ממשלת ישראל לכאורה מתנגדת לריכוזיות, אבל למעשה מממנת אותה – כך קובע מחקר של מכון ירושלים לחקר שווקים, שפורסם ביום שני, ה-5 ביולי. "הממשלה עצמה, אשר לכאורה נלחמת בריכוזיות, אחראית במידה רבה לבעיה", אמר ירדן גזית, כלכלן במכון, שערך את המחקר. "מי שנהנה מזה שהממשלה משקיעה את כספי האזרחים, באמצעות המדען הראשי והחוק לעידוד השקעות הון, הם תמיד הקרובים לצלחת וכרישי המשק אשר יודעים 'לחלוב' את התוכניות השונות לטובתם, והפרויקטים שזוכים הם אלו שעובדי הממשלה והשרים רוצים בטובתם", הוסיף גזית.

לדבריו, עובדי ממשלת ישראל, פקידיה ושריה מעבירים את כספי משלמי המסים בדרגות חברתיות-כלכליות בינוניות וחלשות לקבוצות העסקיות השולטות במשק ויוצרים במו ידם את הריכוזיות ואת הפירמידות.

המחקר העלה כי מתוך כוונה לחזק את הכלכלה, היצוא והפריפריה, מעבירה הממשלה מיליארדים רבים של כספי ציבור לחברות ענק אשר נמצאות בבעלות קבוצות עסקיות מעטות. "ראוי להפסיק לאלתר את כל המענקים הממשלתיים המאפשרים לעובדי ציבור להלאים את הכנסותיהם של אזרחים אחדים ולהחליט למי לחלקם", הציעו עורכי המחקר.

לגישתם, כדי לעודד השקעות ולתמוך במחקר ופיתוח, אפשר להעניק פטור ממס חברות למספר שנים אשר ייקבע (לדוגמה, 5 עד 8 שנים) לכל חברה חדשה במשק או לכל חברה שלא נהנתה עד כה ממענקים על חשבון הציבור, או המוכנה להחזיר מענקים שקבלה. עלות תכנית זו לקופת המדינה תהיה זהה לעלות המענקים היום, אולם היא תשפיע על כלל העסקים ולא על המשפחות השולטות במשק בלבד. התוצאה תהיה תנופה לכלל חברות ועסקי המשק ולא רק לכרישיו, ופיזור ההון במקום יצירת ריכוזיות על ידי הממשלה, וכן חיסכון אדיר בהוצאות ממשלה והוצאות משפטיות הקשורות להפעלת שיקול דעת אישי על ידי פקידי הממשלה.

בשלוש השנים האחרונות, למשל, לפחות 8 חברות בשליטת סמי ויולי עופר (או בבעלות חלקית שלהם) קיבלו מענקים מהמדען הראשי: אי.די.אי טכנולוגיות (מכוני התפלה בשיתוף עם קבוצת דלק של יצחק תשובה), תרכובות ברום (חברת בת של כיל, אשר בשליטת החברה לישראל, מגנזיום ים המלח, טאואר סמיקונדקטרס, לומניס, מודו, אייסקיור והליופיקס.

המדינה מכרה את אחזקותיה בחממת ניות לעופר היי-טק, קרן ההון סיכון שבבעלות האחים עופר. המדען הראשי ממשיך לתת מענקים לחברות בחממה ולמעשה מסבסד את האחים עופר, אשר מחזיקים מניות בכל החברות השייכות לחממה.

קבוצת אי.די.בי של נוחי דנקנר היא דוגמא נוספת. טלרד נטוורקס ומכתשים מפעלים כימיים, שתיהן מקבוצת אי.די.בי, זכו למענקים כאלה בשלוש השנים האחרונות. בנוסף, 9 מתוך 15 החברות המוחזקות על ידי חברת כלל ביוטכנולוגיה, גם היא מקבוצת אי.די.בי, זכו למענקים.

בשנת 2007, לדוגמה, לפי נתוני מינהל הכנסות המדינה, 57% מסך הטבות המס רוכזו בידי 5 חברות בלבד. העשירון העליון של החברות מקבלות ההטבות זכה ל-87% מסך ההטבות. חברות במאיון העליון של מקבלי ההטבות זכו להטבות בסכום כמעט זהה לסך תקבולי המסים שהתקבלו מהן. כך מועברים מדי שנה סכומים גבוהים (4.1 מיליארד שקל בשנת 2006) לחברות הגדולות במשק, על חשבון אזרחים אשר אינם זוכים להטבות מס.

