלך ההפגנה ירו חיילים נוספים רימוני גז ישירות לעבר המפגינים בנוכחותם של קצינים בכירים, זאת בניגוד מוחלט להוראות הפתיחה באש.

החלטתו של הפצ"ר שלא לחקור את האירוע התעלמה מתיעוד הווידיאו והתבססה על גרסת החיילים בתחקיר המבצעי, על פיה הרימון שפגע באבו רחמה פגע בדרכו בתיל שעל גדר ההפרדה, ושינה את כיוון מעופו. חוות דעת המומחים, שהתבססה על ניתוח מרחבי של צילומי הווידיאו ושל חומרים נוספים הפריכה טענות אלה, וקבעה כי כל התרחישים שהעלה הצבא מצביעים על ירי בכינון ישיר. יותר מכך, המומחים ניתחו גם את מאפייני התעופה של רימון הגז הספציפי והגיעו למסקנה כי אם היה החייל שפגע באבו רחמה יורה אותו כפי שמחייבות הוראות הפתיחה באש, הרי שהרימון היה נוחת במרחק של מאות מטרים מאחורי אבו רחמה ולא פוגע בו.

אחמד אבו-רחמה, אחיו של באסם, אמר בשם משפחתו כי "אנחנו שמחים מאוד על פתיחת החקירה סוף סוף. זה היה צריך לקרות עוד באותו יום, וברור שהצבא פתח בחקירה כי הכריחו אותו, ושבשנה ורבע האחרונות הוא ניסה לטייח את הירי במפגין לא אלים שלא הייתה כל סיבה בעולם לפגוע בו ובטח שלא להרוג אותו".

הארגונים "בצלם" ו"יש דין", שפנו לפרקליט הצבאי הראשי, הביעו סיפוק מהודעת הפצ"ר על הפתיחה בחקירה, אולם ציינו כי השיהוי בפתיחת החקירה הוא בלתי מוצדק. "רק התעקשותם של הפונים, שסיפקו לצבא חוות דעת מקצועית הקובעת כי אין ספק שאבו רחמה נורה בכינון ישיר, הביאה לקבלת ההחלטה. אנחנו מקווים שהזמן הרב שחלף מאז האירוע לא יפגע ביעילותה של החקירה, ושההחלטה שקיבל הפצ"ר היום תוכל לספק צדק למשפחתו של אבו רחמה ולכפר בלעין".

"השטח הכולל שבשליטת ההתנחלויות עומד על יותר מ-42 אחוז מהגדה המערבית" – כך עולה מדו"ח של ארגון "בצלם" שפורסם ביום שלישי, ה-6 ביולי. הדו"ח מסתמך על נתונים ומסמכים רשמיים של המדינה, בהם מפות הצבא והמנהל האזרחי, דו"חות של מבקר המדינה ומסד הנתונים שבנה תא"ל ברוך שפיגל. הדו"ח קובע כי חמישית מהשטח הבנוי בהתנחלויות נמצאת על אדמה פלסטינית פרטית.

בדו"ח נטען כי על אף שהשטח הבנוי בהתנחלויות עומד על כאחוז אחד משטח הגדה, הרי ששטחי השיפוט המוניציפאליים של ההתנחלויות ושטחי המועצות האזוריות שלהן חולשים על למעלה מ-42 אחוז ממנה. "מפעל ההתנחלות התאפיין מראשיתו בהתייחסות אינסטרומנטלית, צינית ואף עבריינית להוראות המשפט הבינלאומי, לחקיקה המקומית, לצווים הצבאיים הישראליים ולמשפט הישראלי, כל זאת על-מנת לאפשר השתלטות על שטחי קרקע רבים ככל הניתן", נכתב.

