מחקר שערכו מומחי רפואה פלסטינים בעזה ושהתפרסם ב-1 ביולי בכתב העת הרפואי היוקרתי "לנצט", מזהיר כי המצור הישראלי על עזה גורם לנזק ארוך טווח לבריאותם של תושבי הרצועה. כך מוסר הבוקר העיתון הצרפתי "הומניטה".

על פי המחקר, הנפגעים העיקריים מהמצור הם ילדים הסובלים מבעיות התפתחות ותת-תזונה. בנוסף, טוענים מחברי המחקר כי ההשלכות הרפואיות בעקבות מבצע "עופרת יצוקה" הרצחני היו חמורות: המבצע גרם לפציעות חמורות רבות, וללחץ נפשי גבוה בעיקר בקרב ילדים ונשים. עוד קיים מחסור ברצועה של תרופות ושל רופאים מומחים.

בתוך כך, במאמר שפורסם השבוע ב"הארץ" דווח כי מתאם פעולות הממשלה בשטחים, תא"ל איתן דנגוט, מסר לרשות הפלסטינית שישראל תאפשר את הגדלת מספר המשאיות הנכנסות לרצועת עזה ב-50%. דנגוט טוען כי ישראל תאפשר בעתיד הקרוב מעבר 150 משאיות ביום דרך מעבר כרם שלום וכן מטען מקביל ל-120 משאיות ביום של תבואה, מזון לבעלי חיים וחצץ דרך המסוע במעבר קרני, ובסך הכול 270 משאיות ביום.

מעמותת גישה נמסר בתגובה כי "מספר זה אכן מהווה שיפור" לעומת הממוצע הנוכחי של 138.5 משאיות ביום (מבוסס על 21 ימי פעילות בחודש וכולל משאיות סולר וגז דרך כרם שלום), אך הוא עדיין רחוק מלענות על צרכיהם של תושבי עזה. אפילו אם תכניתו של דנגוט תתממש, התוספת תגדיל את סך הסחורות הנכנסות ל-51% בלבד ממה שתושבי עזה זקוקים לו לצורך פעילות וסחר תקינים, לא כולל הדרישה הנוספת והמיידית לעשרות אלפי משאיות של חומרי בניין הדרושים לשיקום נזקי המלחמה.

גם אם הייבוא יגדל, לא ברור אם הגידול בסחורות המותרות יכלול חומרי גלם לתעשייה וייצור, או אם יותר לייצא. במילים אחרות – ההגבלות ימשיכו לחול על סחורות שאין להם שום הקשר בטחוני נראה לעין, בהתאם למדיניות של פגיעה בכלכלת עזה והותרת תושביה תלויים בכספי צדקה. ובל נשכח שאנשים, 1.5 מיליון מהם, עדיין מנועים מלהיכנס לעזה או לצאת ממנה על מנת להגיע למקומות עבודה, השתלמויות, מוסדות חינוך, טיפול רפואי וביקור קרובי משפחה. דובר גישה הדגיש: "אולי כדאי שמישהו ישאל את תושבי הרצועה אם הם מרגישים שיש הקלה בסגר".

ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה ביום ראשון (ה-27 ביוני) לדחות את ההחלטה על הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי של ח"כ ד"ר דב חנין (חד"ש) ולהעלות אותה שוב לדיון חוזר בעוד כחצי שנה. על פי הצעת החוק, כל ילד הנמצא בארץ, ללא קשר למעמד החוקי של הוריו, יהיה זכאי ליהנות מביטוח בריאות ממלכתי, ללא אפליה לעומת ילדים תושבי הארץ.

ח"כ חנין הביע תקווה כי העבודה של ועדת השרים על החוק תושלם במהירות ואמר כי: "אי אפשר להמשיך את השערורייה על פיה ילדים קטינים נותרים ללא ביטוח רפואי וללא הגנה בריאותית מינימאלית. זהו מצב בלתי נסבל".

רופאים מתנדבים מעמותת רופאים לזכויות אדם השותפה לקידום הצעת החוק קראו לוועדת השרים: "יש לקבל החלטה מהירה בנושא ולעשות את הצעד המתחייב, להעניק לילדים ביטוח בריאות בסיסי כפי שנובע מהאמנות הבינלאומיות שישראל חתומה עליהן. לא ייתכן כי בריאות ילדים תתבסס על עבודת מתנדבים, לא נמשיך לתת לכך יד".

בישראל חיים אלפי ילדים של מהגרי עבודה ופליטים שהוריהם אינם בעלי מעמד של תושב ולפיכך אינם זכאים לביטוח בריאות ממלכתי. מאז שנת 2001, מובטחת זכותם לבריאות של קטינים אלו באמצעות הסדר ביטוח ייעודי במסגרת של ביטוח בריאות מעין פרטי, הסדר שעלותו עלולה להגיע עד מאות שקלים בחודש. כתוצאה, רבים מהילדים נותרים ללא ביטוח בריאות בסיסי וזוכים לטיפול רפואי רק במקרי חירום. הצעת החוק נועדה לאפשר לכל ילד השוהה בארץ ביטוח בריאות ממלכתי ללא קשר למעמד החוקי של הוריו וליכולתם הכלכלית, בדומה להסדרים הקיימים כיום בתחום החינוך.

