בתגובה לעתירה שהוגשה לבג"ץ הודיע השבוע משרד הבריאות על פתיחה מחדש של שתיים מתוך שלוש מרפאות אם וילד בכפרים הערבים הבדואים אבו תלול (אלאעסם), וואדי אלנעם, וקסר אלסר (אלהואשלה) בנגב, שנסגרו באוקטובר בשנה שעברה בטענה כי לא נמצאו אחיות ורופאים המוכנים להפעיל אותן. את העתירה הגישה עו"ד סאוסן זהר מעדאלה בשמם של 11 נשים ערביות מהנגב, יו"ר הוועד המקומי בכפר קסר אלסר, עמותת רופאים לזכויות אדם, עמותת יסמין אלנגב לבריאות ואגודת הגליל.

בתגובה שהוגשה לבג"ץ ציין משרד הבריאות כי שתי המרפאות יפעלו באופן חלקי בלבד: המרפאה באלאעסם תפעל שלושה ימים בשבוע, ובאלהואשלה ביומיים האחרים. לדברי משרד הבריאות, המרפאה בוואדי אלנעם לא תיפתח בינתיים בגלל הקשיים בגיוס כח אדם.

במהלך חודש אוקטובר 2009 הורה משרד הבריאות על סגירת מרפאות אם וילד בשלושת הכפרים הנ"ל וכתוצאה מכך נחסמה גישתן של תושבות הכפרים וילדיהן מקבלת שירות רפואי בסיסי וחיוני. מאז פתיחתן סיפקו מרפאות אלו שירות עבור כ-18,000 תושבים, לרבות נשים וילדים. יצוין כי שני הכפרים, אבו תלול וקסר אלסר, הוכרו ע"י ממשלת ישראל במהלך שנת 2005 אך הליכי התכנון בהם טרם הושלמו. הכפר וואדי אלנעם הינו כפר לא מוכר. משרד הבריאות טען בהתכתבויות שקדמו לעתירה, כי "בשל מחסור באחיות, החלטנו להפסיק קבלת קהל בתחנות קטנות ולהפנות את קהל המטופלים לתחנות גדולות וזה על מנת לעשות איגום משאבי כוח אדם הסיעודי מהמעט שעומד לרשותנו…".

המרפאות נסגרו חרף מצב הבריאות החמור והירוד בכפרים הערבים הבדואים, במיוחד בקרב נשים וילדים: תמותת תינוקות הינה מהגבוהה בארץ; משקל התינוקות הינו מהנמוכים בארץ; ילדים רבים אינם מחוסנים; תוחלת החיים נמוכה; אחוז המחלות הינו מהגבוהים בארץ ועוד.

לדברי וסים עבאס, מנהל מחלקת כפרים לא מוכרים בעמותת רופאים לזכויות אדם: "הודעת משרד הבריאות כי יפתח שתי מרפאות שסגר בעבר הינה צעד מבורך, אך חלקי: בכפרים הערבים הבדואים בנגב קיים מחסור אדיר בשירותי הרפואה המונעת, העומד בניגוד מוחלט לצרכים הרפואיים הרבים בקרב תושביהם. לכן, אנו מצפים ממשרד הבריאות לא רק לספק שירותים רפואיים שוויוניים מבחינת זמינותם ונגישותם, אלא גם להשקעת משאבים גדולה יותר".

שישה ארגוני זכויות אדם עתרו ביום ראשון, ה-8 באוגוסט, לבג"ץ נגד החלטת הממשלה להקציב 21 יום בלבד לילדי מהגרי עבודה כדי להסדיר את מעמדם החוקי בישראל. הארגונים דורשים להאריך את הזמן שהוקצב ל-90 יום, כדי שלא ייפסלו ילדים זכאים בשל מכשול בירוקרטי.

