ב-29 ביולי 2010 פרסמה ועדת האו"ם לזכויות האדם, העוקבת אחר יישום האמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות (ICCPR), את מסקנותיה הסופיות על ישראל. המסמך מתייחס לסוגיות רבות שהעלה עדאלה בשני דו"חות שהגיש לוועדה, העוסקים בפלסטינים הערבים אזרחי ישראל, וכן בדיווחים בעל פה שמסרה לוועדה עורכת הדין ארנה כהן מעדאלה, בישיבות שהיו בז'נבה ביולי 2010 שבהן סקרה הוועדה את המצב בישראל.

במסקנותיה כתבה הוועדה, כי ישראל הפרה רבות מהתחייבויותיה כמדינה החתומה על אמנת ICCPR . הוועדה הביעה דאגה לנוכח חוקים, מדיניות ופרקטיקות שבאמצעותם פוגעת ישראל בזכויותיהם של אזרחיה הערבים הפלסטינים וניסחה סדרה של המלצות על האופן שבו תוכל ישראל להגן על זכויות המיעוט הערבי בישראל, המוגנות באמנה.

הוועדה קראה לישראל, בין השאר, לתקן את חוקי היסוד וחוקים אחרים, כדי שייתנו ביטוי לעקרון האי-אפליה; להשלים את בדיקת החקיקה שלפיה מתנהל מצב החירום; לבטל את החוק המונע איחוד משפחות; להבטיח גישה שווה, ללא אפליה, למקומות פולחן ולכלול מקומות הקדושים למיעוטים דתיים ברשימת האתרים הקדושים; לאפשר גישה מלאה בשפה הערבית למינהל הציבורי; להבטיח שכל התמרורים ושלטי ההכוונה בדרכים יישאו כיתוב בשפה הערבית; להבטיח את זכותם של מיעוטים ליהנות מהתרבות שלהם, בין השאר באמצעות נסיעה לחו"ל; לכבד את זכותם של האזרחים הערבים הבדווים לאדמות אבותיהם ולהבטיח את הגישה לשירותי בריאות וחינוך, למים ולחשמל בכפרים הלא מוכרים.

המסקנות הסופיות וההמלצות של הוועדה מתייחסות לכמה סוגיות שהועלו על ידי עדאלה:

עקרון השוויון
הוועדה מודאגת מכך שחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו אינו כולל תנאי כללי של שוויון ובטווח הארוך מעכב את ההכרעה בתיקים הקוראים למימוש עקרון האי-אפליה ואת יישומה.

ישראל צריכה לתקן את חוקי היסוד וחוקים אחרים, כדי שיכללו את עקרון האי-אפליה ויבטיחו שתלונות על אפליה יידונו בבתי המשפט המקומיים במהירות וייושמו.

מצב חירום תמידי
הוועדה שווה ומביעה את דאגתה לנוכח תהליך הבדיקה המתמשך שמבצעת המדינה בנוגע לצורך לשמר את מצב החירום שהכריזה ישראל ב-1948. המדינה צריכה להשלים את בדיקת החקיקה השולטת במצב החירום.
מניעת איחוד משפחות

הוועדה שבה ומביעה דאגה מכך שחוק האזרחות והכניסה לישראל, הפוגע בחייהן של משפחות רבות, נשאר בתוקף. הוועדה מודאגת גם מהקביעה של בית המשפט העליון הישראלי, כי זהו חוק חוקתי. את החוק יש לבטל וישראל צריכה לבחון את מדיניותה, כדי לעודד איחוד משפחות של כל אזרחיה וכל תושבי הקבע שלה, ללא אפליה.

אתרים קדושים לא-יהודיים
הוועדה מודאגת לנוכח הגבלות לא מידתיות המוטלות בתכיפות על גישה של לא-יהודים לאתרי פולחן. הוועדה מודאגת מכך שרשימת האתרים הקדושים כוללת רק מקומות קדושים ליהודים. ישראל צריכה להגביר את מאמציה להגן על זכויותיהם של המיעוטים הדתיים, להבטיח גישה שוויונית לאתרי פולחן ולכלול אתרים קדושים לדתות המיעוט ברשימת האתרים הקדושים.
מעמד השפה הערבית

הוועדה מביעה דאגה לנוכח השימוש המוגבל הממושך שעושות הרשויות הישראליות בשפה הערבית, ובכלל זה לנוכח העדר תרגומים לערבית של פסקי דין שנתן בית המשפט העליון בתיקים עקרוניים, התעתיק של שלטי הכוונה בכבישים בעברית לערבית ואי-זמינות של שלטי הכוונה ותמרורים בערבית.

ישראל צריכה לפעול כדי שהמינהל הציבורי שלה יהיה נגיש לחלוטין לדוברי ערבית, לשקול תרגום לערבית של תיקים הנידונים בבית המשפט העליון, להבטיח שכל התמרורים יהיו זמינים בערבית ולשקול מחדש את תהליך התעתיק מעברית לערבית.

