פורום דו קיום בנגב לשוויון אזרחי ממשיך גם השנה במסורת בהעברת סדרת הרצאות בנושא הבדואים בנגב. במרכז ההרצאות: נושאים המשמעותיים המשפיעים על חיי האוכלוסייה הבדואית בנגב .דובר הפורום מסר "אנו מאמינים כי לימוד מעמיק של הנושא יקדם את הבחינה הביקורתית של המצב ויוביל את משתתפי הסדנא לגיבוש דעה עצמית מושכלת בנושא". הסדרה תתחיל ביום שלישי, ה-2 בנובמבר ותכלול חמישה מפגשים מדי יום שלישי בשעה 20:00 וסיור מסכם.

מפגש ראשון יוקדש ל"בדואים בנגב – רקע היסטורי" עם פרופ' אבינועם מאיר (מרצה במחלקה לגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי באוניברסיטת בן גוריון), שירצה על הרקע ההיסטורי של קהילות הבדואים בנגב, השבטים שחיו בנגב בתקופות היסטוריות שונות, פרנסתם והחזקתם באדמות עד לשנת 1948 והסוגיות שהתרחשו מקום המדינה ועד היום.

מפגש שני: "הבדואים וזכויות ילידים" – יום שלישי, 9 בנובמבר, עם ד"ר בתיה רודד, מרצה במחלקה לגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי באוניברסיטת בן גוריון. הבדואים בנגב הינם ילידי המרחב. האו"ם קבע הגדרה לעמים ילידים והבדואים עונים להגדרה זו. המרצה תסקור את מצבם של הבדואים בנגב בהשוואה לעמים ילידים אחרים ולזכויות הניתנות לקבוצות ועמים ילידים ברחבי העולם.

מפגש שלישי: "כפרים בלתי מוכרים בנגב" – יום שלישי, ה-16 בנובמבר עם ד"ר עאמר אלהוזייל ונורי אלעוקבי – ד"ר אלהוזייל הוא מ"מ יו"ר עיריית רהט ומייסד המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים ואלעוקבי הוא יו"ר העמותה להגנת זכויות הבדואים בנגב. בנגב ישנם 45 כפרים ערבים-בדואים המכונים "כפרים בלתי מוכרים", הכפרים הללו אינם מחוברים לתשתיות ומתבצעות בהם הריסות של בתים ומבנים תחת טענה לבנייה לא חוקית. בהרצאה זו יציגו שני הדוברים את ההיסטוריה של הכפרים הללו ויסבירו כיצד הם הפכו לבלתי מוכרים ע"י ממשלות ישראל. כמו כן יציגו פיתרונות אפשריים לסוגיה זו. אלעוקבי יציג גם כן את המאבק האזרחי והמשפטי הארוך שהוא מנהל על מנת להחזיר את שבטו אל אדמותיו.

מפגש רביעי: "נשים בקהילה הערבית" יום שלישי, ה-23 בנובמבר, עם עו"ד ראויה אבו רביעה, משפטנית באגודה לזכויות האזרח . אחד השינויים החשובים שעוברים על האוכלוסיה הבדואית בנגב הוא במעמדן של הנשים. עו"ד אבו רביעה תנתח את השינוי שעברו הנשים במעמדן ובכלל מה הם ההישגים שהשיגו ומהן הבעיות שעדיין לא נמצא להם פיתרון. אבו-רביעה תתייחס גם לתפקיד הארגונים הפועלים למען הנשים בנגב.

מפגש חמישי: דיון בנושא סוגיית הבדואים בנגב ופתרונות אפשריים- יום שלישי, 30 בנובמבר. בפאנל המסכם ייקחו חלק בעלי תפקידים מן האוכלוסייה הבדואית ונציגי הממסד וידונו על הבעיות והפתרונות העתידיים. בין המשתתפים בפאנל: ח"כ טאלב אלסאנע, פאיז אבו סהיבאן, יהודה בכר.