בדו"ח נכתב כי מהצלבה של נתוני המינהל האזרחי עם צילומי אוויר של ההתנחלויות משנת 2009, עולה כי 21 אחוזים מהשטח הבנוי בתוך ההתנחלויות (כחמישית משטחן), נמצאים על קרקעות המוכרות על-ידי ישראל כרכוש בבעלות פלסטינית פרטית. עוד נכתב כי כשני שלישים משטחן הבנוי של ההתנחלויות בנויים על אדמות מדינה. "הקצאת קרקעות אלה להתנחלויות התאפשרה בזכות פרשנות מניפולטיבית של כל רבדי החקיקה הקיימים בגדה", נטען.

הדו"ח טוען גם כי ישראל מפעילה מנגנון הטבות ותמריצים במטרה לעודד מעבר להתנחלויות. בדו"ח נכתב כי למנגנון זה משמעות כספית מיידית עבור כל משפחה המתגוררת בהתנחלויות שכן רוב ההתנחלויות בגדה מוכרות עדיין כאזורי פיתוח א', וככאלה הן זכאיות לשורה של הטבות בתחום הדיור, החינוך, התעשייה והחקלאות.

לקריאת הדו"ח המלא

ועדת התכנון והבנייה בעיריית ירושלים אישרה באחרונה את תכנית העירייה להריסת 22 בתים בשכונת אל-בוסתאן שבמרכז סילוואן במזרח ירושלים. בשנים האחרונות מקדמת העירייה תכנית להקמת גן ארכיאולוגי בשכונה, ולצורך כך בכוונתה להרוס חלק ניכר מבתי אל-בוסתאן. העירייה סירבה לדון עם תושבי סילוואן בתכנית אלטרנטיבית שהציעו. תכנית העירייה טעונה אישור של ועדת התכנון והבנייה המחוזית שבמשרד הפנים (לקריאה באתר בצלם).

לפי התכנית ייהרסו כרבע מבתי שכונת אל-בוסתאן, 22 מתוך 88 בתים, ובמקומם יוקם גן ארכיאולוגי. העירייה מציעה לתושבי הבתים המיועדים להריסה לעבור לאזור אחר בשכונה, ובמקביל מבטיחה להכשיר בדיעבד את שאר בתי השכונה, שנבנו ללא היתר. אולם לעירייה, אין למעשה שום סמכות או יכולת להציע לתושבי בתים אלה מגורים בחלקים אחרים של השכונה, משום שאזורים אלה אינם בבעלותה. למעשה, יאלצו משפחות אלה לרכוש קרקע חדשה ולהקים בה את ביתם לאחר שהעירייה תהרוס את רכושם. אולם, גם אם יעלה בידם לרכוש קרקע חלופית, אין מובטח שיוכלו להקים בה את בתיהם. תנאי הסף הגבוהים שמציבה העירייה בפני תושבי מזרח ירושלים המבקשים היתרי בנייה, בכל הנוגע להוכחת בעלות על הקרקע ולפיתוח תשתיות סביבתיות, מונעים למעשה מפלסטינים בנייה בהיתר במזרח ירושלים.

בשכונת אל-בוסתאן מתגוררים אלף תושבים. רוב הבתים בשכונה נבנו בשנות השמונים והתשעים ומיעוטם הוקמו עוד לפני סיפוח מזרח ירושלים לשטחה של מדינת ישראל בשנת 1967. בנובמבר 2004 החלה העירייה לקדם את תכנית הגן הארכיאולוגי "עמק המלך", שאמור להקיף את העיר העתיקה. במקביל הורה מהנדס העיר לשעבר, אורי שטרית, להרוס את כל בתי השכונה לטובת הרחבת הגן הארכיאולוגי . בתחילת 2005 החלה העירייה למלא הוראה זו ותושבי השכונה החלו לקבל צווי הריסה וכתבי אישום בגין בנייה בלי היתר. במהלך אותה שנה אף הרסה העירייה שני בתים בשכונה. כיום תלויים ועומדים צווי הריסה תקפים נגד 43 מבנים בשכונת אל-בוסתאן.

