10 מפגינים נעצרו ביום שישי, ה-9 ביולי, במהלך ההפגנה השבועית בשייח ג'ראח. פעילי השלום, ביניהם פעילי חד"ש ומק"י רבים, דרשו להיכנס ולהפגין בתוך שייח' ג'ראח, מול הבתים הגזולים. כ-100 מפגינים הצליחו להיכנס לתוך השכונה ולהפגין מול בתי המתנחלים, ומאות אחרים הפגינו מול מחסומי המשטרה, עד שהשוטרים החלו להדוף באלימות קשה את כל המפגינים אל הגן שמעבר לדרך שכם. כל המפגינים פעלו באי-אלימות, והתנפלות המשטרה היתה פתאומית וללא כל סיבה נראית לעין.

להפגנה הגיעו גם הסופר דויד גרוסמן והיועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מיכאל בן-יאיר. עדים במקום סיפרו שגם גרוסמן נדחף על ידי השוטרים. "אנחנו בתשעת החודשים האחרונים, ובאישור בית המשפט, רוצים להפגין בתוך השכונה עם הפלסטינים. דרשנו להיכנס בצורה לא אלימה והשוטרים דחפו אותנו", אמר אחד המפגינים, שיר שטרנברג.

במקביל, שני פלסטינים נפצעו ושני פעילי שלום נעצרו במהלך ההפגנות נגד הגדר שהתקיימו בגדה – כך נמסר ע"י סוכנות הידיעות הפלסטינית "מעאן". מאות מפגינים פלסטינים ופעילי שלום ישראלים וזרים הגיעו אלמוקדי ההפגנות השבועיות בבלעין, נעלין, נבי סאלח ובמקומות נוספים. המפגינים ציינו שש שנים להחלטת בית הדין הבינלאומי בהאג, שקבע כי גדר ההפרדה אינה חוקית.

אחד המפגינים אמר ל-ynet: "מדינת ישראל ממשיכה לבנות את הגדר, תוך התעלמות מההחלטה וזכויות הפלסטינים". לדבריו, ההפגנות השבועיות הן לא רק סמל של מאבק, אלא "החזית של ההתנגדות הפלסטינית לכיבוש ולאי צדק". גורמים בצה"ל אמרו, כי נעשו ניסיונות רבים לצמצם את ההפגנות האלימות שחוזרות על עצמן מדי שבוע באזור רמאללה, אך אלו כשלו והמפגינים ממשיכים לפקוד את המוקדים בבלעין ונעלין באדיקות.

על פי הדיווח באתר מי שינסה לשים להפגנות סוף הוא אלוף-משנה סער צור, שמונה ביום חמישי לתפקיד מפקד חטיבת בנימין, בטקס שהתקיים בבסיס מפקדת חטיבת בנימין בבית אל. אל"מ צור החליף בתפקידו את אלוף-משנה אביב רשף, שעתיד לצאת לשליחות מטעם צה"ל בארצות-הברית. את המפגינים החלפת מח"ט באזור בכלל לא מעניינת. "הוא מייצג את הצבא, שמחליט להמשיך עם העוול לעם הפלסטיני. גם היום החיילים המשיכו לירות גז מדמיע ורימוני הלם למפגינים נגד הגדר".

ראשון: דיון בסניף חד"ש י-ם על המאבק נגד הנישול במזרח העיר

83 פלסטינים ו-7 ישראלים נהרגו בגדה וברצועה מאז מבצע עופרת יצוקה – כך עולה מהדו"ח השנתי של ארגון בצלם שפורסם ביום שני, ה-14 ביוני. הדו"ח מתייחס לתקופה של 16 חודשים, מאז ראשית שנת 2009, ומממצאיו עולה כי 31 מתוך 83 הפלסטינים שנהרגו לא עסקו בלחימה. שני שליש מההרוגים הם תושבי הרצועה, תשעה פלסטינים נהרגו על ידי אנשי המנגנונים הפלסטינים ברצועה ושני פלסטינים נוספים הוצאו להורג בשל שיתוף פעולה עם ישראל.

