דו"ח שפרסמו עמותת עיר עמים והאגודה לזכויות האזרח ביום שלישי, ה-24 באוגוסט, חושף כי תלמידי מזרח ירושלים סובלים מאפליה מובנית ושיטתית ביחס לעמיתיהם במערב העיר. חוק לימוד חובה מחייב את מדינת ישראל לספק שירותי חינוך זמינים לכל הילדים הפלסטינים בירושלים המזרחית, מגיל גן חובה ועד לכיתה י"ב – אך בפועל סובלים תלמידים אלה ממחסור חמור בכיתות, שמאלץ אותם ללמוד בצפיפות רבה ובמבנים בלתי תקינים שהוסבו למטרה זו – או לשלם סכומים גבוהים על חינוך פרטי. אלפי תלמידים, שהוריהם אינם מסוגלים לעמוד בתשלומים, פשוט נשארים בבית. על אף הבטחותיהן של עיריית ירושלים ומשרד החינוך לבג"ץ לפעול לתיקון העוול, מעט מאוד השתנה בעשר השנים האחרונות, חרף ההליכים המשפטיים שננקטו בנושא.

עיקרי הדו"ח במספרים: המחסור בכיתות לימוד נותר כשהיה; חרף ההבטחות, רק 39 כיתות נבנו השנה, יותר מ-40 אלף תלמידים נאלצים ללמוד בחינוך הפרטי תמורת סכומי כסף גבוהים, כ- 5,300 תלמידים אינם רשומים באף מסגרת חינוכית, ציבורית או פרטית, כמחצית הכיתות במוסדות החינוך העירוניים אינן תקניות: 647 מתוך 1,398; מקרב 751 הכיתות התקניות, רק 573 מצויות במבנים תקניים, והיתר מצויות בסביבה שאיננה תקנית, כגון מבנים שכורים או קרוואנים ויותר מרבע מכלל הכיתות הלא-תקניות (188 מתוך 647) נמצאות ב"מצב שאינו ראוי.

מצוקתם של תלמידי מזרח העיר נובעת בראש ובראשונה ממחסור חמור בכיתות לימוד. אף כי משרד החינוך ועיריית ירושלים אינם מפרסמים את המספר המדויק של כיתות הלימוד החסרות בירושלים המזרחית, הם מודעים למחסור, ומסכימים כי מדובר ביותר מאלף כיתות חסרות. עם זאת, וחרף הבטחות שנתנו הרשויות במסגרת ההליכים המשפטיים להשלים את בנייתן של 645 כיתות עד שנת 2011, בניית הכיתות החסרות מתנהלת בעצלתיים. על פי נתונים שריכזו עמותת עיר עמים והאגודה לזכויות האזרח, מ-2001 ועד היום נבנו בירושלים המזרחית רק 257 כיתות. עד סוף שנת 2010 אמורה להסתיים בנייתו של בית ספר מקיף לבנות בראס אל-עמוד בן 39 כיתות, ובשנה הבאה מתוכננות להיבנות עוד 42 כיתות, אך לא ברור אם אכן תושלם הבנייה. גם אם יבנו כל הכיתות המתוכננות, הרי שעד סוף 2011 יבנו רק 338 כיתות, שהן לכל היותר 52% מהכיתות שבנייתן הובטחה.

למרות הזכאות של תלמידי מזרח ירושלים לחוק חינוך חובה חינם, בשנה החולפת למדו פחות ממחציתם במערכת החינוך הציבורית, כלומר במוסדות החינוך הציבוריים של מנח"י (מנהלת חינוך ירושלים, המשותפת למשרד החינוך ולעיריית ירושלים): מתוך 82,250 תלמידות ותלמידים תושבי מזרח ירושלים, רק 39,523 מביניהם (48.05%) למדו בבתי הספר הציבוריים. יותר מ-40 אלף תלמידים שלא נמצא להם מקום בחינוך העירוני נאלצו לשלם סכומי כסף גבוהים כדי ללמוד בבתי ספר לא רשמיים, שמנהלים גורמים שונים, בהם כנסיות, ארגונים אסלאמיים, אונר"א וגורמים מסחריים. רוב בתי הספר אליהם נשלחים הילדים הללו סובלים מאותם חוליים ומצוקות מהם סובלים בתי הספר העירוניים – מבנים רעועים, כיתות צפופות, רמת לימודים נמוכה, שיעורי נשירה גבוהים והישגים נמוכים בבחינות הבגרות.

