האחיות מסרבות לחתום על הסכם עם הספק החדש של שירותי הבריאות, חברת נטלי, שמחליפה את האגודה לבריאות הציבור במסגרת הפרטת שירותי האחיות במערכת החינוך. "ב-1 בספטמבר לא יהיו אחיות בבתי הספר, אלא אם ייחתם איתנו הסכם", הודיעה יו"ר חטיבת אחיות בריאות הציבור בהסתדרות האחיות, מוריה אשכנזי. יושבת ראש הסתדרות האחיות, אילנה כהן, הוסיפה: "עד שלא יהיה הסכם שיבטיח שהאחיות יעבדו בתנאים בטוחים ובסביבה נאותה, האחיות לא יעבדו. זה מגיע להן בזכות ולא בחסד. גם בהפרטה ניתן לתת זכויות".

אחיות בתי הספר אחראיות למתן החיסונים, ביצוע בדיקות סקר כמו בדיקות ראייה ושמיעה, ביצוע מעקב גדילה ואיתור ילדים החשופים לסיכון ולהתעללות. האחיות מעוניינות לשנות את המצב העגום הנוכחי, שבו בין השאר אחות אחת מצאה עצמה אחראית על כ-2,300 תלמידים. בשנים האחרונות דווח גם על ירידה בשיעור הכיסוי החיסוני של התלמידים ועל כך שלא כל התלמידים עוברים את בדיקות השגרה. כך, למשל, רק שני שלישים מהתלמידים עברו בדיקת שמיעה. "היו מקרים של תקלות כמו הזרקת מים במקום חיסון – ילדי ישראל הם לא עכברי ניסוי", מזכירה כהן.

אבי גור, חבר בארגון ההורים הארצי, אמר כי "כרגע אין בשטח אחיות ואין הכנות לקראת פתיחת שנת לימודים. לא היה מצב כזה באף שנה. מנהלי בתי ספר החלו לעבוד ב-1 באוגוסט, ואין להם שם של רופא או של אחות שאחראים על בתי ספר". לדבריו, "יש צורך לבדוק מסמכים והצהרות בריאות של הורים על רגישויות של הילדים, אלרגיות ומגבלות בפעילות גופנית, ואי אפשר לעשות את זה. מדובר בסיכון חיי תלמידים. בריאותם אינה משחק". יצוין שיושב ראש החברה לרפואת ילדים בקהילה ולשעבר ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, פרופ' יונה אמיתי, התפטר מתפקידו בין היתר בעקבות הפרטת שירות אחיות בתי הספר בלחץ משרד האוצר.

"הלקח של לעולם לא עוד גזענות, פשיזם, דיכוי ורדיפה אלו ערכים אוניברסאליים שצריכים להילמד בכל מקום, והשואה הוא אחד המכוננים שבהם", כך אמר היום יו"ר חד"ש, ח"כ מוחמד ברכה, אמר ביום השואה (שני, ה-12 באפריל). ח"כ ברכה התייחס לנסיעתו לאושוויץ לפני כחודשיים ואמר כי הזיכרון החזק ביותר המלווה אותו הוא ערימות נעלי הילדים: "כמובן שכל הביקור היה נוגע ללב, אבל החלון ובו ערימות הילדים – זו היתה הנקודה הכי קשה".

ח"כ ברכה ציין כי נסע לאושוויץ מפני שהיה חשוב לו ליטול חלק ביום הבינלאומי לציון השואה – אבל לא "בשמאלץ הציוני של 'מצעד החיים'". עוד אמר ברכה: "אני לא מתחבר למסחור של יום השואה והניסיון למסחר אותו לציונות. מי שמחבר את ההקמה של מדינת ישראל לשואה, מחבר בעיניי את השואה לנכּבה של העם הפלסטיני. המשימה שלנו ב-2010 – אנחנו רוצים להיות נאמנים לערכים של 'לעולם לא עוד' ולסיים את הטרגדיה של העם הפלסטיני".

ראש ועדת החינוך של ועדת המעקב, עאטף מועדי, אמר לאתר וויינט כי "השואה צריכה להילמד מעבר לשיעורי ההיסטוריה. במשרד החינוך צריך להקים ועדת היגוי משותפת שתקדיש לכך מחשבה". עוד אמר מועדי: "אני עומד כל שנה דום ואין לי שום בעיה עם זה. לכל ערבי פלסטיני שחי כאן במולדתו, יש מבחינה הומנית תחושת סולידריות עם השואה ואין לנו שום בעיה ללמוד ולהחיות מידי שנה את זיכרון השואה, מעבר למה שנלמד בשיעורי ההיסטוריה. על משרד החינוך להקדיש מחשבה איך מכניסים את נושא השואה למערכת החינוכית, ועל משרד החינוך להקים לשם כך ועדת היגוי משותפת שתקדיש לכך מחשבה ערכית,
אך מצד שני שתפסיק עם הניכור המלא לנכּבה שלנו, להוציא את הנרטיב שלנו מכלל שימוש ותתחיל לחשוב איך לשלב גם את השואה שלנו בתכני הלימוד החינוכיים".