קשרי תרבות של המיעוט הערבי בישראל
הוועדה מודאגת בגלל ההגבלות החמורות על הזכות של המיעוט הערבי לעמוד בקשרי תרבות עם קהילות ערביות אחרות, המבוססות על האיסור לנסוע ל"מדינות אויב", שרובן מדינות ערביות. ישראל צריכה להגביר את מאמציה להבטיח את זכותם של המיעוטים ליהנות מתרבותם, בין השאר באמצעות נסיעה לחו"ל.

הערבים הבדווים בנגב
הוועדה מודאגת בגלל אירועים של פינוי כפוי של אוכלוסייה בדווית, ובגלל אי התחשבות בצרכיה המסורתיים של אוכלוסייה זו בתכנון ובפיתוח של הנגב. ישראל צריכה לכבד את זכותה של האוכלוסייה הבדווית לאדמות אבותיה ולאורח החיים המסורתי שלה, המבוסס על חקלאות.

ישראל צריכה להבטיח לאוכלוסייה הבדווית גישה לשירותי בריאות וחינוך, למים ולחשמל, בלי קשר למקום מגוריה, ובכלל זה בכפרים הלא מוכרים.

לקריאת מסמכי הוועדה והדו"חות שהוגשו לוועדה על ידי ארגונים אזרחיים ועל ידי המדינה

בעקבות הרס הכפר הבדואי הלא מוכר אל-עראקיב בשבוע שעבר, ביקרו בו נציגי עדאלה וגבו עדויות מהתושבים. עורכת הדין סאוסן זהר שלחה מטעם הארגון מכתב להרצל שבירו, מנהל המחלקה לחקירת שוטרים במשרד המשפטים, ובו היא תובעת לפתוח באופן מיידי בחקירה של העבירות שביצעו כוחות המשטרה בפעולת ההריסה (לקריאת המכתב). כמו כן, נשלח מכתב אל מנהל רשות המסים, יהודה נסרדישי, בדרישה לחקור את עניין נוכחות נציגי מס הכנסה וההוצאה לפועל ואת גביית החובות הבלתי חוקית תוך ניצול מצוקתם של תושבי הכפר בעת הריסת בתיהם (לקריאת המכתב).

במכתב נאמר, שהריסת הכפר בוצעה באופן ברוטלי ביותר ותוך שימוש באמצעים בלתי חוקיים לצורך הרתעת תושבי הכפר. לבעלי הבתים לא ניתנה התראה מראש בדבר ההריסה. כוחות המשטרה הגיעו לכפר לפנות בוקר, בשעה שמרבית התושבים ישנו. "הריסת הכפר בוצעה מתוך כוונה לגרום חורבן והרס של כל הנכסים ולא רק של בתי התושבים, כדי לזרוע בהם פחד", נאמר במכתב.

מעשיהם של הכוחות שהרסו את הכפר אל-עראקיב מנוגדים לכללי המשפט המינהלי, לפקודת המשטרה, לכללי המשמעת המוטלים על השוטרים ולכללי הגבייה לפי פקודת מס הכנסה והם פוגעים שלא כדין בזכויות החוקתיות של התושבים. לכן דורשת עו"ד זהר ממנהל מח"ש לפתוח מייד בחקירה פלילית של פעולות אלה; לפתוח בחקירה של עבירות המשמעת שביצעו כוחות המשטרה; להורות על פיצוי התושבים בגין הפקעת נכסיהם; להורות על השבת נכסיהם של התושבים ולהורות על החזרת הסכום שנאלצו התושבים לשלם כנגד שחרור נכסיהם.

במהלך הריסת הכפר, ביום שלישי שעבר לפנות בוקר, הכריזו מאות שוטרים, חלקם רכובים על סוסים, על המקום כ"שטח סגור", הזהירו את התושבים שכל ניסיון להתנגד להוראות יוביל לפינוים בכוח והורו להם לפנות את בתיהם בתוך שתי דקות. התושבים ניסו לפנות את נכסיהם, אבל פעולות ההרס החלו כמעט מייד. לא פחות מ-1,300 שוטרים, שלוו באנשי הסיירת הירוקה, השתתפו בפעולת ההריסה הברוטלית. בכל משך הפעולה ריחף מעל הכפר מסוק. בתום הפעולה לא נותר זכר ל-45 בתי הכפר ו-250 תושביו – גברים, נשים, קשישים וילדים – נותרו ללא קורת גג וללא מיטלטליהם.

בניגוד לחוק, רוב השוטרים היו רעולי פנים ולא ענדו תגי זיהוי. השוטרים אף היו מצוידים בכלי נשק, בגז מדמיע, באלות ובכלים אחרים. בכך סיכלו כוחות המשטרה את מימוש זכותם של התושבים לזהות את השוטרים שהפרו את החוק ואת זכותם לגשת לערכאות נגדם. התושבים, מצדם, השתדלו להתנגד למעשי ההריסה בדרכים לא אלימות.

חמור מכל, יחד עם כוחות המשטרה הגיע אל הכפר אוטובוס שבו היו עשרות נערים יהודים מארגוני הימין הקיצוני. הללו החלו לקנטר את תושבי הכפר שבתיהם נהרסו זה עתה ומחאו כפיים לשוטרים שהרסו את הבתים.