לצידם, גדלים במזרח ירושלים גם אלפי ילדים שכלל אינם לומדים, ואיש במערכת השלטונית הישראלית אינו מתעניין בהם או פועל כדי להחזירם למערכת החינוך. יותר מ-5,300 תלמידים אינם רשומים באף מסגרת חינוכית, ציבורית או פרטית – זאת, מאחר שלא נמצא להם מקום בבתי הספר הציבוריים, וידם אינה משגת לרכוש חינוך פרטי.

הדו"ח קובע עוד כי אלפים מתלמידי מזרח העיר נאלצים לבלות את שעות הלימודים בכיתות שאינן מתאימות לייעודן וגורמות סבל יומיומי רב לכל השוהים בהן. עיריית ירושלים משכנת כיתות לימוד רבות במבנים שכורים (שנבנו כמובן למטרות אחרות לחלוטין) שחדריהם קטנים, צפופים וחסרי אוורור; מיותר לציין כי אין במבנים השכורים הללו כיתות סמך, ספריות ומעבדות – וגם לא חצרות למשחקים. על פי נתוני מנח"י, כמחצית הכיתות במוסדות החינוך הכפופים לו אינן תקניות – 647 מבין 1,398. רק 573 מתוך 751 הכיתות התקניות מצויות במבנים תקניים, והיתר מצויות בסביבה שאיננה תקנית, כגון מבנים שכורים או קרוואנים.

לדו"ח המלא: תעודת עניות – מצב מערכת החינוך בירושלים המזרחית 2010

חד"ש ופעיליה תומכים במאבקם של תושבי הכפר הבדואי אל-עראקיב, ובזכותם לקורת גג ולחיים נורמליים על אדמתם. כוחות המשטרה ואנשי קק"ל הורסים באופן קבוע את המבנים הזמניים שמקימים התושבים בכפר הלא-מוכר, במה שהפך לריטואל של אלימות ודורסנות מצד המדינה, תוך שימוש בכוח רב, במעצרים ולאחרונה גם בכדורי גומי.

תושבי אל-עראקיב התגוררו באדמתם עוד לפני קום המדינה, ובתחילת שנות ה-50 פונו ממנה ע"י רשויות הביטחון בישראל לאחר שהובטח להם כי הפינוי הוא זמני וכי יותר להם לשוב בעתיד. הקרן הקיימת לישראל, בסיוע ובתרומת גורמים פונדמנטליסטים אמריקאיים, פועלת לנטיעת עצים באזור הכפר כדי למנוע את יישובו מחדש בידי התושבים הבדואים.

לאחר כל הריסה אלימה של הכפר, שבים התושבים ובונים מחדש את מבניו.

צילומים: אקטיבסטילז

ההריסה הראשנוה באל-עראקיב- עדות מאת הפעיל עופר רונן
ההריסה הראשונה באל-עראקיב – עדות מאת דניאל דוקרביץ'

בית המשפט העליון דן בשבוע שעבר בערעור בעניין פרויקט הדיור לדתיים-לאומיים בלבד, אותו מבקשת חברת "באמונה" להקים בלב שכונת עג'מי. את הערעור הגישו תושבי יפו, ערבים ויהודים, יחד עם האגודה לזכויות האזרח, עמותת בִמקום – מתכננים למען זכויות תכנון ורבנים לזכויות האדם. הערעור הוגש בעקבות דחייתה של עתירה בנושא על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב.

בדיון נדונה הסוגיה העקרונית – האם מותר למינהל מקרקעי ישראל למכור קרקע ציבורית בלב שכונת עג'מי ביפו, שנועדה לבניה עבור כלל הציבור, ליזם שמעוניין להקים מתחם לאנשים מהציבור הדתי-לאומי בלבד, והאם הרצון של אלו לחיות במתחם סגור מצדיק אפליה כנגד כל מי שאינו משתייך לציבור הדתי לאומי.

