רשויות החוק במדינת ישראל מפירות תדיר את זכויות האדם של עצורים בבית מעצר של שירות הביטחון הכללי בפתח-תקווה. מדו"ח השותף של ארגון בצלם והמוקד להגנת הפרט שפורסם ביום שלישי, ה-2 בנובמבר, עולה תמונה קשה של התעללות, בעוד שאף תלונה בנושא לא הובילה לצעדים. המדינה מסבירה שהכל נעשה בפיקוח, ובעבר בית המשפט כבר דחה טענות דומות.

לפי עדויות של 121 עצורים, חלקם נכלאים בתאי צינוק אטומים, מוחזקים בתנאי בידוד, בתנאי היגיינה לא נאותים, בכבילה ממושכת בחדר החקירות, במניעת שינה ובאמצעים אחרים "הפוגעים בגופו ובנפשו של הכלוא".

זה מתחיל, לפי העדויות, כבר עם הכניסה. העצורים לא הורשו לקחת עמם חפצים, כפי שנהוג בבתי הסוהר, ואף חפצים אישיים שהיו עליהם כגון שעונים נלקחו מהם. המשך דרכם של עצורי השב"כ ממשיכה לחדרי החקירות שם נכבלו לכיסא באופן שמנע מהם להזיז את גופם.

13 כלואים מבין 121 דיווחו על מניעת שינה שנמשכה למעלה מ-24 שעות. 36% מהכלואים שנבדקו אמרו שחוקרים השפילו וקיללו אותם, 56% דיווחו על איומים ו-9% סיפרו שהופעלה עליהם אלימות. טענה שרווחה בקרב נבדקי הדו"ח קשורה להפעלת לחץ על הנחקר מצד בני משפחתו. באחד המקרים, כך נטען, הובאה למתקן אלמנה בת 63 שבני משפחתה שהיו עצורים במתקן נחשפו לסבלה במעצר. לאחר יומיים שוחררה האשה ללא כל אישום.

בין החקירות, כך עולה מהדו"ח, שוהים העצורים בתאי צינוק קטנים, בדרך כלל בתנאי בידוד, ללא חלונות. בתאים קבועים זיזים בקירות המונעים הישענות ומוסיפים לאי הנוחות. התאים מוארים 24 שעות ביממה, מה שמקשה על הירדמות וגורם לכאבי עיניים וקשיים בראייה.

מחברי הדו"ח מציינים תנאי היגיינה קשים – החל משירותי כריעה בתאי הצינוק שמפיצים ריחות רעים, מזרנים ושמיכות לא נקיים ומניעת מקלחות. בגדים נקיים? רק מקצת האסירים זוכים לפריבילגיה. טענה נוספת שעולה קשורה למעצר לאורך זמן רב לאחר תום החקירה. 51% מהעצורים שהעידו הוחזקו במתקן במשך שבוע או יותר לאחר חקירתם האחרונה וחלקם הוחזקו אף חודש או יותר.

לבצלם ולמוקד להגנת הפרט אין ספק בשורה התחתונה: "ההתנהגות כלפי הכלואים תואמת תורת חקירה המבוססת על שבירת רוחו של העצור באמצעות גרימת הלם וחרדה, תוך ניתוקו מכל נקודת אחיזה בחייו הרגילים וחשיפתו של תנאים של חסך חריף בגירויים חושיים, בתנועה ובקשר אנושי. לאלו נוספת החלשתו הפיזית באמצעות מניעת שינה, הפחתת מזון, חשיפה לקור וחום וגרימת כאב שמקורו בעיקר בתנוחות גוף נוקשות".

הארגונים טוענים כי התנהלות זו שתוארה בדו"ח זוכה לגיבוי המדינה משום שמאז שנת 2001 הוגשו למשרד המשפטים 645 תלונות של נחקרים במתקן אולם אף לא אחת מהן הובילה לחקירה פלילית. "מדינת ישראל מנסה להצדיק את ההפרות הקשות של זכויות העצורים כמאמצים חיוניים לסיכול מעשי טרור חמורים. טענה זו אין בה כדי להתיר חריגה מהאיסור המוחלט על יחס אכזרי, בלתי אנושי ומשפיל ועל עינויים", נכתב.