הדו"ח סקר שורה של נושאים נוספים, בהם גדר ההפרדה. עורכי הדו"ח ספרו 44 מחסומים מאוישים בגדה, לעומת 63 בשנת 2008, מתוכם 18 בתוך העיר חברון. לאורך הגדר יש 39 מחסומים נוספים, מתוכם 19 המשמשים כנקודות בידוק טרם הכניסה לישראל

בנוסף, נכון לאוקטובר 2009 ישנן 488 חסימות פיזיות – כולל מכשולי עפר, חסימות, שערים ומקטעי דרכים הסגורים בפני הפלסטינים – זאת לעומת ממוצע של 537 חסימות כאלה בתשעת החודשים הראשונים של 2008. הדו"ח מציין עוד כי לאורך גדר ההפרדה ישנם 39 מחסומים נוספים, מתוכם 19 המשמשים נקודות בידוק אחרונות לפני הכניסה לישראל.

בנושא המעצר המנהלי חל שיפור יחסי. לדברי כותבי הדו"ח, בשנתיים האחרונות ישנה ירידה מתמדת במספר העצירים המנהליים ובסוף אפריל הוא עמד על 222. נכון לסוף מרץ 2009 היו 237 עצירים מנהליים, כ-55% מהם בין חצי שנה לשנה וכ-35% בין שנה לשנתיים. 25 עצירים הוחזקו בין שנתיים לארבע שנים ברציפות ועציר אחד הוחזק למעלה מארבע שנים וחצי. ב"בצלם" מבהירים כי "רוב השיפורים אינם נובעים משינוי מהותי במדיניות הישראלית או משינויי חקיקה, אלא הם תוצאה של הרגיעה היחסית בעימות".

השיפור היחסי שחל בגדה אינו חל ברצועה: בדו"ח נכתב כי האיסור הישראלי על ייבוא חומרי גלם ועל ייצוא ממשיך לשתק את התעשייה המקומית, ולמעלה מ-70% מאוכלוסיית הרצועה תלויה בסיוע של ארגונים בינלאומיים כדי לרכוש מזון. עוד נטען כי בשל ההגבלות על הכנסת חומרי בניין, לא ניתן לשקם את המבנים שהרסה ישראל במהלך מבצע "עופרת יצוקה".

עם פרסום הדו"ח מסרה מנכ"ל בצלם, ג'סיקה מונטל: "אנחנו מציינים בימים אלה 43 שנים ליום השביעי של מלחמת ששת הימים, שהיה גם יומו הראשון של הכיבוש הישראלי בשטחים. כל עוד ישראל שולטת על מיליוני פלסטינים, היא מחויבת לשמור גם על זכויותיהם. הכיבוש הממושך טומן בחובו סכנות ברורות לדמוקרטיה הישראלית ועל כן, לנו כישראלים יש חובה לדרוש דין וחשבון על הנעשה בשמנו בשטחים ושינוי של מדיניות הפוגעת בזכויות האדם".

"אלפי עובדים הולכים להיות מפוטרים בהתנחלויות. ההסתדרות רוצה להגן על עובדים ישראלים ופלסטינים ללא קשר לטריטוריה בה הם עובדים. הפלסטיני העובד בהתנחלויות לא עושה זאת כדי לחזק את ההתנחלויות אלא כדי לפרנס את משפחתו. לכן אנחנו מתנגדים לחרם. כל עוד אין פתרון מדיני יש לנו חובה מוסרית להגן על העובדים", כך אמרה בכנס שנערך ביום שני (ה-7 ביוני) באוניברסיטת תל-אביב, אביטל שפירא, אחראית על קשרי חוץ בהסתדרות, שהגיעה לכנס במקום עופר עיני.

עמירם שור, נציג התאחדות התעשיינים, ארגון המעסיקים הגדול בישראל, התייחס לחרם ואיים על הרשות הפלסטינית: "לא הייתי רוצה לנסות את ישראל, כי זה יהיה לרעת הפועלים הפלסטינים. התעשייה, אני מניח, תפנה לממשלה, תקבל אישור לייבא עובדים זרים ותפתור את הבעיה".