עורכי הדין גיל גן-מור ודן יקיר מהאגודה לזכויות האזרח הציגו במהלך הדיון ציטוטים מתוך ראיון בו מודה מנכ"ל חברת "באמונה", ישראל זעירא, כי גם רוכש ערבי שיתחייב לא לפגוע באורח החיים של שכניו הדתיים, לא יוכל לגור בפרויקט הנדל"ן; כאשר ב"כ "באמונה" הגיב על כך בטענה כי הדברים הוצאו מהקשרם וכי זעירא התראיין "כאדם פרטי", אמרה על כך ביניש "מה זה אדם פרטי?…הוא התראיין כמנכ"ל החברה".

עוה"ד גן-מור ויקיר עמדו בדיון על כך שעל מנהל מקרקעי ישראל נאסר לאפשר לקבלנים שזכו במכרזי בנייה בקרקעות ציבוריות לשווק דירות בצורה מפלה, והתריעו, כי אם בית המשפט לא יתערב במקרה זה, שבו האפליה כה בוטה, יש חשש שהתופעה אף תתרחב.

לדברי עו"ד גן-מור: "לצערנו, בשנים האחרונות אנחנו רואים יותר ויותר יוזמות נדל"ניות בערים, המיועדות לקבוצות מסוימות באוכלוסיה ומפלות את כל מי שלא משתייך אליהן. מי שסובלים מכך הם מיעוטים ואוכלוסיות מוחלשות שנחשבות כ"מורידות את ערך הדירות". קרקעות המדינה שייכות לכולם, ואסור לתת לגורמים פרטיים לשווק את הדירות שנבנו עליהן בצורה מפלה. הטענה, כאילו יש להגן על אורח החיים הייחודי של אותם דתיים שמבקשים לגור בפרויקט הסגור היא מגוחכת, בהתחשב בעובדה שהם באים להתיישב בלב שכונה עירונית מעורבת".

אסתר סבא, תושבת עג'מי ואחת העותרות, הוסיפה "התושבים הותיקים של יפו מתמודדים כבר שנים עם מצוקת דיור קשה בשל עליית המחירים, רבים מהם במלכוד מכיוון שאין להם לאן ללכת. לא רק שמינהל מקרקעי ישראל לא פועל לפתרון מצוקת הדיור, אלא שבאחת מעתודות הקרקע המעטות שנותרו בשכונה, רוצים לבנות פרויקט שלא מקבל אליו את רוב הציבור הוותיק של יפו, ועג'מי בפרט – יהודים חילוניים וערבים."

עוד על ההתדיינות וכתבי בית-דין

עוד על המחאה ביפו נגד ההתנחלות בלב עג'מי

זעם רב בארגונים החברתיים נוכח תמיכתו של השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ' (ישראל ביתנו), ביוזמה להעניק חנינה לשוטר שחר מזרחי שרצח גנב מכוניות. זאת בעיקר לאחר שאהרונוביץ' הודיע כי יוביל את הליך החנינה של השוטר, שירה "מטווח אפס" אל אדם שניסה לפרוץ למכונית בחדרה.

במרכז מוסאוא אמרו כי מדובר בהחלטה גזענית, הנובעת מכך שהאזרח שמזרחי הרג, מוחמד גנאים, הוא ערבי ולא יהודי. "על הציבור הישראלי להבין כי הפשיסטים והגזענים לא עוצרים אצל ערבים, והם יכבו ואף יהרגו כל ניצוץ של דמוקרטיה וצדק במדינה", אמר עו"ד נדאל עות'מאן ממרכז מוסאוא. "הנה שר לביטחון פנים, ביטחון פנים ליהודים בלבד, וגם לא כל היהודים. מעניין איך היה מתנהג השר מבית היוצר של ישראל ביתנו אם ההרוג היה יהודי ולא ערבי".

גם באגודה לזכויות האזרח גינו בזעם את היוזמה וכן את התמיכה שהעניק לשוטר הרוצח מפכ"ל המשטרה, רב ניצב דוד כהן. "הסמכויות המיוחדות שניתנו לשוטרים כמי שמופקדים על ביטחון הציבור, מחייבות גישה של אפס סובלנות כלפי מקרים של אצבע קלה על ההדק", אמרה ראש תחום זכויות בפלילים באגודה, עו"ד לילה מרגלית.