תושבי השכונה פנו ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה כי יימנע את הריסת השכונה. בנוסף, הפעילו גורמים בינלאומיים לחץ לביטול התכנית. בעקבות זאת הודיע ראש העירייה לשעבר, אורי לופליאנסקי, כי הוא חוזר בו מהתכנית וכי יאפשר לתושבי השכונה להציג תוכנית שתשקף את צרכי הפיתוח שלהם. באוגוסט 2008 הציגו תושבי השכונה את תוכניתם בפני העירייה, אולם אז הודיע להם מהנדס העיר, שלמה אשכול, כי תוכנית התושבים לא תידון בעתיד הקרוב וכי העירייה מקדמת את תכניתה לבניית גן ארכיאולוגי על שטח השכונה .

תוכנית המתאר של עיריית ירושלים לאזור העיר העתיקה משנת 1977 הכירה בקיומם של בתים בשכונת אל-בוסתאן, על אף ששטח השכונה הוגדר בתכנית כשטח פתוח. על אף שמאז חלפו למעלה משלושים שנה, מסרבת עדיין העירייה להיענות לבקשותיהם של תושבי השכונה להיתרי בנייה או להכשרת בנייה קיימת, למעט במקרים בודדים. מדיניות זו של העירייה, השוללת כל אפשרות של פיתוח בשכונת אל-בוסתאן, אופיינית למדיניות החנק התכנוני שהעירייה נוקטת בה גם בשכונות אחרות במזרח העיר מאז 1967 .

מדיניות זו חמורה במיוחד בהתחשב בכך שבסילואן עצמה מקודמות תוכניות לפיתוח מתחם עמותות המתנחלים – אלע"ד ועטרת כהנים, כולל הקמת הגן הלאומי עיר דוד המופעל על ידי עמותת אלע"ד – הנבנה בין בתים פלסטינים הסמוכים לשכונת אל-בוסתאן, ומסביבם. בנוסף, נבנים על-ידי עמותות אלה מוסדות וחניונים ומבוצעות חפירות ארכיאולוגיות בסמיכות לבתים פלסטינים בסילואן. העירייה גם נמנעת מאטימת מבנה בן שבע קומות של עטרת כהנים שנבנה ללא היתר בסילואן.

התכנית להריסת בתי שכונת אל-בוסתאן שוללת מתושביה את זכותם לדיור, הנגזרת מהזכות לרמת חיים נאותה כפי שהוגדרה באמנה הבינלאומית לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות". בנוסף, אמנת ג'נבה הרביעית אוסרת על המדינה הכובשת להרוס את נכסיהם של תושבי השטח הכבוש, הנהנים ממעמד של אזרחים מוגנים, "אלא אם כן היו פעולות צבאיות מחייבות לחלוטין את ההחרבה". אמנה זו קובעת עוד כי הריסת והחרמת רכוש "בקנה מידה נרחב, שאין הכרח צבאי מצדיקן ואשר בוצעו שלא בהיתר ומתוך הפקרות" ייחשבו כהפרה חמורה של האמנה. לקריאה באתר בצלם

83 פלסטינים ו-7 ישראלים נהרגו בגדה וברצועה מאז מבצע עופרת יצוקה – כך עולה מהדו"ח השנתי של ארגון בצלם שפורסם ביום שני, ה-14 ביוני. הדו"ח מתייחס לתקופה של 16 חודשים, מאז ראשית שנת 2009, ומממצאיו עולה כי 31 מתוך 83 הפלסטינים שנהרגו לא עסקו בלחימה. שני שליש מההרוגים הם תושבי הרצועה, תשעה פלסטינים נהרגו על ידי אנשי המנגנונים הפלסטינים ברצועה ושני פלסטינים נוספים הוצאו להורג בשל שיתוף פעולה עם ישראל.