מרכז ההשקעות העניק מענק בסך 250 מיליון דולר לחברת טאואר סמיקונדקטרס, אשר בבעלות קבוצת עופר. חברות אחרות של קבוצת עופר זכו למענקים והטבות מהמרכז: מפעלי ים המלח, כרמל אוליפנים, נובטייד, ועוד. כמו כן עוזרת המרכז לחברות בשליטת מוזי ורטהיים וקבוצת עזריאלי.

בשנת 2009 מתוך ערבויות של 3.7 מיליארד שקל, הועברו 1.5 מיליארד שקל לחברת החשמל, כ-200 מיליון ש"ח לאל על, התעשייה האווירית והתעשייה הצבאית בגין הסכמי פרישה לפנסיה. רק כ-80 מיליון שקל הועברו לקרן לעסקים בינוניים ולבתי מלון. שאר הסכום, כ-1.5 מיליארד שקל, הועבר כסיוע יצוא לחברות ביטוח היצוא אשרא, בסס"ח, וכלל ביטוח אשראי.

משרד התחבורה החל להפיץ בימים האחרונים טיוטת הצעת חוק המציעה "לפתוח לתחרות את קווי הרכבת ולהעביר את האחריות על מסילות הרכבת לידי חברה ממשלתית חדשה". הצעת החוק החדשה, מבוססת על מודל ההפרטה הבריטי שיזמה בזמנו מנהיגת השמרנית מרגרט תאצ'ר, הנחשב כישלון חמור.

בעקבות ההחלטה אמר יו"ר ועד עובדי רכבת ישראל, משה סוליקרו, ל"גלובס": "לא יקום ולא יהיה. זו הפעם הראשונה שהם מדברים על הפרטה מלאה, ואנחנו לא ניתן שזה יקרה. נדבר עם מי שצריך ונכריז על סכסוך עבודה אם צריך. אנחנו נדע גם להשבית את הרכבת, ופשוט לא תהיה רכבת".

בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר כי הצורך נוצר "לאור השאיפה להכניס גורמים עסקיים לתחום התחבורה המסילתית ולאפשר תחרות בתחום זה". העיקרון המרכזי של הצעת החוק הוא ליצור הפרדה בין ניהול מסילות הרכבת ותחזוקתן ובין הרכבת והציוד הנייד. לצורך כך מוצע להקים חברה ממשלתית ללא כוונת רווח, בשם חברת מסילות ברזל ותשתית לישראל, שתקבל לאחריותה את המסילות. את הרכבות עצמן תפעיל "בשלב הראשון" רכבת ישראל, ושר התחבורה יוסמך לפתוח בהליכי מכרז לבחירת מפעילים פרטיים לקווים. הצעת החוק מסבירה כי המצב הקיים אינו תקין משום שרכבת ישראל נהנית ממונופול, אין עליה פיקוח בעניינים בטיחותיים, תהליכי הרישוי אינם מוסדרים ופעולותיה אינן נעשות לפי הכללים הנוהגים במשפט הציבורי.

יו"ר איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות, אבי אדרי, אמר ל"גלובס": "כל מהלך חד צדדי ייתקל בסירוב ובתגובה שלנו. כרגיל במחוזותינו, לא יודעים לבוא אלינו באומץ לב ולהגיד 'אנחנו רוצים לדבר על הפרטה'. אז קודם הם מפריחים בלון, ואחר כך מחכים לתגובה. דו שיח של חירשים, זה מה שזה". לדבריו, יחידות מסוימות ברכבת ישראל כבר הופרטו בעבר (למשל מערך הקופאיות והדיילים), אולם כשרצו להפריט גם את בתי המלאכה, ההסתדרות התנגדה. "מה שעובדי הרכבת יודעים לעשות, אין שום סיבה להפריט – ולדעתי אין סיכוי שהפרטה כזו תעבור".