הארגונים – ילדים ישראלים, מוקד סיוע לעובדים זרים, האגודה לזכויות האזרח בישראל, רופאים לזכויות אדם, המרכז לפלורליזם יהודי וקו לעובד – טוענים בעתירתם כי "בעוד שהחלטת הממשלה מביאה לידי ביטוי בידה האחת, לפחות בכל הקשור לחלק מילדי המהגרים, את עקרון טובת הילד ואת הכלל לפיו אין מענישים ילדים על חטאי הוריהם, ההחלטה מסכלת בידה השנייה את אותם העקרונות עצמם. זאת באמצעות הצבתם של מכשולים פרוצדוראליים, אשר יהפכו את מימוש זכותם של הזכאים לקבלת מעמד לבלתי אפשרית בחלק ניכר מן המקרים".

היום החל למעשה מרוץ נגד הזמן להגשת בקשות תוך 21 יום, כאשר על פי ההחלטה הפקיד המקבל את הבקשות רשאי להעניק אורכה של 21 ימים נוספים להגשת מסמכים נוספים – וזאת רק אם הוגשו עיקרי המסמכים הדרושים. לטענת העותרים, המשמעות היא שרבים מבין כ-800 הילדים הזכאים למעמד, אם לא רובם, לא יוכלו להגיש בפועל את בקשותיהם ולממש את הזכויות, או שבקשתם תידחה על הסף ללא דיון בה לגופה – "כל זאת בשל העדר יכולת להציג את המסמכים הנדרשים במועד שנקבע".

הארגונים טוענים כי ילדים רבים, יחד עם הוריהם, יצטרכו לפעול להשגת אישורי לימודים מבתי הספר בתקופת חופשת הקיץ; לפנות לצורך הנפקת דרכונים ותעודות לידה אל השגרירויות הזרות, אשר אינן מנפיקות מסמכים בתוך פרק זמן כה קצר; לפנות אל משרד הפנים בישראל לצורך הנפקת אישורים על לידה או הודעות לידת חי; לפעול לתיקון רישומם של אבות בהודעות על לידת חי ועוד. "הדרישה כי מסמכים אלה יוצגו בתוך 21 ימים, ואפילו כאשר לפקיד המקבל את הבקשות סמכות להאריך את המועד ב-21 ימים נוספים, ואף זאת רק אם הוצגו עיקרי המסמכים, אינה סבירה בעליל", נכתב בעתירה.

עוד נכתב, כי "נוכח העובדה, כי מדובר בהסדר לשעה, הזדמנות חד-פעמית לילדים חסרי מעמד שמרכז חייהם בישראל להסדיר את מעמדם, משמעותם של המחסומים הביורוקרטיים היא הרת גורל עבור הילדים הזכאים למעמד על פיה – מחסומים אלה עשויים להותיר ילדים, שהממשלה החליטה כי ראוי ליתן להם רישיון לישיבת קבע בישראל, ללא מעמד כלשהו, נעדרי זכויות סוציאליות, בתחושת חוסר ביטחון מתמדת, כשחרב המעצר והגירוש מוסיפה ומתנופפת מעל ראשם".

תנועת גוש שלום תעתור לבג"צ נגד הקמתה של "ועדת טירקל" לבדיקת אירועי ההשתלטות על משט הסיוע לעזה – אשר מסתמנת כוועדה חסרת סמכויות אשר מתוך כתב המינוי שלה הוצאו מראש כל הנקודות העיקריות שיש לחקור בהן. דובר התנועה מסר: "לא במקרה נמנעה הממשלה מללכת בדרך המלך שמעמיד לרשותה החוק הישראלי וליזום ועדת חקירה משפטית בלתי תלויה שאת חבריה הייתה ממנה נשיאת בית המשפט העליון. ועדה כזאת הייתה עלולה לחשוף עובדות ולהגיע למסקנות בלתי נוחות לממשלה – סכנה שאינה נשקפת מוועדת הטיוח עליה החליטו נתניהו ושריו".

כתב המינוי של ועדת טירקל בכלל אינו מתייחס לתהליך קבלת ההחלטות השערורייתי אשר הוביל לשפיכות דמים בלב ים, להרג של תשעה אנשים שכל מטרתם הייתה להגיע לחופי עזה ולא להתנגש עם חיילים ישראלים, להשחרת דמותה של מדינת ישראל בעולם כולו ולניפוץ מוחלט של הברית עם טורקיה שהיתה אבן פינה במדיניות החוץ הישראלית מאז ימי בן גוריון. מובטח מראש שהאחראים לכל זאת יצאו נקיים – לוועדה לא ניתן מנדט לחקור ולדרוש במעשיהם.

