83 פלסטינים ו-7 ישראלים נהרגו בגדה וברצועה מאז מבצע עופרת יצוקה – כך עולה מהדו"ח השנתי של ארגון בצלם שפורסם ביום שני, ה-14 ביוני. הדו"ח מתייחס לתקופה של 16 חודשים, מאז ראשית שנת 2009, ומממצאיו עולה כי 31 מתוך 83 הפלסטינים שנהרגו לא עסקו בלחימה. שני שליש מההרוגים הם תושבי הרצועה, תשעה פלסטינים נהרגו על ידי אנשי המנגנונים הפלסטינים ברצועה ושני פלסטינים נוספים הוצאו להורג בשל שיתוף פעולה עם ישראל.

הדו"ח סקר שורה של נושאים נוספים, בהם גדר ההפרדה. עורכי הדו"ח ספרו 44 מחסומים מאוישים בגדה, לעומת 63 בשנת 2008, מתוכם 18 בתוך העיר חברון. לאורך הגדר יש 39 מחסומים נוספים, מתוכם 19 המשמשים כנקודות בידוק טרם הכניסה לישראל

בנוסף, נכון לאוקטובר 2009 ישנן 488 חסימות פיזיות – כולל מכשולי עפר, חסימות, שערים ומקטעי דרכים הסגורים בפני הפלסטינים – זאת לעומת ממוצע של 537 חסימות כאלה בתשעת החודשים הראשונים של 2008. הדו"ח מציין עוד כי לאורך גדר ההפרדה ישנם 39 מחסומים נוספים, מתוכם 19 המשמשים נקודות בידוק אחרונות לפני הכניסה לישראל.

בנושא המעצר המנהלי חל שיפור יחסי. לדברי כותבי הדו"ח, בשנתיים האחרונות ישנה ירידה מתמדת במספר העצירים המנהליים ובסוף אפריל הוא עמד על 222. נכון לסוף מרץ 2009 היו 237 עצירים מנהליים, כ-55% מהם בין חצי שנה לשנה וכ-35% בין שנה לשנתיים. 25 עצירים הוחזקו בין שנתיים לארבע שנים ברציפות ועציר אחד הוחזק למעלה מארבע שנים וחצי. ב"בצלם" מבהירים כי "רוב השיפורים אינם נובעים משינוי מהותי במדיניות הישראלית או משינויי חקיקה, אלא הם תוצאה של הרגיעה היחסית בעימות".

השיפור היחסי שחל בגדה אינו חל ברצועה: בדו"ח נכתב כי האיסור הישראלי על ייבוא חומרי גלם ועל ייצוא ממשיך לשתק את התעשייה המקומית, ולמעלה מ-70% מאוכלוסיית הרצועה תלויה בסיוע של ארגונים בינלאומיים כדי לרכוש מזון. עוד נטען כי בשל ההגבלות על הכנסת חומרי בניין, לא ניתן לשקם את המבנים שהרסה ישראל במהלך מבצע "עופרת יצוקה".

עם פרסום הדו"ח מסרה מנכ"ל בצלם, ג'סיקה מונטל: "אנחנו מציינים בימים אלה 43 שנים ליום השביעי של מלחמת ששת הימים, שהיה גם יומו הראשון של הכיבוש הישראלי בשטחים. כל עוד ישראל שולטת על מיליוני פלסטינים, היא מחויבת לשמור גם על זכויותיהם. הכיבוש הממושך טומן בחובו סכנות ברורות לדמוקרטיה הישראלית ועל כן, לנו כישראלים יש חובה לדרוש דין וחשבון על הנעשה בשמנו בשטחים ושינוי של מדיניות הפוגעת בזכויות האדם".

ארגוני זכויות אדם פלסטינים וישראלים קראו ביום חמישי (ה-13 במאי) לשים קץ למדיניות הגירוש של תושבים פלסטינים מהגדה. בהודעה שפרסמו הביעו הארגונים את התנגדותם "למדיניות הבלתי חוקית של ישראל להעברה ולגירוש פלסטינים מהגדה המערבית, מדיניות אשר על החרפתה מעיד פרסומו של הצו בדבר מניעת הסתננות (תיקון מס' 2)(מס' 1650)('צו 1650'). הצו, שנכנס לתוקף ב-13 באפריל, 2010, מגדיר כל אדם שנמצא בגדה המערבית כ"מסתנן", אלא אם הוא או היא מחזיקים בהיתר שניתן על ידי ישראל, ודן את אלה שאין בידיהם היתר לגירוש, להעברה, להעמדה לדין פלילי, לקנסות, ו/או למאסר. זהו חלק מסדרה של צעדים שננקטו על ידי ישראל כדי להעביר פלסטינים מהגדה המערבית באמצעות ההכרזה עליהם כשוהים בלתי חוקיים בבתיהם".