ממשלת ישראל ממשיכה לאיים על כפרים ערבים ומכשירה את השטח להקמת שתי ערים חדשות ליהודים בלבד, בוואדי עארה ובנגב. הכפר הלא מוכר דאר אלחנון, אשר בוואדי עארה, נמצא כולו בסכנת פינוי. עקב ההחמרה הזאת בצעדי הנישול של אזרחים ערבים מאדמותיהם, פותחים פורום דו-קיום בנגב והוועד למען דאר אלחנון במסע תרומות למען הכפר.

לאחרונה התפרסמו תוכניות להקים שתי ערים חדשות ליהודים בלבד: בדרום בסמוך ליישוב הבדואי כסייפה, ובצפון בוואדי עארה, בפתח כפר קרע. התוכנית היא ליישב לא פחות מ-200 אלף תושבים יהודים בסמוך ליישובים ערבים הסובלים מעוני וממצוקת דיור.

נציגי הממשלה מצהירים בגלוי כי מטרת התוכניות היא למנוע פיתוח מיישובים ערבים ולנשל אזרחים ערבים מאדמותיהם. ואכן, משרד הפנים ממשיך את צעדי ההרס שלו בכפרים הלא מוכרים. בדרום, הקרן הקיימת לישראל מייערת שטחים נרחבים כדי למנוע מהבדואים לחזור לכפריהם ההיסטוריים. כחלק מתהליך ה"ייעור" הרסו פקחי משרד הפנים בפעם ה-28 את הכפר הבדואי טוואייל אבו ג'רוואל הנמצא באזור. הטרקטור שמביא מים לכפר עוקל, וכל מיכלי המים בכפר נהרסו. בצפון ממשיכה המדינה לאיים על הכפר דאר אלחנון שהוקם עוד בתחילת המאה ה-20 ושאדמותיו הן נכס פרטי רשום בטאבו על שם התושבים. את רחבת האספלט שסללו התושבים עם מתנדבי "תעאיוש" הרסו פקחי משרד הפנים עוד ב-2007. כעת מאיים משרד הפנים לפנות את כל בתי הכפר.

המאבק הצפוי לדאר אלחנון בבג"ץ הוא בעל השלכות כבדות לכל הכפרים הלא מוכרים בישראל. זהו חלק חשוב במהלכים נגד מדיניות הממשלה המנסה למחוק את הכפרים הלא מוכרים, להעתיק את תושביהם לישובים עירוניים צפופים, וליצור מרחב גיאוגרפי ליהודים בלבד.

דובר פורום דו-קיום בנגב מסר :אנו קוראים לכל המתנגדים לאפליית האזרחים הערבים בישראל, בארץ ובעולם: תרמו למאבקם של תושבי דאר אלחנון נגד ניסיונות הממשלה לנשל אזרחים ערבים מיישובם ומאדמותיהם". תרומות לפקודת פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי ניתן לשלוח לת.ד. 130 עומר, 84965 – או בהעברה בנקאית לחשבון 176050, בנק הפועלים, סניף עומר (570).

כמו כן – ניתן להצטרף לרשימת התפוצה, כדי לשמור על קשר ולהודיע על פעולות למען הכפרים הלא מוכרים.

ח"כ מחמד ברכה, יו"ר חד"ש וחבר הלשכה הפוליטית של המפלגה הקומוניסטית הישראלית, ישתתף השנה, בברכת הנהגות מק"י וחד"ש, במשלחת הפרלמנטארית מישראל לציון יום שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ בידי הצבא האדום. ההשתתפות הזו היא ביטוי מובהק של הקו הרעיוני והפוליטי של מק"י וחד"ש לאורך השנים:

יום שחרור אושוויץ על ידי הצבא האדום, ה- 27 בינואר, נקבע על ידי האו"ם כיום הזיכרון הבינלאומי של קורבנות הפאשיזם והשואה. לאורך כל המאה העשרים הקומוניסטים הובילו את המאבק נגד הפאשיזם והגזענות. זהו מאבק שאנחנו גאים זו ומחויבים לערכיו האנושיים בהווה ובעתיד.