מרגלית הוסיפה: "הסמכויות המיוחדות שניתנו לשוטרים כמי שמופקדים על ביטחון הציבור, מחייבות גישה של אפס סובלנות כלפי מקרים של אצבע קלה על ההדק. על המפכ"ל להבהיר באופן חד-משמעי, כי התנהלות מסוג זה אינה מקובלת במשטרת ישראל, וכי שוטר שכך נהג אינו יכול להמשיך ולשרת במשטרה. אין ספק ששוטרים בשטח מתמודדים עם סיטואציות מורכבות ורגישות, אולם דווקא בשל כך קיימת חשיבות מיוחדת לשמירה קפדנית על הכללים".

יצוין שאמש הודיע אהרונוביץ' כי הוא פנה לשר המשפטים, פרופ' יעקב נאמן, כדי לקדם את הליך החנינה של מזרחי. "אני לא אתמוך ביוזמה של חנינה – אלא אוביל אותה", אמר אהרונוביץ'. "מעתה היוזמה היא כבר לא של אזרחים מהשורה, אלא של השר לביטחון פנים".

דו"ח חדש שהתפרסם ביום שני, ה-16 ביוני, קורא ל"טיפול שורש" בפערים בתחום הבריאות בין אוכלוסיות שונות בישראל. הדו"ח, עליו חתומים האגודה לזכויות האזרח, רופאים לזכויות אדם, מרכז אדווה, ארגון טנא-בריאות ואגודת הגליל – האגודה הערבית הארצית למחקר ושירותי בריאות, בודק את הפערים בתחום הבריאות על פי חלוקה למחלות שונות ומצביע על פערים בין אוכלוסיות שונות בישראל בתחלואה ובנגישות לשירותי בריאות.

"יוצאת מכאן קריאה לתוכנית לאומית לצמצום פערים", אומרת ברברה סבירסקי, מנכ"לית מרכז אדווה. תוכניות דומות לצמצום פערי בריאות הוכנו בשנים האחרונות בבריטניה, פינלנד, נורווגיה, קנדה ואוסטרליה, וגם בארה"ב הקים המכון הלאומי לבריאות (NIH) מרכז לטיפול בפערים בבריאות. "אנו מתחברים לתנועה שהחלה בארצות המפותחות השואפות לשוויון", הוסיפה סבירסקי, "יש לחבר את כל המאמצים לתוכנית אחת גדולה ורצינית".

באשר למחלת הסוכרת מצביע הדו"ח על פערים בתחלואה לרעת אוכלוסיות מעוטות יכולת. הסוכרת שכיחה הרבה יותר בקרב עולי אתיופיה המתגוררים בארץ מעל לעשר שנים (16%), מקבלי קצבאות (14.8%), גברים ערבים (12.5%) ונשים ערביות (11.5%) – בהשוואה לגברים יהודים (7.1%) ונשים יהודיות (5.3%). מקרב העולים מאתיופיה, שכיחות המחלה עולה ביחס ישיר לתקופת שהותם בישראל, כששיעור התחלואה בסוכרת בסמוך לעלייה לארץ עומד על 0.4% בלבד, וכעבור עשור כבר זינק ל-16%.

הנתונים מצביעים גם על בעיות בנגישות לטיפול רפואי בסוכרת במגזר הערבי ובקרב עולים מאתיופיה. מחברי הדו"ח מסמנים יעד לשיפור של 25% בשיעור הסוכרתיים תוך חמש שנים.

גם בשכיחות מחלות לב קיימים פערים בין גברים ערבים (8.9%) ליהודים (7.8%). הדו"ח מצביע על פערים בגורמי הסיכון למחלות לב, כשחולים ערבים נוטים להיות צעירים ומעשנים, בהשוואה ליהודים. בנוסף, מדווח הדו"ח על פערים בתמותה: בשנת 1999 שיעור התמותה ממחלות לב בקרב גברים ערבים היה גבוה ב-28.4% בהשוואה ליהודים, ובקרב נשים ערביות גבוה ב-66.5% בהשוואה ליהודיות. הצוות מגדיר יעד לצמצום הפערים בתמותת חולי לב בין יהודים לערבים ב-25% תוך חמש שנים.

באשר לסרטן השד, המחלה הממארת הנפוצה ביותר בקרב ישראליות, מצביע הדו"ח על שיעורי תחלואה גבוהים יותר בנשים יהודיות, אך על אבחון מאוחר יותר במחלה בקרב נשים ערביות, בשלבי סרטן מתקדמים.