לדבריהם הצו מנוסח באופן עמום, וכך ניתן להחיל אותו על כל אדם, אם כי נראה שהוא מתמקד בעיקר בקבוצות הבאות: נושאי תעודות זהות פלסטיניות שמענם רשום ברצועת עזה בהעתק הישראלי של רישום האוכלוסין הפלסטיני; אנשים שאין להם מעמד רשמי ("חסרי-מעמד") – כולל בני זוג של תושבים פלסטינים שישראל מסרבת לאשר להם תעודות זהות ואחרים שלא הוספו למרשם האוכלוסין או שמעמדם נשלל מהם או נמחק על ידי ישראל; ותושבים זרים שמבקרים או עובדים בגדה המערבית, כולל אלה אשר ישראל מסרבת לחדש את הוויזות שלהם.

מאז שנת 2000 הקפיאה ישראל באופן מהותי את עדכון מרשם האוכלוסין הפלסטיני. כך, עשרות אלפי אנשים, כולל אלה שנולדו בגדה המערבית ו/או חיים בגדה המערבית מזה עשרות שנים, עלולים להיקרע מבתיהם, ממשפחותיהם, מבתי הספר וממקומות העבודה שלהם – משום שישראל הכריזה עליהם כשוהים "בלתי חוקיים" על אדמתם. כבר עכשיו, חלק מהאנשים הללו מצמצמים את התנועה שלהם מפחד פן ייעצרו ויילקחו מבתיהם. בימים שבהם ישראל מבטיחה "להקל" את ההגבלות בגדה המערבית, צו 1650 חונק את האוכלוסייה האזרחית.

הצו ומדיניות הגירוש מפרים את ההתחייבויות של ישראל על פי הדין הבינלאומי. הם מפרים את האיסור, על פי אמנת ג'נבה הרביעית, החל על העברה או גירוש כפויים של תושבים מוגנים בשטח כבוש ועקב כך מעגנים בחוק את ההפרות החמורות של אמנת ג'נבה הרביעית. הם מפרים את המחויבות, על פי האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, לאפשר לבני אדם השוהים באופן חוקי בשטחם ליהנות מזכותם לחופש תנועה ולבחירת מקום מגוריהם. הם מפרים את המחויבות שלקחה על עצמה ישראל במסגרת הסכם אוסלו – ואשר נגזרת מזכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית – להכיר בגדה המערבית וברצועת עזה כיחידה טריטוריאלית אחת, שבה יש לאפשר חופש תנועה.

ההודעה מסתיימת במילים: "אנו קוראים לקהילה הבינלאומית לנקוט צעדים קונקרטיים ומיידיים כדי להבטיח שישראל תימנע מהפעילות האסורה של גירוש והעברה כפויה של האוכלוסייה האזרחית, כולל באמצעות העלאת נושא זה בפני הדרגים הפוליטיים הגבוהים ביותר". בין הארגונים החתומים על הקריאה: א-דמיר לתמיכה באסירים וזכויות אדם; אל דמיר לזכויות אדם אל-חאק בצלם – מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים; גישה – מרכז לשמירה על הזכות לנוע; האגודה הבינלאומית לזכויות הילד – סניף פלסטין; הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל; המוקד להגנת הפרט; חרכה – הקואליציה הפלסטינית למען הזכות לנוע ולבחור מקום מגורים; יש דין – מתנדבים לזכויות אדם; מרכז אל-מיזאן לזכויות אדם – עזה; מרכז אנסאן לזכויות אדם ודמוקרטיה; מרכז המידע בדיל לזכויות הפליטים הפלסטיניים; מרכז ירושלים לסיוע משפטי וזכויות אדם; מרכז נשים לסיוע משפטי וייעוץ; מרכז עזה לבריאות הנפש; מרכז רמאללה ללימודי זכויות אדם; נשים לסיוע וייעוץ משפטי; עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל ורופאים לזכויות אדם.