בהריסת הבתים הפקיעו אנשי המשטרה את תכולת כל הבתים, כולל מקררים, תנורים, ארונות, שולחנות, מזרנים וכריות, סלונים, חדרי שינה וחדרי אוכל, אריגים, שטיחים רבים ועבודות יד וכו'. כוחות המשטרה נטלו עמם רכוש אחר שהוצב סמוך לבתים, כמו גנרטורים לייצור חשמל, מחרשות, טונות קמח וכדומה.

גם נציגי ההוצאה לפועל ונציגי מס הכנסה התלוו לכוחות המשטרה ואלה חילטו נכסים שהתושבים היו חייבים לרשויות המס. נכסים חולטו גם מבעלי חוב בלשכות ההוצאה לפועל. החילוט נעשה ללא הודעה מראש ובלי שהתושבים נדרשו לשלם את חובם ולכן לא היה חוקי. התושבים אף נדרשו לשלם 22,500 שקל כדי שרכושם יוחזר להם.

גם מטעי הזיתים ועצי הפרי שטיפחו התושבים נעקרו. הכוחות עקרו את כל עצי הזית של תושבי אל-עראקיב, כ-4,500 במספר.

בעקבות עתירה שהגיש עדאלה בספטמבר 2007, בדרישה לבטל את ועדות הקבלה האזוריות הפועלות לסנן מועמדים למגורים ביישובים קהילתיים בישראל, הודיע מינהל מקרקעי ישראל במרס 2010 על החלטתו להנהיג הסדר מתוקן בכל הנוגע להליכי הקליטה והקצאת המגרשים ביישובים קהילתיים. העתירה הוגשה בשמם של בני הזוג אחמד ופאתנה זבידאת, שביקשו לבנות בית ביישוב הקהילתי רקפת, השייך למועצה האזורית משגב בגליל. בקשתם נדחתה על ידי ועדת הקבלה, בנימוק של "אי-התאמה חברתית". בעתירה נטען כי קיומן של ועדות קבלה ביישובים קהילתיים מנוגד לחוק ואינו מתיישב עם זכותו של האזרח לבחור את מקום מגוריו בכל יישוב שיבחר.

במאי 2010, בעקבות ההחלטה החדשה של מינהל מקרקעי ישראל, הגישה עורכת הדין סוהאד בשארה מעדאלה עתירה מתוקנת לבג"ץ. בעתירה נטען, כי ההסדר החדש אינו שונה במהותו מההסדר הקודם. בשניהם נקבע אותו מנגנון – ועדות קבלה – אשר פועל מתוך פגיעה חמורה בזכויות יסוד חוקתיות, בניגוד לפסקת ההגבלה ובניגוד לחוק חובת המכרזים, התשנ"ב-1992. יתרה מזו, בהסדר החדש נקבעו אותם קריטריונים לקבלה ליישובים קהילתיים, שהיו תקפים גם בהסדר הקודם, ובהם קריטריון ההתאמה החברתית, שאליו מתייחסת העתירה המקורית.

העותרים, בהם הארגונים קול אחר בגליל, המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי, במקום – מתכננים למען זכויות תכנון, הקשת הדמוקרטית המזרחית, הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות ועדאלה, מציינים כי היישובים הקהילתיים אינם מיועדים לאוכלוסיות ייחודיות והם מוקמים על קרקעות שבבעלות המדינה. עם זאת, מינהל מקרקעי ישראל מסמיך את חברי היישובים האלה לקבוע מיהו מועמד מתאים להתגורר בהם. כך חלק קטן מאזרחי ישראל מקבלים הסמכה, שאינה מעוגנת בחקיקה כלשהי, לקבוע את חלוקת הקרקע הציבורית במדינה ואת זכותם של שאר האזרחים לבחור את מקום מגוריהם. גם הקריטריונים לסינון מועמדים ליישובים אלה, שהעיקרי בהם הוא הקריטריון של "התאמה חברתית", אינם מעוגנים בחקיקה. בעתירה נאמר כי זהו קריטריון שרירותי, שהשימוש בו הוא ההסבר העיקרי לכך שכמעט ואין משפחות ערביות המתגוררות ביישובים הקהילתיים. מעבר לכך, גם יהודים ממוצא מזרחי ואתיופי, משפחות חד הוריות, הומוסקסואלים ולסביות נכשלים במבחן "ההתאמה החברתית" ולכן קבוצות חברתיות אלה מודרות כמעט לחלוטין מהיישובים הקהילתיים. לאזרחי המדינה שמורה הזכות להתגורר בכל יישוב לא ייעודי בישראל, אשר הוקם על ידי המדינה או סוכניה ועל קרקעות המוגדרות כקרקעות המדינה. הזכות לבחירת מקום מגורים נגזרת מהזכות לאוטונומיה האישית של הפרט ועל כן פגיעה בחירות זו היא גם פגיעה בכבודו, שוויונו וחירותו של הפרט בניגוד למצוות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו", נאמר בעתירה. הסירוב לקבל את בני הזוג זבידאת לרקפת בנימוק של "אי התאמה חברתית" פוגע בכבודם, שוויונם וחירותם.