גם בשיעור ההחלמה מסרטן השד כעבור חמש שנים נרשם פער לטובת היהודיות (86.6%), בהשוואה לערביות (77.8%). פערים נרשמים גם בנגישות לבדיקות ממוגרפיה לאבחון מוקדם של סרטן השד בגילאי 50 עד 74 בשנתיים האחרונות מבין מבצעות הבדיקה יהודיות (70.1%) לערביות (47.5%). גם בבריאות הנפש מצביע הדו"ח על פערים. לפי סקר של משרד הבריאות, מהשנים 2003 עד 2004 נפערו פערים ברמת המתח והלחץ בארץ לרעת נשים ערביות (21.1%) וגברים ערבים (16.2%), בהשוואה לנשים יהודיות (14.7%) וגברים יהודיים (10%). בדיווח על דיכאון קיים פער לרעת הערביות (7.9%) בהשוואה ליהודיות (4.7%), וערבים (4.5%) בהשוואה ליהודים (2.9%).

לקריאת הדו"ח המלא

האגודה לזכויות האזרח הביעה זעזוע מתוצאות ההשתלטות הצבאית על משט הספינות לעזה, וקראה לחקירה עצמאית של האירוע: אסור היה שמשט שתכליתו המוצהרת העברת ציוד הומניטרי ומחאה נגד המצור המוטל ע"י ישראל על רצועת עזה, יסתיים בהריגתם ופציעתם של עשרות ממשתתפיו.

לדברי חגי אלעד, מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח, "אותה התנהלות כוחנית שכופה על מיליון וחצי תושבי עזה מצור מזה ארבע שנים, היא גם זו שהביאה לפעולה הצבאית שהסתיימה בפצועים והרוגים. בנסיבות אלו, יש הכרח לקיים חקירה מיידית על ידי גורם עצמאי של האירועים והשתלשלותם. הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח ניסיונות המיסוך האלקטרוני והגבלת הסיקור התקשורתי הפתוח, אשר הוטלו על האירוע". האגודה לזכויות האזרח שבה וקוראת לממשלת ישראל להסיר את המצור הבלתי מוסרי והבלתי חוקי הפוגע באורח אנוש באוכלוסייה האזרחית בעזה.

עשרות ערבים ויהודים הפגינו ביום שני (ה-17 במאי) מחוץ לבית משפט השלום בפתח תקווה, בקריאה לשחרורם המיידי של אמיר מח'ול וד"ר עומר סעיד. מח'ול, העצור כבר שבוע וחצי, עדיין לא זכה לפגוש עורך דין, והשב"כ ממשיך לחדש את הצווים המונעים ממנו זכות זו. עורכי דינו החליטו להחרים את הדיון על הארכת מעצרו כל עוד נמשכת הפרה בוטה זו של זכויותיו.

עם מעצרו לפני 11 ימים, הוכרז מח'ול כמנוע מפגש עם עורכי דינו באופן מוחלט. בית המשפט המחוזי בפתח תקווה דחה את כל העררים שהוגשו כנגד מניעת המפגש של מח'ול עם סנגוריו. מח'ול מיוצג ע"י עו"ד חוסין אבו חוסין, ארנה כהן וחסן ג'בארין.

מח'ול עצמו נעדר מהדיונים המשפטיים בעניינו. בכל הדיונים המשפטיים בעניינו הוא הובא אומנם לבניין בית המשפט אלא שנוכחותו בדיונים עצמם נמנעה על ידי השב"כ ובאישור בית המשפט. הדיונים בעניינו התנהלו בצורת חלופת מידע סודי בין בית השב"כ לבית המשפט. שאלות נשאלו ופתקים הועברו רק בין השב"כ לבין בית המשפט. עורכי דינו של מח'ול לא קיבלו אף מידע שנוגע למצב בריאותו של מח'ול, תנאי חקירתו וכליאתו. כל המידע סווג כביטחוני. למעשה, בית המשפט שמע רק צד אחד – השב"כ.