עוד הם מדגישים ש"ניסיונה של ישראל להסיט את הדיון הציבורי למה שמכונה 'דילמת הפצצה המתקתקת' הוא מלאכותי", ומסבירים שרוב העצורים שהעידו לא נחשדו בעבירות חמורות, וחלקם אף הואשמו בפעילות שהיא פוליטית או דתית במהותה. מחברי הדו"ח דורשים לעקור את הפרות זכויות האדם מהשורש, להעניש את העבריינים, לפצות את הקורבנות ולערוך חקירה בלתי תלויה ושקופה.

לקריאת הדו"ח המלא

השב"כ זימן לשיחה, כהגדרתו, את פעיל השלום יונתן שפירא (38), טייס מסוקים לשעבר ומיוזמי מכתב הטייסים בספטמבר 2003, שבו הודיעו 27 החותמים על סירובם להשתתף בהרג אזרחים. לדיווח של שפירא על השיחה עם חוקרת השב"כ: בבלוג "סוכן זוטר" ובכתבה מאת עמירה הס ב"הארץ".

מאת יותם וולף, מפעילי שייח' ג'ראח. פורסם במקור בבלוג של פעילי שייח ג'ראח.

אתמול, יום חמישי (ה-8 ביולי), נאסר ר'אווי, בנו איימן ואני יצאנו את שייח ג'ראח בסביבות השעה שש בערב לעבר בית ראש הממשלה במטרה להצטרף לעצרת למען שחרור גלעד שליט. זו היתה מחווה של נאסר שרצה להביע את האמפטיה שלו למשפחת שליט בפרט ולמשפחות האסירים בכלל ולקרוא לשחרור אסירים ושבויים בשני הצדדים. אני, כחבר ושותף שמבין את הפוטנציאל התקשורתי-ציבורי והחשיבות האישית של המחווה הזאת עבור נאסר, החלטתי להצטרף אליו, למרות שבלעדיו לא הייתי משתתף בעצרת הזאת.

חנינו ליד קרן היסוד, ואז נודע לנו שהעצרת בגן העצמאות. פנינו לכיוון (ברכב) והגענו למחסום ברחוב בלפור. שאלנו את השוטרים איזה רחובות פתוחים והם שאלו לאן אנחנו נוסעים, ואז ראו את נאסר, על תפארת זקנו והורו לנו לעצור. כשנאסר אמר להם "למשפחת שליט" הם פקדו עליו לחנות על המדרכה, שאלו מאיפה הוא וכשאמר שייח' ג'ראח גבר "חשדם". הם לקחו מאיתנו תעודות זהות וביצעו חיפוש מקיף ברכב. הם גם דרשו מאיימן, שמתנדב בסהר האדום, את תעודת החובש שלו כשראו את הציוד חבישה.

הם הוציאו אותנו מהרכב והפרידו אותנו. על כל אחד הפקידו שוטר. הם לקחו את הטלפון שלי בכוח והתחילו לשאול מי אני ומה אני עושה "איתם". כשאלתי באיזו סמכות ומה העילה, שוטר מג"ב אחז חזק בידי ודחף אותי. אחרי שבדקו את תעודות הזהות שאלו אותי מתי נעצרתי לאחרונה ועל מה, והסבירו לי שהמהומה היא בגלל שלנאסר יש "עבר ביטחוני" ולי יש תיקים פתוחים, ולא בגלל שהוא ערבי.