גם את מה שהתרחש בפועל באותן דקות גורליות על הסיפון הועדה לא תוכל לחקור ברצינות. "הוועדה לא תוכל לחקור שום חייל ושום קצין, והיא נדרשת לתת אמון עיוור בממצאים הלעוסים והמסוננים של החקירה שחוקר הצבא את עצמו במחשכים. ורב מאד הספק, בלשון המעטה, שוועדת טירקל תרצה או תוכל לגבות עדויות ראיה מנוסעי הספינה הטורקים, האירופאים והאמריקאים שבמדינת ישראל כבר הוגדרו כ'טרוריסטים' ו'מחבלים'".

בגוש שלום טועני כמראש מובטח שווועדת טירקל, שהוקמה בניסיון נואש לרצות את דעת הקהל העולמית, לא תוכל לבצע את החקירה שצריכה להתבצע. בכדי להציג מראית עין של מכובדות בינלאומית צורפו לוועדה שני משקיפים בינלאומיים. מן הראוי לזכור כי אחד מהם – דיויד טרימבל, מנהיג הפרוטסטנטים מצפון אירלנד – הראה את הזדהותו כאשר לפני שבועיים בדיוק הצטרף לארגון של "ידידי ישראל" שהוקם על ידי דורי גולד, נאמנו של בנימין נתניהו. יתר על כן, טרימבל הוא חבר ותיק ב"אגודת הנרי ג'קסון" הקשורה לחוגי ה"ניאו שמרנים" האמריקאים ודוגלת ב"הפצת הדמוקרטיה" באמצעות פלישות צבאיות. לצידו של טרימבל חברים באגודה זאת ריצ'רד פרל, שבממשל בוש היה מראשי היוזמים של הפלישה האמריקאית לעיראק, וכן ויליאם קריסטל שהוא האידיאולוג הראשי של הניאו-שמרנים.

המשקיף הבינלאומי השני בוועדת טירקל הוא קן וטקין, עד לאחרונה גנרל בצבא קנדה והפרקליט הצבאי הראשי שם. שמו של וטקין נקשר בפרשה המסעירה את הפוליטיקה הקנדית שבה מסרו הכוחות הקנדיים המשתתפים במלחמה באפגניסטן עשרות אסירים לידי שרות הביטחון של ממשלת אפגניסטן, שם עונו עינויים אכזריים וחלקם הוצאו להורג ללא משפט. וטקין סירב להעיד בפני הפרלמנט הקנדי על העצות שנתן למפקדי הצבא בנושא זה, בטענה כי יש בינו לבין ממשלת קנדה יחסי פרקליט-לקוח. התנהגותו זאת אינה מבשר טובות על רצונו או יכולתו להשתתף בחשיפת עובדות שאינן נוחות לממשלת ישראל. על כן קשה להניח כי "תעודת הכשרות" הבינלאומית שיעניקו שני משקיפים אלה תסייע בהרבה להקנות אמינות למסקנות.

ארגון עדאלה, הוועד הציבורי נגד עינויים, ועמותת רופאים לזכויות אדם הגישו ביום שני (ה-31 ביוני) עתירה לבג"ץ (הביאס קורפוס), באמצעות עורכת הדין ארנה כהן מעדאלה בדרישה לחייב את שר הביטחון, הפרקליט הצבאי הראשי, שירות בתי הסוהר, משטרת ישראל ורשות ההגירה למסור הודעות למשפחות ההרוגים מבין משתתפי המשט החירות ולעדכן את משפחות הפצועים על מצבם ומצב פציעתם. כמו כן, דרשו הארגונים בעתירה להודיע להם ולמשפחות העצורים על מעמדו המשפטי של כל אחד מהעצורים ומקום החזקתו ולאפשר לעורכי הדין לפגוש אותם מייד.