יצוין שההשתתפות בסדנא כרוכה בהרשמה מראש ובעלות סמלית. לפרטים נוספים והרשמה – מומתאז 050-7701118, Mumtaz@dukium.org
הסדנא תתקיים במולתקא-מפגש, רח' שלמה המלך 7, באר שבע.

חד"ש ופעיליה תומכים במאבקם של תושבי הכפר הבדואי אל-עראקיב, ובזכותם לקורת גג ולחיים נורמליים על אדמתם. כוחות המשטרה ואנשי קק"ל הורסים באופן קבוע את המבנים הזמניים שמקימים התושבים בכפר הלא-מוכר, במה שהפך לריטואל של אלימות ודורסנות מצד המדינה, תוך שימוש בכוח רב, במעצרים ולאחרונה גם בכדורי גומי.

תושבי אל-עראקיב התגוררו באדמתם עוד לפני קום המדינה, ובתחילת שנות ה-50 פונו ממנה ע"י רשויות הביטחון בישראל לאחר שהובטח להם כי הפינוי הוא זמני וכי יותר להם לשוב בעתיד. הקרן הקיימת לישראל, בסיוע ובתרומת גורמים פונדמנטליסטים אמריקאיים, פועלת לנטיעת עצים באזור הכפר כדי למנוע את יישובו מחדש בידי התושבים הבדואים.

לאחר כל הריסה אלימה של הכפר, שבים התושבים ובונים מחדש את מבניו.

צילומים: אקטיבסטילז

ההריסה הראשנוה באל-עראקיב- עדות מאת הפעיל עופר רונן
ההריסה הראשונה באל-עראקיב – עדות מאת דניאל דוקרביץ'

בשבת, ה-31 ביולי, בשעה 10:30, יתקיים ביקור הזדהות בכפר אל-עראקיב שבנגב בעקבות ההרס האלים של בתי הכפר השבוע.

בין המזמינים: הוועדה העממית אלעראקיב, פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי, תנועת התחברות-תראבוט, סולידריות שייח' ג'ראח, חד"ש ת"א, פורום הכרה. ח"כ דב חנין (חד"ש) הודיע כי ישתתף באירוע. (לעמוד האירוע בפייסבוק).

הסעות:
תל אביב: רכבת ארלוזורוב – חניון סיקסט, 9:00;
הרשמה: מיכל 052-6886867; יעקב 050-5733276
ירושלים: חניון גן הפעמון, 09:00; הרשמה: גיל 052-8936272

המגיעים במכוניות – אנא הודיעו על כך והגיעו לנקודות המפגש; נזדקק למקומות נוספים!

מקום מפגש למכוניות פרטיות בנגב: צומת להבים כיוון דרום, 10:15
טלפונים לבירורים: חיה 052-4269011; מומתאז 050-7701119 הרשמה מוקדמת: manor12@zahav.net.il; tarabut@gmail.com;

מאת עופר רונן, פעיל ההתנחלות בשייח' ג'ראח

יום שני, 12 בלילה. אני ונתנאל מחכים במכונית לנעמי מחוץ לקפה קדוש, כדי שנוכל לצאת לאל-ערקיב. אני לחוץ, ולא אוהב לחכות, רוצה להגיע לשם לפני שיחסמו את הגישה לכפר, או שיתחילו כבר לפנות. היא באה עם קפה, ואנו יוצאים ואוספים את אלישע ביציאה מהעיר. הכבישים מלאים ופקוקים, החופש הגדול הגיע ויש אווירת חופש, אולי אנחנו בעצם יורדים לאילת?