המאבטחים של בית ראש הממשלה, אנשי היחידה לאבטחת אישים בשב"כ, אמרו לי שאני מעוכב לחיפוש ובירור, ועשו עלי חיפוש גופני כשאני מוצמד לקיר. ראיתי שגם על נאסר ואיימן מחפשים. הגיע שב"כניק מהיחידה לאבטחת אישים ואמר שהוא רוצה לדבר איתי בצד. הוא היה "נחמד", כראוי לש"בכניק ורצה לדעת מאיפה אני מכיר את נאסר אמרתי לו שישאל אותו ואני אחתום על דבריו.

לשאלתי מה הוא חושב על עיכוב כזה שהתרחש רק כי נאסר ערבי, ענה לי השוטר האלים שהשוטרים שונאים ערבים, אבל יותר מאלה שונאים את אלה משלנו, כלומר שמאלנים. אחרי כשעה שיחררו את נאסר, והוא ואימן חזרו הביתה, אחרי שיצא להם החשק להצטרף לעצרת, ואחרי עוד חצי שעה בערך שחררו גם אותי. חוץ מזה שהפסדתי את מיצג מחאה שהתקיים ברחבת סינמטק, ואיחרתי לפגישה (לגבי קבוצות נוער יהודיות ערביות-פרטים בהמשך), וחוץ מהצער על כך שנאסר ואיימן הושפלו וחזרו בלי לממש כוונתם, זה באמת לא היה נורא.

מצחיק איך לפעמים כשעושים משהו שנראה הכי פשוט וקונצנזואלי, דווקא אז גורמים לתחושת איום ובלבול אצל זרועות הממסד לשלחותיהן. היום לא חשבתי שאפילו אדבר עם שוטרים אבל כנראה שכחתי איפה אני חי.

אני חי בעיר שצריך לזכור לא לעבור ליד המחסום שחוסם את כל הרחוב שרה"מ גר בו, במיוחד עם פלסטיני. בעיר שבה כל פלסטיני שעובר בסמטאות רחביה ומגיע לבלפור מעורר חשד, שכן זה לא האזור שלהם אז הוא בטח בא לפגוע בביבי וזה מיותר ולא מתאים לשגרת המשמרת. עוד יותר אב-נורמאלי הוא צעיר יהודי וצעיר פלסטיני עם גבר פלסטיני בעל חזות מסורתית באותו רכב, וכשהם נוסעים לעצרת בקריאה לשחרור שבויים אז זה כבר לחלוטין לא הגיוני בעליל ואפילו מרגיז.

הייתי נאיבי. שכחתי לשים את משקפי האפרטהייד, שדרכן מחשבות השוטרים הגיוניות ואף צפויות, כי כל האמצעים כשרים להציל חיי אדם שכל פלסטיני בא לקחת בעזרת עוזריו הבוגדים, ועל הדרך גם נוריד להם תראש ונפיץ קצת אווירת פחד ברחוב.

עם הגשת כתב האישום נגד אמיר מח'ול, יו"ר איתג'אה – עמותת הגג של העמותות הערביות בישראל, המייחס לו "עבירות ביטחוניות", טענו פרקליטיו לחפותו והאשימו את השב"כ בהפעלת אלימות קשה במיוחד נגד מרשם, שלדבריהם הביאה אותו להישבר ולהודות במעשים שכלל לא ביצע.

מח'ול מואשם בריגול חמור, קשירת קשר וסיוע לאויב בעת מלחמה, ומגע עם סוכן חוץ. עורכי דינו, חסן ג'ברין, חוסיין אבו-חוסיין ואורנה כהן מ"עדאלה", מסרו כי "לאחר שהוסרה מניעת המפגש עם עורך דין, שנמשכה לאורך 12 ימי חקירה רצופים, הצהיר מר מח'ול לפני בית משפט השלום בפתח-תקווה כי הופעלו נגדו עליו אמצעי חקירה קשים ביותר, שפגעו בו נפשית ופיזית וגרמו לו להודות בחשדות שהטיחו בו חוקרי השב"כ – למרות שכלל לא ביצע את אותם מעשים". בני משפחת מח'ול הוסיפו כי כתב האישום צריך להיות מופנה אל השב"כ והממסד הישראלי נ"רומסים את החירויות הדמוקרטיות ואת זכויות האדם, תוך הישענות על עינויים ושיטות חקירה פסולות".