הדו"ח סקר שורה של נושאים נוספים, בהם גדר ההפרדה. עורכי הדו"ח ספרו 44 מחסומים מאוישים בגדה, לעומת 63 בשנת 2008, מתוכם 18 בתוך העיר חברון. לאורך הגדר יש 39 מחסומים נוספים, מתוכם 19 המשמשים כנקודות בידוק טרם הכניסה לישראל

בנוסף, נכון לאוקטובר 2009 ישנן 488 חסימות פיזיות – כולל מכשולי עפר, חסימות, שערים ומקטעי דרכים הסגורים בפני הפלסטינים – זאת לעומת ממוצע של 537 חסימות כאלה בתשעת החודשים הראשונים של 2008. הדו"ח מציין עוד כי לאורך גדר ההפרדה ישנם 39 מחסומים נוספים, מתוכם 19 המשמשים נקודות בידוק אחרונות לפני הכניסה לישראל.

בנושא המעצר המנהלי חל שיפור יחסי. לדברי כותבי הדו"ח, בשנתיים האחרונות ישנה ירידה מתמדת במספר העצירים המנהליים ובסוף אפריל הוא עמד על 222. נכון לסוף מרץ 2009 היו 237 עצירים מנהליים, כ-55% מהם בין חצי שנה לשנה וכ-35% בין שנה לשנתיים. 25 עצירים הוחזקו בין שנתיים לארבע שנים ברציפות ועציר אחד הוחזק למעלה מארבע שנים וחצי. ב"בצלם" מבהירים כי "רוב השיפורים אינם נובעים משינוי מהותי במדיניות הישראלית או משינויי חקיקה, אלא הם תוצאה של הרגיעה היחסית בעימות".

השיפור היחסי שחל בגדה אינו חל ברצועה: בדו"ח נכתב כי האיסור הישראלי על ייבוא חומרי גלם ועל ייצוא ממשיך לשתק את התעשייה המקומית, ולמעלה מ-70% מאוכלוסיית הרצועה תלויה בסיוע של ארגונים בינלאומיים כדי לרכוש מזון. עוד נטען כי בשל ההגבלות על הכנסת חומרי בניין, לא ניתן לשקם את המבנים שהרסה ישראל במהלך מבצע "עופרת יצוקה".

עם פרסום הדו"ח מסרה מנכ"ל בצלם, ג'סיקה מונטל: "אנחנו מציינים בימים אלה 43 שנים ליום השביעי של מלחמת ששת הימים, שהיה גם יומו הראשון של הכיבוש הישראלי בשטחים. כל עוד ישראל שולטת על מיליוני פלסטינים, היא מחויבת לשמור גם על זכויותיהם. הכיבוש הממושך טומן בחובו סכנות ברורות לדמוקרטיה הישראלית ועל כן, לנו כישראלים יש חובה לדרוש דין וחשבון על הנעשה בשמנו בשטחים ושינוי של מדיניות הפוגעת בזכויות האדם".

ארגון בצלם דורש כי תיערך לאלתר חקירה עצמאית ואפקטיבית לבירור נסיבות ההשתלטות הצבאית על משט הספינות לעזה, שהביאה להריגתם ופציעתם של עשרות ממשתתפיו. על החקירה להיערך על ידי גורמים מחוץ לצבא.

בין הנושאים שיש לחקור: האם השימוש שעשה הצבא בכוח היה מידתי, האם הכוחות שהשתלטו על הספינה אומנו להתמודדות עם אירועים מסוג זה, האם הם צוידו באמצעים המתאימים לכך, מה היו הוראות הפתיחה באש שניתנו לחיילים והאם נבחנו חלופות לפעולה.

מבצלם נמסר כי "דובר צה"ל טוען לאלימות קשה שהופעלה מצד הפעילים על הספינה. מידע זה מתבסס על דיווחי החיילים בלבד. אולם, לפני קביעת המסקנות, יש לבצע חקירה שתתבסס על עדויותיהם של כל עדי הראיה מן האירוע, כולל משתתפי המשט שנמצאים כעת במעצר בישראל".