אני לא נרגע ומתרגז בלב על המהירות האטית שלנו, בואו נלחץ על הגז, שלא ניוותר בחוץ. בכביש 6 אני עובר למושב הנהג ומשתחרר על הגז. בדיעבד אני אבין כרגיל שלא הייתה סיבה למהר. הכביש מתרחב ומתרוקן, אין מנורות, וחשוך. נכנסנו לנגב. סיפרו לי פעם אימרה ישנה מתקופת קום המדינה לפיה מחדרה לגדרה יש חוק ויש אלוהים, מגדרה לבאר שבע אין חוק ויש אלוהים, ומבאר שבע דרומה אין חוק ואין אלוהים.

בכביש 40, מעט לפני באר שבע, אנחנו יורדים מדרך המלך, לדרך עפר צדדית. אפשר לראות רק את מה שמואר על ידי פנסי הרכב. כך נראה מקום ללא חוק? פוגש אותנו תושב אל-עראקיב. הוא מושיב אותנו לצד תה, קפה ותמרים. הכול מרגיש רגוע. ארבעתנו חוברים ליתר הפעילים שבאו מירושלים ותל אביב ויוצאים לסיור בשטח הכפר. הלילה השקט מתחיל להיות מואר מצמיגים בוערים המונחים על הדרכים לכפר, ומפזרים עשן שחור. חלק מהפעילים שמים יד לבניית מתרסי הצמיגים ופלטות העץ. בסוף הסיור, אנו מגיעים לפחון מאורך המתפקד כמאהל ובו יושבים עדת גברים, בעוד כארבע שעות המאהל יהיה רק גל אשפה. אנו מצטרפים אל הגברים, ומתיישבים. אני מצליח לישון קצת. האווירה מתוחה, תחושה של לפני קרב. ציפייה דרוכה. כך עוברות כמה שעות.

לקראת עלות השחר אני עומד עם כולם ומביט על כביש 40 הפקוק בטרנזיטים. כבישים מדבריים לא נוטים להיות פקוקים באופן טבעי, כנראה שקורה שם משהו מיוחד. הפקק מתקדם ככל שהאור עולה. אנו מקבלים הוראה או בקשה שנתפזר בבתים השונים. כך שיהיו כמה פעילים בכל בית. אני ונעמי מחפשים בית ללכת אליו, אך לא ברור לאן כדאי או צריך ללכת. במבט נוסף לכיוון כביש 40, אנו רואים מתוך השחר שכבר נותן מספיק אור כדי להבחין בהם, גדודים-גדודים של דמויות שחורות צועדים לקראת הכפר. איתם באות משאיות, טרנזיטים, זינזאנות, בואש מגודל, ואחרונים חביבים כמה בולדוזרים צהבהבים הבולטים בצבעוניותם.

אני הולך עם נעמי ביחד עם עוד שני פעילים לאחד הפחונים מעל המקום שבו נחנו מקודם. הגדודים מתקרבים ומתקרבים ככל שהאור עולה. מגיעים כתבים ומראיינים את התושבים על הבלתי נמנע הקרב ובא. השחורים מתחילים להתקדם לעבר בית אחד, סוס בקרבת מקום צוהל בבהלה. הם מתקרבים לבית בו לידו אנחנו ישובים, ומכריזים על צו שטח צבאי סגור ועלינו כמתקהלים בלתי חוקיים.

היס”מניקים מרימים אותי ואת מי שלידי מהארץ ודוחפים בכוח הלאה מן הפחונים. בהתחלה הדחיפות מבולגנות. אך כאשר מגיע המפקד ומסביר שעל היס”מניקים ליישר קו, הכל הופך להיות מסודר. הם דוחפים את כל מי שלא עוטה מדים שחורים, נשק ושאינו רעול פנים, מטה ומטה, טרסה אחר טרסה. אחת מהפעילות נעצרת. באחד הרגעים, שורה של עשרות יס”מניקים עומדת על טרסה אחת מעל הנדחפים. חלק מתושבי הכפר פונים ומדברים אליהם בצעקות כדי שישמעו. הם עומדים אטומים. אחד מהפעילים היהודים פותח בנאום ופונה אליהם ישירות: אל האתיופים שביניהם, הרוסים, האשכנזים ומזכיר להם את מה שקרה לאבותיהם בארצות המוצא שלהם. הם נשארים לעמוד ללא תנועה. אך השקט ששורר, ומבליט את קולו של הפעיל מצביע על איזושהי הקשבה. פעילה נוספת
נאחזת בקורת אחד הפחונים. יס”מניקים עטים עליה, אחד בועט באצבעותיה במהירות. בסוף הם מצליחים לנתק אותה מהקורה. ממשיכים לדחוף. אחד הפעילים נופל על חבית ועל קוצים, ומבקש לקום. הוא נדחף שוב ושוב ולכן לא יכול לקום ולהמשיך ללכת, אך עוטי השחורים בשלהם.