אי לכך, מסר צוות ההגנה כי בנסיבות הללו ובהעדרו של הליך הוגן, הייצוג המשפטי שהוא מספק הופך לחסר כל משמעות, וכי מערכת בתי המשפט בתיק זה מהווה חותמת גומי להחלטותיו של השב"כ. חשוב לציין, כי בית המשפט העליון בישראל מעולם לא קיבל אף ערר כנגד מניעת מפגש של עצור עם עו"ד.

עוד נמסר כי משמעות סיווגו של "כעצור ביטחוני" היא שמח'ול נתון לתנאים קשים וחקירה ממושכת על-ידי השב"כ. בנוסף למניעת המפגש עם עורכי דינו הוא גם מנוע לפגוש את בני משפחתו (אשתו ג'נאן ושתי בנותיו הקטינות) ואין לו הזכות להשתמש בטלפון או לשלוח מכתבים. חקירותיו של ידי השב"כ המתנהלות מזה 11 ימים מתנהלות ללא תיעוד חזותי או קולי וללא תיעוד מלא בכתב.

יצוין, כי ועדת האו"ם נגד עינויים הדגישה בהמלצותיה האחרונות משנת 2009 (פסקה 15) כי "יש לאפשר לעצורים גישה מיידית לעו"ד, לרופא בלתי תלוי ולבן/ת משפחה. אלה אמצעים חשובים להגנה על החשוד ומסייעים בהוספת ערובות כנגד עינויים ויחס בלתי הולם לעצורים וכי הם צריכים להיות זמינים גם לעצורים החשודים בעברות ביטחון".

ועדת זכויות האדם של האו"ם הצהירה בסיכום המלצותיה בנוגע לישראל (פסקה 13) משנת 2003, כי היא "מודאגת מכך שהשימוש במעצר ממושך ללא גישה לעו"ד או לכל אדם מהעולם החיצון מפר סעיפים המעוגנים באמנה בדבר זכויות פוליטיות ואזרחיות [ICCPR] (סעיפים 7, 9, 10 ו-14 פסקה 3 (ב)…" וכי ישראל "חייבת להבטיח כי לא ייעצר אדם למעלה מ-48 שעות ללא גישה לעו"ד".

האגודה לזכויות האזרח פנתה ביום ראשון, ה-16 במאי, בקריאה דחופה ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, בדרישה שיפעל כדי לאפשר לאמיר מח'ול החשוד בריגול להיפגש עם עורכי דינו. במכתב שהועבר ליועץ המשפטי נכתב כי "זכותו של חשוד להיפגש עם עורך דין היא זכות יסוד חוקתית, המהווה ערובה חיונית להבטחת חקירה הוגנת ולשמירה על זכויותיו כעצור. עצור שנחקר למשך ימים ארוכים ללא עורך דין עלול להיות חשוף לאמצעי חקירה פסולים ואף לעינויים, ונשללת ממנו כל אפשרות ממשית להתגונן מפני הפגיעה בחירותו. השימוש המצטבר שנעשה בעניינם של ד"ר סעיד ושל מח'ול, בשני אמצעים דרקוניים – הטלת צו איסור פרסום גורף גם לאחר המעצר, ומניעה ממושכת של מפגש העצורים עם עורך דין – רחוק מלהלום את הנורמות שאמורות להדריך מדינה דמוקרטית בניהול חקירה".

עלה לאוויר סרטון וידאו שהפיקה הקואליציה לקידום דיור בהישג יד , שבה חברה האגודה לזכויות האזרח, בשיתוף עם הטלוויזיה החברתית. הסרטון, "מלמטה למעלה – מקדמים דיור בר השגה בישראל", מציג את בעיות בנושא הדיור בהישג יד בישראל, פתרונות אפשריים, ובעיקר – את האקטיביזם בחמישה מקומות: ירושלים, יפו ג', עג'מי, טירת הכרמל וחיפה.

האגודה לזכויות האזרח פנתה ביום רביעי (ה-7 באפריל) ליועץ המשפטי לממשלה בעניין הפרשה שפרטיה נאסרו לפרסום: "יהא אשר יהיה הטעם שעמד בבסיס צו איסור הפרסום, ברור שלאור הפרסומים הנרחבים בארץ ובחו"ל התכלית היחידה שמשרת הצו היא פגיעה בזכות הציבור לדעת ובחופש העיתונות והחנקת הדיון הציבורי בפרשה", נאמר בפנייה.