העותרים מזכירים כי באוגוסט 2004 התקבלה החלטה מספר 1015 של מינהל מקרקעי ישראל, הקובעת את הליכי הקבלה של מועמדים ליישובים קהילתיים וחקלאיים. לפי ההחלטה, יוקמו ועדות קבלה לסינון מועמדים ליישובים אלה. החלטה זו תוקנה בהחלטה מספר 1064, אבל זו בוטלה במרס 2010 ובמקומה התקבלה החלטה מספר 1195. גם בהחלטה המתוקנת נקבע מנגנון של ועדות קבלה, שיסננו מועמדים למגורים ביישובים קהילתיים וחקלאיים. התאמה לחיי חברה בקהילה היא אחד הקריטריונים לבחירת מועמדים המוזכרים בהחלטה. העותרים מציינים, כי גם ההחלטה המתוקנת אינה מעוגנת בחקיקה ראשית וכי המנגנון של ועדות קבלה הוא חריג לחובת המכרזים, בניגוד לחוק חובת המכרזים.

קריטריון "ההתאמה החברתית" הוא מושג רחב, עמום ולא ברור, שמרכיביו אינם מוגדרים בהחלטה והשימוש בו שרירותי, מציינים העותרים. הם מדגישים, כי גם בהחלטה המתקנת נשאר על כנו הקריטריון של "התאמה חברתית", למרות הבעייתיות שלו ואף שבית המשפט כבר הוציא צו על תנאי שבו נתבע מינהל מקרקעי ישראל לנמק את השימוש בקריטריון זה. גם דרך הפעולה של ועדות הקבלה לא השתנתה בהחלטה החדשה. ועדות הקבלה הן הגוף העיקרי לבחירת מועמדים למגורים ביישובים קהילתיים וחקלאיים. ועדות אלה פועלות כמנגנון המייצר מרחבים בעלי זהות לאומית ברורה, היינו יישובים יהודיים באופיים.

החלטת המינהל הנ"ל נבחנת גם בהקשר של מדיניות המינהל, אשר מביאה לחלוקה לא הוגנת, לא צודקת ולא שוויונית של הקרקעות במדינה. תושבי היישובים הקהילתיים – רובם המכריע יהודים, כאמור – נהנים מהנחות משמעותיות במחירי המגרשים, בעוד שכניהם הערבים נאלצים לשלם מחירים גבוהים מאוד על קרקעות לבנייה, שכמעט ואינן זמינות. בעוד ליהודים יש הזדמנויות מגורים ביישובים שלווים, בבתים צמודי קרקע וברמת חיים גבוהה, הערבים נאלצים לגור ביישובים צפופים, בעלי תשתיות נמוכות וכמעט ללא אופציות לשיפור מצבם. ועדות הקבלה ליישובים הקהילתיים ממלאות תפקיד חשוב בשימור מצב זה וההחלטות המתוקנות של מינהל מקרקעי ישראל מקבעות את מעמדן

המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי וארגון עדאלה הגישו בשבוע שעבר התנגדות לתכנית מתאר חריש ח/1 לוועדה מיוחדת לתכנון ולבניה חריש. התכנית הינה שלב ראשון במימוש חזון העיר החרדית חריש עבור 150 אלף תושבים. עדאלה והמרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי, שהקים ח"כ ד"ר חנא סוייד (חד"ש), ביקשו שלא לאשר את התוכנית ולבטל את הפקדתה.

התוכנית המוצעת ממוקמת באזור ואדי עארה המיושב בעיקרו על ידי אוכלוסייה ערבית. גבול התכנית נמצא בעיקרו בתחום השיפוט של המועצה המקומית קציר-חריש (כ- 3,000 דונם), וגוזר בחלקו מתחום שיפוט מועצה אזורית מנשה (כ-628 דונם שחלקם הגדול שייך לתחום הישובים: מצר, ברקאי ואום אל-קוטוף). התוכנית הנה חלק מתוכנית כללית רחבה יותר של חריש אשר תכלול כ- 21,000 דונם ותשכן כ- 150,000 תושבים חרדים. היישובים הערביים הגובלים בתחום התוכנית, אום אל-קוטוף, דאר אל-חנון, ברטעה, כפר קרע, מייסר וערערה מונים כ- 41,638 תושבים. כלל היישובים הנ"ל נמצאים באשכול סוציו-אקונומי נמוך.

מתכננות הערים ענאיה בנא והנא חמדאן ועו"ד סוהאד בשארה הדגישו בהתנגדות, כי אישור התוכנית וביצועה תוך כדי ראייה להקמת עיר בקיבולת של 150,000 תושבים, כאמור, תגרום להעמסת יתר על המשאבים הטבעיים והסביבתיים באזור המיועד, ותפגע אנושות בהתפתחות הטבעית העתידית של היישובים הקיימים.