הפינוי מושלם סוף סוף. בכמה נקודות ברחבי הכפר מרוכזים התושבים והפעילים. במקום אחד הגברים והפעילים היהודים. במקום אחר נשים וילדים. כל נקודה שכזו נשמרת על ידי עשרות יס”מניקים.

הבולדוזרים מגיעים. פחון אחר פחון מתמוטט כמו מגדל קלפים. עצי זית מורמים באוויר. כל העוסקים במלאכה נהנים, הרי הכול הולך כל כך בקלות: פקחי רשות שמורות הטבע מפזזים בין הבולדוזרים ומחלקים פקודות. סוף סוף מישהו מקשיב להם. הרי כשהם מדברים על שמירת טבע למען איכות הסביבה אף אחד לא מקשיב. אבל כ”ששמירת הטבע” כוללת פינוי של מטרדים כמו בדואים, לפתע יש להם קול וכוח. הם ממהרים להשתמש בו ונהנים מכל רגע. נערים באפודים זוהרים עסוקים בעבודה החשובה של העלאת החפצים מהבתים ההרוסים למשאיות, כדי שיוכלו להרוויח מספיק כסף לנסיעה ולבילוי באילת או בתל אביב. היס”מניקים והשוטרים מרגישים על הגובה, הם חזקים כל כך ואויביהם, שלא הגיבו בגילוי אלימות כלשהו, כה חלשים, ממה יש להם לדאוג “אולי תשלחי לי תמונות לפייסבוק?", מבקש אחד מהם מצלמת אקטיביסטית. מפיקי ההרס, הלבושים בביגוד נוח ואוחזים במכשירי קשר, מתהלכים עם חיוך על הפנים. איזה תקתוק.

השמחה מרובה, 1,500 אנשי הפינוי מבסוטים. מה זה לעומת המיעוט של 300 תושבים ו-30 פעילים עצובים. חלק מהפעילים מסתכלים על ההריסות ובוכים. כמה גברים שיושבים על הארץ פשוט שותקים ומביטים על כפרם הנהרס עד היסוד. “איפה הנשים והילדים?” אני שואל אותם. הם כמעט לא מגיבים. רק כשאני עולה על הגבעה, אני מצליח לראות אותן יושבות עם עדת יס”מניקים לידם.

בשמונה בבוקר אני יוצא באוטו הראשון שעוזב את מה שהיה לפני שעה כפר. כמו לחפש את הרכב בחניון תת קרקעי ענק, אנחנו לא מוצאים את האוטו כי הכול נראה כל כך שונה מהרגע שהגענו. הבוקר הזה הוכיח שמגדרה לבאר שבע באמת אין חוק. אם יש, הוא כנראה לא חוקי. כשאני כבר בירושלים אני שומע ששעות ספורות לאחר הפינוי, התושבים חזרו לשטח. אולי גם החלק השני של המשפט נכון, ובין גדרה לבאר שבע יש אלוהים.

11 שנים היו דרושות בשביל להקים את מבני הכפר, שעתיים בשביל להרוס הכול.