על ההודעה חתומים בין היתר אשתו של מח'ול, ג'נאן עבדו, ואחיו, הח"כ לשעבר עיסאם מח'ול. "אנו מודאגים מאוד מהעובדה שאמיר סובל מכאבים חדים ומהידרדרות במצב הראייה שלו, דבר שהביאו לבקש משקפיים במספר גבוה יותר", מסרו "השאלה היא, כיצד נגרמת הידרדרות חדה כזאת תוך תקופת המעצר הקצרה? מדוע? מהן הסיבות שהביאו לשינוי זה ולכאבים מהם סובל אמיר?". משפחתו של מח'ול שבה והעלתה את הטענה כי הוא נחקר במשך שעות ארוכות כשהוא קשור לכסא, בתנוחה שאינה מאפשרת לו לזוז. במקביל, כך הם טוענים, נמנעות ממנו הזכות לשינה, למים ולאוכל.

"אנו קוראים לקהיליה הבינלאומית והמקומית להמשיך לפעול וללחוץ על ממשלת ישראל והמערכת המשפטית ולחייבה לפתוח בחקירה עצמאית נגד חוקרי השב"כ, לפרסם דו"ח מפורט סביב מהלך החקירה ולהעמיד לדין את האחראים על העינוי השיטתי שעבר, ולהענישם". עוד הם דורשים, כי "כל כתב אישום המתבסס על מידע שנגבה על ידי השב"כ תוך שימוש בעינויים – יצהירו עליו כבטל ובלתי לגיטימי".

בין היתר, טענו פרקליטיו של מח'ול כי במהלך מעצרו נמנעה ממרשם שינה והוא נחקר כמעט ללא הפסקות, תוך שהוא כבול בידיו וברגליו בתנוחות מכאיבות לכיסא שאינו תואם את מימדי גופו והיה מקובע לרצפה. הם האשימו כי לאחר שמח'ול התלונן על כאבים עזים – החליטו חוקריו לאזוק אותו עוד ואיימו עליו ש"יצא נכה מהחקירות וישב על הכיסא עד שייגרמו לו טחורים".

צוות ההגנה האשים כי צו איסור הפרסום החלקי שנותר על פרטי הפרשה והוסר הבוקר, הוא שהביא אותם להימנע מלפרט את אמצעי החקירה הפסולה שהופעלו על מח'ול. "הוא שטח לפנינו ולפני בית המשפט את העינויים שעבר, אולם במהלך כל תקופת המעצר ועד אתמול נענינו בסירוב לקבל העתק מהדו"חות הרפואיים שלו", אמרו עורכי הדין. "נוסף על כך, נדחתה דרישתנו לאפשר לרופא מטעמו להיכנס לכלא כדי לבדוק את מצבו. רק אתמול הודיע שב"ס על הסכמתו להיענות לדרישה לאפשר לרופא מטעם המשפחה לבדוק אותו ולמסור דו"ח על כך לידי בני משפחתו".

"ניפוח העבירות בכתב האישום הפך כבר לשיטה אופיינית בתיקים ביטחוניים, שנועדה להצדיק את בידוד העצור תוך איפול תקשורתי מוחלט והפעלת אמצעי חקירה פסולים", טענו עורכי הדין. "ד"ר סעיד מסר לגורמי החקירה הודעה ברורה וחד-משמעית, שבה הבהיר כי מעולם לא פעל מטעם חיזבאללה והדגיש כי כל פועלו הפוליטי נעשה באופן גלוי ובמסגרת החוק".