"לפלסטינים זכות חוקית להטיל חרם על מוצרים מההתנחלויות. שימוש במוצרי ההתנחלויות על ידי הפלסטינים יהיה סוג של השמדה עצמית", הגיב חסן אבו ליבדה, שר הכלכלה הפלסטיני, בכנס מרכז פרס לשלום שנערך באוניברסיטת תל אביב בנושא "שיתוף הפעולה הכלכלי בין ישראל לפלסטינים במזרח תיכון משתנה".

בדרום הר חברון ממשיכים המתנחלים וכוחות הצבא להתעמר בפלסטינים ולמנוע גישת החקלאים והרועים לאדמותיהם. דובר תעאיוש ירושלים מסר: "בשבת הקרובה, ה-12 ביוני, נצא ללוות חקלאים בקציר ונלווה רועי צאן כדי לסייע להם לעמוד על זכויותיהם במספר מקומות באזור. ללא נוכחותן של פעילות חקלאים רבים אינם זוכים לעבד את אדמותיהם. יש קשר ישיר בין כמות הפעילות הבאות ללוות את החקלאים לבין יכולתם לעבד את אדמותיהם".

לפרטים והרשמה: טל' 0544-283867

מאז תחילת הכיבוש בשטחים ביוני 1967 ועד היום עצרה ישראל יותר מ-760 אלף פלסטינים – כך עולה מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של הרשות הפלסטינית שפורסמו בימים האחרונים בעיתוני הגדה בעקבות שביתת הרעב של האסירים הפלסטינים בבתי הכלא הישראלים.

עוד עולה מהנתונים שפורסמו כי מאז אינתיפאדת אל-אקצה, שפרצה באוקטובר 2000, ישראל עצרה יותר מ-69 אלף איש. בכלא הישראלי מוחזקים כיום 6,068 אסירים פלסטינים תושבי הגדה, 212 מירושלים המזרחית, 726 מרצועת עזה ו-183 שהם אזרחים ישראלים.

270 נערים ונערות בני פחות מ-18, עצורים או אסורים בבתי כלא בישראל. עוד עולה מהנתונים כי שלושה מהאסירים נמצאים בכלא יותר מ-30 שנה, 315 לפחות 15 שנה. 264 נתונים במעצר מנהלי.

אלפי אסירים פלסטינים פתחו בשביתת רעב

מאות פעילי שלום, ביניהם פעילי חד"ש ומק"י רבים, הפגינו היום בשישי (ה-16 באפריל), כמדי שבוע, בשכונת שייח' ג'ראח במזרח ירושלים נגד ההתנחלות בשכונה הפלסטינית. המפגינים הניפו כרזות וקראו קריאות בהן נאמר: "מפנים תושבים, גורפים רווחים", "הולילנד שחיתות, שייח' ג'ראח גזענות".

מאות פלסטינים, פעילי שלום ישראלים ופעילים זרים הפגינו סמוך לכפר בילעין נגד תוואי גדר האפרטהייד. גם בנעלין, מערבית לרמאללה, הפגינו מאות במחאה על תוואי גדר ההפרדה. כוחות צה"ל עשו שימוש באמצעים לפיזור הפגנות. לא נמסר על עצורים או נפגעים.

עשרות הפגינו נגד הגדר בדיר ניזאם, צפונית לרמאללה. לא נמסר על נפגעים. על פי סוכנות הידיעות הפלסטינית "מעאן", כוחות צה"ל כיתרו היום בית בכפר וולאג'ה בו מצאו מקלט מפגינים נגד הגדר. עשרות מהמפגינים מצאו מקלט בבית השייך לאסיר פלסטיני. במהלך המרדף אחר המפגינים בכפר נעצרו שלושה צעירים בין 17 ו-20, שלטענת צה"ל "השליכו אבנים". במהלך דיכוי המחאה העממית כוחות הביטחון של ישראל מנעו מכתבים וצלמים להיכנס לכפר.

"הארץ" מפרסם היום כי צו צבאי חדש יאפשר לצה"ל לגרש עשרות אלפי פלסטינים מהגדה המערבית. "צו בדבר מניעת הסתננות", שצפוי להיכנס השבוע לתוקפו, יאפשר את גירושם של אלפי פלסטינים והעמדתם לדין בעבירות הנושאות עונשי מאסר עד שבע שנים. מייד עם החלת הצו, יהפכו אוטומטית עשרות אלפי פלסטינים בגדה לעבריינים בני ענישה. הצו החדש מגדיר כ"מסתנן" כל מי שנכנס לגדה שלא כדין או "מי ששוהה באזור ואין בידו היתר כדין".