התוכנית הנדונה, כפי שעולה ממסמכיה, ובין היתר מתשריט "חריש – תכנית כללית", תמנע כל אפשרות עתידית להרחבת תחומי הפיתוח של היישובים הערביים הסובבים הנ"ל ותגרום, הלכה למעשה, להקפאתם במצב הקיים. כך למשל, תהפוך אום אל-קוטוף לאי בתוך היישוב חריש. כמו כן, גבולות היישוב על פי התוכנית הכללית גובלות בבנייה הקיימת כיום ביישובים כפר קרע, מייסר, ברטעה וערערה. "התוכנית הינה מאולצת, נובעת ממניעים לא אובייקטיביים, והופקדה ללא חקירה עובדתית ממצה וללא בדיקה תכנונית-מקצועית ועניינית בשטח. התוכנית גם פוגעת בעקרונות השוויון והצדק החלוקתי אשר הותוו על ידי בית המשפט העליון", נטען בהתנגדות.

עוד הדגישו המתנגדים, כי התוכנית משקפת מדיניות ופרקטיקה תכנונית מפלה כנגד האוכלוסייה הערבית באזור ואדי עארה, כאשר מוסדות התכנון מאפשרים הקמת יישוב יהודי חרדי ובמקביל מסרבים הם להכיר ולתכנן את היישוב הערבי דאר אל-חנון, כפר בלתי מוכר, שקיים במיקומו הנוכחי, באזור ואדי עארה בתחום השיפוט של המועצה האזורית מנשה, עוד לפני הקמתה של מדינת ישראל. תושבי דאר אלחנון פועלים מזה יותר מעשרים שנה למען ההכרה ביישוב, אך מאמציהם נתקלו בסירובה של המדינה, שנאחזת בטענה, כי המצב התכנוני אינו מאפשר מגורים בשטח דאר אלחנון. "האפליה משתקפת גם בהעדפת הקצאת קרקעות ייחודית לאוכלוסייה חרדית יהודית על חשבון צורכי האוכלוסייה הערבית המתגוררת באזור", הדגישו המתנגדים

נייר עמדה חדש של ארגוני זכויות האדם "רופאים לזכויות אדם", "עדאלה", ו"אל-מיזאן", בוחן את התנהלות הרשויות הישראליות במעבר ארז ביחס לבקשות חולים פלסטינים לצאת מרצועת עזה לצורך קבלת טיפול רפואי, שאינו זמין ברצועה. מהמסמך עולה, כי מדינת ישראל מיישמת מדיניות עקבית המבחינה בין מקרים רפואיים המוגדרים כמסכני חיים לבין מקרים שאינם מערבים סכנת חיים, כבסיס למניעת יציאתם מן הרצועה לצורך טיפול רפואי. לטענת הארגונים, מדובר בהפרה של כללי האתיקה הרפואית והמשפט ההומניטרי הבינלאומי.

הדו"ח מבוסס על ניתוח של מקרי הסירוב של ישראל לפניות של חולים מעזה שביקשו לצאת את הרצועה לצורך טיפול רפואי במהלך שנת 2009. הניתוח חשף מתאם גבוה בין היותו של המצב הרפואי מסכן חיים לבין נטיית הרשויות הישראליות להיענות לבקשה. הדו"ח מדגיש כי גם מקרים רפואיים שאינם מערבים סכנת חיים, ושנדחו על-ידי ישראל, עלולים להיות דחופים מבחינה רפואית, ולהוביל לאובדן איברים חיוניים, לאובדן ראייה ולנכות. לטענת הארגונים, על ישראל לאפשר לכל חולה או פצוע הזקוקים לטיפול רפואי שאינו זמין בעזה גישה לטיפול מחוץ לרצועה ללא עיכוב.

לפי הדו"ח, מדיניות ההבחנה בין חולים, שיושמה לראשונה ביוני 2007, נמשכת עד היום. בחודש וחצי האחרון הגיעו לארגון "רופאים לזכויות אדם" כ-68 פניות של חולים המבקשים לצאת מן הרצועה לצורך טיפול רפואי, זאת לאחר שנדחו על-ידי גורמי הביטחון. מדובר במספר חריג של פניות שנדחו בתקופה קצרה יחסית, אשר כולן נוגעות לטיפולים רפואיים שאינם מצילי חיים. לאחר ש-11 בקשות ערעור פרטניות שנשלחו מטעם "רופאים לזכויות אדם" בשם חולים אלה נדחו על ידי מנהלת התיאום והקישור בעזה, פנה הארגון בבקשה מקובצת לבחון מחדש עוד 28 פניות.

בהודעה שנמסרה מטעם הארגונים העומדים מאחורי הדו"ח נאמר, כי הבחנה בין מצב רפואי מסכן חיים לבין מצב רפואי שאינו מערב סכנת חיים, תוך מניעת הגישה לטיפול רפואי במקרים שאינם מסכני חיים, נוגדת את האתיקה רפואית, לפיה יש לאפשר לכל חולה או פצוע גישה לטיפול הרפואי המיטבי הזמין עבורו, ללא קשר למידת דחיפותו של הטיפול, או לחומרת מצבו הרפואי. כמו כן, ההבחנה הזו מנוגדת לכללי המשפט ההומניטרי ומשפט זכויות האדם הבינלאומי, המכירים בזכות לחיים, בזכות לשלמות הגוף ובזכות לכבוד האדם, המוכרות כזכויות יסוד גם בדין הישראלי.