"אם תרצו – כל האמת" הוא פרויקט ראשון של קבוצת פעילים אינטרנטית חדשה בשם "עד כאן". דובר הקבוצה מסר: "הקמנו את הקבוצה בגלל התחושה שלנו שבזמן האחרון יש הפקרות מוחלטת בכל מה שאנשים תופסים שלגיטימי להגיד על אנשי וארגוני שמאל בארץ".

לדבריו הדוגמה הכי בוטה לזה היתה המתקפה של "אם תרצו" על הקרן החדשה, "אבל זה לא נגמר בזה. הנה רק היום קיבלנו לינק למאמר של אייל גפן שכתב על 'בצלם': 'אני חושב שזאת שערורייה שקבוצה כזאת נעה בחופשיות כל כך גדולה כאשר היא מסכנת חיים'. אנחנו חושבים שזו שערורייה שכל טמבל שריח הדם מהטוקבקים עולה לו בנחיריים מתבטא באופן כל כך קרוב להסתה, רק בגלל שהמטרה שלו היא שמאלנית. אנחנו חושבים עכשיו ברצינות מה לעשות עם אייל גפן, ואיך לגרום לו להבין שיש מחיר ציבורי להתלהמות הפאשיסטית שלו. חשוב לנו לגרום לאנשים להבין שלא יכול להיות שאמירות כאלה הן המיינסטרים הישראלי".

אם תרצו – כל האמת
עד כאן – הפייסבוק, הטוויטר

טוויטר:

ארגון בצלם מגיב לפרשת קם, ולמסמכים שהעבירה לכתב "הארץ" אורי בלאו, אשר מהם עולה כי צה"ל המשיך להתנקש בפלסטינים בגדה המערבית שהוגדרו על ידו כמבוקשים תוך התעלמות מפסק הדין של בג"ץ בעניין זה.

בהודעה שהוציא הארגון נאמר: "מתחקירי בצלם במהלך השנים עולה כי במקביל להתנקשויות המוצהרות נקט הצבא גם במדיניות של הרג מכוון במסווה של 'מבצעי מעצר', וכי הצבא המשיך לנקוט במדיניות זו גם לאחר פסיקת בג"ץ. הכתבה שפרסם בלאו איששה את החשדות שעלו מתחקירי בצלם. המסמכים שפורסמו בכתבה העידו לכאורה על-כך שקצינים בכירים אישרו בכתב ומראש את הריגתם של פלסטינים שהוגדרו על-ידם כמבוקשים וכן את הריגתם של אזרחים לא מעורבים אשר עלולים להימצא בחברת המבוקשים או בסמיכות אליהם. לאחר שפעולות אלו בוצעו, פרסם דובר צה"ל הודעות לפיהן הירי בוצע לאחר שלחיילים נשקפה סכנת חיים.

"למרות הדברים החמורים שנחשפו בכתבתו של בלאו, אף אחד מהמעורבים לא נחקר והקצינים הבכירים המעורבים במתן ההוראות הבלתי-חוקיות נותרו בתפקידם. יתרה מזאת, בהודעת דובר צה"ל נאמר כי היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מני מזוז, 'לא מצא כל בסיס לטענה כי כוחות צה"ל פעלו בניגוד לחוק או בניגוד לפסיקת בג"ץ' באירועים שהוזכרו בכתבה.

"קביעה זו תמוהה מאוד נוכח העובדה שמכתבתו של בלאו עולה לכל הפחות חשד מבוסס שניתנו הוראות בלתי-חוקיות לביצוע הרג גם ללא מצב של סכנת חיים וכאשר ניתן לעצור את החשודים. הרשויות התעלמו מחומרת הדברים שנחשפו ובחרו למקד את טיפולן במעשיה של קם בלבד.