בית משפט השלום בפתח תקווה האריך ביום חמישי, ה-20 במאי, את מעצרם של ד"ר עומר סעיד ואמיר מח'ול, החשודים ב"ביצוע עבירות ביטחוניות חמורות" – כהגדרת השב"כ. מעצרו של מח'ול הוארך בחמישה ימים, ומעצרו של סעיד הוארך בשלושה ימים. הדיון התקיים בדלתיים סגורות. צו איסור הפרסום על פרטי חקירת הפרשה שהיה אמור לפוג באותו יום הוארך עד יום שני.

בשבוע שעבר האריך בית משפט בשישה ימים את מעצרם של השניים. מחוץ לבית המשפט קיימו מאות בני אדם, יהודים וערבים, אנשים מתחום האקדמיה ופעילים פוליטיים, משמרת מחאה נגד מעצרם של השניים.
משתתפי משמרת המחאה שהגיעו לבית המשפט יצאו בקריאה לביטול איפול הפרטים שהובילו למעצר, תחת הכותרת "מנגנוני החושך פועלים לאור יום". לדברי מארגני המחאה, מטרתם להפגין את הנחישות במאבק נגד משטר שירותי הביטחון. עוד הוסיפו אנשי הקבוצה המובילה את המחאה, כי "פעילים פוליטיים פלסטינים מופחדים, מגורשים, מועלמים או נעצרים ודבר מעצרם מושתק. פגישות פוליטיות או פגישות עם נציגי ארגוני זכויות אדם מוגדרות כסכנה לביטחון המדינה".

אמיר מח'ול נפגש ביום שלישי, ה-19 במאי, עם סנגוריו – 13 ימים לאחר שנעצר, והוטלה עליו מניעת מפגש עם עורכי דינו. חששם של הסנגורים, עו"ד חוסין אבו חוסין, ארנה כהן וחסן ג'בארין מארגון עדאלה, שהתעורר כשראו את אמיר מח'ול לראשונה ביום שני בבית המשפט, אף גבר משהתקיים המפגש הראשון איתו, לכשהתברר להםכי במהלך הימים בהם נמנע ממח'ול להיפגש עמם, נקטו החוקרים נגדו בשיטות חקירה פסולות המנוגדות לאיסור המוחלט על עינויים בחוק הבינלאומי ובפסיקת בית המשפט העליון.

דובר עדאלה מסר כי "תמונה ראשונית זו שהתבררה אתמול מאמתת את חשדם של הסנגורים שהתעורר במהלך הדיונים המשפטיים הקודמים של מר מח'ול בדבר מצב בריאותי, ובמיוחד לנוכח דחיית הבקשה לקבל את העתקי הדוחות הרפואיים מבית המעצר". עוד נמסר כי צוות ההגנה שוקל את לנקוט צעדים משפטיים בנושא זה. יצוין, כי בית המשפט האריך אתמול את מעצרו של מח'ול עד ליום חמישי הקרוב.

עשרות ערבים ויהודים הפגינו ביום שני (ה-17 במאי) מחוץ לבית משפט השלום בפתח תקווה, בקריאה לשחרורם המיידי של אמיר מח'ול וד"ר עומר סעיד. מח'ול, העצור כבר שבוע וחצי, עדיין לא זכה לפגוש עורך דין, והשב"כ ממשיך לחדש את הצווים המונעים ממנו זכות זו. עורכי דינו החליטו להחרים את הדיון על הארכת מעצרו כל עוד נמשכת הפרה בוטה זו של זכויותיו.

עם מעצרו לפני 11 ימים, הוכרז מח'ול כמנוע מפגש עם עורכי דינו באופן מוחלט. בית המשפט המחוזי בפתח תקווה דחה את כל העררים שהוגשו כנגד מניעת המפגש של מח'ול עם סנגוריו. מח'ול מיוצג ע"י עו"ד חוסין אבו חוסין, ארנה כהן וחסן ג'בארין.