לדברי רן ירון, מנהל מחלקת שטחים ברופאים לזכויות אדם, "היד המונעת את הטיפול הרפואי אחראית באופן ישיר למצבם הבריאותי של הנתונים להגבלות התנועה, גם אם לא נגרם על ידה". הארגונים מציינים, כי מדיניות זו נובעת משיקולים הזרים לרפואה. מניעה מכוונת של טיפול רפואי מחולים לשם השגת יעדים פוליטיים נחשבת לענישה קולקטיבית, האסורה על פי המשפט ההומניטרי הבינלאומי. לדבריהם, מדיניות זו מהווה חלק מהמגמה הישראלית להדק את המצור על רצועת עזה, להערים קשיים על תושביה ולהגביל את תנועתם.

לקריאת נייר העמדה

רופאים לזכויות אדם, הוועד נגד עינויים בשיתוף עדאלה, גישה ומועדון הגדה השמאלית, יקיימו ביום ראשון, ה-4 ביולי, דיון מיוחד על מצב האוכולוסיה הפלסטינית בעזה תחת הכותרת "עזה – כאן ועכשיו". בערב יוקרן גם סרט האנימציה הפלסטיני, "פאתנה". לפרטים נוספים על האירוע.

העמותה לזכויות אדם "עדאלה", הוועד הציבורי נגד עינויים ועמותת רופאים לזכויות אדם עתרו ביום ראשון (ה-23 במאי) לבית המשפט בבקשה לפרסם את תצהירו של אמיר מח'ול, בו הוא מפרט מח'ול את תנאי מעצרו המשפילים ושיטות חקירה בלתי חוקיות שננקטו נגדו בימיו מעצרו הראשונים, בהם נמנע ממנו להיפגש עם עורכי דינו.

יצוין שסוגיית המעצרים והעמדת אנשי ציבור ערבים לדין עלתה בשבת, ה-22 במאי, בוועידה הארצית של חד"ש שנערכה בנצרת. יו"ר חד"ש, ח"כ מוחמד ברכה, העומד לדין בעצמו על תקיפה והעלבת עובדי ציבור, אמר לעיתונאים שסיקרו את הוועידה כי "יש מגמות מאוד מדאיגות לצמצום המרחב הדמוקרטי בישראל, ואסור שהמערכה הזו תהיה מערכתם של הערבים מול הממסד המשתולל והשליטה של ישראל ביתנו בצמתים של מערכת החוק. סוגיה זו צריכה להיות בנפשם של כל שוחרי הדמוקרטיה – יהודים וערבים כאחד". עוד הוא הבטיח שחד"ש והמפלגה הקומוניסטית ימשיכו במערכה נגד מגמות לצמצם את המרחב הדמוקרטי וקרא לשחרר מייד את ד"ר עומר סעיד ואת אמיר מחו'ל.

אמיר מח'ול נפגש ביום שלישי, ה-19 במאי, עם סנגוריו – 13 ימים לאחר שנעצר, והוטלה עליו מניעת מפגש עם עורכי דינו. חששם של הסנגורים, עו"ד חוסין אבו חוסין, ארנה כהן וחסן ג'בארין מארגון עדאלה, שהתעורר כשראו את אמיר מח'ול לראשונה ביום שני בבית המשפט, אף גבר משהתקיים המפגש הראשון איתו, לכשהתברר להםכי במהלך הימים בהם נמנע ממח'ול להיפגש עמם, נקטו החוקרים נגדו בשיטות חקירה פסולות המנוגדות לאיסור המוחלט על עינויים בחוק הבינלאומי ובפסיקת בית המשפט העליון.

דובר עדאלה מסר כי "תמונה ראשונית זו שהתבררה אתמול מאמתת את חשדם של הסנגורים שהתעורר במהלך הדיונים המשפטיים הקודמים של מר מח'ול בדבר מצב בריאותי, ובמיוחד לנוכח דחיית הבקשה לקבל את העתקי הדוחות הרפואיים מבית המעצר". עוד נמסר כי צוות ההגנה שוקל את לנקוט צעדים משפטיים בנושא זה. יצוין, כי בית המשפט האריך אתמול את מעצרו של מח'ול עד ליום חמישי הקרוב.

בג"ץ הוציא השבוע צו על תנאי המורה לשר הפנים לקבוע קריטריונים ברורים ושוויוניים המאפשרים את נסיעתם של אזרחי מדינת ישראל למדינות המוגדרות כמדינות אויב לפי החוק הישראלי.

על אף התנגדות ראש הממשלה ושר הפנים הוציא בג"ץ ביום שלישי האחרון צו מוחלט בעתירה שהגיש ארגון עדאלה, המתיר את נסיעתו של הסופר עלא חליחל לביירות, לצורך קבלת פרס "ביירות 39". כמו כן, הוציא בג"ץ צו על תנאי המחייב את שר הפנים וראש הממשלה להסביר מדוע לא לקבוע קריטריונים ברורים שוויוניים וכתובים המאפשרים את נסיעתם של אזרחי מדינת ישראל למדינות המוגדרות כמדינות אויב לפי החוק הישראלי.

פרקליטות המדינה טענה אתמול בפני בג"ץ כי מדיניות שר הפנים קובעת שנסיעה ללבנון הינה אסורה אלא במקרים הומניטאריים קיצוניים ביותר, וזאת מטעמים ביטחוניים.