שואת יהודי אירופה היא חלק בלתי נפרד ממהותו הגזענית והמפלצתית של הפאשיזם. לקח השואה הוא אוניברסאלי ואנושי. ההתייחסות אליו היא חובה אנושית וקומוניסטית כאחד. עבורנו, זהו גם לקח אקטואלי במיוחד. אף עם איננו חסין מסכנות הפאשיזם והגזענות. סכנות כאלה קיימות גם בחברה הישראלית והמאבק נגדן מחייב אותנו ליצירת חזית דמוקרטית רחבה של התנגדות ופעולה בתוך החברה הישראלית.

מק"י ערה לכך שבשנים האחרונות עושה הממסד הישראלי מאמץ גדול ל"נכס" את השואה לתועלת ההסברה הישראלית הרשמית. זהו חיבור כוזב. כמפלגה הקומוניסטית ישראלית זוהי חובתנו לתרום להתמודדות איתו. הדרך להתמודדות איננה עוברת בבריחה או בהתחמקות. היא איננה יכולה לעבור גם דרך הפקרת הציון האוניברסאלי של האירועים והטכסים בידי נציגי הממסד הישראלי.

קביעת יום שחרור אושוויץ על ידי הצבא האדום כיום הזיכרון הבינלאומי ולקורבנות השואה והפאשיזם הייתה הישג חשוב של המאבק הבינלאומי המתקדם נגד הניסיון להשכיח את חלקה המכריע של ברית המועצות בהבסת החיה הנאצית. בישראל, מק"י הייתה זו שבמשך כל השנים הובילה את ציון יום הניצחון על הנאצים – גם בימים בהם הממסד הישראלי בחר להתעלם לחלוטין מאירוע מכריע זה בתולדות האנושות.

השתתפותנו במשלחת פרלמנטארית היא נגזרת של בחירתנו ההיסטורית והאסטרטגית לקחת חלק בזירה הפרלמנטארית הישראלית. בחירה זו היא, מבחינתנו, חלק בלתי נפרד מהתמודדות על דעת הקהל בישראל בכדי להביא לשינוי פוליטי יסודי בארץ. אנחנו חלק מהכנסת. איננו מחרימים אותה ואת פעולותיה אלא מתייחסים אליהן כזירת מאבק בתוכה אנחנו לוחמים על עקרונותינו ועל ערכינו. משלחת פרלמנטארית איננה משלחת ממשלתית. במשלחת פרלמנטארית כל חבר מביע את עמדת מפלגתו ואת ערכיה.

לאורך כל השנים, מק"י התנגדה ומתנגדת למדיניותן ההרסנית והמסוכנת של ממשלות ישראל. אנחנו נאבקים נגדן בכל כוחנו ובכל הזירות הפוליטיות. במאבק הזה, אנחנו דוחים את הניסיון לזהות את ממשלת ישראל עם העם בישראל. את ממשלות ישראל אנחנו רוצים להחליף. את העם בישראל אנחנו רוצים לשכנע.

מעבר לחשיבות הרעיונית העקרונית של ההשתתפות בביקור באושוויץ, מק"י רואה בו גם חשיבות במערכה הפוליטית האקטואלית. נוכח סכנת הימין הקיצוני בישראל, מק"י וחד"ש הציבו כשאלת יסוד פוליטית את השאלה: מי יבודד את מי? האם יצליח הימין הישראלי לבודד את השמאל ואת האוכלוסייה הערבית או אנחנו נצליח לבודד אותם? בדיון סביב ביקור ח"כ ברכה באושוויץ אנחנו יכולים לראות דוגמא מצוינת של האופן שבו במציאות ניתן, סביב עניין מוצדק, לבודד את הימין הקיצוני בציבור הישראלי ואפילו בתוך הכנסת למרות הרכבה הפוליטי הבעייתי.

הלשכה הפוליטית של מק"י מברכת את ח"כ ברכה בנסיעתו וקוראת לחברי המפלגה ואוהדיה, לחברי חד"ש ותומכיה להשתמש בדיון הציבורי בנושא כהזדמנות לחידוד וחיזוק עמדותינו העקרוניות.

כחלק מהתנועה הקומוניסטית והמתקדמת בעולם, מק"י תמשיך לקחת חלק בהובלת ציון יום הניצחון על הפאשיזם ויום שחרור אושוויץ על ידי הצבא האדום גם בזירה הבינלאומית.