ע"פ הכתבת, עמירה הס, "ניתן להסיק כי הראשונים שהצו יכוון אליהם יהיו פלסטינים שכתובתם בתעודת הזהות היא עזה (ילידי עזה או ילדיהם שנולדו בגדה), פלסטינים שנולדו בגדה או בחו"ל ומסיבות שונות איבדו את מעמד התושבות שלהם או בני זוג זרים של פלסטינים".

לקראת הידיעה המלאה באתר הארץ

בדרום הר חברון ממשיכים מתנחלים וכוחות צה"ל להתעמר ברועים פלסטינים ואלה אינם מצליחים להגיע לשטחי המרעה בלי ליווי של קבוצות פעילי שלום גדולות. משום כך, יתגייסו פעילי שלום בשבת, ה-10 באפריל, לסייע לרועים. דוברת תעאיוש בירושלים מוסרת כי "אנו זקוקים לפעילים רבים ככל האפשר כדי להגן על הרועים ועל זכויותיהם". לפרטים והסעה: 054-4394944 או באימייל

בישראל נוהגים מאז ומתמיד בילדים פלסטינים על פי האמרה "בני כינים ככינים". יש האומרים זאת בריש גלי ויש השותפים לדעה בשתיקה. אין חודש שבו לא הורגים כמה ילדים פלסטינים בתירוצים מעורפלים שאיש לא מבין, עד ששוודי אחד מנסה לנחש ואז משתיקים אותו בכל התותחים האפשריים.

על פי רוב מצליחות רשויות הכיבוש לזייף את גילם של ההרוגים הקטנים, להמציא להם פשעים, כוונות זדון, וכשכל אלה גם יחד לא עוזרים נפטרים מן האשמה כמו שחקני פינג-פונג במשפט: "אופס, סליחה". גם הפעם אומרים המומחים להרג ילדים בצה"ל: "אולי אפשר היה לסיים את האירוע אחרת". אולי באמת.

בדיווחים הישראליים, הילדים הפלסטינים הופכים לאיום אימתני הניצב מעל, מתחת או מול החיילים היורים – שיש לזכור, חמושים מכף רגל ועד ראש כמו רובוטריקים – אך מצטיירים כנערים אבודים מוכי אימה, נוכח ילדים בחולצת-טי שהולכים לעבוד בשדה עם טורייה, או נוכח ילדים בני 10 התוקפים אותם ברוגטקות; גולייתים הרועדים מפני דוידים זעירים, זריזים, נחושים, המתעקשים להמשיך לחיות למרות כל מה שהסברנו להם כבר אלף פעמים.

עוד לא נמוג העשן מעל עזה הטבוחה והמדממת והם כבר שוב יוצאים לשדות. שוב תוקפים או רוצים לתקוף או חולמים לתקוף או עושים תנועות של תקיפה כשהם מרימים את הקלשון כדי לאסוף חציר, או סתם מעלים לחיילינו את הסעיף בעצם נוכחותם. וחיילינו הגיבורים, הבוגרים, האחראים, אלה שמתהלכים עם נשק אימתני ברחובות העיר, בכל מקום ציבורי, מצטיירים בכתבות המתארות את מעשי ההרג שלהם כחסרי שיקול דעת, כרדופי אימה, או כרוצחים חסרי לב, חסרי מצפון, חסרי דעה, שאינם יודעים להסביר ואינם חושבים שצריך ואינם יודעים לשאול ובקיצור אינם יודעים.

כמו בסרט "ואלס עם באשיר", כמו ב"לראות אם אני מחייכת", כמו בעדויות אינספור של חיילים מוכי-נפש, הם פשוט תוהים למה שמו אותם שם. שמו אותי שם אז יריתי, אז הפצצתי, אז וידאתי, אז פיזרתי הפגנות, אז צייתתי, אז הרגתי. כי פחדתי, פחדתי נורא, הם נראו מרחוק כאילו הם מחזיקים אבן, רוגטקה, קלשון או משהו דומה, איך אפשר לדעת, איך אפשר לראות עם הקסדה הזאת שמכסה את העיניים, עם הזיעה הנוטפת אל תוך האישונים, אבל אני לא אשם, כי למה שמתם אותי שם???