ארגון עדאלה עתר לבג"ץ במרץ 2010 בשמו של חליחל, בדרישה להעניק לו היתר יציאה ללבנון בין 14 ל-18 באפריל 2010, כדי להשתתף בטקס שבו יקבל את הפרס הספרותי היוקרתי "ביירות 39". העתירה, נגד שר הפנים וראש הממשלה, הוגשה על ידי עורכי הדין חנין נעאמנה וחסן ג'בארין מעדאלה .

עשרות פעילי חד"ש הפגינו ביום רביעי, ה-10 במרץ, בפתח בית משפט השלום בתל-אביב, עם פתיחת משפטו של יו"ר חד"ש, ח"כ מוחמד ברכה. בהפגנה השתתפו חברי סיעת חד"ש בכנסת – ח"כ חנא סוויד, ח"כ דב חנין וח"כ עפו אגברייה – ח"כים לשעבר, מזכ"ל מק"י מוחמד נפאע, נציגי הארגונים עדאלה, מוסאווה והאגודה לזכויות האזרח, נציג ארגון הפרלמנטים האירופי, חברי ועדת המעקב העליונה לציבור הערבי בישראל, פעילי חד"ש ואישי ציבור ואקדמיה. בחד"ש התייחסו לאישומים נגד ברכה ואמרו: "המשפט המבוים נגד ח"כ מוחמד ברכה, יו"ר תנועת חד"ש, הוא צעד חמור נוסף של הממשלה ושלוחיה נגד חופש הביטוי וחופש ההפגנה. ה'אישומים' נגד ח"כ ברכה, המעוותים את התנהגותו בהפגנות פוליטיות, נועדו להעניק לגיטימציה לאלימות נגד אישים ופעילי שלום".

בהפגנה הפיצו פעילי חד"ש פלייר, בו נכתב: "ביום המשפט נגד ח"כ ברכה, כמו המסע לדה-לגיטימציה של הקרן החדשה לישראל ושל פרופ' נעמי חזן, הם הוכחה נוספת, כי דיכוי חופש הביטוי חוצה גדרות הפרדה ומשתלט גם על המרחב הציבורי בישראל עצמה. המשטרה, כזרוע השלטון, משלימה את מסע הימין הקיצוני לביטול הלגיטימיות של השמאל הישראלי בזירה הפוליטית הישראלית.

"מאבק משותף יהודי-ערבי רחב להגנת הדמוקרטיה הוא צורך השעה. מאבק כזה הוא בעל חשיבות מיוחדת להבטחת שלומה ועתידה של האוכלוסייה הערבית בישראל, הסובלת מאז קום המדינה מאפליה, מאלימות המשטרה וממסע של החשדה. המאבק להגנת הדמוקרטיה הוא מרכיב חשוב במערכה הכוללת למען ישראל שוחרת שלום ושוויונית".

כתב האישום נגד ברכה כולל ארבעה סעיפים: תקיפת שוטר משמר הגבול בהפגנה נגד חומת ההפרדה בכפר בלעין באפריל 2005; העלבת עובד ציבור בהפגנה נגד מלחמת לבנון השנייה בתל אביב באוגוסט 2006; תקיפת פעיל ימין בהפגנה נגד מלחמת לבנון בתל אביב ביולי 2006 והכשלת שוטר במילוי תפקידו בהפגנה העת כינוס מפלגת העבודה בנצרת ביולי 2007.

ח"כ ברכה אמר הבוקר: "אני מתכוון להפריך את כתב האישום בבית המשפט, מי שמפעיל אלימות בהפגנות ומתנכל לחופש ההפגנה והביטוי אלו המשטרה וזרועות הביטחון. לראיה, רק בשבוע שעבר בג"צ נאלץ להתערב כדי להבטיח את זכות ההפגנה בשייח ג'ראח. מכתב האישום נודף ריח פוליטי חריף, אין מדובר במשפט אישי וזה ניסיון להטיל פחד והרתעה על כל מי שמבקש לממש את הזכות הדמוקרטית להתנגד למדיניות הממשלה".

ח"כ דב חנין אמר: "הגשת כתב האישום כנגד ח"כ ברכה בגין התנהגותו בהפגנות פוליטיות הוא צעד חמור נגד חופש ההפגנה חופש הביטוי. זוהי חוליה נוספת בתהליך מדאיג ומסוכן של צמצום המרחב הדמוקרטי. מה שהחל בחברי הכנסת הערבים, מתרחב לארגוני זכויות האדם ופעילי שלום. זה הזמן להקמתה של חזית רחבה להגנת הדמוקרטיה".

בעקבות החלטת היועץ המשפטי לממשלה להעמיד את ח"כ ברכה לדין פרסם ארגון עדאלה את התגובה הבאה: "כתב האישום מתבסס על ראיות שקריות, שאותן הכחיש ח"כ ברכה מכל וכל. בידי מרכז עדאלה ראיות המעידות כי בהפגנה נגד חומת ההפרדה, שהיא האירוע המרכזי בכתב האישום, אנשי המשטרה והמסתערבים הם דווקא אלו שפגעו במפגינים, וביניהם ח"כ ברכה, תוך שימוש בגז מדמיע ובפצצות הלם. בעקבות אירוע זה הגיש עדאלה באופן מיידי, בשמו של ח"כ ברכה, תלונה למחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש). תלונה זאת מעולם לא נבדקה.

