83 פלסטינים ו-7 ישראלים נהרגו בגדה וברצועה מאז מבצע עופרת יצוקה – כך עולה מהדו"ח השנתי של ארגון בצלם שפורסם ביום שני, ה-14 ביוני. הדו"ח מתייחס לתקופה של 16 חודשים, מאז ראשית שנת 2009, ומממצאיו עולה כי 31 מתוך 83 הפלסטינים שנהרגו לא עסקו בלחימה. שני שליש מההרוגים הם תושבי הרצועה, תשעה פלסטינים נהרגו על ידי אנשי המנגנונים הפלסטינים ברצועה ושני פלסטינים נוספים הוצאו להורג בשל שיתוף פעולה עם ישראל.

הדו"ח סקר שורה של נושאים נוספים, בהם גדר ההפרדה. עורכי הדו"ח ספרו 44 מחסומים מאוישים בגדה, לעומת 63 בשנת 2008, מתוכם 18 בתוך העיר חברון. לאורך הגדר יש 39 מחסומים נוספים, מתוכם 19 המשמשים כנקודות בידוק טרם הכניסה לישראל

בנוסף, נכון לאוקטובר 2009 ישנן 488 חסימות פיזיות – כולל מכשולי עפר, חסימות, שערים ומקטעי דרכים הסגורים בפני הפלסטינים – זאת לעומת ממוצע של 537 חסימות כאלה בתשעת החודשים הראשונים של 2008. הדו"ח מציין עוד כי לאורך גדר ההפרדה ישנם 39 מחסומים נוספים, מתוכם 19 המשמשים נקודות בידוק אחרונות לפני הכניסה לישראל.

בנושא המעצר המנהלי חל שיפור יחסי. לדברי כותבי הדו"ח, בשנתיים האחרונות ישנה ירידה מתמדת במספר העצירים המנהליים ובסוף אפריל הוא עמד על 222. נכון לסוף מרץ 2009 היו 237 עצירים מנהליים, כ-55% מהם בין חצי שנה לשנה וכ-35% בין שנה לשנתיים. 25 עצירים הוחזקו בין שנתיים לארבע שנים ברציפות ועציר אחד הוחזק למעלה מארבע שנים וחצי. ב"בצלם" מבהירים כי "רוב השיפורים אינם נובעים משינוי מהותי במדיניות הישראלית או משינויי חקיקה, אלא הם תוצאה של הרגיעה היחסית בעימות".

השיפור היחסי שחל בגדה אינו חל ברצועה: בדו"ח נכתב כי האיסור הישראלי על ייבוא חומרי גלם ועל ייצוא ממשיך לשתק את התעשייה המקומית, ולמעלה מ-70% מאוכלוסיית הרצועה תלויה בסיוע של ארגונים בינלאומיים כדי לרכוש מזון. עוד נטען כי בשל ההגבלות על הכנסת חומרי בניין, לא ניתן לשקם את המבנים שהרסה ישראל במהלך מבצע "עופרת יצוקה".

עם פרסום הדו"ח מסרה מנכ"ל בצלם, ג'סיקה מונטל: "אנחנו מציינים בימים אלה 43 שנים ליום השביעי של מלחמת ששת הימים, שהיה גם יומו הראשון של הכיבוש הישראלי בשטחים. כל עוד ישראל שולטת על מיליוני פלסטינים, היא מחויבת לשמור גם על זכויותיהם. הכיבוש הממושך טומן בחובו סכנות ברורות לדמוקרטיה הישראלית ועל כן, לנו כישראלים יש חובה לדרוש דין וחשבון על הנעשה בשמנו בשטחים ושינוי של מדיניות הפוגעת בזכויות האדם".

יותר מאלפיים פלסטינים שהשתתפו בשבת, ה-1 במאי, בהפגנת יום העובד הבינלאומי סמוך שנערכה למחסום ארז, ומחו נגד המצור הישראלי על רצועת עזה.

ההמונים נענו לקריאת תנועות השמאל ברצועה והגיעו להפגין, כשהם מניפים דגלים אדומים לצד דגלי פלסטין. לא נמסר על עימותים אלימים מרצועת עזה וההפגנה הסתיימה בשקט. "אנחנו קוראים לעולם לשים קץ למצור על עזה ולפעול להגן על הפועלים הפלסטינים", הכריז רמזי רבאח, אחד המארגנים וראש החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין. דובר מפלגת העם הפלסטינית, הקומוניסטית, מסר עוד כי מחאות עממיות יימשכו נגד המצור ולמען הקמת מדינה פלסטינית עצמאית.

כתבי סוכנות הידיעות הפלסטינית "מעאן" מסרו כי כמה מאות מפגינים נוספים השתתפו בשביתת שבת נגד המצור על רפיח בדרום הרצועה, סמוך לגבול עם מצרים. מחאה זו נערכה אף היא על ידי ארגוני השמאל. גם בערים הפלסטיניות המרכזיות בגדה המערבית נערכו הפגנות ועצרות לרגל האחד במאי, ביוזמת תנועות השמאל, ובהן הקומוניסטית, יחד עם איגודים מקצועיים.

פעילי מפלגת העם הפיצו אתמול מנשר שפורסם לקראת האחד במאי ובו גינוי על המשך הכיבוש וההתנחלות. תחת הכותרת "למען השחרור הלאומי, דמוקרטיה וצדק חברתי" נאמר כי "יש להפסיק את הפילוג הפנימי בעם הפלסטיני ולשקם את האחדות הלאומית. העובדים וצרכיהם צריכים לעמוד במרכז העניין הלאומי הפלסטיני".