עו"ד דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה, כתב ליהודה וינשטיין: "על פי פרסומים רבים ברשת האינטרנט ובעיתונים זרים ————— נמצאת במעצר בית מזה למעלה מ-3 חודשים לאחר שהוגש נגדה כתב אישום, לפיו היא מואשמת בכך שבהיותה —————————————————-. עוד פורסם, כי על הפרשה כולה הוטל צו איסור פרסום גורף (ככל הנראה בהסכמת הנאשמת), כי בקשה של עיתון הארץ להסירו נדחתה וכי הדיון בערר צפוי להתקיים ביום 12.4.10.

"לא ברור לנו מה העילה להחזקתה של ——– במעצר בית כה ממושך, וכן לא ברור איזה אינטרס לגיטימי בא צו איסור הפרסום לשרת. יהא אשר יהיה הטעם שעמד בבסיס הצו, ברור שלאור הפרסומים הנרחבים בארץ ובחו"ל על פרטי הפרשה התכלית היחידה שמשרת הצו היא פגיעה בזכות הציבור לדעת ובחופש העיתונות והחנקת הדיון הציבורי בפרשה.

"לפיכך נבקשך להורות לפרקליטות לפנות מיוזמתה לבית המשפט כדי לבקש את הסרת צו איסור הפרסום ולחלופין את צמצומו המשמעותי".

עוד על הצנזורה של ה"פרשה הביטחונית"

משטרת ישראל עצרה את מיכאל סוסברי, אחד מהפעילים המרכזיים במאבק שייח ג'ראח, כאשר הוא שוהה בבית הוריו בליל שבת. סוסברי שוחרר לקראת חצות בערבות, ויובא בפני שופט הערב, מוצ"ש. הוא מואשם ב"הפרת הסדר הציבורי". יעו"ד לאה צמל, המלווה את המפגינים, הגיעה לתחנת המשטרה ושם נאמר לה שהוא מעוכב בחשד להתפרעות. "שאלתי אם הם לא מצאו זמן אחר חוץ משישי בערב, מה כל כך בער להם?", סיפרה צמל.

האגודה לזכויות האזרח פירסמה הודעה ובה גינתה את מעצרו של סולסברי: "המעצר החריג מהווה הסלמה מדאיגה בניסיונותיה של המשטרה לדכא את חופש המחאה בשייח ג'ראח.מ שמרות המחאה בשייח ג'ראח מתקיימות כחוק, כפי שבתי המשפט כבר פסקו פעם אחר פעם. כפי שלא הייתה עילה לפיזור משמרות המחאה בכוח ולמעצרי שווא קודמים על ידי כוחות משטרת מחוז ירושלים, כך לא הייתה כל סיבה לעצור את מר סוסברי בביתו בליל שבת. תפקיד המשטרה הוא להגן על המבקשים למחות ולשמור על חופש הביטוי. בפועל, בכל הנוגע למחאה בשייח ג'ראח, משטרת ירושלים נכשלת פעם אחר פעם במילוי משימותיה כחוק. מעצרו של מר סולסברי קובע רף חמור נוסף בהתדרדרות זו בתפקוד המשטרה ובמעילתה בתפקידה".

סולסברי, בשנות ה-20 לחייו, הוא מהפעילים המרכזיים במחאה הנמשכת זה למעלה מחצי שנה נגד פינוי המשפחות הפלסטיניות מבתיהן וכניסת משפחות מתנחלים. המפגינים מחו ביום שישי מול מלון שפרד על תוכניות הבנייה שמיועדות להפוך את המלון להתנחלות נוספת בשכונה. עד היום נעצרו כמאה פעילי שלום, ביניהם פעילי חד"ש ומק"י, במהלך ההפגנות בשיח ג'ראח – רובם שוחררו על ידי שופטים שמתחו ביקורת קשה על התנהלות המשטרה.

ביום שבת (ה-27 במרץ) בשעה 20:30 יובא סולסברי להארכת מעצר בבית משפט השלום במגרש הרוסים בי-ם. עשרות פעילים צפויים להגיע ולהפגין מול בית המשפט.

ח"כ דב חנין בשייח ג'ראח: נתניהו עושה הכל למנוע הסדר של שתי מדינות לשני עמים
עוד על המאבק בשייח ג'ראח