מח'ול עצמו נעדר מהדיונים המשפטיים בעניינו. בכל הדיונים המשפטיים בעניינו הוא הובא אומנם לבניין בית המשפט אלא שנוכחותו בדיונים עצמם נמנעה על ידי השב"כ ובאישור בית המשפט. הדיונים בעניינו התנהלו בצורת חלופת מידע סודי בין בית השב"כ לבית המשפט. שאלות נשאלו ופתקים הועברו רק בין השב"כ לבין בית המשפט. עורכי דינו של מח'ול לא קיבלו אף מידע שנוגע למצב בריאותו של מח'ול, תנאי חקירתו וכליאתו. כל המידע סווג כביטחוני. למעשה, בית המשפט שמע רק צד אחד – השב"כ.

אי לכך, מסר צוות ההגנה כי בנסיבות הללו ובהעדרו של הליך הוגן, הייצוג המשפטי שהוא מספק הופך לחסר כל משמעות, וכי מערכת בתי המשפט בתיק זה מהווה חותמת גומי להחלטותיו של השב"כ. חשוב לציין, כי בית המשפט העליון בישראל מעולם לא קיבל אף ערר כנגד מניעת מפגש של עצור עם עו"ד.

עוד נמסר כי משמעות סיווגו של "כעצור ביטחוני" היא שמח'ול נתון לתנאים קשים וחקירה ממושכת על-ידי השב"כ. בנוסף למניעת המפגש עם עורכי דינו הוא גם מנוע לפגוש את בני משפחתו (אשתו ג'נאן ושתי בנותיו הקטינות) ואין לו הזכות להשתמש בטלפון או לשלוח מכתבים. חקירותיו של ידי השב"כ המתנהלות מזה 11 ימים מתנהלות ללא תיעוד חזותי או קולי וללא תיעוד מלא בכתב.

יצוין, כי ועדת האו"ם נגד עינויים הדגישה בהמלצותיה האחרונות משנת 2009 (פסקה 15) כי "יש לאפשר לעצורים גישה מיידית לעו"ד, לרופא בלתי תלוי ולבן/ת משפחה. אלה אמצעים חשובים להגנה על החשוד ומסייעים בהוספת ערובות כנגד עינויים ויחס בלתי הולם לעצורים וכי הם צריכים להיות זמינים גם לעצורים החשודים בעברות ביטחון".

ועדת זכויות האדם של האו"ם הצהירה בסיכום המלצותיה בנוגע לישראל (פסקה 13) משנת 2003, כי היא "מודאגת מכך שהשימוש במעצר ממושך ללא גישה לעו"ד או לכל אדם מהעולם החיצון מפר סעיפים המעוגנים באמנה בדבר זכויות פוליטיות ואזרחיות [ICCPR] (סעיפים 7, 9, 10 ו-14 פסקה 3 (ב)…" וכי ישראל "חייבת להבטיח כי לא ייעצר אדם למעלה מ-48 שעות ללא גישה לעו"ד".

האגודה לזכויות האזרח פנתה ביום ראשון, ה-16 במאי, בקריאה דחופה ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, בדרישה שיפעל כדי לאפשר לאמיר מח'ול החשוד בריגול להיפגש עם עורכי דינו. במכתב שהועבר ליועץ המשפטי נכתב כי "זכותו של חשוד להיפגש עם עורך דין היא זכות יסוד חוקתית, המהווה ערובה חיונית להבטחת חקירה הוגנת ולשמירה על זכויותיו כעצור. עצור שנחקר למשך ימים ארוכים ללא עורך דין עלול להיות חשוף לאמצעי חקירה פסולים ואף לעינויים, ונשללת ממנו כל אפשרות ממשית להתגונן מפני הפגיעה בחירותו. השימוש המצטבר שנעשה בעניינם של ד"ר סעיד ושל מח'ול, בשני אמצעים דרקוניים – הטלת צו איסור פרסום גורף גם לאחר המעצר, ומניעה ממושכת של מפגש העצורים עם עורך דין – רחוק מלהלום את הנורמות שאמורות להדריך מדינה דמוקרטית בניהול חקירה".