הארגון מפרסם שורה של מקרים שחקר, המלמדים כי צה"ל ממשיך לנקוט במדיניות ההתנקשויות במסווה של מבצעי מעצר:

שכם, 26.12.09: חיילים הרגו לפנות בוקר את ר'סאן אבו שרח', נאדר א-סרכג'י וענאן סובוח בעת שהיו כל אחד בביתו בעיר העתיקה של שכם. דובר צה"ל טען כי השלושה סירבו להסגיר את עצמם וכי החיילים ירו לאחר שחשו כי נשקפה להם סכנת חיים. אולם, מתחקיר בצלם עולה חשד כי החיילים לא ניסו כלל לעצור את אבו שרח' וא-סרכג'י לפני שירו בהם למוות. ארגון בצלם פנה לפרקליטות הצבאית לעניינים מבצעיים בבקשה כי תורה על פתיחתה של חקירת מצ"ח לבדיקת נסיבות האירוע, עד כה לא התקבל כל מענה לפנייה (למידע נוסף).

ג'נין, ב-15.12.08: בסביבות השעה 23:00 בלילה הרג כוח של חיילים ומסתערבים את ג'יהאד נוואהדה באל-יאמון שבמחוז ג'נין. לטענת דובר צה"ל נוואהדה ניסה לברוח והכוח, שהיה בפעילות למעצר מבוקשים, ירה לעבר פלג גופו התחתון, זיהה פגיעה ופינה אותו לבית חולים, אלא שהוא מת מפצעיו בדרך לשם. אולם מעדות שגבה בצלם [האם אנחנו סגורים על הסיפור לפי עדות אחת?], נוואהדה יצא ברגל מבית קפה שבו ישב קודם לכן, ולאחר כמה דקות נורה בגבו מתוך מכונית שעצרה לידו בפתאומיות בעת שהלך ברחוב, אף שלא היה חמוש ולא נשקפה ממנו סכנה כלשהי. בצלם פנה לפרקליטות הצבאית לעניינים מבצעיים בדרישה כי תורה לפתוח בחקירת מצ"ח לבדיקת נסיבות האירוע, אולם עד כה התקבלה רק תשובה ראשונית ועל פיה הפנייה הועברה לבדיקת גורמי הצבא הרלוונטיים.

בית לחם, ב-12.3.08: בסביבות השעה 18:00 בערב הרג כוח משותף של צה"ל, מג"ב ושב"כ את מוחמד שחאדה, אחמד בלבול, עמאד אל-כאמל, ועיסא מרזוק זוואהרה בעת שנסעו יחד במכונית במרכז העיר בית לחם. לפי הודעת דובר צה"ל נהרגו הארבעה במהלך פעילות למעצר מבוקשים לאחר שכוחות הביטחון זיהו כי היו חמושים. אולם, מעדויות שגבה בצלם עולה כי לא נעשה כל ניסיון לעצרם או לירות בהם כדי לשתקם בלבד, וכי הירי לעבר המכונית היה מאסיבי ביותר. כמו כן, עולה מהעדויות כי כשנהג המכונית, עמאד אל-כאמל, יצא מתוכה כשאינו חמוש, החיילים ירו כדור בודד ברגלו, ולאחר שנפל ארצה פתחו לעברו בירי אוטומטי. כמו כן עולה מהעדויות חשד כבד לוידוא הריגה. בצלם פנה לפרקליט הצבאי הראשי וליועץ המשפטי לממשלה בדרישה כי יורו לפתוח בחקירת מצ"ח לבדיקת נסיבות האירוע. ב-22.9.09 הודיעה לבצלם הפרקליטות הצבאית לעניינים מבצעיים כי בהוראת הפצ"ר הועברה הפנייה לטיפול המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים ומאז לא התקבל עדכון נוסף בעניין (למידע נוסף).

ביום שישי ה-12 בפברואר, בסביבות השעה 16:00 אחר הצהריים, ירו חיילים בשכונת א-שיח' בעיר חברון בפאיז אחמד סעיד פרג', תושב העיר בן 41, נשוי ואב לתשעה ילדים, איש עסקים בעל בית חרושת לייצור נעליים שהחזיק בהיתר כניסה לישראל לצורך עבודתו. פרג' נפצע קשה מן הירי ומת מפצעיו כעבור כשעה.