דו"ח חדש שהתפרסם ביום שני, ה-16 ביוני, קורא ל"טיפול שורש" בפערים בתחום הבריאות בין אוכלוסיות שונות בישראל. הדו"ח, עליו חתומים האגודה לזכויות האזרח, רופאים לזכויות אדם, מרכז אדווה, ארגון טנא-בריאות ואגודת הגליל – האגודה הערבית הארצית למחקר ושירותי בריאות, בודק את הפערים בתחום הבריאות על פי חלוקה למחלות שונות ומצביע על פערים בין אוכלוסיות שונות בישראל בתחלואה ובנגישות לשירותי בריאות.

"יוצאת מכאן קריאה לתוכנית לאומית לצמצום פערים", אומרת ברברה סבירסקי, מנכ"לית מרכז אדווה. תוכניות דומות לצמצום פערי בריאות הוכנו בשנים האחרונות בבריטניה, פינלנד, נורווגיה, קנדה ואוסטרליה, וגם בארה"ב הקים המכון הלאומי לבריאות (NIH) מרכז לטיפול בפערים בבריאות. "אנו מתחברים לתנועה שהחלה בארצות המפותחות השואפות לשוויון", הוסיפה סבירסקי, "יש לחבר את כל המאמצים לתוכנית אחת גדולה ורצינית".

באשר למחלת הסוכרת מצביע הדו"ח על פערים בתחלואה לרעת אוכלוסיות מעוטות יכולת. הסוכרת שכיחה הרבה יותר בקרב עולי אתיופיה המתגוררים בארץ מעל לעשר שנים (16%), מקבלי קצבאות (14.8%), גברים ערבים (12.5%) ונשים ערביות (11.5%) – בהשוואה לגברים יהודים (7.1%) ונשים יהודיות (5.3%). מקרב העולים מאתיופיה, שכיחות המחלה עולה ביחס ישיר לתקופת שהותם בישראל, כששיעור התחלואה בסוכרת בסמוך לעלייה לארץ עומד על 0.4% בלבד, וכעבור עשור כבר זינק ל-16%.

הנתונים מצביעים גם על בעיות בנגישות לטיפול רפואי בסוכרת במגזר הערבי ובקרב עולים מאתיופיה. מחברי הדו"ח מסמנים יעד לשיפור של 25% בשיעור הסוכרתיים תוך חמש שנים.

גם בשכיחות מחלות לב קיימים פערים בין גברים ערבים (8.9%) ליהודים (7.8%). הדו"ח מצביע על פערים בגורמי הסיכון למחלות לב, כשחולים ערבים נוטים להיות צעירים ומעשנים, בהשוואה ליהודים. בנוסף, מדווח הדו"ח על פערים בתמותה: בשנת 1999 שיעור התמותה ממחלות לב בקרב גברים ערבים היה גבוה ב-28.4% בהשוואה ליהודים, ובקרב נשים ערביות גבוה ב-66.5% בהשוואה ליהודיות. הצוות מגדיר יעד לצמצום הפערים בתמותת חולי לב בין יהודים לערבים ב-25% תוך חמש שנים.

באשר לסרטן השד, המחלה הממארת הנפוצה ביותר בקרב ישראליות, מצביע הדו"ח על שיעורי תחלואה גבוהים יותר בנשים יהודיות, אך על אבחון מאוחר יותר במחלה בקרב נשים ערביות, בשלבי סרטן מתקדמים.

גם בשיעור ההחלמה מסרטן השד כעבור חמש שנים נרשם פער לטובת היהודיות (86.6%), בהשוואה לערביות (77.8%). פערים נרשמים גם בנגישות לבדיקות ממוגרפיה לאבחון מוקדם של סרטן השד בגילאי 50 עד 74 בשנתיים האחרונות מבין מבצעות הבדיקה יהודיות (70.1%) לערביות (47.5%). גם בבריאות הנפש מצביע הדו"ח על פערים. לפי סקר של משרד הבריאות, מהשנים 2003 עד 2004 נפערו פערים ברמת המתח והלחץ בארץ לרעת נשים ערביות (21.1%) וגברים ערבים (16.2%), בהשוואה לנשים יהודיות (14.7%) וגברים יהודיים (10%). בדיווח על דיכאון קיים פער לרעת הערביות (7.9%) בהשוואה ליהודיות (4.7%), וערבים (4.5%) בהשוואה ליהודים (2.9%).

לקריאת הדו"ח המלא