פניות העותרים אל הפרקליט הצבאי הראשי, אל מנהלת מחלקת בג"צים בפרקליטות המדינה ואל בית הסוהר אלה בדרישה לקבל מידע על מקום החזקת העצורים ומעמדם ובדרישה לאפשר כניסת עורכי דין אליהם לא זכו למענה מהותי וזאת למרות חלוף שעות רבות מאז ההשתלטות על המשט.

בעתירה טענו העותרים כי סירובם של המשיבים להודיע להם על מקום החזקתם של נוסעי המשט מפר את זכותם של העצורים להיוועץ עם עורך דין, וזכותם לידע את משפחותיהם אודות מצבם הפיזי והבריאותי.

בעתירה נכתב: "סירוב המשיבים להודיע לעותרים על מקום החזקתם של נוסעי המשט מפר גם את חובתם החוקית להודיע על מקום הימצאו של עצור, כמתחייב מהוראת סעיף 33 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. חובה זו הינה מהכללים הבסיסיים ביותר של המשפט, היא נגזרת מהזכות לכבוד האדם ומהווה זכות יסוד חוקתית בהיותה חלק מהזכות לכבוד במוגנת על ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו".

העמותה לזכויות אדם "עדאלה", הוועד הציבורי נגד עינויים ועמותת רופאים לזכויות אדם עתרו ביום ראשון (ה-23 במאי) לבית המשפט בבקשה לפרסם את תצהירו של אמיר מח'ול, בו הוא מפרט מח'ול את תנאי מעצרו המשפילים ושיטות חקירה בלתי חוקיות שננקטו נגדו בימיו מעצרו הראשונים, בהם נמנע ממנו להיפגש עם עורכי דינו.

יצוין שסוגיית המעצרים והעמדת אנשי ציבור ערבים לדין עלתה בשבת, ה-22 במאי, בוועידה הארצית של חד"ש שנערכה בנצרת. יו"ר חד"ש, ח"כ מוחמד ברכה, העומד לדין בעצמו על תקיפה והעלבת עובדי ציבור, אמר לעיתונאים שסיקרו את הוועידה כי "יש מגמות מאוד מדאיגות לצמצום המרחב הדמוקרטי בישראל, ואסור שהמערכה הזו תהיה מערכתם של הערבים מול הממסד המשתולל והשליטה של ישראל ביתנו בצמתים של מערכת החוק. סוגיה זו צריכה להיות בנפשם של כל שוחרי הדמוקרטיה – יהודים וערבים כאחד". עוד הוא הבטיח שחד"ש והמפלגה הקומוניסטית ימשיכו במערכה נגד מגמות לצמצם את המרחב הדמוקרטי וקרא לשחרר מייד את ד"ר עומר סעיד ואת אמיר מחו'ל.

ביום חמישי, ה-13 במאי, לאחר 12 חודשים של ניסיונות להשיג מידע מהרשויות אודות המדיניות הישראלית העוסקת בכניסתם של מזון וסחורות אחרות לרצועת עזה, ולאחר שטענה במהלך חודשים ארוכים שהמסמכים כלל אינם קיימים, הודתה לבסוף ישראל כי היא מחזיקה במסמכים המבוקשים, לרבות רשימה של סחורות שכניסתם לרצועת עזה מותרת. בתגובה שהגישה בשבוע שעבר המדינה לביהמ"ש לעניינים מנהליים בתל-אביב, כפי שנדרשה לעשות לאחר שביהמ"ש דחה את תשובתה כי סיפקה את כל המסמכים הנדרשים, היא מתנצלת על "אמירות בלתי מדויקות שהובאו בפני בית המשפט", לטענתה בשל אי הבנה.

עם זאת, גם לאחר שהיא מודה בקיומם של ארבעה מסמכים מרכזיים, טוענת לפתע המדינה, בלא שהעלתה זאת בשום שלב קודם, כי "קיים חשש שגילויים יפגע בביטחון המדינה וביחסי החוץ". היום הגישה עמותת גישה לביהמ"ש תגובה לתשובה זו של המדינה.

