לאחר ניסיונות רבים להגיע, בהידברות עם משרדי הפנים והאוצר, לפתרונות יסודיים למשבר הכלכלי החמור הפוקד את הרשויות המקומיות הערביות – הגורם לשיתוק ואף לחוסר יכולת של חלקן לשלם משכורות – מקיימות היום הרשויות שביתה כללית בת יום אחד, והפגנת מחאה מול משרד ראש הממשלה בירושלים. זהו צעד נוסף במאבק שמטרתו לגרום למשרדי הממשלה להתייחס באופן יסודי לבעיות ולשורשיהן – בטרם יגיעו רשויות נוספות למצב של קריסה כלכלית, פיזור ומינוי ועדות קרואות וראשי רשויות ממונים.
כתוצאה מהמשבר, פוזרו עד היום 16 מועצות ופוטרו 13 ראשי רשויות – רבע מכלל הרשויות המקומיות הערביות. עבור קופת המדינה, עלות הבראת רשות מקומית לאחר קריסתה גבוהה לאין שיעור מעלות התמיכה בה והבראתה בטרם תקרוס.
רשימת הבעיות שעמן אנו מתמודדים היא ארוכה. הראשונה היא תוכניות ההבראה: ביולי שעבר, כחצי שנה לאחר הבחירות, סוכם בין ועד ראשי הרשויות למשרד הפנים להתחיל מיד בהכנת התוכניות לרשויות במשבר – אך עד עצם היום הזה, אף תוכנית לא אושרה.
רוב ראשי הרשויות הערביות הם חדשים. הם ירשו מצב משברי קשה וגירעונות מצטברים גדולים, חלקם ברשויות שאוחדו בעבר ולאחר מכן בוטל איחודן – מבלי שתהיה התייחסות ראויה להשלכות של חזרתן לפעול כעצמאיות. יתרה מכך, רשויות שאושרו להן תוכניות לפני הבחירות אינן מצליחות לקבל הלוואות בנקים לכיסוי חלק מהגירעון המצטבר בשל חולשתן הכלכלית. בעבר אישר משרד האוצר מענק מיוחד במקרים אלה ("חלף אשראי"), אך הוא הפסיק לעשות זאת, והגירעונות ממשיכים לתפוח.
בעיה נוספת טמונה בסעיף מענקי האיזון בתקציב המדינה. אנו דורשים להשיבו לרמה שלפני הקיצוצים העמוקים, כך שיועמד על 2.8 מיליארד שקל בשנת 2011, ו-3 מיליארד ב-2012. זוהי תביעת מרכז השלטון המקומי כולו. ועדת שיינין, שהוקמה על ידי הממשלה כדי לפתור את בעיית העיוותים המובנים במענקי האיזון, סיימה את עבודתה – אך נמנע ממנה להגיש את המלצותיה.
נושא נוסף המכביד מאוד על תקציבי הרשויות החלשות הוא "המענק המותנה", שלמעשה מהווה עונש ולא תמריץ, שכן הוא מקשה על יכולת הרשויות לשפר את אחוזי הגבייה – התנאי לקבלת המענק. קיימים כלים חוקיים חלופיים בידי משרד הפנים לפעול ברשות שאחוז הגבייה בה נמוך מהרצוי – אך בפועל, ננקטה אותה דרך כמעט בכולן: מינוי חשב גובה מלווה, שהועברו אליו על סמכויות הגבייה של ראש הרשות – וכך נפגע תקציב הרשות עוד יותר.
ניתן לדמות את העניין לעונש שיטיל משרד החינוך, למשל, על רשויות שאחוז ההצלחה בבגרות בהן נמוך מסף מסוים, בכך שיקצץ בתקציבים המועברים אליהן. אלא שהתוצאה בפועל תהיה פגיעה עוד יותר חמורה בהישגים. אין זה אלא עונש קולקטיבי.
גורם נוסף המכביד על תקציבי הרשויות הוא אי קיום התחייבות ממשלתית להעביר יתרות הלוואות אוצריות מהרשויות לתאגידי מים וביוב, שהקמתם נכפתה על הרשויות בחקיקה. משרד האוצר מסרב לחתום על מסמך הסבת המלוות מהרשויות לתאגידים, ועיריית נצרת נאלצה – לאחר מיצוי כל דרך אפשרית – לעתור לבג"ץ בעניין. דרישתנו ממשרדי התשתיות והאוצר היא לאשר את ההסבה ללא דיחוי, ולהבטיח מקור מימון לשיפוי הרשויות בגין הפרעונות, ממועד הקמת התאגיד ועד מועד הסבת יתרת ההלוואות בפועל. עמדה זו נתמכת על ידי משרד הפנים, אך משרד האוצר עומד בסירובו.
נושא נוסף הוא תקציב פיתוח ממשרד הפנים, שהיוו בעבר מקור עיקרי למימון עבודות פיתוח ואחזקה בסיסיות, לנוכח העדר תקציבי פיתוח ממשרדים אחרים. תקציבים אלה קוצצו באופן דרסטי. הממשלה אמנם אישרה באחרונה תקציב מיוחד לפיתוח כלכלי ב-13 יישובים ערביים, בגובה 800 מיליון שקל – ואנו מברכים על כך – אך נדרשת הגדלה משמעותית יותר.
עוד נושא הוא המחסור החמור בתוכניות בנייה מפורטות ומאושרות ברוב היישובים הערביים – אחת הסיבות העיקריות לבנייה ללא היתר. אנו דורשים להקצות תקציבים ראויים לצורך זה לכל היישובים הערביים, ולא רק ל-13 היישובים הכלולים בתוכנית.
לבסוף, ישנה בעיית ה"מצ'ינג הדיפרנציאלי": חלק ממשרדי הממשלה מתנים הקצאת תקציבים, הן שוטפים והן לפיתוח, באחוז שהרשות תממן בעצמה. חלק מהרשויות, בגלל מצבן הכלכלי הקשה, אינן מצליחות למצוא מקור עצמאי, ובשל כך מפסידות תקציבי פיתוח. בחלק ממשרדי הממשלה הדרישה בוטלה, אך אנו דורשים ביטול מוחלט שלה בכולם.
ראמז ג'ראיסי הוא ראש עיריית נצרת, יו"ר ועד ראשי הרשויות המקומיות הערביות ומראשי חד"ש