"לגבי האירוע מ-22 ביולי 2005, שבו מיוחסת לח"כ ברכה תקיפה שלא כדין, אנשי ציבור יהודים וערבים העידו כי בהפגנה שנערכה בתל אביב נגד מלחמת לבנון, פעילי הימין הקיצוני הם אלו שתקפו את המפגינים ופגעו בהם ובין השאר בח"כ ברכה. היועץ המשפטי לממשלה מעולם לא חקר את האירוע.

"לכן מדובר בכתב אישום פוליטי חסר ראיות מרשיעות כלשהן, המבקש להפליל אירועים פוליטיים מובהקים ולגיטימיים נגד חומת ההפרדה ונגד המלחמה ולפגוע בשמו הטוב של מנהיג ציבור ערבי ובמעמדו.

"המחדל של מח"ש ושל היועץ המשפטי בבדיקת התלונה שהגיש ח"כ ברכה לגבי האירועים שאליהם מתייחס כתב האישום מעיד על חוסר תום לב ועל שיקולים זרים בהגשת כתב האישום".

ערב פתיחת המשפט, פורסם כי ארגון הפרלמנטים האירופי (IPU) ילווה את ההליך המשפטי נגד ח"כ מוחמד ברכה. הארגון מאגד בתוכו עשרות פרלמנטים אירופאים, וגם ח"כים מישראל, וחלק מתפקידו הוא הגנה על זכויותיהם הפוליטיות של חברי פרלמנט.

ביום רביעי, ה-10 במרץ, יפתח בתל-אביב משפטו של יו"ר חד"ש, ח"כ מוחמד ברכה. לקראת משפטו הפיצו פעילי חד"ש מנשר בו נאמר "מול האיום על המרחב הדמוקרטי והייאוש אשר מטפחת הממשלה הימנית, נתייצב משולבי זרוע, יהודים וערבים, נשים גברים, עובדים וסטודנטים, ארגוני ותנועות שלום, שוויון וצדק חברתי. יחד נקרא: הייאוש והדיכוי לא יעברו!".

כתב האישום נגד ברכה כולל ארבעה סעיפים: תקיפת שוטר משמר הגבול בהפגנה נגד חומת ההפרדה בכפר בלעין באפריל 2005; העלבת עובד ציבור בהפגנה נגד מלחמת לבנון השנייה בתל אביב באוגוסט 2006; תקיפת פעיל ימין בהפגנה נגד מלחמת לבנון בתל אביב ביולי 2006 והכשלת שוטר במילוי תפקידו בהפגנה העת כינוס מפלגת העבודה בנצרת ביולי 2007.

בעקבות החלטת היועץ המשפטי לממשלה להעמיד את ח"כ ברכה לדין פרסם ארגון עדאלה את התגובה הבאה:"כתב האישום מתבסס על ראיות שקריות, שאותן הכחיש ח"כ ברכה מכל וכל. בידי מרכז עדאלה ראיות המעידות כי בהפגנה נגד חומת ההפרדה, שהיא האירוע המרכזי בכתב האישום, אנשי המשטרה והמסתערבים הם דווקא אלו שפגעו במפגינים, וביניהם ח"כ ברכה, תוך שימוש בגז מדמיע ובפצצות הלם. בעקבות אירוע זה הגיש עדאלה באופן מיידי, בשמו של ח"כ ברכה, תלונה למחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש). תלונה זאת מעולם לא נבדקה.

"לגבי האירוע מ-22 ביולי 2005, שבו מיוחסת לח"כ ברכה תקיפה שלא כדין, אנשי ציבור יהודים וערבים העידו כי בהפגנה שנערכה בתל אביב נגד מלחמת לבנון, פעילי הימין הקיצוני הם אלו שתקפו את המפגינים ופגעו בהם ובין השאר בח"כ ברכה. היועץ המשפטי לממשלה מעולם לא חקר את האירוע.

"לכן מדובר בכתב אישום פוליטי חסר ראיות מרשיעות כלשהן, המבקש להפליל אירועים פוליטיים מובהקים ולגיטימיים נגד חומת ההפרדה ונגד המלחמה ולפגוע בשמו הטוב של מנהיג ציבור ערבי ובמעמדו.

"המחדל של מח"ש ושל היועץ המשפטי בבדיקת התלונה שהגיש ח"כ ברכה לגבי האירועים שאליהם מתייחס כתב האישום מעיד על חוסר תום לב ועל שיקולים זרים בהגשת כתב האישום"

פעילי חד"ש יפגינו נגד הרדיפה הפוליטית ח"כ ברכה בעת תחילת משפטו ביום ד', ה-10 במרץ, בשעה 9:30 בפתח בית משפט השלום בתל-אביב, רחוב ויצמן 1. לפרטים נוספים ולהצטרפות למאבק – בדוא"ל כאן.