המסמכים אשר את דבר קיומם מאשרת המדינה הינם: "נוהל הרשאת הכנסת טובין לרצועת עזה" אשר אמור להסדיר את אופן הטיפול בבקשות ועדכון רשימת המוצרים המותרים להכנסה, "נוהל מעקב ואומדן מלאים ברצועת עזה" אשר אמור להסדיר את המעקב אחרי רמת המלאים המצויים כך שימנע מצב של מחסור, "רשימת מוצרים הומניטאריים המאושרים להכנסה לרצועת עזה" אשר כוללת את המוצרים המותרים להכנסה ומצגת "צריכת מזון ברצועה – קווים אדומים", מסמך אשר לכאורה קובע מינימום תזונתי נדרש לקיומם של תושבי רצועת עזה ומכיל טבלאות מפורטות של מספר הגרמים והקלוריות מכל סוג מזון שיש לאפשר לכל תושב לצרוך, לפי חלוקת גיל ומין, לכאורה על מנת לקבוע רף מינימאלי להגבלות על כניסת סחורות. ביחס לשלושת המסמכים הראשונים בחרה המדינה בתגובתה לעשות שימוש בסייג הקיים בחוק חופש המידע, ולטעון כי קיים חשש לפגיעה בביטחון הלאומי של המדינה או חשש לפגיעה ביחסי החוץ שלה באם יחשפו מסמכי עבודה אלו.

המדינה אף סירבה לנמק מדוע חשיפת המסמכים תפגע בביטחון המדינה, בטענה שהעובדות והנימוקים לכך כה סודיים עד שתוכל להביאם בפני ביהמ"ש רק במעמד צד אחד. לגבי מסמך הקווים האדומים טענה המדינה שאין היא נדרשת לחשוף אותו לפי החוק היות ומדובר בטיוטה אשר לא משמשת כבסיס למדיניות. אולם, טענה זו לא מספקת תשובה לשאלה כיצד מצליחה ישראל "לאפשר התראה אפקטיבית אודות חוסרים צפויים" בסחורות בעת שהיא ממשיכה להתעקש שלא קיים בנמצא מסמך עבודה אשר מגדיר מהן כמויות המינימום הנדרשות, לשיטתה. בכדי לקבוע מה "חסר" יש לקבוע ראשית מהו "מספיק".

עו"ד תמר פלדמן מעמותת גישה, אשר כתבה את העתירה, מסרה: "לא ברור מדוע במקום לקדם שקיפות, בוחרת המדינה להשקיע משאבים כה רבים בניסיון להסתיר מידע. כיצד הגילוי שישראל אוסרת על העברת מרווה וזנגוויל אך מתירה מעבר קינמון קשור לצרכי ביטחון? קשה גם להעלות על הדעת מדוע וכיצד גילוי זה עשוי לפגוע ביחסי החוץ של ישראל. אלא אם מתרגמים המשיבים את החשש מפגיעה בתדמית המדינה לחשש מפגיעה ביחסי החוץ שלה".

בעתירה שהגישה עמותת "גישה – מרכז לשמירה על הזכות לנוע" לפי חוק חופש המידע התבקשו משרד הביטחון ומתאם פעולות הממשלה בשטחים לענות על שאלות בסיסיות ביותר ביחס למדיניות הישראלית בנוגע להתרת כניסתם של מזון וסחורות חיוניות אחרות לרצועת עזה וזאת לאור הערפל הרב השורר סביב הנושא. כך למשל, לא ברור מדוע אוסרת ישראל על העברת קופסאות שיאפשרו לחקלאים בעזה לשמר ולשווק את העגבניות שלהם ובאותו זמן מתירה העברת רסק עגבניות שיוצר בישראל. בנוסף, לא ברור כיצד ההחלטות לאסור על הכנסת חומרי גלם אחרים לתעשייה כגון מלח תעשייתי או מרגרינה בגושים גדולים קשורות לצרכים הביטחוניים אשר אמורים, לכאורה, להנחות את מדיניות המעברים של רצועת עזה.

קישורים:
רשימה חלקית של מוצרים אסורים ומותרים
תגובת גישה לתשובת המדינה
תשובת המדינה
נייר עמדה העוסק בערפל סביב העברת הסחורות לרצועת עזה