בן העם הפלסטיני זכאי לזעוק את זעקת קורבנות השואה / מוחמד ברכה

לקריאת הכתבה באתר וווינט

מכתבי האיומים שקיבל מנהל גימנסיה הרצליה, ד"ר זאב דגני, ממחישים מדוע פעל נכון כשסירב להכניס קציני צה"ל לבית ספרו. מורים ומחנכים בישראל נתונים דרך קבע לביקורת בכל הקשור, באופן ישיר או עקיף, לעבודתם החינוכית. אך הביקורת שהפנה הרמטכ"ל, גבי אשכנזי, אל ד"ר דגני, איש חינוך מוערך, לא נגעה כלל לאיכות עבודתו הפדגוגית. הרמטכ"ל גינה את סירובו של המחנך דגני לאפשר לקציני צה"ל להיכנס לבית הספר שהוא מנהל במסגרת פרויקט לעידוד המוטיבציה. האיומים ומכתבי הנאצה שקיבל דגני בעקבות עליית הפרשה לכותרות יכולים לשמש לרמטכ"ל חומר למחשבה על הנחיצות של ערכים דמוקרטיים מבוססים בישראל.

הפרויקט שדגני סירב לשתף פעולה בו הוא נדבך נוסף בצעדים שננקטו בתקופה האחרונה במערכת החינוך לעידוד "גיוס משמעותי" לצה"ל. מלבד מפגשי קצינים ומורים משרד החינוך מקיים כנסים למנהלים, יוזם הפקת חומרים חינוכיים ואף פועל לאיסוף מידע על תלמידים "בעייתיים" במטרה לטפל בהם נקודתית. התרבות המיליטריסטית נוכחת בציבוריות הישראלית, ובתוך כך במערכת החינוך, למן קום המדינה. היא נוכחת, גלויה וסמויה, בתוכנית הלימודים, בחגים, בטקסים, בסמלים, וגם בנוכחות פיסית של אנשי צבא בכיתות. ובכל זאת, הגל האחרון של יוזמות משרד החינוך הוא בבחינת עליית מדרגה משמעותית בחיזוק הערכים המיליטריסטיים בבתי ספר ובקרב בני הנוער. וזה קורה בלי דיון ציבורי מעמיק על מהות הפרויקטים, מטרותיהם והשלכותיהם על החינוך, החברה והדמוקרטיה בישראל.

ערכים מיליטריסטיים כוללים במהותם פתרונות כוחניים לקונפליקטים, דמוניזציה של האויב, אמונה עיוורת בצדקת הדרך, צייתנות, היררכיה נוקשה, אחידות. ערכים אלה נחוצים כנראה לצורך חינוך חיילים חדורי מוטיבציה, אבל הם שונים מאוד מערכים דמוקרטיים. אם יינתן להם להשתלט על המרחב והשיח הציבורי, הם עלולים להיות הרסניים למרחב הדמוקרטי במדינה, שגם כיום הוא צר מדי.

במדינה דמוקרטית מערכת החינוך צריכה לחנך לסובלנות, לנכונות לדיאלוג עם מי שמבטאים עמדות שונות, לפלורליזם, לחשיבה ביקורתית, להכרה בערכים של שוויון וחירות כדי להוציא מתוכה בוגרים חושבים, אכפתיים ומחויבים לזכויות אדם ולדמוקרטיה. לא פחות מבעיית הגיוס לצה"ל ראוי ששר החינוך יוטרד מהפופולריות הגואה של גזענות, אלימות ושיח חסר סובלנות בקרב בני הנוער. התפישות הללו מסוכנות לא פחות מכל איום אחר, וחובת משרד החינוך לתגבר את החינוך לזכויות אדם ודמוקרטיה.

האיומים והנאצות שספג ד"ר דגני הם תזכורת כאובה לפירות הבאושים של השחיקה בערכים הדמוקרטיים. מי שאינם מכירים בחשיבות של חופש הביטוי והפלורליזם, סופם שיפעילו אמצעים כוחניים, ובכלל זה אלימות, לסתימת פיות.

צה"ל יכול לפעול להכנת צעירים לצבא ולהכשרת חיילים באמצעות מסגרות רבות אחרות, הקיימות מחוץ למערכת החינוך. מערכת החינוך שלנו צריכה להוציא מתוכה בראש ובראשונה בוגרים חושבים, שיהיו אזרחים טובים.