מהודעות שפורסמו באמצעי התקשורת מפי גורמים צבאיים עולה כי כוח צה"ל פתח באש לעבר פאיז פרג', שניסה לדקור את אחד החיילים. כתוצאה מירי זה הוא נפצע קשה ומת מפצעיו בדרך לקבלת טיפול בבית חולים בישראל.

מתחקיר בצלם עולה תמונה שונה. עדי ראייה לאירוע מסרו כי כוח של כשישה חיילים הגיע מאזור שכונת א-שיח' לכיוון רחוב א-שלאלה החדש בחברון. בין החיילים לפאיז פרג' התפתח עימות פיזי בעלייה המתפצלת מרחוב א-שלאלה. העדים מדווחים כי פרג' מעד, ולאחר-מכן החל להתרחק מן המקום, ואז הורו לו החיילים לעצור. משלא עצר, ירו החיילים כמה יריות באוויר ולאחר מכן ירו ברגליו של פרג', שנפגע ברגלו הימנית ונפל על הקרקע. המרחק בין החיילים למר פרג' בשעת הירי היה על-פי העדויות כעשרה מטרים. כאשר קם פרג' וניסה להתרחק מעט, ירו בו החיילים פעם נוספת והוא נפגע ונפל שוב. בעת ששכב על הקרקע הזיז פרג' את ידיו ואז ירו בו החיילים בפעם שלישית. בכל שלבי הירי, שבמהלכם נותרו החיילים במקומם ולא התקרבו אל פרג', נורו לעברו כעשר יריות. פרג' נפגע מקליעים בירך ימין, בבטן וביד שמאל. מהמידע שבידי בצלם עולה כי לאחר שנפסק הירי הוא שכב על הקרקע במשך מספר דקות בלא ניע וסבל מדימום כבד מרגלו הימנית, אך איש מהחיילים לא טרח להגיש לו עזרה רפואית.

כעבור כמה דקות הגיע למקום אמבולנס של הסהר האדום הפלסטיני. צוות הפרמדיקים של הסהר האדום העניק לפרג' טיפול ראשוני והצליח להאט את הדימום, ואז העביר אותו לאמבולנס כדי לפנותו לבית החולים הממשלתי עאליה הסמוך. בשלב זה הגיע למקום האירוע רכב צבאי וקצין שיצא מן הרכב הורה לאמבולנס, שכבר החל בנסיעה, לעצור. החיילים כיוונו את נשקם לעבר האמבולנס ומנעו ממנו להמשיך בנסיעה. לאחר שהאמבולנס עצר, העבירו החיילים את מר פרג' אל הרכב הצבאי שבו הגיעו, ונסעו ברחוב א-שלאלה לכיוון דרום. כעבור כחצי שעה, בסביבות השעה 17:00, נצפה הרכב הצבאי שהוביל את מר פרג' בכיכר גרוס בחברון, בסמוך לאמבולנס של מגן דוד אדום. בסביבות השעה 17:45 הועברה גופתו של פאיז פרג' מאמבולנס של מגן דוד אדום לאמבולנס של הסהר האדום, באזור ראס אל-ג'ורה, מצפון לחברון.

נסיבות האירוע, כפי שהן עולות מתחקיר זה, סותרות את ההודעות שפרסם הצבא בנוגע לאירוע. ראשית, על אף שהמידע שבידי בצלם לגבי האירועים שקדמו להתרחקותו של פרג' מהחיילים אינו מלא, אין זה ברור איזו סכנה נשקפה ממנו לחיילים בעת שירו עליו, לאחר התרחקותו. שנית, גם אם נניח שפרג' אכן סיכן את החיילים באופן כלשהו, די היה בירי הראשון שפגע ברגלו הימנית והפילו לקרקע, כדי לנטרל סכנה זו. לאחר שנפצע, לא היווה עוד סכנה והחיילים יכולים היו למנוע ממנו בקלות להתרחק מהמקום.