שר החוץ מחה לאחרונה על כך שהרשות הפלסטינית מממנת כביכול תביעות נגד בכירים ישראלים, מכספים שישראל מעבירה לה. השר יוצא מנקודת הנחה שכספים אלו ניתנים בחסד ולא בזכות, וכן – כי תביעות נגד ישראלים הן מעשה לא לגיטימי.

שנים רבות טענו ישראל וחברי הקהילה הבינלאומית כי הפלסטינים "אינם מקבלים אחריות על עצמם" וכל מה שהם עושים מסתכם ב"הטלת אשמה על ישראל וביצע פיגועים נגד חפים מפשע". זה מה ששמענו. כעת, כשטענות אלו פג תוקפן והן לא מצליחות עוד לשכנע את העולם, ארסנל הטיעונים של ישראל מתחלף, ונציגיה מטיחים: "שהפלסטינים יפסיקו להתבכיין".

אולם, מה שישראל בוחרת לראות מכאן הוא לא בהכרח מה שהעולם רואה משם. לאורך השנים העולם שיתף פעולה עם המניפולציה הישראלית להטיל תמיד את האחריות בסכסוך, למרבה האירוניה, דווקא על העם שחי תחת כיבוש, העם הפלסטיני. אך כיום מתחילים להבחין באסטרטגיה ברורה של הפלסטינים, שממשלתם שוקדת על בניית מוסדות המדינה, ואנשיהם מרחיבים את המאבק הבלתי אלים ברחבי הגדה המערבית וירושלים, מנהלים חרם על מוצרי ההתנחלויות, וה"חמור מכל": הם הפסיקו לעשות פיגועים. אולם בעיני ישראל, כל זה ממש לא יפה מצידם.

ממשלת ישראל אינה רואה בעין יפה את ההפגנות הבלתי אלימות שמתקיימות במספר מקומות בשטחים הפלסטינים. המודל של בלעין הועתק לנעלין, שייח ג'ראח, נבי סאלח ודיר נזאם. פעילים פלסטינים, ישראלים ובינלאומיים בוחרים לקיים יחדיו מדי שבוע הפגנות במסגרת התנגדות עממית בלתי אלימה לכיבוש, מהלך המנוגד לכל המוסכמות שישראל אוהבת לשמר לעצמה ולהפיץ בעולם, ולכן כוחות הכיבוש בוחרים לדכא הפגנות בלתי אלימות אלה דווקא בדרכים האלימות ביותר.

ממשלת ישראל אינה מקבלת את תוכנית הממשלה הפלסטינית להקמת מוסדות המדינה וסיום הכיבוש. היא רואה בה צעד חד צדדי. ניתן לחשוב כי ממשלת ישראל מעוניינת להקים את המדינה בעצמה והממשלה הפלסטינית מושכת את השטיח מתחת לרגליה.

ממשלת ישראל אינה רואה בעין יפה את קמפיין הממשלה הפלסטינית להחרמת מוצרי ההתנחלויות. "איך מעיזים אנשים שחיים תחת שליטתנו לצאת נגד מוצרים שמיוצרים באדמות שגזלנו מהם והענקנו למתנחלים משלנו, בניגוד לכל החוקים הבינלאומיים? איך מעזה הממשלה הפלסטינית להרים את הראש, לדאוג לחיזוק הכלכלה הפלסטינית המקומית ולמצוא פתרונות למובטלים? פשוט חוצפה".

ממשלת ישראל אינה מעוניינת שפלסטינים יתבעו אותה בבתי הדין הישראלים. "מדינת החוק" אינה מעוניינת שישתמשו בחוקים שלה כדי לדרוש צדק, ואפילו הכנסת שלה פועלת רבות כדי לעקוף בג"ץ במקרה שפסק לטובת הפלסטינים.

ממשלת ישראל גם לא רוצה גם שפלסטינים ישתמשו בחוק הבינלאומי ויתבעו אותה בבתי דין בינלאומיים. "לפלסטינים אין זכות להשתמש בחוק נגדנו. זה פשוט לא מתאים". ממשלת ישראל כועסת על כך שפעילים פרו פלסטינים מגיעים לאולמות הרצאות של נציגים שלה ומשבשים את מהלכן, או מפגינים מול דובריהן. "מה פתאום? המניע היחיד של אנשים אלה הוא שנאה ואנטישמיות".

ממשלת ישראל זועמת על כך שפעילים בעולם ינהלו קמפיין לחרם וסנקציות על ישראל בשל היותה מדינה כובשת שמפרה את החוק הבינלאומי. הרי פעילים אלה מונעים מאנטישמיות ושנאה. ממשלת ישראל רואה בחומרה רבה את העובדה שבספרי הלימוד הפלסטינים מוזכר המונח "אלימות של הכיבוש" ואף מפיצה דו"ח לדיפלומטים בנדון. "זו פשוט הסתה בלתי נסבלת. כיבוש? אלימות? איפה? מי? אלוהים ישמור".

פעילויות לגיטימיות אלו ואחרות מקלקלות לממשלת ישראל את תירוץ הביטחון שהיא שחקה וסחטה עד אינסוף, ומפריעות למסע הדה-הומניזציה שהצליחה לבצע כלפי העם הפלסטיני.

ובכן, אני מציעה לממשלת ישראל להקדיש את ישיבתה הבאה לגיבוש תוכנית עבודה עם כללים והוראות מאוד ברורים: איך היא מצפה מעם שחי תחת כיבוש ברוטאלי ונפשע במשך עשרות שנים להתנהג.