והילדים המתים שדמם מרווה את השדות? שדמם זועק מן הרגבים? שאלף התנחלויות לא ישתיקו את זעקת המוות שלהם, שאיש לא יזיז בניינים לכבודם אלא להיפך, קרוב לוודאי שיכסו את גופותיהם בבתי מידות של מתנחלים שספק אם יכירו את קורותיהם.

רק הילדים המתים הללו, שהצטרפו אל ילדתי שלי בממלכת הילדים התת-קרקעית שעליה נבנית והולכת ארץ הבטון הזאת, רק הם יודעים שנקמת דם ילד קטן לא ברא השטן. רק הם יודעים שכל הריקודים והשירה והצעדות והדגלים, הטנקים והבולדוזרים וההשתקה וחוקי הגזע הצצים לבקרים, לא ינקו את הדם מידינו, דמם של ילדים שרופים בחולצות-טי, ילדים רזים, כמעט מורעבים, שקמים כל בוקר לחפש עבודה, לחפש פת לחם, לחפש קצת כבוד ולא מוותרים. זוהי נקמתם. יהי זכרם ברוך.

פרופ' נורית פלד-אלחנן היא פעילה בפורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני למען שלום ופיוס. פורסם באתר וויינט

סאלח דיאב, תושב שייח' ג'ראח ופעיל נגד ההתנחלות בשכונה הפלסטינית, שוחרר ביום ראשון (ה-22 במרץ) ממעצר בחשד לתקיפה לאחר תשעה ימים. שופט בית משפט השלום בירושלים, כרמי מוסק, ביקר בחריפות את עבודת המשטרה, שלדבריו "ננעלה" על כך שדיאב ביצע תקיפה.

ֿהשופט מוסק הורה לשחרר ממעצר את דיאב תוך שהוא מותח ביקורת קשה על התנהלות החקירה. מהחלטת בית המשפט עולה כי המשטרה לא קיימה מסדר זיהוי כנדרש בחוק, ותחת זאת שלפה את תמונת דיאב בפני המתלונן והסתמכה על זיהוי זה.

מדובר באירוע שאירע לפני כשבועיים, במהלכו הותקפו תושבי השכונה הערבים על ידי המתנחלים בשכונה ובעקבותיה הוגשה למשטרה תלונה בגין תקיפה. בעדויות שנגבו טען המתנחל המתלונן כי הוא מכיר את התוקף בוודאות, ונקב בשם תושב אחר בשכונה. מאוחר יותר נסוג המתלונן מעדותו זו ומסר גרסאות סותרות לגבי זיהוי המתקיף, אותן פסל השופט בשל "הכרסום המשמעותי שחל בהן".

השופט קבע כי במקום לקיים מסדר זיהוי ככתוב בחוק, חוקרי המשטרה הציגו בפני המתלונן את תמונתו של סלאח דיאב אף שהמתלונן הצביע בעדותו על חשוד אחר ולמרות הקשיים בזיהוי, לא נבדק כלל האליבי שהציג דיאב בחקירתו. השופט מתח ביקורת חריפה על התנהלות המשטרה, וכתב כי "מי שחקר את המקרה 'ננעל' על כך שהתוקף הוא דיאב, ואפילו צעד פשוט כמו חקירת המשיב לא נעשתה".

תושבי השכונה ופעילי המאבק מסרו בעקבות האירוע כי "בעקבות עצרת ההמונים שקיימו תושבי השכונה והפעילי שלום בשייח' ג'ראח לפני כשבועיים החלה משטרת ישראל במסע נקם נגד תושבי השכונה שכולל תפירת תיקים והאשמות שווא. מטרת המשטרה היא ללא ספק הפעלת לחץ על התושבים כדי שיחדלו מקיום מחאתם הציבורית בשיתוף פעילים ישראלים".

עוד על המאבק בשייח ג'ראח