מרכז ופריפריה בראי הכלכלה הניאו-ליברלית, הנגב כעולם שלישי – אלה הנושאים שיעמדו במרכז ההרצאה של ד"ר אפרים דוידי, מהמחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון, ביום שלישי ה-11 במאי, החל משעה 18:00. ההרצאה תתקיים במסגרת סדרה הבוחנת את הנגב מנקודת מבט חברתית וכלכלית ביקורתית, מטעם המכללה החברתית-כלכלית, והיא תתקיים במרכז המורים, שד' אגר 85, מול אוניברסיטת בן-גוריון. עלות ההשתתפות: 35 ש"ח (הנחה לחיילים, סטודנטים, גמלאים ומובטלים). להרשמה ולפרטים נוספים, טל' 0523990934 או בדוא"ל

על המכללה החברתית-כלכלית 

דו"ח מיוחד של פורום דו קיום בנגב לשוויון אזרחי, שפורסם לקראת היום הבינלאומי למלחמה בגזענות, מגלה כי למרות החלטת הממשלה משנת 2007 להגדיל את מספר העובדים הערביים בשירות הציבורי, המצב בנגב מחפיר. רק 17 עובדים מהמגזר הערבי עובדים כיום בשירות הציבורי באזור הדרום – כאשר האוכלוסייה הערבית בנגב מונה כיום יותר מ-180 אלף תושבים. לדברי רכז פורום דו קיום בנגב, נועם תירוש, "העובדה כי רק 17 נותני שירות במשרדי הממשלה הם מהמגזר הערבי מהווה "אפליה מוסדית ברורה כנגד תושבי הנגב הערביים”. ב-2007 החליטה ממשלת ישראל להגדיל את מספר העובדים הערבים בשירות הציבורי עד ל-10% לפחות – החלטה, שכאמור, רחוקה מלהתבצע בפועל.

בנוסף, חושף הדו"ח את מצב השירותים העגום בעיירות הבדואים המוכרות בנגב. שירותי תחבורה ציבורית חלקיים או לא קיימים כלל, מחסור בתשתיות הטלפוניה של בזק ועוד. המצב העגום ביותר הוא בעיירה לקיה, אשר תשתית בזק קיימות רק בחלק מהשכונות, העיירה אינה נהנית משירותי תחבורה ציבורית, אין פעילות של החברה למתנס"ים, ואין בה סניפי בנק.

פורום דו קיום בנגב לשוויון אזרחי מפציר בממשלת ישראל לעמוד בהחלטות שלה עצמה ולדאוג לייצוג הולם של האוכלוסייה הערבית בנגב במשרדי הממשלה השונים. כמו כן, על ממשלת ישראל להבטיח כי האפליה בשירותים השונים הניתנים בעיירות הבדואים בנגב תיפסק לאלתר. לדו"ח המלא של פורום דו קיום בנגב לשוויון אזרחי.

הוועדה העממית של אל עראקיב ו"פורום הכרה" מזמינים ליום נטיעות עצי זית בכפר הלא מוכר שבנגב שיתקיים בשבת ה-6 בפברואר, החל משעה 10:30. לאחר הנטיעות ייערך סיור באתר עבודות הקק"ל ונפגש עם תושבים מהכפר. האירוע מתאים למשפחות וילדים.

לאחר שתושבי אל עראקיב גורשו מאדמתם בתחילת שנות ה-50, עשרות אלפי הדונמים של הכפר הופקעו על ידי המדינה. לאחרונה חלק מאדמות הכפר הוחכרו לדורות לקק"ל לשם ייעורם, למרות שתביעות בעלות של תושבי הכפר טרם נדונו. יום הנטיעות הוא חלק ממסע משותף נגד הגזל ולהשבת האדמות לבעליהם.

נקודת איסוף: תל-אביב, רכבת ארלוזורוב, מסוף אל על, בשעה 9:00. נקודת ריכוז בנגב: צומת להבים לכיוון דרום בשעה, 10:30. הרשמה ופרטים: יעקב- 050-5733276, 09-7670801. דוא"ל: manor12@zahav.net.il