בנוסף, מהמידע שבידי בצלם עולה תמונה חמורה של עיכוב טיפול רפואי, החל בעובדה שהחיילים לא הגישו לפרג' טיפול כלשהו, וכלה בהתערבותו של הקצין שמנע את פינויו של פרג' לבית החולים הסמוך בשלב שבו ניתן היה אולי עדיין להציל את חייו. בנוסף התנהלותו של הקצין הייתה בלתי סבירה כאשר הורה להעביר את פרג' לרצפת רכב צבאי, שבו לא ניתן היה להעניק לפרג' את הטיפול הנדרש. גם אם היה בכוונתו של הקצין להעביר את פרג' לבית חולים ישראלי, הרי שהסרבול בפינויו ברכב צבאי ובהעברתו רק לאחר מכן לאמבולנס של מגן דוד אדום יצר עיכוב משמעותי.

נוכח ממצאי התחקיר, פנה בצלם לפרקליטות הצבאית לעניינים מבצעיים בדרישה כי תורה על פתיחת חקירת מצ"ח לבדיקת נסיבות הירי בפאיז פרג' ולבירור הסיבות לעיכוב הטיפול הרפואי בו.

שלושה-עשר ארגוני זכויות אדם ישראלים פנו לנשיא המדינה, יו"ר הכנסת וראש הממשלה במכתב דחוף במחאה על הפגיעה השיטתית והגוברת בארגוני זכויות האדם בישראל: "בדמוקרטיה אסור להשתיק קולות ביקורתיים; השמירה על זכויות האדם היא בנפשנו".

הארגונים מונים במכתבם בין השאר את השתלחויותיהם של ראש יחידת "עוז" לשעבר, ציקי סלע, ושל שר הפנים אלי ישי, אשר האשימו את ארגוני הסיוע לפליטים ב"חתירה להשמדת ישראל" וב"סיכול המפעל הציוני"; התבטאות המשנה לראש הממשלה משה יעלון אודות ארגוני זכויות האדם, שלשונה "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו"; זימון פעילי ארגוני זכויות אדם לחקירות שב"כ, בהן הוזהרו שלא לעסוק ב"פעילות פוליטית", הודעה של צה"ל בדבר ניתוק הקשר עם ארגוני זכויות האדם הפעילים בעזה ובכלל זה אף פגיעה בפעילות הומניטארית להצלת חיים; ומגבלות קשות על כניסת פעילי זכויות האדם לשטחי הגדה, לצורך סיוע בהגנה לא-אלימה על פלסטינים הנתונים לאלימות מצד שכניהם.

לכל אלו מתווספים אירועי הימים האחרונים ממש, אשר קבעו שיאים חדשים במגמה מסוכנת זו: ההשתלחות האישית המכוערת של הארגון הימני-קיצוני " אם תרצו" בפרופ' נעמי חזן, נשיאת הקרן החדשה לישראל, ובארגוני זכויות האדם בישראל.

לדברי חגי אלעד, מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח, "ארגוני זכויות האדם הם המצפון הערכי של החברה שלנו. פעילותם היא נדבך קריטי בדמוקרטיה מתפקדת. מדינה דמוקרטית לא נותנת יד להשתקה מכוונת של הקולות הביקורתיים הפועלים בה, אלא מתמודדת בכנות עם הטעון תיקון".

הארגונים השותפים לקריאה הם: א.ס.ף. – ארגון סיוע לפליטים ולמבקשי מקלט, האגודה לזכויות האזרח בישראל, במקום – מתכננים למען זכויות תכנון, בצלם, גישה – מרכז לשמירה על הזכות לנוע הועד הציבורי נגד עינויים בישראל, יש דין, המוקד להגנת הפרט , מוקד סיוע לעובדים זרים, המרכז לפלורליזם יהודי – התנועה ליהדות מתקדמת, קו לעובד רופאים לזכויות אדם – ישראל ושומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם